נתניהו וליברמן עשויים לטרפד את מינויו של גיל מסינג לדובר צה"ל
"הארץ" מדווח כי הרמטכ"ל, אביב כוכבי, מקיים התייעצויות חוזרות בנוגע למינויו של דובר צה"ל החדש, גיל מסינג ● הפרקליטות: מסינג אינו חשוד בעבירה על החוק. ● ברקע: הפרסומים לפיהם מסינג שימש כסוכן משטרתי בפרשת ישראל ביתנו
נתניהו וליברמן עשויים לטרפד את מינויו של גיל מסינג לדובר צה"ל, על רקע הפרסומים לפיהם מסינג שימש כסוכן משטרתי בפרשת ישראל ביתנו. כך דיווח הבוקר עיתון "הארץ". לפי הדיווח, הרמטכ"ל אביב כוכבי מקיים התייעצויות חוזרות בנוגע למינוי.
המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה שיגרה היום מכתב לעורך דינו של מסינג, עופר ברטל, שבו הבהירה כי מסינג אינו חשוד בשום עבירה על החוק.
במכתב נאמר כי "סיועו (של מסינג) למשטרה נעשה לבקשת המשטרה… מסינג סייע לאכיפת החוק בעניין מוגדר וספציפי באופן הראוי להערכה כאזרח שומר חוק…מסינג לא התבקש לפעול בעניינו של נבחר ציבור כלשהו, ולא היה קשר בין פעולתו לבין עניינו של מי מבני משפחתו".
פרקליטי נתניהו מכחישים: לא סרבנו לקבל את חומרי החקירה ממנדלבליט
היועץ המשפטי לממשלה מנדבלבליט כתב לסנגוריו של ראש הממשלה כי "קיים קושי רב בטענתכם בדבר היקף חומרים גדול שנטען ממי שבחר תקופה ארוכה שלא לעיין בחומרי החקירה" ● במכתבו סיפר שגם הבוקר סירבו במשרד נבות תל-צור, המייצג את נתניהו, לקבל את החומרים וכתב להם: "סירוב זה הינו תמוה" ● פרקליטי נתניהו מכחישים: "השליח לא השאיר את חומרי החקירה"
היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, טוען שראש הממשלה בנימין נתניהו וסנגוריו ממשיכים לסרב לעיין בחומרי חקירתו של רה"מ. כך עולה ממכתב ששלח הבוקר (א') מנדלבליט בתשובה לבקשתו של נתניהו מיום שלישי לדחות את השימוע שמתוכנן לו מה-10 ליולי למועד מאוחר יותר.
במכתבו של מנדלבליט נכתב: "נציין כי לפני זמן קצר הגיע שליח מטעמנו למשרדו של עו"ד תל-צור, אך במשרד סרבו לקבל את מכתבו של היועמ"ש ואת חומר החקירה שצורף לו. סירוב זה הינו תמוה. בנסיבות אלה, שוגר המכתב אל עורכי הדין גם באמצעות דוא"ל. היועץ המשפטי ישקול את צעדיו בהתאם".
"לשם קידום הליך השימוע בתיקי החקירה… הועתקה ליבת חומר החקירה שנאספה בהם על גבי מדיה מגנטית, על מנת להקל על התמצאות החשודים בחומר החקירה ולחסוך בזמן העתקת החומרים. המדיה המגנטית, אשר הועברה לחשודים האחרים זה מכבר בהתאם לבקשתם, צורפה כעת גם למכתבו של היועמ"ש, לעיון ראש הממשלה".
"קושי בטענה על היקף חומרים ממי שבחר שלא לעיין בהם"
במכתבו ציין מנדלבליט: "במכתבם ביקשו הסנגורים כי ייקבע לוח זמנים חדש לקיום השימוע, לשם היערכות הולמת להליך. לעניין זה יובהר כי קיים קושי רב בטענה בדבר היקף חומרים גדול או בדבר הזמן הרב הדרוש ללימודו, שעה שהיא נטענת ממי שבחר משך תקופה כל כך ארוכה שלא לקבל את חומר החקירה ולהתחיל לעיין בו".
למרות זאת, מנדלבליט נענה לבקשתו של נתניהו לדחות את השימוע – ובתנאי שייקבע לו תאריך חדש תוך שבוע ושהחומרי חקירה יילמדו.
"היועץ המשפטי לממשלה מסר בתשובתו, כי הוא רואה חשיבות רבה בקיום הליך השימוע, וכפי שנמסר לא אחת – ככל שההליך אכן יתקיים, בכוונתו לקיימו בלב פתוח ובנפש חפצה", כתב מנדלבליט, "מובן כי הסנגורים רשאים לבקש בקשות שונות בקשר להליך השימוע, והדברים יישקלו לגופם בשים לב למכלול הנסיבות, כפי שנעשה על ידי התביעה הכללית כדבר שבשגרה".
"לאור כל האמור, ומשהועברה ליבת חומר החקירה לעיון באי כח ראש הממשלה כאמור, נתבקשו האחרונים לתאם מועד לקיום השימוע עד ליום 20.5.19".
פרקליטי נתניהו: "אין ממש בפרסום הנמהר"
בתגובה לטענותיו של מנדלבליט, שלח עורך הדין נבות תל-צור ממשרד עוה"ד כספי ושות' מכתב לעו"ד גיל לימון, עוזרו של מנדלבליט, שבו הכחיש את טענותיו של היועמ"ש.
"אנו מאשרים קבלת מכתבך מהיום ללא המדיה המגנטית הכוללת את ליבת חומר החקירה", כתב תל-צור, "היום התייצב במשרדי ללא כל תיאום מוקדם שליח מטעמכם שהתיימר להמציא לנו באופן חד צדדי את ליבת חומרי החקירה לצורך השימוע. בהיעדרי ממשרדי בשעה שהשליח מטעמכם התייצב במקום, בחר אותו שליח שלא להשאיר את המדיה עם חומרי החקירה במשרד וחזר עמה כלעומת שבא".
"על כן, אין ממש בפרסום הנמהר שלכם לתקשורת לפיו החומרים 'נמסרו היום' לבאי כוחו של ראש הממשלה. יצויין כי בניגוד לפרסום מטעמכם, השליח שהתייצב במשרדנו טען כי הונחה למסור את החומר אך ורק לידי באופן אישי ועל כן בהיעדרי בחר שלא להשאיר את החומר במשרד".
"הניסיון להמציא לנו באופן חד צדדי את חומרי החקירה, חרף ההודעה המפורשת בכתב שמסרנו לכם כי לא קיבלנו על עצמנו את האחריות להליך השימוע, אינו במקומו ומשול לניסיון להמציא כתבי דין לעו"ד שלא הוסמך לטפל בתביעה".
כמו כן, הדגיש עו"ד תל-צור כי "הודענו לכם במפורש כי פרקליטיו של ראש הממשלה התנו את קבלת אחריותם לטיפול בהליך השימוע בהסדרה תחילה של תשלום שכר טרחתם".
שירי מימון שרה את "אני מאמין" של שאול טשרניחובסקי בטקס הדלקת המשואות שפתח את חגיגות יום העצמאות. השיר מבטא בין היתר, אמונה ברוח האדם ויכולתו להגיע להישגים: "כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז".
