פוליטיקאים פעמים רבות מנסים להצטייר כמנהיגים חזקים בעיני הבוחרים. תעמולת הבחירות של בנימין נתניהו, למשל, הדגישה שוב ושוב את חוזקו. אולם, כמיהה של הציבור למנהיג חזק – מנהיג שמרכז בידו סמכות ועוצמה על חשבון מוסדות שלטון אחרים – היא אחת התפיסות המזוהות עם נטיות אוטוריטריות (או אנטי-דמוקרטיות). נטייה זו מתקשרת גם באופן ישיר לפופוליזם, שכן מנהיג חזק וכריזמטי עלול לממש את הרעיון הפופוליסטי של דחיית האליטות ופעולה בשם "העם".

כמיהת הציבור למנהיג חזק – שמרכז בידו סמכות ועוצמה על חשבון מוסדות שלטון אחרים – היא אחת התפיסות המזוהות עם נטיות אוטוריטריות (או אנטי-דמוקרטיות). ומתקשרת באופן ישיר לפופוליזם

ד"ר שחף זמיר הוא חוקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן. מתמחה בחקר מוסדות, מפלגות ופוליטיקה השוואתית. מחקריו עוסקים בפרסונליזציה של הפוליטיקה, פוליטיקה מקוונת ובמחקרים יישומיים אחרים בפרט בפוליטיקה הישראלית.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

פעם, בכל עיר כמעט היה מקום כזה. אתר עתיק ששרידי מבנים בצבצו בו מהאדמה והציתו את דמיון הילדים על עבר מסתורי ואירועים שהתרחשו בהם. בנערותם, המקום הפך עבור אותם הילדים למקום למפגש רומנטי שמצית את הדמיון, או סתם מקום שבו הולכים לחשוב מול הים. לפעמים הם נפגשו בחבורה, הדליקו מדורה ושתו אלכוהול בסתר. היום כמעט ולא נותרו מקומות כאלה. באשדוד המקום הזה היה מצודת אשדוד ים.

מצודת אשדוד-ים היא מצודה עתיקה בת כ-1300 שנה, שנבנתה בשלהי המאה ה-7 לספירה על ידי הח'ליף האומיי עבד אל-מלכ. המצודה נבנתה על שרידי היישוב הביזנטי הקדום אשדוד ים, והיא הייתה חלק ממערכת ביצורי הגנה על החוף, שתפקידם היה להתריע ולהגן מפני פשיטות של אניות ביזנטיות.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".

אנחנו נמצאים בתקופה מרתקת, הזויה ואפלה, בה ברור דבר אחד: אויביו של יצחק רבין, ראש הממשלה שנרצח, ואויביה של מדינת ישראל, ניצחו. ראש המסיתים, בנימין נתניהו, הוא ראש ממשלה שנות דור. מי שגנב לרבין את הסמל מהרכב, תוך איום שיגיע גם אליו כפי שהגיע לסמל, איתמר בן גביר, הוא השר לביטחון לאומי. אותם רבנים משיחיים, קיצוניים, אלימים וגזענים שהסיתו נגדו, הם אלה ששולטים היום במפלגות השלטון. על פיהם יישק דבר.

ובכל זאת, דווקא היום אנחנו מבינים שרבין צדק. אני לא מדבר על הצד המוסרי, המנהיגותי, הערכי, הצנוע, הצד שכל כך חסר בהנהגת המדינה מאז לכתו. במונחים האלה דמותו של רבין לא תחזור. אני גם לא מדבר על ראש ממשלה שעולה לשלטון בגיל 70 ומחליט שהוא יעשה את הכול, בלי טריקים, בלי שטיקים ובלי פחד, בשביל לשפר את המדינה בכל היבט (תשתיתי, חינוכי, חברתי, כלכלי, תרבותי וכו'), וממשלת רבין הייתה מהטובות שלנו אי פעם בכל התחומים האלה. אני מדבר על צדק במובן האסטרטגי. כי רבין של 1992 ואילך, נץ מדיני, הבין עובדה אחת ברורה: הכוח הוא מוגבל ושימוש עודף בכוח יסבך את מדינת ישראל ויהפוך אותה למצורעת ברחבי העולם.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, חבר הקואליציה לביטחון אזורי. לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.

על מנת להבין את מצב היחסים בין הציבור לשלטון, עלינו לבחון את השיעור בו הישראלים סבורים כי הממשלה קשובה לבעיותיהם ושהיא מתפקדת לשביעות רצונם. שני מדדים אלה נמדדים באופן עקבי מאז 2022 בסקרי דעת קהל חודשיים של המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן, והם מציירים תמונה עגומה במיוחד של אובדן אמון ציבורי בתפקוד ובהיענות של הממשלה – לא רק בקרב מתנגדי הממשלה, אלא גם בקרב מי שתמכו בה בבחירות האחרונות.

הנתונים מלמדים כי שביעות הרצון הכללית מתפקוד הממשלה צנחה בחצי – משיעור של כ־37% בינואר 2023 לרמות של קרוב ל־20% בלבד בקיץ 2025. גם התחושה שהממשלה קשובה לציבור ירדה באותה תקופה מכ־30% לפחות מ־20%. מדובר בממוצע על ירידה של קרוב ל־10% לעומת שביעות הרצון ממשלת בנט־לפיד שקדמה לה.

ד"ר שחף זמיר הוא חוקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן. מתמחה בחקר מוסדות, מפלגות ופוליטיקה השוואתית. מחקריו עוסקים בפרסונליזציה של הפוליטיקה, פוליטיקה מקוונת ובמחקרים יישומיים אחרים בפרט בפוליטיקה הישראלית.