כמה מתאים, אפוא, שבין מדליקי המשואות היה גם מוריס קאהן, האיש שייסד את SpaceIL וכמעט הנחית חללית ישראלית על הירח. קאהן הביא מהבית 40 מיליון דולר מתוך 100 המיליון שמימנו את שיגור החללית, וכבר הודיע על התחלת הפרויקט של בראשית 2. "לא נפסיק לחלום", אמר.
מימוש חלומות, כאמור, הוא נושא השיר של טשרניחובסקי. אלא שלצד הישגיות אישית, השיר מבטא גם רעיונות של סוציאליזם, מה שנקרא בעברית "ערבות הדדית", כזו שבה כל אחד נותן את חלקו לפי יכולתו, כדי שלאף אחד לא יחסר:
גם בהקשר הזה, הבחירה בקאהן להדליק משואה מעניינת ומעוררת מחשבות נוגות על השתתפות בנטל. וכל כך למה?
קאהן היה ממייסדי ״אמדוקס״, שפיתחה שירותי חיוב עבור חברות הטלפון. בנוסף, הוא ייסד את ״דפי זהב״ ושלט גם בחברת הכבלים ״ערוצי זהב״, חברת התקשורת ״נטוויז'ן״, ועוד.
את רוב האחזקות האלה מימש (יחד עם שותפיו) בכ-1.9 מיליארד דולר. הפגישה עם המזומנים האלה הפכה אותו לאיש הנזיל ביותר בישראל בתחילת העשור הקודם.
נראה שקאהן ניחן ביכולת יזמית וגם בחוש מופלא לעיתוי – כל כך מופלא, שהוא הנפיק את ״אמדוקס״ בוול סטריט בסוף המילניום שעבר, שנייה לפני שהתנפצה בועת הדוט.קום.
לצד היכולות האלה, המימושים של קאהן אופיינו, לפי הערכות ופרסומים בתקשורת, גם בתכנוני מס אגרסיביים שהשאירו את רוב רווחי ההון בכיס שלו.
"תכנון המאה"
למעשה, לפי תחקיר שפורסם ב-2001 ב"גלובס", קאהן לכאורה "המציא את תכנון המס של המאה", לא פחות ולא יותר. לפי הפרסום של הדס גייפמן ב"גלובס" (על עיקרי ממצאיו חזרו שם גם ב-2014), השיטה של קאהן להתחמק ממלתעות המס של מדינת ישראל, או כל מדינה אחרת, הייתה לעלות על היאכטה ולהימצא מחוץ למים הטריטוריאליים של אף מדינה במשך שנים ארוכות.
באותן שנים, לפי הפרסומים, הוא לא היה תושב באף מדינה, והבית על הים היה המקום היחיד בעולם שבו לא גובים מסים. וכך, לפני שחזר לגור בישראל, קאהן דאג לממש את רוב השקעותיו, כולל ״אמדוקס״, שממילא הייתה רשומה במקלט מס של האי גרנזי.
לפי "גלובס", השיטה עובדת כך: כדי לא לשלם מס על רווחי הון במדינה מסוימת, צריך לעלות על היאכטה ולשהות בה מחוץ למים הטריטוריאליים של כל מדינה במשך 180 יום. השיטה הזאת מאפשרות התחמקות ממס על מכירת מניות ואופציות לפי אמנה שחתומות עליה 200 מדינות.
לפי הכתבה הראשונה בנושא, קאהן החזיק בתים בכל העולם והתרחק מהתקשורת, באופן שהקשה לדעת איפה הוא גר, ובסופו של דבר הגיע לרשות המסים הישראלית "בהתנדבות"
לפי הכתבה הראשונה בנושא, שפורסמה כבר ב-2001, קאהן החזיק בתים בכל העולם והתרחק מהתקשורת, באופן שהקשה על רשויות המס לדעת איפה הוא בעצם גר, ובסופו של דבר הגיע לרשות המסים הישראלית "בהתנדבות", ושילם מסים נמוכים יחסית למי שהיה מגיע כאחד האדם שחייב לשלם.
חדר המצב בשיגור "בראשית" (צילום: תומר נויברג/פלאש 90)
בשלב זה הוא כבר מזמן לא נחבא אל הכלים, והשנה שמו נישא בפי כל בזכות התרומה לחללית שכמעט הגיעה לירח. אלא שאת הטענות על התחקיר ב"גלובס" הוא מעולם לא ממש הזים. ״הסיפור כל כך מטורף, אבל מעולם לא הצלחתי לתקן אותו״, אמר ל״כלכליסט״. ״עד היום כשאנשים פוגשים אותי הם שואלים מה עם היאכטה. כבר הפסקתי להתרגז והתחלתי ליהנות מזה״.
בהקשר הזה קאהן לא היחיד כמובן. היו עוד רבים וטובים, כמו למשל סטף ורטהיימר, שלפי חשיפה של "גלובס" ב-2006, גם במכירת ישקר שילם מעט מאוד מסים למדינת ישראל.
היסטוריה מפותלת של תרגילי מס
ההיסטוריה של תרגילי המס בקרב היזמים ויורשי ההון המצליחים בישראל היא ארוכה ומפותלת, החל מחברות ארנק, רישום חברות במקלטי מס, רישום הבעלות בנאמנויות שכאילו לא קשורות לבעל השליטה, ואם זה לא עובד, תמיד אפשר לעבור לגור ביאכטה.
ואם נראה ש"ככה זה" ושתכנוני מס נולדו יחד עם לוחות הברית, כדאי להיזכר באנשי עסקים אחרים, שבחרו לרשום את החברות שלהם דווקא בארץ, כדי לשלם מס אמת ולהוקיר תודה למדינה שבה גדלו וצברו את הידע המקצועי שלהם. אבל למה נלין על אנשי העסקים, כשגם ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצמו ניהל חשבון בנק במקלט מס?
במה שנוגע לקאהן, אפשר להעלות על נס גם את תרומתו לעמותת "צלול" שמנהלת מאבקים סביבתיים רבים. אלא שגם כאן, אבוי, יש איזשהו פער בין הצהרות למעשים: ״צלול״ נאבקת, בין היתר, כדי לשמור על החופים בישראל נקיים מבנייה על קו המים. אלא שקאהן ובנו מתגוררים בבית ינאי, ממש בקו הראשון לים, פחות מ-100 מטר מהחוף.
הימנעות מתכנוני מס ותשלום מס אמת יוכל לאפשר לכל טייקון להשתתף בצרכים הדחופים של המדינה, כמו שירותי רווחה, בריאות וחינוך. זה יכול מאוד לעזור, בטח עכשיו
הימנעות מתכנוני מס ותשלום מס אמת יוכל לאפשר לכל טייקון להשתתף בצרכים הדחופים של המדינה, כמו שירותי רווחה, בריאות וחינוך. זה יכול מאוד לעזור, בטח עכשיו, כשהמדינה באוברדראפט של 10 מיליארד שקל.
אחר כך, ממה שיישאר, קאהן וחבריו יוכלו לגזור קופונים תקשורתיים על חלליות לחלל וקמפיינים להגנת הסביבה.
אחד מנאשמי הרצח של משפחת דוואבשה בכפר דומא הגיע להסדר טיעון עם הפרקליטות. הקטין א' יודה בקשירת קשר לביצוע פיגוע, בהצתה ומעשי תג מחיר ברכוש. בנוסף, הוא יימחק גם מכתב האישום על הצתת כנסיית דורמציון. בכפר דומא נרצחו עלי דוואבשה בן ה-18 חודשים, אחיו אחמד נפצע קשה וההורים סעד וריהאם ניספו.
הרקע להסדר הטיעון שהתקבל בבית המשפט המחוזי מרכז, הוא עינויים שעבר א' בעת חקירתו על ידי שירות ביטחון כללי, בחשד לביצוע הרצח. א' הודה אך בגלל התקלות בחקירה ההודאה לא התקבלה. א' כבר ריצה שלוש שנות מאסר וכעת הפרקליטות תבקש להטיל עליו 5.5 שנים בסך הכל.
א' התגורר במאחז סמוך לכפר דומא, ולפי כתב האישום הוא תיכנן להצית בית בכפר זה ובכפר סמוך לו בסוף יולי 2015. לשם כך הוא חבר לנאשם אחר וביצע תצפיות לעבר דומא אך בסופו של דבר לא הגיע לזירה.
בנוסף, א' מואשם בהצתה של מחסן תבואה בכפר עקרבה, הצתה של מונית בכפר יאסוף ניקוב צמיגים בבית צפפא וחברות באירגון טרור. א' לא היה בזירת הרצח בדומא גם לפי כתב האישום המקורי וריחוקו מהזירה הקשה על הפרקליטות להאשים אותו בקשירת קשר לרצח. המשך המשפט של הרצח בדומא יתרכז מעתה בעמרם בן אוליאל, שמסר הודאות לגבי חלקו בפרשה.
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט פנה הבוקר לשר האוצר משה כחלון בדרישה שיחתום על הצו להעלאת מחיר החלב בפיקוח. זאת, בהמשך לפניות קודמות בנושא ובהתאם לפסיקת בג"ץ, שהורה לאמץ המלצות של ועדת המחירים ולחתום על צו להעלאת המחירים של מוצרי החלב בפיקוח.
פסק הדין ניתן לפני יותר מחודשיים, והיועץ הודיע שככל שיימשך העיכוב בביצוע פסק הדין, עשויה חברת תנובה לפנות לבית המשפט ולנקוט בהליך לאכיפת קיומו. תנובה עתרה לבית המשפט נגד המדינה בדרישה להעלות את מחירי החלב, באופן שיישקף את עלות הייצור.
תנובה טענה, כי המחיר הנוכחי לא מאפשר למחלבות לקבל מחיר נאות עבור ההון והתשומות שהשקיעו בייצור. בנוסף, המחיר של המוצר הסופי בפיקוח לא משקף את ההתייקרות של מחיר המטרה, שלפיו רוכשות המחלבות את חומר הגלם מהרפתנים.
בר רפאלי תשלם מס של כ-8 מיליון שקל למדינת ישראל ותחוייב בהוצאות משפט של 120 אלף שקל, כך לפי פסק דין של בית משפט מחוזי מרכז שהותר לפרסום היום. פסק הדין האזרחי ניתן לטובת פקיד שומה כפר-סבא לפני כשבועיים וחצי ודחה את הערעור של רפאלי. בהמשך הדוגמנית עלולה לעמוד גם לדין פלילי בכפוף לשימוע, לפי החלטת פרקליטות מיסוי וכלכלה, ולצורך כך שכרה את שירותיו של עו"ד פיני רובין.
המס נובע משומה שהוצאה לרפאלי עבור השנים 2009-10, בהיקף של כ-8.6 מיליון שקל וכן 7.8 מיליון שקל בהתאמה. פסק הדין ניתן בערעור של רפאלי, ועיקר המחלוקת בינה למדינה היא בשאלת מרכז חייה באותן שנים. רפאלי טענה שלא היתה תושבת ישראל באותן שנים, אך לא ציינה באיזו מדינה כן היתה תושבת.
מחלוקת נוספת היתה בעניין הכנסות שלא דווחו מדירות שהיו לרפאלי משני מקורות: 190 אלף שקל שולמו לבעלי הבית בדירה ששכרה רפאלי במגדלי Yoo. רפאלי שילמה שכר דירה חודשי של 2,500 דולר והתשלום הנוסף ניתן על ידי בעלי הזכויות בפרוייקט עבור פרסום שמה של רפאלי כמי שמתגוררת בו. הסכום השני, בסך 20 אלף שקל, שולם על ידי חברה אחרת עבור פרסום שמה של רפאלי כמי שמתגוררת בדירה אחרת במגדל W בתל אביב. בהמשך רפאלי רכשה דירה במגדל בלו.
רפאלי ניסתה לטעון שבמהלך השנים האמורות היא ניהלה מערכת יחסים עם ליאונרדו די קפריו וגרה איתו בניו יורק ובלוס אנג'לס. מנגד, המדינה טענה שבמהלך 2009, רפאלי שהתה בישראל 185 יום ובשנה שלאחר מכן 131 יום, ובכך היה מספיק כדי להחשיב אותה כתושבת ישראל. בנוסף, היא לא החזיקה רישיון נהיגה בארה"ב וגם לא גרין קארד.
את ההכנסות משירותי הדוגמנות ניתבה רפאלי לחברה בבעלות אמה, ציפי, והיא זו שניהלה את הפעילות מישראל. כרטיס האשראי של הדוגמנית היה ישראלי אף הוא, והוסווה בחשבון בנק של הוריה. רפאלי לא הצליחה להוכיח שמערכת יחסיה עם די קפריו היתה "תא משפחתי" שכן לא הציגה ראיות לכך ולא זימנה לעדות את די קפריו או מישהו מטעמו.
שוברים שתיקה מזמין את משתתפי האירוויזיון לסיוריו בחברון
קמפיין שעלה ברשתות החברתיות פונה למשתתפים ולתיירים שהגיעו לאירוויזיון ומזמין אותם "לראות את התמונה המלאה" ● על שלט החוצות שנתלה בנתיבי איילון כתוב: "להעז לחלום על חופש (לפלסטינים)"
ארגון החיילים המשוחררים "שוברים שתיקה" פתח הבוקר (א') בקמפיין פרסומי ברשתות החברתיות ובשלטי חוצות, שבו הוא מזמין לסיורים שהארגון עורך בשטחים. הפרסום פונה למשתתפי האירוויזיון ולתיירים המבקרים בישראל לרגל התחרות ומנסה לעורר את מודעותם לקיומו של הכיבוש ביהודה ושומרון.
הארגון תלה שלט חוצות בנתיבי איילון תחת הכותרת "העזו לחלום על חופש" ( ״Dare to Dream – of Freedom״), כשהכוונה היא לחלומות של פלסטינים בשטחים על חופש. השלט מתכתב עם הסלוגן של האירוויזיון, "להעז לחלום" (Dare to" Dream").
במסגרת הקמפיין, מזמין הארגון את אורחי האירוויזיון להשתתף בסיוריו בחברון שיתקיימו בימי קיומה של התחרות, ממחרתיים עד שבת הקרובה, בשעות הבוקר.
"קיומו של האירוויזיון בישראל משמח ומרגש אותנו", אומר מנכ"ל שוברים שתיקה, אבנר גבריהו, ״אבל אנחנו רוצים לתת להמוני האנשים שבאים לחגוג איתנו לראות את התמונה המלאה״.
שגריר ישראל בגרמניה מתנער מתנועת הימין הקיצוני AfD
ג'רמי יששכרוף נימק את ההחלטה בהתבטאויות פוגעניות של מנהיגי "אלטרנטיבה לגרמניה" כלפי היהודים, ישראל והשואה ● אחד ממנהיגי AfD: "גרמניה צריכה להפסיק לכפר על העבר הנאצי"
שגריר ישראל בגרמניה ג'רמי יששכרוף מתחייב להימנע מכל קשר לתנועת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה", (AfD). זאת, בגלל התבטאויות מעליבות כלפי יהודים, ישראל ובכל מה שנוגע לשואה".
יששכרוף אמר היום לסוכנות הידיעות הגרמנית DPA כי הוא מתקשה לראות כיצד תתקיים כל אינטראקציה בינו לאלה שחשים נוסטלגיה לעבר של גרמניה, שכידוע כולל גם את שלטון הנאצים ב-1933-45, ובכלל זה שנות ההשמדה במהלך מלחמת העולם השניה.
מנהיג מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, אלכסנדר גאולנד, התייחס לתקופת שלטונו של היטלר כ"כתם לשלשת ציפורים" על ההיסטוריה המפוארת של גרמניה. החרה החזיק אחריו אחד ממנהיגי המפלגה במזרח, ביורן הויקה, שאמר כי הגיע הזמן שהמדינה תפסיק לכפר על העבר הנאצי.
מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה נחשבת לסמן הימני הקיצוני החדש בפוליטיקה הגרמנית, ורבים בגרמניה עצמה מתלבטים אם כדאי לשתף איתה פעולה או להחרימה.
בעקבות מעורבותו בחקירת פרשת ישראל ביתנו, שלח מסינג מכתב לרמטכ"ל שבו הודיע כי הוא מוותר על מועמדותו לתפקיד ● כתב לכוכבי: "על אף שלא נפל פגם בהתנהלותי, אינני מעוניין שמישהו ישתמש במינויי ככלי ניגוח כלפי צה"ל"
גיל מסינג הסיר את מועמדותו לתפקיד דובר צה"ל. כך הודיע מסינג במכתב ששלח לרמטכ"ל, אביב כוכבי. זאת, לאחר שנחשפה מעורבותו בסיוע למשטרה בחקירת פרשת השחיתות בסיעת "ישראל ביתנו".
במכתב כתב מסינג לכוכבי: "על בסיס אותו סולם ערכים שהכווין אותי בכל פעולותיי עד כה, ועל אף שהובהר שלא נפל כל פגם בהתנהלותי האישית או בזו של מי מקרוביי, אינני מעוניין שאדם כלשהו ישתמש בי ובמינויי שלי ככלי ניגוח כלפי הרמטכ"ל או כלפי צה"ל".
הרשת החברתית הפופולרית אינסטגרם תזהה ותסנן האשטגים שיתבססו על דיסאינפורמציה בנושא החיסונים. כך הודיעה הרשת באירוע לעיתונאים שקיימה בסן פרנסיסקו בסוף השבוע שעבר.
"אם האשטאג כולל את המילה 'חיסונים' וכולל כמות גדולה של דיסאינפורמציה אודות חיסונים, אנחנו נחסום אותו לגמרי", הצהירה קרינה ניוטון, מנהלת המדיניות הציבורית באינסטגרם העולמית.
אינסטגרם מגדירה כ"דיסאינפורמציה" מידע שהוגדר כשגוי על ידי ארגון הבריאות העולמי והמרכזים לבקרת מחלות ומניעתן ברחבי העולם – כלומר, המידע שעליו מתבססים הקמפיינים ברשתות החברתיות נגד החיסונים.
אינסטגרם הודיעה כי תעבור על פוסטים שהורדו מהאוויר בשל דיסאינפורמציה ותשתמש בלמידת ממוכנת כדי לעקוב אחרי ההאשטגים שהם שייכים אליהם ולחסום האשטגים שיובילו למספר רב של פוסטים כאלה.
522 משפחות של ישראלים תושבי הדרום הגישו בשבוע שעבר תביעות לפיצוי על פגיעות ישירות מירי הטילים מעזה בעקבות העימות האחרון בין חמאס והג'יהאד האיסלאמי לבין ישראל. כך עולה מנתוני קרן הפיצויים של רשות המסים המתפרסמים היום (א').
באשקלון הוגשו 182 תביעות על פגיעות ישירות בבתים, באשדוד הוגשו 166 תביעות על פגיעות ישירות, בשדרות 20, בקרית גת 25 וביישובים אחרים נרשמו בסך הכול 129 פגיעות ישירות.
למרות מספר הפגיעות הרב, רק 10 בתים נהרסו ו-10 משפחות נאלצו להתפנות מבתיהן. ברשות המסים מדווחים כי חלק מהמשפחות הללו, ששהו בבתי מלון במימון קרן הפיצויים, עברו לדיור חלופי ואחרות חזרו לבתיהן.
בנוסף על הפגיעות בבתים, הוגשו 207 תביעות על פגיעה מירי הטילים בכלי רכב, מהן 90 באשדוד ו-50 באשקלון, ארבע בשדרות ו-61 ביישובים אחרים. 15 חקלאים מיישובי עוטף עזה הגישו תביעות על נזקים שהירי גרם לחקלאות.
ברשות המסים מדווחים כי "שישה צוותים של עובדי קרן הפיצויים, שמאים ומהמהנדסים פרוסים באזורים שנפגעו לצורך טיפול בנזקים ומתן מענה לאזרחים שרכושם נפגע" וכי "כ-95% מהנזקים כבר נבדקו במהלך השבוע שעבר ע"י צוותי קרן הפיצויים ונמצאים בתהליך טיפול".
שבוע אחרי הפסקת האש, ייכנסו לרצועה דלקים, סחורות ו-30 מיליון דולר מקטאר ● בשלב הבא עשויה להתקיים עסקת חילופי שבויים ● דריכות במערכת הביטחון על רקע המתיחות בין ארה"ב לאיראן
יותר משבוע אחרי ההסלמה בעזה, מעברי כרם שלום וארז ייפתחו הבוקר. בימים הקרובים צפויים להיכנס דלקים וסחורות לעזה, יוגדל מרחב הדיג, וכן 30 מיליון דולר מתוך מענק של 480 מיליון דולר שהובטחו לעזה מקטאר.
ביום רביעי הקרוב יתקיימו ברצועה הפגנות לציון יום הנכבה, ויהוו מבחן ראשון לקיום הרגיעה בין ישראל לרצועה. בשבוע הבא יגיעו לרצועה שליח האו"ם ושליח מקטאר, כדי לנסות לקדם את השלבים הבאים שאחרי הפסקת האש, בהם אפשרות לעסקת חילופי שבויים ובניית נמל מעזה.
יו"ר הרשות הפלשתינית אבו-מאזן, דוחה את הניסיון למה שהוא מכנה "שלום כלכלי עם ישראל" והפיכת הבעיה הפלשתינית לבעיה כלכלית והומניטרית. לדבריו, לא יקבל את עסקת השלום של טראמפ אם זו תתבסס על היבטים כלכליים בלבד בלי שבצידם יהיה תהליך פוליטי. השליח האמריקאי למזרח התיכון, ג'ייסון גרינבלט, אמר כי "עסקת המאה" שיזם הנשיא טראמפ, לשלום בין ישראל לפלשתינים, צפויה להתפרסם אחרי חגי הרמדאן ושבועות, בתנאי שעד אז תורכב ממשלה ישראלית.
במערכת הביטחון עוקבים בדריכות אחרי הזירה הדרומית והצפונית, על רקע המתיחות הגוברת בין ארה"ב לאיראן במפרץ הפרסי. איראן רוצה להתחיל להעשיר אורניום לאחר שארה"ב נסוגה מהסכם הגרעין. זאת, מאחר שאיראן היא המממנת של הג'יהאד האיסלאמי בעזה וכן של חיזבאללה בלבנון. לאיראן יש גם נוכחות צבאית בסוריה, שאותה תקפה ישראל במהלך השנה האחרונה.
ארה"ב הניעה למפרץ הפרסי את נושאת המטוסים לינקולן, לצד סוללת טילי פטריוט. עם זאת, האלוף במילואים עמוס ידלין העריך הבוקר בראיון לכאן ב', כי עימות צבאי בין ארה"ב לאיראן עדיין רחוק: "נושאת מטוסים אחת, מפציץ B52 וסוללת פטריוט לא מספיקים לכך. האמריקאים רוצים לשדר לאיראנים, 'גילינו מה אתם רוצים לעשות ויש לכך מחיר'." ארה"ב החריפה לאחרונה את הסנקציות על יצוא נפט ומתכות מאיראן, וזאת על רקע הנסיגה האמריקאית מהסכם הגרעין עם איראן.
היום מתחילים 18 הימים האחרונים של המו"מ הקואליציוני להרכבת הממשלה. ביום רביעי הקרוב בנימין נתניהו יגיע ללשכת נשיא המדינה ויבקש שבועיים נוספים למו"מ. הדד-ליין הסופי הוא ה-29 במאי ועד אז נתניהו צריך להודיע שהצליח להרכיב ממשלה.
נתניהו לא יצטרך להציג לראובן ריבלין את ההסכמים, אלא רק להודיע שיש הסכמות. את ההסכמים החתומים אפשר להציג בחלוף כמה שבועות, כפי שקרה לאחר הבחירות הקודמות. בהודעת הליכוד נאמר שהארכה נדרשת בשל לוח הזמנים העמוס של ימי הזכרון והאירועים הביטחוניים. בסופ"ש נפגש נתניהו עם נציג מפלגת איחוד הימין בצלאל סמוטריץ', שהיה אחד האנשים שיצא נגד הפסקת האש.
חבר הכנסת צחי הנגבי מהליכוד התייחס הבוקר לדרישות של המפלגות הקטנות במו"מ. "האופק הוא גדול ורחב וכולם רוצים למקסם את המנדטים שלהם", אמר הנגבי בראיון לכאן ב'. הוא הוסיף כי "ככל שמתקרבים למועד שבו מסתיימים ימי המו"מ, לכאורה יש יותר כוח סחיטה וכוח להגשים פנטזיות".
אחד הקשיים במו"מ הוא הסעיף של חוק הגיוס, והערכות הן שזה יהיה הדבר האחרון שעליו ינסו להגיע להבנות. בסעיף זה הפער הגדול הוא בין ישראל ביתנו לחרדים. שתי מפלגות אלה חולקות השקפות שונות גם בנושא דת ומדינה. הליכוד יצטרך לגשר גם על הפער הזה, ולהכריע האם ומתי ניתן להפר את הסטטוס-קוו ביחסי דת ומדינה.
אמש פורסם כי היועץ המשפטי לממשלה נענה לבקשת פרקליטי נתניהו לדחות את השימוע ולא לקיים אותו במועד האחרון שנקבע לו ב-10 ליולי, בתנאי שייקבע לו תאריך ברור חדש ושסנגוריו יאספו את הראיות
בפוסט שפרסמה העיתונאית ליהיא לפיד בפייסבוק, כתבה: "פיטרו אותי מהעיתון בגלל שאני אשתו של יאיר לפיד" ● לפיד החזיקה בטור אישי במקומוני ידיעות מזה 15 שנה ● לטענתה, העורכת אמרה לה: ״את לא חושבת שזה בעייתי שתחזרי לכתוב בעיתון?״ ● לפיד הבטיחה ״לא לשתוק״ לנוח הפיטורים הללו ● יאיר לפיד בתגובה: ״זה מה שקורה כשעיתון מתחיל לפחד מהשלטון״
מאז שהאולפנים הראשונים, שנוהלו על ידי יהודים, הפכו את הקולנוע למה שהוא היום, הוליווד זוהתה, לטוב ולרע, עם היהודים. בוליווד? לא כל כך.
סצנות האקשן הגרנדיוזיות וסצנות הריקודים רבות-המשתתפים של תעשיית הקולנוע העצומה של הודו, דוברת הינדוסטאנית, מוכרת כבר ברוב העולם. אבל במערב לא יודעים שרבות מהכוכבות הראשונות של תעשיית הקולנוע ההודית היו, למעשה, יהודיות.
בין השחקניות האלה נמצאות כמה מהכוכבות הידועות ביותר בקולנוע ההודי: כוכבת תקופת הסרט האילם, סולוצ'אנה, בנות הדודות מיס רוז ופראמילה (שהיתה גם מיס הודו הראשונה אחרי הכרזת העצמאות) ונאדירה.
לאחרונה, סיפורן סופר בסרט התיעודי "שלום בוליווד", שהוקרן בפסטיבלי סרטים יהודיים ברחבי העולם. הסרט זמין כעת ב-Yes VOD.
נאדירה מעשנת בסרט Shree
"ידעתי שהיו יהודים בהודו, אבל לגלות שהיו כוכבות-על יהודיות בבוליווד – זאת הייתה הפתעה", אומר הבמאי והחוקר דני בן משה, בשיחה מביתו במלבורן.
מבחינתו, ההפתעות החלו לפני יותר מעשור, כשעוזר מחקר הראה לו מודעת אבל על נאדירה, שנפטרה ב-2006. בתחילה הוא רצה לעשות סרט רק עליה, אבל כשביקר בהודו בפעם הראשונה גילה שהיו עוד כמה כוכבות בוליווד יהודיות, מה שהרחיב את היריעה של הסרט.
"מישהו היה שואל 'ומה עם פראמילה?' ומישהו אחר 'ומה עם סולוצ'אנה?'" נזכר בן משה, שגם כתב והפיק את הסרט. "נאדירה לא הייתה רק שחקנית יהודיה גדולה, היא הייתה האחרונה בשושלת של כוכבות יהודיות שמגיעה עד לימי לידתו של הקולנוע ההודי".
פראמילה לימדה את בנה, השחקן-במאי חיידר עלי להגיד "שמע ישראל". כיום הוא עדיין מבשל מרק עוף מרוקאי לפי המתכון שלה
בן משה עבד על הפרויקט 11 שנה. הוא השיג חומרים ארכיוניים נדירים מהודו וראיין את בני משפחותיהם של הכוכבות – כולל את נכדתה של רוז, רחל ראובן, ואת בנה של פראמילה, חיידר עלי. שניהם, אגב, עוסקים בתעשיית הקולנוע.
בן משה אפילו מצא ראיון מצולם עם פראמילה בערוב ימיה. גם היא, כמו נאדירה, נפטרה ב-2006.
הסרט גם עוקב אחרי סיפורם של גברים יהודים בבוליווד, בהם דוד אברהם צ'ולקאר, שמוכר לצופים רבים כ"דוד דוד". בן משה מצא חומר ארכיוני של דוד דוד, וראיין את אחייניתו, דיאנה אברהם, ואת אחיינו, ויקטור אברהם.
התחקיר היה מורכב, ובן משה קיבל סיוע רב מפרופסור רחל דויאר, המלמדת תרבויות הודיות וקולנוע ב-SOAS, באוניברסיטת לונדון, האספן קן רובנס מוושינגטון, די.סי וראלפי ג'היראד, מקהילה בתא ישראל, הקהילה היהודית בת 2,000 השנה של הודו (ממנה הגיע דוד דוד).
"התחקיר היה מאוד רחב", אומר בן משה, "מימון הפרויקט היה אתגר מסובך ביותר, עם הרבה דם, יזע ודמעות".
בן משה מספר שהסרט "התקבל היטב" בפרמיירה העולמית בפסטיבל הבינלאומי של מומבאי. "ציפיתי שמבחינת קהל הודי, הסיפור והגישה יהיו שונים ממה שהם רגילים, אבל התגובה ההודית הייתה מאד חיובית".
ההקרנה ביוסטון התקיימה במקביל לתערוכת אומנות הודית ב-Museum of Fine Arts, ותערוכת צילומים של גיבורות הסרט בבית הכנסת "בית ישראל".
השחקן היהודי דוד אברהם צ'ולקאר
דמויות שטרם נחקרו
בן משה כבר ביים סרטים בנושאים יהודים בעבר. ב-2014 הוא זכה בפרס התעודה החשוב ביותר באוסטרליה, פרס ווקלי, על סרטו "קוד שתיקה", שעסק בעבירות מיניות בקהילה האורתודוקסית. סרטים אחרים שלו עסקו במחנה הריכוז בוכנוואלד וברבנים באזורים נידחים באוסטרליה.
כשבן משה החל לתכנן את "שלום בוליווד" הוא מעולם לא ראה סרט הודי, ולא החשיב עצמו כמבין בתעשיית הקולנוע ההודית. בוליווד, לפי הנתונים האחרונים, היא מפיקת הסרטים הגדולה בעולם.
בן משה חקר את הסיפור המורכב של תפקידי נשים בימים הראשונים של בוליווד. הסרט מספר שבתחילה גברים שיחקו בתפקידי נשים, מכיון שהיה איסור על נשים הינדיות ומוסלמיות להצטלם לקולנוע. זה גם מה שפתח את הדלת בפני שחקניות יהודיות.
הסרט מספר את סיפורם של יהודי הודו – כולל שתי הקהילות העתיקות – בני ישראל והקהילה הבגדאדית, ששורשיה במזרח התיכון, בדגש על בירת עיראק.
בן משה מצייר את היהודים הבגדאדים כחברים משכילים בחברה הגבוהה, המכירים את הסרטים של תעשייה משגשגת אחרת: הוליווד. רוב השחקניות היהודיות הגיעו מהקהילה היהודית הבגדאדית, מספר בן משה.
בשנה שעברה בן משה רואיין לפודקסט של הבי.בי.סי. "המלכות היהודיות של בוליווד" שחקר את הקריירות של השחקניות היהודיות. לפי הפודקאסט, יהודים בגדאדים הגיעו להודו בסוף המאה ה-18 ויצרו קהילה משגשגת במאה ה-19. חברי הקהילה דיברו ערבית, עברית ואנגלית – אבל לא בהכרח הינדוסטאנית – מה שיצר בעיה עבור סולוצ'אנה, כשהסרטים האילמים הפכו למדברים.
נאדירה בסרט Savage Princess
תעשיה בחיתולים
בירת הסרטים של הודו מוקמה בחוף המערבי. באותה תקופה העיר נקראה בומביי, ולפי הפודקאסט, הקהילה היהודית מנתה כ-30 אלף חברים בשנות הארבעים של המאה הקודמת. השם "בוליווד", מיזוג של "בומביי" ו"הוליווד" נכנס לשימוש בשנות השבעים.
"מומבאי היא לב הקולנוע", מספר בן משה, תוך שהוא מכנה את העיר בשמה הרשמי מאז 1995. הוא מוסיף שנוכחות היהודים בעיר הגדולה אפשרה להם "למלא תפקיד חשוב" בתעשיית הקולנוע.
החלוצה היתה סולוצ’אנה – שנולדה בשם רובי מאיירס ב-1907 – והתגלתה, ככל הנראה, בעת שעבדה כמרכזנית. "במאי אחד הגיע לסיור לוקיישן", בן משה מספר, "והוא פשוט נדהם מאיך שהיא נראתה, מהעיניים שלה". למעשה, פירוש שם הבמה שלה היה "זאת עם העיניים היפות".
"החיים הם לעתים הזדמנות ונסיבות," אומר היוצר. "אם היא לא הייתה עובדת שם, או שהוא היה מסייר במקום אחר, אולי דברים היו מתפתחים אחרת, ולא הייתה סולוצ’אנה".
הקהל הוקסם מהשחקנית הרב-גונית, ששיחקה שמונה תפקידים שונים ב"חתולת הפרא מבומביי" ב-1927 – תפקידים שכללו אדון מכובד מהיידראבאד, הומלס ובלונדינית אירופאית.
מחוץ לסט מספרים שהיא נהגה ברולס-רויס הראשון שהגיע להודו, וששכרה היה גבוה יותר משל המושל הבריטי. מהטמה גנדי השתמש בצילומיה כשנאבק למען עצמאות הודו מהאימפריה הבריטית.
"במאי אחד הגיע לסיור לוקיישן, והוא פשוט נדהם מאיך שסולוצ’אנה נראתה. פירוש שם הבמה שלה היה 'זאת עם העיניים היפות'"
לסולוצ'אנה הצטרפו שחקנית יהודיות נוספות. מיס רוז – רוז עזרא – עברה גירושים וקשיים כלכליים לפני שהפכה לכוכבת של הסרטים האילמים בשנות העשרים. בת דודתה פראמילה, שנולדה בשם אסתר ויקטוריה אברהם, החלה את הקריירה הארוכה שלה בשנות השלושים. סולוצ'אנה ופראמילה הפכו, עם הזמן, גם למפיקות.
הקלאסיקה הבוליוודית Life Devine
התבגרות
שנות השלושים היו עשור מכריע בקולנוע ההודי. הצליל – ופורמט הריקודים שאפיין מאז את בוליווד – הופיעו לראשונה ב-1931 ב"אלאם ארה", שנכתב על ידי התסריטאי היהודי ההודי דוד ג'וסף פנקאר.
ב-1932, יהודי הודי נוסף, עזרא מיר (שנולד כעזרא מייארס) יצר את הסרט המצליח "זארינה", שכלל שיא של 86 סצנות של נשיקות.
בסוף העשור הבא הודו נפרדה מפקיסטן וב-1947 השיגה את עצמאות מבריטניה. באותה שנה פראמילה הפכה לגיבורת ההמונים, כשנבחרה למיס הודו הראשונה.
נאדירה, שהיתה כוכבת בתקופה שלאחר הכרזת העצמאות, נולדה כפלורנס, או פארהט, יחזקאל נאדירה. בסרטה הראשון, "אאן", מ-1952 היא גילמה את הנסיכה ראג'שרי.
"הן הלכו למקומות שאחרות לא הסכימו ללכת", מספר בן משה על הכוכבות היהודיות. "הן היו חצופות וחסרות גבולות. הן לא סתם נראו על המסך, הן היו מחבקות את הדמות האחרת, הדמות הקיצונית. היה להן ביטחון עצמי, הן היו אמיצות, חלוצות, דמויות גדולות מהחיים".
אמנות אבודה
ובכל זאת, בן משה אומר שקשה למצוא את הסרטים שבהם השתתפו השחקניות.
הבמאי דני בן משה
"מסרטיהן של סולוצ'אנה ורוז מהתקופה האילמת, שנות העשרים, לא מצאנו כלום", הוא מספר. "מסרטי שנות השלושים של רוז, סולוצ'אנה ופראמילה, היה קצת. בכללי, מכל הנשים היהודיות, נאדירה היא היחידה שכל סרטיה שרדו, היא ודוד (דוד דוד). חבל. זאת מורשת יהודית תרבותית, מורשת הודית תרבותית", הוא אומר. בן משה אומר שהשחקניות היו "יהודיות גאות, הודיות גאות, דמויות ציבוריות גאות".
פראמילה לימדה את בנה, השחקן-במאי חיידר עלי להגיד "שמע ישראל". בסרט הוא משבח את הבישול היהודי של אמו, ומשתף את הצופים במתכון שלה למרק עוף מרוקאי.
"הן היו הולכות לבית הכנסת וקיימו חלק מהמנהגים בימים הנוראים", אומר בן משה. "נאדירה, בשנותיה המאוחרות, הייתה מחכה לארוחת השבת שהובאה מהקהילה היהודית המקומית, ולא הייתה להן שום בעיה להיות גם הודיות. זאת חברה כל כך רב גונית".
פראמילה נישאה לכוכב בוליווד המוסלמי קומאר (סייד חסאן עלי זאידי) וילדיהם גדלו בבית רב-דתי. עם זאת, הסרט מספר שהנישואים התפרקו כשקומאר עבר לפקיסטן בעקבות החלוקה להודו ופקיסטן.
בהודו, לדברי בן משה, "יש כל כך הרבה שפות, אזורים, דתות, קאסטות. הודו היא נדירה בעולם, מעולם לא הייתה בה אנטישמיות".
"השחקניות היו הולכות לבית הכנסת, ונאדירה, בשנותיה המאוחרות, הייתה מחכה לארוחת השבת מהקהילה היהודית המקומית"
עם זאת, אחרי שזכתה בעצמאות, רוב היהודים היגרו מהודו. משפחתה של נאדירה עלתה לישראל, כמו יהודים הודים רבים. כיום, לדברי בן משה, כמעט ולא נותרו יהודים בהודו.
היהודים של בוליווד זכו בהכרה בארצם, כולל פרסים לאומיים. סולוצ'אנה זכתה בפרס הגבוה ביותר של הקולנוע הההודי, ה"דהבה פאלקה" ב-1973, ודמותה הוטבעה על בול לאחר מותה ב-1983. ובכל זאת, נאדירה וכוכבות אחרות התמודדו עם קשיים בשלבים מאוחרים של חייהן, כולל עוני ובדידות, כשההזדמנויות הלכו והתמעטו.
ראיון יוצרת Serial חולמת לשנות את מערכת הצדק האמריקאית
שרה קוניג השיקה את הפודקאסט הדוקו-פלילי Serial בלי הרבה ציפיות ● אבל אחרי יותר מ-340 מיליון הורדות ומשפט חוזר בזכות הגילויים שחשפה בפודקאסט, היא מבקשת לחולל שינוי של ממש במערכות החוק והסדר בארצות הברית
כאשר העיתונאית שרה קוניג השיקה את Serial, פודקאסט בן 12 פרקים על תיק מן העבר של רצח תלמידת תיכון, היא לא רק חוללה מהפכה בתחום הפודקאסטים – היא יצרה את האזנת הבינג', האזנה ברצף לכל הפרקים – אלא גם החלה, למעשה, את טרנד הדוקומנטרי-פלילי, שהפך לפופולרי בשנים האחרונות.
הפודקאסט Serial, שזכה ליותר מ-340 מיליון הורדות והיה לפודקאסט הראשון שזכה בפרס הפיבודי, הפך לשיחת היום באמריקה ולנושא לשיחות מטבחון שם. הוא היה כה פופולרי, עד שהקומיקאית ססילי סטרונג גילמה את קוניג במערכון של "סאטרדיי נייט לייב" ו-HBO שידרה סדרה דוקומנטרית על המקרה המתועד בפודקסט, ״התיק נגד עדנאן סעיד״.
אך מעבר לדרמה הטמונה בדיווח על פשע אמיתי, העונה הראשונה עשתה דבר נוסף: היא עוררה בקוניג השראה לבלות שנה באולם בית משפט, כדי לנסות להבין את הביורוקרטיה המסובכת להפליא הידועה כמערכת המשפט האמריקאית.
"ביקרתי בבתי משפט במהלך הקריירה שלי. נכנסתי לבית המשפט כדי לסקר מקרה מסוים או ליצור פרופיל לשופט. מעולם לא הבטתי כך מהצד", מספרת קוניג בריאיון טלפוני מביתה בפנסילבניה.
העונה השלישית הסתיימה וזמינה לשמיעה ברצף. בתשעת הפרקים שלה, המאזינים ימצאו את קוניג ואת הכתב השותף שלה, עמנואל דזוצי, בבית המשפט לעבירות חמורות במחוז קויאהוגה בקליבלנד, אוהיו.
בשנה שבילו שם, הם ראיינו שופטים, עובדים סוציאליים, עורכי דין, נאשמים וקרבנות. מגוון התיקים העצום כלל קטטה בבר, ירי מרכב והחזקת מריחואנה. מדובר ב"סיפורים הבלתי רגילים של התיקים הרגילים", על פי אתר הפודקאסט.
קוניג מאשרת כי העונה הרביעית נמצאת בשלבי הכנה, אך אינה חושפת את הנושא שלה, ומוסיפה בהתגרות: "עדיף לא להגיד כלום, כי מי באמת יודע?".
לפני היציאה לקליבלנד לקראת העונה השלישית, קוניג קראה את הספר של איימי באך, "Ordinary Injustice: How America Holds Court", שנתן השראה להקמת ארגון ללא מטרות רווח בשם MFJ) Measures for Justice).
בהנחייתה של באך, הארגון פיתח שורה של מדדים לביצוע פעולות, החל ממעצר ועד פעולות שלאחר הרשעה, והוא משווה את התוצאות ביותר מ-3,000 המחוזות בארצות הברית. הנתונים של MFJ, הזמינים לכול חינם באופן מקוון, ניתנים לסיווג על פי גזע ומוצא אתני, מגדר, מצב סוציו-אקונומי וגיל.
ב-29 באפריל אירחה קוניג שיחה עם באך, זוכת פרס צ'רלס ברונפמן לשנת 2018. הפרס השנתי, בסך 100 אלף דולר, מוענק על פעילות הומניטרית לאדם מתחת לגיל 50, שעבודתו החדשנית, שבבסיסה ערכים יהודיים, תרמה באופן משמעותי לשיפור העולם.
"היידיש שלי היא בסיסית"
לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטת שיקגו ב-1990, עבדה קוניג עבור חדשות ABC וה"ניו יורק טיימס" ברוסיה. ב-2004 מונתה למפיקה של "This American Life" ברדיו הציבורי של שיקגו, וב-2006 זכתה בפרס פיבודי על פרק בנושא העצירים בגואנטנמו בשם "Habeas Schmabeas".
קוני זוקפת את אהבתה למילים ולסיפורים בחלקה לזכותו של אביה ג'וליאן קוניג, הקופירייטר היהודי שיצר אינספור סלוגנים ידועים, בהם "It takes a licking and keeps on ticking" עבור Timex ו-"Think Small" עבור פולקסוואגן.
את היידיש המשתחלת לסיפור שהיא מספרת – למשל תובע אשר מציג את "כל המגילה" לחבר מושבעים – קוניג מייחסת לילדותה בקהילה היהודית בניו יורק .
"היידיש שלי היא בסיסית", אומרת קוניג.
כמה ידעת על הבעיות במערכת המשפט הפלילי? האם זה היה עניין של "ידעתי שהיא במצב גרוע למדי, אבל לא הבנתי עד כמה?
"אם מעולם לא היית במגע עם מערכת המשפט, אתה עשוי להיות מופתע ממה שמתרחש, אבל לדעתי הרבה אנשים יודעים את זה על המערכת שלנו.
"חשבתי שהבעיות יהיו מרומזות יותר. חשבתי שהן יהיו מכוסות בשכבות של ביורוקרטיה ולא גלויות כל כך. חשבתי שייקח לי זמן לפענח את מה שמתרחש ושאזדקק להסברים. אז אני חושבת שזה הפתיע אותי".
איימי באך כתבה שהיא הבינה במהרה כי לא משנה עד כמה טובות כוונותיהם של התובעים, השופטים ועורכי הדין של ההגנה, הם כל כך התרגלו לתבניות של אי-צדק שהם כבר אינם מזהים אותן. זה היה הרושם שלך ממחוז קויאהוגה?
"לדעתי הצד של ההגנה נוטה לראות תבניות של אי-צדק יותר מאשר התובעים. אבל אפילו חלק מהתובעים והשופטים והמשטרה אומרים 'כן, זה לא איך שדברים אמורים להיות, אבל ככה זה עובד'. אנשים חשים לכודים במערכת. יש אנשים שנלחמים למען רפורמה, אבל ברוב המקרים אתה פשוט לכוד.
"זה נכון במיוחד בבניין שבו כולם מכירים את כולם ויש חשיבות למוניטין שלך. אתה לא רוצה לטלטל את הספינה, אתה לא רוצה להיחשב 'גורם בעייתי'. זה עשוי לפגוע בקריירה שלך ויכול באופן פוטנציאלי לפגוע בלקוח שלך.
"לגבי חלק מהדברים, כמו ענישת יתר על שימוש במריחואנה, כולם יכירו בכך שזה לא ראוי, וכולם מסכימים שיש צורך בשינוי. אז אתה שואל את עצמך 'למה הם עושים את זה?' אבל אתה מבין שהמבנה של המערכת נותר על כנו. אז אני יכולה לחוש אהדה כלפי אנשים במערכת, למרות שזה מרתיח אותי".
הספר של באך מדבר על דרכים אובייקטיביות לתיקון חלק מהבעיות שהעלית ב-Serial, כמו משך המשפט, המשא ומתן על עסקאות טיעון והערבות. בראיונות שלך עם גורמים במערכת המשפט, האם מצאת אנשים שאימצו את השימוש בנתונים כדי לבצע שינוי?
"האמת שגילינו מחסור בנתונים במחוז קויאהוגה. הרבה מהרישומים פשוט לא נשמרים. MFJ עזר לנו למצוא נתונים או הנחה אותנו איך למצוא מה שחיפשנו.
"יש מספיק נתונים כלל-ארציים כדי לדעת מהן הבעיות ומה צריך לתקן. מה שהספר של איימי עשה בצורה טובה כל כך, הוא להראות את המערכות השונות בתוך מערכת המשפט הכללית. אהבתי והערכתי גם את הנדיבות והאהדה שהיא הפגינה כלפי האנשים שהיא כותבת עליהם. היא הראתה לנו שמדובר באנשים רגילים שעושים את עבודתם, לפעמים מפשלים, ולפעמים אפילו לא יודעים למה.
"הייתי מבולבלת מהחיקוי"
כאמור, העונה הראשונה של Serial זכתה לפרודיה ב"סאטרדיי נייט לייב". כשאני שואלת את קוניג איך הרגישה כשססילי סטרונג גילמה אותה, היא אומרת: "לא קיבלתי התראה מוקדמת – שמעתי על כך כשמישהו שהכרתי כתב לי הודעה בבוקר שאחרי השידור. הופעתי מאוד – ואני גם זוכרת שהייתי מבולבלת, וחשבתי שהקהל של התכנית ודאי היה מבולבל, משום לא חשבתי שהמוני הצופים שלהם מכירים את Serial באותו זמן. אבל אני משערת שאנשים הבינו את המערכון.
"מובן שבמידה מסוימת הייתי גם נרגשת ומוחמאת. ססילי סטרונג הייתה נפלאה ומצחיקה, אבל התחושה הכללית שלי נטתה יותר לכיוון חרדה וחשש גדול.
הייתי מודעת לכך שהסיפור הפך לבידור עבור כל כך הרבה אנשים, וזה הלחיץ אותי. הרגשתי צורך להגן על האנשים בסיפור, והרגשתי אשמה בכך שגררתי אותם לתרבות פופ באופן שכזה
"העניין הוא שאני ככל הנראה הקהל הגרוע ביותר בעולם בשביל המערכון הזה. משום שהייתי מודעת לכך שהסיפור הפך לבידור עבור כל כך הרבה אנשים, הם התייחסו לזה כבידור. וזה הלחיץ אותי. הרגשתי צורך להגן על האנשים בסיפור, וגם הרגשתי אשמה בכך שגררתי אותם בלא יודעין לתרבות פופ באופן שכזה.
"כמובן, לא ידענו שהתכנית תהפוך לפופולרית כל כך, כך שלא יכולתי להכין את המרואיינים שלי, ואנחנו בעצמנו לא היינו מוכנים לכך. אז כן – המערכון ב'סאטרדיי נייט לייב' היה מעט מורכב עבורי. אבל אני מבינה לחלוטין מדוע אנשים אהבו אותו! זו רק אני. בכל פעם שאני מדברת על כך, אני מרגישה כמו משביתת שמחה איומה. אבל זו האמת: אני סוג של משביתת שמחה בנושא".
העיתונאית והפודקאסטרית שרה קוניג (צילום: סנדי הוניג))
בעונה השלישית יש תחושה שהבעיות במערכת כה עמוקות, עד שאין תקווה באופק. האם הכנת הסדרה דיכאה אותך, או שאת רואה תקווה לרפורמה?
"אני נעה לכאן ולכאן. אני נוטה לייאוש, אבל אז מזכירה לעצמי שדברים גדולים מתרחשים, כמו הרפורמה בתביעה. היו הרבה בחירות שבהן מועמדים נבחרו על בסיס תמיכתם ברפורמה, ולא כמועמדים שתומכים בה בחשאי. יש הרבה אנרגיה סביב הנושא ומתחילים לראות כסף מאחורי היוזמות. מתחילים לשמוע שיחות כלל-ארציות על כך שתעשיית הכליאה היא אמיתית ומבישה, ושאנחנו צריכים לטפל בזה".
![חדר המצב בשיגור "בראשית" (צילום: תומר נויברג/פלאש 90)](https://web-archive.nli.org.il/National_Library/im_/https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/05/F190222TNFF20-640x400.jpg "חדר המצב בשיגור "בראשית" (צילום: תומר נויברג/פלאש 90)")
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם