"מלחמת הסחר תסתיים כשטראמפ והמשטר הסיני יראו 'הרוגים' בשטח"
כלכלה הייצוא הישראלי כבר נפגע ממלחמת המכסים של סין וארצות הברית, בשל הירידה במסחר העולמי והיחלשות היואן ● "טראמפ מנהל 'מלחמה אווירית', הוא רוצה אווירה סוערת, כותרות בומבסטיות ו'תמונות ניצחון' אבל לא ירשה לעצמו מפולת בשווקים ופגיעה בתעשייה"
"מלחמת הסחר", שמתנהלת בין ארה"ב לסין מאז מרץ 2018, עולה מדרגה. הבנק המרכזי של סין חתך אתמול את היואן לשער הנמוך ביותר מזה עשור – יותר משבעה יואנים לדולר – וזאת זמן קצר לאחר שהנשיא טראמפ הודיע על מכסים חדשים על סחורה סינית. משרד האוצר האמריקאי טען במכתב רשמי ש"סין ביצעה מניפולציה מכוונת בשער המטבע". הסינים, מצידם, הכחישו זאת נמרצות.
השווקים בעולם הגיבו בעצבנות: המדדים המובילים בבורסות בניו-יורק ירדו אתמול (ב׳) בכ-3%, והמדדים במרבית הבורסות המובילות בעולם צנחו אתמול באירופה, והיום (ג׳) באסיה; "מדד הפחד" להתנהגות המשקיעים זינק ב-32%; ומחיר הזהב, הסחורה שנעשית מבוקשת בשעת סערה, הגיע לשיא של 6 שנים. עם זאת, לפי המסחר הרגוע הבוקר באירופה, ייתכן שלפי שעה הסערה חלפה.
סין היא שותפת הסחר השנייה בגודלה של ישראל, ורכשה ב-2018 סחורה ישראלית בהיקף של כ-5 מיליארד דולר, כך שכל פרק במאבק בין שני הענקים הגלובליים משפיעה על השוק המקומי. המסחר בת"א צנח אתמול בכ-2%, אף שכיום הוא עולה בחזרה בכמחצית האחוז.
המשקיעים מבוהלים
אמיר כהנוביץ', הכלכלן הראשי של בית ההשקעות אקסלנס, אומר לזמן ישראל: "ישראל היא עלה קטן שעף לאן שזורמת הרוח ושעלול ליפול בסופה גדולה. ולכן, השאלה כמה המלחמה תשפיע עלינו, קשורה לשאלה עד כמה היא מסוכנת. וכדי לקבל תשובה, או מושג, על מה שצפוי לנו כדאי להבין קודם את התמונה הרחבה".
"אין ספק שהבנק המרכזי הסיני מנהל את היואן ושזה לא שוק חופשי כמו שהסינים מציגים את זה. אבל לא בטוח ששער היואן נפל בהוראה מכוונת של המשטר"
"אין ספק שמה שראינו אתמול זאת בהלה, אבל השאלה היא האם זו בהלה מוצדקת. הסיבה לירידות בשווקים היא לא סימני חולשה שהתגלו אתמול בכלכלה הראלית, כמו היחלשות הייצור או התעסוקה, אלא הפיחות החד ביואן והתגובה החריפה של ארה"ב. כשמשקיע ממוצע שומע את שר האוצר האמריקאי אומר שהסינים עשו מניפולציה הוא מאמין לו ונבהל, כי זה תרחיש מבהיל".
וזה לא נכון? הסינים לא עשו מניפולציה מכוונת ומסוכנת?
"זאת התמונה שהוצגה בתקשורת המערבית והישראלית, אבל אני לא בטוח שהיא מדויקת ושזה מה שהם עשו. אין ספק שהבנק המרכזי הסיני מנהל את היואן, ושזה לא שוק חופשי כמו שהסינים מציגים את זה.
"עם זאת, אני לא בטוח ששער היואן נפל אתמול, או שהוא בכלל ירד בזמן האחרון, בעקבות החלטה מודעת שהם קיבלו או כדי להיכנס באמריקאים.
"מאוד יכול להיות שהמטבע הסיני נחלש בגלל שמלחמת הסחר עצמה והמכסים עצמם החלישו אותו. זה מה שהסינים טוענים והטענה הזו נשמעת לי הגיונית.
"תראה מה קרה למקסיקנים כשטראמפ הכריז עליהם 'מלחמה' כזו, גם הפסו קרס. מקסיקו תלויה, אמנם, בארה"ב בצורה מוחלטת, ואילו סין חזקה בהרבה; אבל גם הסינים חיים מייצוא לארה"ב, וכשהכלכלה נחלשת, המטבע נחלש".
"הסינים ניסו להילחם באמריקאים באמצעות הטלת מכסים נגדיים, אבל הסינים מייצאים לארה"ב הרבה יותר מאשר להפך, אז המהלך הזה לא הצליח להם. ויש גם חולשה פנימית של הכלכלה הסינית, שלא קשורה למלחמת הסחר. כך שאני בספק רב אם הורדת שער היואן היא 'צעד נקם' של הסינים".
כך שאפשר לומר שטראמפ "ניצח" במלחמת הסחר והצליח לפגוע בסינים, וה"ניצחון" שלו הוא זה שהביא לפיחות היואן שיפגע כמו בומרנג בארה"ב?
"אי אפשר לומר שטראמפ ניצח ואני לא חושב שהוא יכול לנצח במלחמה. המטרה המוצהרת שלו היא להשיג הסכם סחר טוב יותר, אבל זה פשוט בלתי אפשרי.
"התנאים שהאמריקאים הציבו לסינים בשיחות הסחר הם כאלה שסין לא יכולה לעמוד בהם. האמריקאים דורשים שמירה על זכויות הקניין של מוצרים טכנולוגיים, אבל חלק גדול מהכלכלה הסינית מבוסס על גנבה של זכויות קניין. בחברות סיניות יש מחלקות שלמות שעוסקות בהעתקת פטנטים והמצאות".
טראמפ מדבר יותר על החזרת המפעלים והייצור לארה"ב, ופחות על פטנטים.
"הוא מדבר גם על זה וגם על זה, ושתי המטרות אינן ראליות. לדעתי, גנבת הפטנטים מדאיגה את האמריקאים יותר, לפחות את האמריקאים שקרובים יותר למוקדי ההשפעה על הכלכלה וקבלת ההחלטות בממשל".
אם טראמפ לא ניצח ולא יכול לנצח במלחמה הזאת, והוא בכל זאת ממשיך בה למרות שהיא פוגעת בכלכלה, הבהלה של המשקיעים מוצדקת, לא?
"אני מקווה מאוד ונוטה לחשוב שלא, בין השאר בגלל שאני מעריך שהבהלה עצמה תעצור את ההסלמה. אני חושב שגם טראמפ וגם הסינים לא ירגישו בנוח להסלים את ה'מלחמה' במצב של מפולת בשווקים.
"טראמפ רגיש לכלכלה, הוא בא מהכלכלה ואפשר לומר שהוא 'אוהד את הכלכלה' כמו שאחד אחר אוהד כדורגל. הוא יצא למלחמה במטרה מוצהרת לחזק את הכלכלה, והוא ימשיך בה רק כל עוד הכלכלה חזקה ומתפקדת וצומחת.
"למרות שהוא יודע שהוא לא ינצח ולא ישיג את המטרות שלו, הוא צריך תמונות ניצחון, הוא צריך את הכותרת על הורדת המכסים שהורידה את סין על הקרשים.
"אבל המלחמה נוחה לטראמפ כל עוד היא 'לוחמה אווירית'. אפשר לומר שהוא נלחם לפי 'דוקטרינת קוסובו' שגורסת שאפשר לכתוש את המטרות של האויב מהאוויר בלי לשלוח 'חיילים רגליים' ש'נהרגים'. ברגע שנראה 'הרוגים' בשטח – כלומר, נפילות בשווקים, חברות שקורסות, פיטורים – הוא יעצור.
"את אותו דבר בדיוק אפשר לומר על המשטר הסיני, שצריך כותרות חזקות וניצחונות מורליים אמיתיים או דמיוניים על טראמפ, אבל קודם כל צריך את הצמיחה והיציבות הכלכלית שהוא השיג במאמץ גדול למדינה הענקית שלו".
הבעיה במלחמות היא שהמניעים שגורמים למנהיגים לצאת אליהן, עלולים לצאת משליטה. זה לא עלול לקרות גם במלחמה הזאת?
"עלול, לצערי".
"ישראל כבר נפגעת ותיפגע בכל תרחיש"
תהא אשר תהא השורה התחתונה של מלחמת הסחר – כהנוביץ' מדגיש שהיא כבר פוגעת בישראל ותמשיך לפגוע בה ככל שתימשך: "הליבה של מלחמת הסחר – המסים שהאמריקאים מטילים על סחורה סינית ולהפך – לא נוגעת לישראל".
"אם כבר, כמדינה קטנה שחיה על ייצוא ומייצאת לשתי המדינות אנחנו אמורים להרוויח מהבלגן הזה. אבל המציאות מורכבת הרבה יותר. אם לא מסתכלים רק על הפגיעה הישירה, אלא על התמונה הרחבה, מלחמת הסחר כבר פוגעת בפועל בכלכלה הישראלית, כחלק מהפגיעה שלה בכלכלה העולמית כולה.
"הפיחות ביואן גם יגביר את הלחץ על בנק ישראל להוריד את הריבית כדי לעזור ליצואנים להתמודד עם השקל החזק, ואין לי ספק כי הם ילחצו עליו גם לחזור לקנות דולרים"
"יש בשנה האחרונה היחלשות של המסחר העולמי וירידה בהיקף המסחר בעולם שללא ספק נובעת, בחלקה, גם ממלחמות הסחר, אם כי קשה לכמת בכמה בדיוק. והייצוא הישראלי מושפע ישירות מתנודות במסחר העולמי".
באיזו מידה הייצוא הישראלי לסין ייפגע ישירות מהפיחות ביואן?
"אנחנו מייצאים לסין יותר שירותים מאשר סחורות ויותר סחורות טכנולוגיות מאשר פיזיות, וייצוא כזה פחות רגיש לפיחותים, אבל ברור שתהיה פגיעה בהיקף הייצוא. אם השקל מתחזק מול היואן זה פוגע בתמריץ של הסינים לקנות מאתנו.
"מצד שני, היואן נחלש מול כל המטבעות, בעיקר מול הדולר, כך שישראל לא תיפגע יותר ממדינות אחרות וכנראה פחות.
"בנוסף, פיחות ביואן הוא ייסוף של הדולר וזה יכול לעזור בעקיפין לייצוא לארה"ב. כך שהפיחות יפגע בייצוא הישראלי, אבל לא בצורה דרמטית".
"הפיחות ביואן גם יגביר את הלחץ על בנק ישראל להוריד את הריבית כדי לעזור ליצואנים להתמודד עם השקל החזק, ואין לי ספק כי הם ילחצו עליו גם לחזור לקנות דולרים. עם זאת אני מתקשה להאמין שרכישת הדולרים תחזור, אבל הוא בהחלט עשוי להוריד את הריבית ובוודאי שלא יעלה אותה בזמן הקרוב".
הכלכלה הישראלית מבוססת על פיתוחים טכנולוגיים וייצוא שלהם, הרבה מהם במסגרת חברות אמריקאיות ואמריקאיות-למחצה שהפיתוח שלהן נמצא בארץ. לפי מה שאתה אומר, הסלמה במלחמת הסחר עלולות לסכן אותה מאוד.
"זה סיכון אפשרי אבל אני בספק אם הוא יתממש. חלק ממנו הוא מציאות קיימת: גם היום, אם חברה סינית תעתיק מוצר שפותח בישראל, המפתח הישראלי לא יכול ללכת לסין ולהגיד 'גנבתם לי את המוצר, תחזירו לי אותו'. אבל אני בספק אם הם יכריזו על מלחמה גלויה וכוללת בזכויות הקניין כי הם זה יכרות את הענף שהם מעתיקים ממנו. הם זקוקים גם לשיתוף פעולה עם המפתחים".
"כך שאיך שלא מסתכלים על כך, קשה לטעון שמלחמת הסחר לא נוגעת אלינו ולא פוגעת בנו – אבל בהנחה שאני צודק כשאני מאמין שמלחמת הסחר לא תסלים בצורה קיצונית ולא תגרום למפולת, השפעתה על כלכלת ישראל תהיה מוגבלת".
הכותרות הראשיות עכשיו
ניסיתי להבין מה מכעיס אותי כל כך בשיח "הניחו לאבנר"
אני עומדת לכתוב פוסט עצבני ואישי ומקווה שלא אתחרט על כך בבוקר.
בד״כ אני נמנעת מלכתוב על עצמי, נמנעת כמה שאפשר מהאישי. עבורי הפוסט הוא ״כלי״, ולרוב אני מבקשת לתת בו ביטוי למאבקים של אוכלוסיות מוחלשות כמו קהילת מבקשי המקלט.
אך הפעם אשתמש בפלטפורמה הזו להביע את תחושות הזעם שאני חשה, במיוחד לנוכח ההערות וההודעות הלא מעטות שאני מקבלת ביחס לפניה של עו״ד ברק כהן אל בנו הצעיר של ראש הממשלה, אבנר.
ובכן נשמות טובות – אני, כפי שאתם מבינים – לא ברק כהן, וחבל. בעיני הוא אקטיביסט מעורר השראה. הלוואי עלי להיות כמוהו. אני אמנם שמחה שהוא רואה בי שותפה, וזה עבורי כבוד גדול, אבל בואו, אם אתם רוצים להגיד לברק שהוא ״חצה את הגבול״ (ובעיני הוא ממש לא!) אמרו זאת – לו.
אז למי שמעונין להטיף, גללו הלאה, אם אין לכם משהו נחמד להגיד בנוגע למה שאכתוב, אל תגידו אותו כאן. זכותי, תודה.
ניסיתי להבין מה מכעיס אותי כל כך בשיח: ״הניחו לאבנר״, בסטטוס כלשהו שכתבתי במהלך היום, הסברתי מדוע בעיני הוא מטרה לגיטימית.
אבנר אינו קטין, והמשפחה כולה נהנית ממנעמי השלטון. יש צעירים רבים בגילו שזקוקים לקצת סיוע. אין להם רכב, ובוודאי שאין להם נהג שיקח אותם מפה לשם. הם רצים בתחבורה ציבורית לעבודה וללימודים, רוכבים על אופנים על מנת לבצע שליחויות ולהרוויח כמה שקלים כדי שיוכלו לשכור דירה, ויש כאלה שנולדו להורים שאין להם קורת גג, כי האבא של אבנר לא חושב שקורת גג היא זכות יסוד.
אבנר הוא מטרה לגיטימית כי הוא פריבילג, שהגנתו ממומנת מכיסינו, כמו שאר הדברים שבהם הוא מוקף, ולכן הוא נושא באחריות גם אם הוא פחות לוקח חלק במופעים ציבורים. אדם בגילו יכול להחליט שהוא לא צריך נהג, אבטחה ומימון שוטף על גבינו.
לי יש ילדים בגילאים של אבנר ויאיר, והם נאבקים קשה לממן לימודים ולהתפרנס תוך כדי. המיסים שלי ושל ילדיי מממנים את אבנר ואת יאיר. יש לי גם כמה אריתראים שאני דואגת להם כמעט כמו לילדיי. גם הם בגילאים של אבנר ויאיר והגיעו לישראל בגיל 14 – 16. הם עבדו ועובדים כמו חמורים וחרדים לחייהם, ולא יכולנו לאפשר לעצמם כלום פרט לבירה. גם הם משלמים מסים ומממנים את משפחת נתניהו, ובנוסף גם חוטפים גזענות לפנים, אז לאבנר אסור להגיד כלום?
מעבר לדברים הללו, אינני מתכוונת לשוב ולדוש בכך. ובעיקר – תנוח דעתכם, עו״ד כהן אינו מתכוון לפנות שוב לאבנר.
ואז כשהתקלחתי בשעת לילה מאוחרת, הגיעה התובנה. ראשית, כתבו אצלי הערת תגובה בסגנון: ״איך זה שפעילי זכויות אדם אינם רגישים לאחר״ (בנסיון לרמוז על מגבלה כלשהי שיש לאותו אחר). בואו, לטעון שאינני רגישה לחולשות של מישהו – זה קצת מופרך. ואסביר למה:
בקיץ של שנת 1970, חזרנו, משפחתי ואני, משהות ממושכת בארה״ב ובקנדה, שם אבי סיים את המאסטר שלו ואת ה-PHD. האמת שזו היתה חופשת מולדת אחרי שבע שנות גלות, בהן לא ראינו את המשפחה המורחבת, לא את הסבתות ולא את הסבים שלנו.
ניסיתי להבין מה מכעיס אותי כל כך בשיח "הניחו לאבנר". הוא מטרה לגיטימית כי הוא פריבילג, לא קטין, שנהנה ממנעמי השלטון. אדם בגילו יכול להחליט שהוא לא צריך נהג, אבטחה, ומימון שוטף על גבינו
חופשת הקיץ התארכה וביקשנו, אחותי ואני, שלא לשוב לקנדה. הצענו שהורי יסעו ואנחנו נשאר עם הסבתות. הורי החליטו להישאר בארץ. אמי היתה בהריון עם אחי הצעיר, והוא לצערי נולד בישראל ולא בקנדה.
למה לצערי? לא בשל האזרחות שיכול היה לזכות בה, אלא בגלל מה שאירע אחרי שנולד. זה היה בשנת 1971. מאות, אם לא אלפי ילדים, חלו אז בדלקת קרום המוח. בן דודי חלה ונפטר בהיותו בן שנה, ואחי, שהיה צעיר ממנו בכמה חודשים, חלה אף הוא.
בגיל 10 חודשים הוא הפך מתינוק קסום, חייכני ופטפטן, גאוות אבי ואמי, לתינוק כמעט אָפָּתִי, לא מגיב, לא צוחק, לא מתהפך, כלום. הדימוי של ״שערות שהלבינו בן לילה״, הפך למוחשי, שערותיה של אמי הלבינו בכמה שבועות בהן נלחמה על חייו של אחי.
המדינה התכחשה לעובדה שמחלתו נבעה מהמגפה. הרופאים טענו שהם לא יודעים מה קרה לתינוק, שהובל לחדר מיון ונשאר מאושפז למעלה מחודש.
חיי לא חזרו להיות מה שהיו. אחרי שחזר מבית חולים, אמי נלחמה כמו לביאה על מנת להעניק לו טיפול הולם. היא רצה מקצה הארץ ועד קצה, בחיפוש אחר מענה לשפע הבעיות שהחלו להתבהר.
מרכזים רבים במוחו נפגעו ולא היה ברור כלל איך הוא יצליח לתפקד. במיוחד קשה היה לשער איזה מרכז נפגע ואיזה לא, וזאת בשל גילו הצעיר.
מאז ועד היום, אמי במסע יחד עמו והוא כבר בן 48. המדינה, כאמור, בקושי מכירה בנכות שלו, והוא מתקשה להיות עצמאי מבחינה כלכלית.
זאת על אף שלמד בכוחות אל-אנושים להתגבר על מכשלים אין סופים. היום הוא צלם מוערך, שעיקר עבודת הצילום שלו בתחום בניינים ומבנים ציבורים ופרטים. עבודתו זוכה להערכה מרובה, אך הוא מתקשה לשווק את עצמו, שכן קולו סדוק והוא נשמע מוזר.
מעטים האנשים שעזרו לו ולנו. הוא פוטר עשרות פעמים ממקומות עבודה שבהם עבד. לדוגמה, אחרי שנים של משמרות לילה כשומר בבנין משרדים מהודר, אחד מבעלי המשרדים טען שאחי ״לא יצוגי״ מספיק.
במסעדות בהן עבד כשוטף כלים, נשמטו מידיו צלחות וכוסות. כאשר חילק פליירים בתיבות הדואר של בניני דירות בתל אביב, הוא לא עשה זאת במהירות מספיקה.
אחי חטף אינספור הערות והשפלות, לאחותי ולי הציקו בבית ספר, בצופים והיכן לא, עם הערות כמו ״האח המפגר שלכן״. ילדים התייחסו אליו באכזריות, ובחייו הבוגרים הוא מאוד בודד. איש לא אמר לכל המעסיקים ולכל האנשים שהתייחסו עליו כמו זבל: ״הניחו לו״.
יחד עם זאת, אחי ממשיך להאבק, זוכר את כל המאמצים של אמי, וזוקף לזכותה את ההישגים שלו.
שנית, הסיבה שאני כותבת כל זאת נוגעת לזוית אחרת בכל הענין, שאלת ההסתרה. אמי מעולם לא הסתירה את העובדה שאחי סובל מההשלכות של המחלה הארורה ששדדה ממנו את התפקוד שלו.
להיפך. היא שיתפה ואף הרצאתה על הפגיעות הרבות והמגוונות שהן תוצאה של דלקת קרום המוח. היא סייעה להורים רבים להתמודד עם הקושי שבתפקוד של מי שנפגע, היא העניקה מהידע שצברה ומהנסיון שלה בהתמודדות עם ילד, שנפגע ממגפה שהמדינה ביקשה להסתיר.
בנוסף אמי סייעה למשפחות למצות את זכותם מול ביטוח לאומי, כפי שהצליחה לעשות לבסוף עבור אחי.
אמי ואחי לא התכחשו למצב, אלא ביקשו ליצר שיח סביב הפגיעה ובכך להעצים את עצמם ואת המשפחות שנפגעו אף הן.
אין לי מושג מה קורה במשפחה כזו או אחרת. אבל אני חושבת על משפחות שיש להן כוח ציבורי רב, ועל היכולת שלהם לשמש שליחים בכל הנוגע למגבלה של בן משפחתם. אם יש משפחות כאלה – הבוחרות דווקא בהסתרה – איזה מסר הן שולחות לבן המשפחה ולציבור בכללותו?
ולענין ההערות לילדי בשל הפעילות שלי למען הפליטים ומבקשי המקלט – עליהן אכתוב, אולי, בפעם אחרת.
סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל. הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אנו חברה אכזרית ואטומה שחיה באשליה שאנו עם נבחר והטוב מכל העמים. יש לנו מה ללמוד מעמיםי רבים שאנו מזלזלים בהם. ומשפחת נתניהו? היא תמצית הגועל ואני מקוה שהשכינה/קארמה תשלם להם כגמולם. ברק כהן הוא גיבור ואדם מעורר השראה.
סיפור עם חוף טוב
חיפה הולכת בעקבות ראשל"צ ומאריכה את שעות ההצלה בחופים עד השקיעה ● אביב לביא שולח קריאה לראשי ערים נוספים להרים את הכפפה
חיפה הולכת בעקבות ראשל"צ ומאריכה את שעות ההצלה בחופים עד השקיעה ● אביב לביא שולח קריאה לראשי ערים נוספים להרים את הכפפה
הלחץ התקשורתי והציבורי מתחיל להניב פירות: עיריית חיפה האריכה הקיץ את שעות ההצלה בחופי העיר עד 20:00, כך שניתן לרחוץ בבטחה עד החשיכה. בכך מוגשמת ססמת הקמפיין שבשנים האחרונות תפס תאוצה – "מציל עד השקיעה".
חיפה היא העירייה השנייה שנענית לקריאה, אחרי ראשון לציון, שכבר לפני 3 שנים הכריזה על "מציל עד השקיעה" ב-3 מתוך 7 החופים המוכרזים בעיר. בחופים אלה המצילים מאיישים את הסוכה עד 20:00 בכל החופש הגדול.
מדי ערב, בשעה שעדיין יש אור מלא, המציל מודיע בכריזה שהסתיימו שירותי ההצלה, מזהיר מפני הים המסוכן והולך, כשבמים נותרים המוני מתרחצים ביניהם ילדים רבים
הפער בין שעות ההצלה לשעות הרחצה הוא שערורייה מתמשכת. מצד אחד, משרד הבריאות מתריע מפני חשיפה לשמש בשעות החמות וממליץ להגיע לים רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות. מצד שני, בפתיחת עונת הרחצה המצילים ברוב הערים מסיימים את המשמרת בין 16:00 ל-17:00.
בהמשך העונה, בשיא הקיץ והחום, סוכת המציל ננטשת בין 18:00 ל-18:45. בפועל, אלה השעות הנעימות והקרירות ביותר שבהן רבים מגיעים לחופים.
התוצאה: מדי ערב, בשעה שעדיין יש אור מלא, המציל מודיע ששירותיו הסתיימו, מזהיר מהים המסוכן והולך, כשבמים נותרים המוני מתרחצים, בהם ילדים.
חשוב להזכיר שהים התיכון בקיץ מתאפיין בזרמים חזקים ומסוכנים, ושכמעט כל מקרי הטביעה – כמה עשרות בקיץ – מתרחשים בחופים ללא שירותי הצלה.
הקיץ יהנו תושבי חיפה משירותי הצלה בחופי הים עד השעה 20:00, וכן, שלוש תחנות הצלה יפעלו גם בחודשי החורף!ההסכם החל היום,…
פורסם על ידי עינת קליש רותם – ראש העיר חיפה ב- יום שני, 1 ביולי 2019
הים הוא אולי בילוי החינם המשמעותי האחרון שנותר למשפחה הישראלית, ושירותי הצלה שתואמים את שעות הרחצה הם שירות בסיסי שהציבור אמור לקבל בתמורה לכספי המסים – העירוניים והממשלתיים – שהוא משלם.
למרות האינטרס הציבורי המובהק, הארכת שירותי ההצלה נקלעה לתסבוכת בין האוצר, ההסתדרות, הרשויות המקומיות והמצילים, כששום גורם לא יכול או רוצה להתיר את הפלונטר, לייצר הסכמי עבודה חדשים והוגנים ולגייס מצילים נוספים.
משרד הפנים טומן את ראשו בחול ומפנה את החיצים אל הרשויות המקומיות, אלה מצידן מאשימות את המצילים והמצילים את כולם.
בימים האחרונים, עינת קליש רותם, ראשת העירייה, פרסמה פוסט חגיגי בדף הפייסבוק שלה, ובו בישרה על השינוי שיחול כבר בקיץ הזה.
דני שנקר בן ה-77, חיפאי וותיק שפוקד מדי יום את החופים, אמר אתמול ל"יהיה בסדר" בגל"צ: "כל הקמפיין שלנו כאן בחיפה נבע מזה שמשפחות היו מגיעות בקיץ לים בדיוק כשהמציל הלך. עכשיו מדהים לראות כמה כיף – וגם בטוח".
"כל הקמפיין שלנו כאן בחיפה נבע מזה שמשפחות היו מגיעות בקיץ לים בשש בערב בדיוק כשהמציל הלך. עכשיו מדהים לראות כמה כיף. החוף יפה, נקי, ועכשיו גם בטוח"
קליש רותם ואנשי עיריית חיפה מסרבים להתראיין ולהגיב בנושא. אולי זה חלק מהמדיניות התקשורתית של ראשת העיר, ואולי משום שההסכם עם המצילים עדיין לא סגור לחלוטין. גם על המצילים שם – עובדי עירייה – נאסר להתראיין.
אבי אפיה, יו"ר איגוד המצילים הארצי, מסביר שיש עדיין פרטים בהסכם שלא נסגרו, שכרגע עדיין מדובר בפיילוט ושבסיום העונה תתקבל החלטה לגבי ההמשך.
כך או כך, ראשל"צ וחיפה הוכיחו שעיריות שמעוניינות לשרת את התושבים ולשמור על בטיחותם לא צריכות להמתין לממשלה, ויכולות להגיע להסדר עצמאי עם המצילים. בראשל"צ, אגב, אומרים שלא מדובר בהוצאה כבדה במיוחד.
כעת הפנים מופנים לרון חולדאי ושאר הראשים של ערי החוף, בהן בת ים, אשדוד, אשקלון, הרצליה, חדרה, נתניה, עכו ונהריה. מי הבא שידאג למציל עד השקיעה?
לצד הגינויים משמאל, ליצמן זוכה לתמיכה במפלגתו ובימין
עיסאווי פריג' דורש מהמפכ"ל לפטר את השוטרים שהשתתפו בתרגיל הרובה השתול ● השופט הנדל כופה על חברות פרסום לפרסם את הקמפיין האנטי להט"בי של מפלגת נעם ● רון קובי עתר לבג"ץ בדרישה שימונו למועצת העיר טבריה אנשי שירות המדינה ● יו"ר ועדת הבחירות פנה למנדלבליט כדי שיחקור חשדות לזיופים בשלוש קלפיות ● יאיר נתניהו פתח חזית נגד "ישראל היום"
פרשנות הנתון הכלכלי הדרמטי שנתניהו מסתיר מבוחריו
כשנתניהו נכנס בפעם השנייה לבלפור לפני כעשור, עמדו החובות של משקי הבית על 289 מיליארד שקל ● מאז זינק החוב הזה ב-93% ל-558 מיליארד שקל ● בפעם הבאה שראש הממשלה יזכיר שמדיניותו הכלכלית היא זו שהביאה להתמודדות המשק במשבר הסאב פריים - כדאי לזכור שהמחיר היה הר החובות של האזרחים ולא מדיניות כלכלית
למקרה שפיספסת
הפוליטיקה של הטלת הספק
לנוכח ההתפתחויות בענייני קפריסין (הנאנסת חזרה בה מהודאתה ומספרת שהוציאו ממנה הודאה זו באופן לא ראוי ובהפעלת לחצים כבדים), שוב אני רוצה להעלות את העניין ב׳פוליטיקה של האמנה׳.
הכוונה שלי היא לכל התהליכים הפוליטיים שמייצרים את מה שנדמה לנו כ׳תחושת בטן׳ לפיה אנחנו מאמינים או חושדים באופן ראשוני במשהו שנאמר לנו, במשהו שמישהו אומר.
אני חושבת שהאמנה וחשד לא מתחלקים באופן שוויוני. הם גם לא מתחלקים כפונקציה מוחלטת רק של זהות/סוציולוגיה. זה קשור באופן הדוק לזהות ולמעמד, אבל גם לסיטואציה.
אותם בחורים בקפריסין היו כנראה נתפסים כחשודים בעיני רוב האוכלוסיה אם היו משתתפים בקטטה או היו מואשמים בגניבה. אך כשהם מואשמים באונס או אילו היו בביצוע לינץ׳ בפלסטיני – משום מה רוב האנשים נוטים להאמין להם.
אותה בחורה לו היתה זועקת ברחוב שגנבו לה את הארנק, קרוב לוודאי שאפילו לא היתה נשקלת הסברה שמדובר בתלונת שווא (אף שהסטטיסטיקה של תלונות השווא היא כנראה זהה). הדברים האלה אינם מקריים, במובן שהם חוזרים על עצמם שוב ושוב.
כמעט תמיד כל אישה, בחורה, נערה וילדה שידווחו על אונס/תקיפה/הטרדה אחת התגובות הראשונות תהיה חשדנות, אולי היא משקרת (?!!), אלא אם מישהו במשפחת הילדה הצביע על השרת הפלסטיני, כמובן. אז אין ספקות.
הפוליטיקה של הטלת הספק, של ההאמנה והחשד, היא עמוקה מאוד וטבועה בנו. אנחנו נדרשים לעשות ניתוח מעמיק של מה שנדמה לנו אינטואיטיבי, אינסטנקטיבי. וחובה עלינו לעשות זאת עכשיו ולעומק, האינטואיציות שלנו מוטות.
על כן, הנשק הפנימי והחברתי שלנו הוא להחצין את תהליך ההאמנה והחשד ולהחצין את הפוליטיות שלו ולעבוד הפוך: להאמין למי שתמיד חשוד בסיטואציה. לחשוד במי שתמיד מאמינים לו.
רעות בן-יעקב, מתרגמת ודוקטורנטית לספרות עברית באוניברסיטה העברית, חוקרת שירה עברית מודרנית ועכשווית. רומן, מסות, סיפורים ושירים בתרגומה פורסמו בהוצאות הכורסא, תשע נשמות ובפרויקט מעבורת, וכן בכתבי העת הו!, מעין והמוסך.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
פרופ' אלדד: "נציג ציבור זה תמיד פוליטי, ודאי. אני נציג של הימין המתנחלי"
אריה אלדד: אין קשר בין האפשרות שאצטרף למועצה להשכלה גבוהה לבין ההדחה של יוסי שיין ● "יש לי פגישה עם רפי פרץ בעוד שבועיים ואז נדע אם המינוי ייצא לפועל" ● מקור המעורה בנושא טוען: שיין דחה את ההצעה להמשיך לשמש בתפקידים אחרים במועצה, כי האפקטיביות שלו תיפגע אם יישאר כך
פרופ' אריה אלדד מגיב על הדחתו של פרופ' יוסי שיין מהוועדה לתכנון ותקצוב (הות"ת) במועצה להשכלה גבוהה, על ידי שר החינוך רפי פרץ, ועל הפרסומים לפיהם הוא עצמו – שכיהן בעבר כחבר כנסת מטעם האיחוד הלאומי ועוצמה לישראל – יתפוס את מקומו של שיין. לטענתו של אלדד, אין קשר בין הדברים.
אתמול (ראשון) פורסם בדה-מרקר כי פרץ החליט לסיים את כהונתו של שיין בוועדה. וזאת, בניגוד להמלצתה של יו"ר הוועדה, פרופ' יפה זילברשץ, שביקשה להאריך את כהונתו. גורמים בוועדה אמרו לדה-מרקר כי כהונתו של שיין לא חודשה בגלל התנגדותו להקמת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, מאחר שהתנגד לאופן השנוי במחלוקת שבו ניתן אישור ההקמה לפקולטה.
"לא יודע מי הדליף את זה"
פרופ' אריה אלדד שלום, אפשר לברך אותך על המינוי לחבר ות"ת?
"עדיין לא. לא יודע מי הדליף את זה".
אתה לא צפוי להתמנות לתפקיד?
"יש לי פגישה עם הרב רפי בעוד שבועיים ואז נדע. לא יודע מי חיבר בין הדברים, (ההדחה של פרופ' שיין והמועמדות שלי, ע.ש.), להתנדבות שלי להחליף את צביקה האוזר כנציג ציבור.
"מישהו החליט שזה ככה וזהו. האוזר היה נציג ציבור ומחפשים מישהו במקומו. זה תסביך עמוק של תיאורית קונספירציה נוכח שלטון הימין וברגע שאתה נעול אז אתה שם".
ההדחה של פרופ' שיין והמועמדות שלך הן לא על רקע פוליטי?
"נציג ציבור זה תמיד פוליטי. ודאי שזה פוליטי, אני נציג של הציבור הימני מתנחלי. לא יודע כלום חוץ ממה שקראתי, אני לא מכיר את פרופ' שיין.
פרופ' אלדד: "נציג ציבור זה תמיד פוליטי. ודאי שזה פוליטי, אני נציג של הציבור הימני מתנחלי. לא יודע כלום חוץ ממה שקראתי, אני לא מכיר את פרופ' שיין"
"אולי מי שחיבר בין הדברים לא היה לו מושג למה התנדבתי לתפקיד ולא יודע למה שיין הודח. אולי סיים קדנציה? לא יודע. ברגע שעיתונאי מתחיל לברר עובדות זו כבר דרישה מוגזמת כנראה".
באיזה מובן התנדבת? תכהן בלי שכר?
"הצעתי את מועמדותי לתפקיד".
שיין התבקש להישאר בוועדות המשנה
כהונתו של פרופ' שיין הסתיימה ב-18 ביולי בתום שלוש שנים והוא נפרד מחברי הות"ת – לאחר ששר החינוך סירב לקיים את ההמלצה המקצועית להאריכה.
מקורב לנושא אמר לזמן ישראל כי עמיתיו של שיין ביקשו ממנו להישאר חבר בוועדות המשנה שבפעילותן היה מעורב (כמו הוועדה לקידום יוצאי אתיופיה בהשכלה הגבוהה והוועדה להצלת מדעי הרוח), אך הוא סירב. לדברי המקורב, "ראש ועדה שאינו חבר ות"ת, האפקטיביות שלו מבחינת היכולת לדחוף דברים שונה מהותית מאדם שיכול לדחוף את זה בשולחן".
הוועדה לתקצוב ותכנון אחראית על הקצאת החלק בתקציב המדינה שמיועד למוסדות להשכלה גבוהה, לאוניברסיטאות ומכללות. לאחר הדחת פרופ' שיין יהיו בה חמישה חברים, מתוך שבעה שאמורים לכהן בה בסך הכל:
פרופ' יפה זילברשץ, ד"ר רבקה ודמני, פרופ' ישעיהו טלמון, פרופ' מונא מארון ורו"ח שמעון יצחקי.
שיין הוא פרופ' למדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב, ומכהן כראש בית הספר לממשל בה. בעברו היה חבר מפלגת קדימה, בתקופתה של ציפי לבני. בין השאר חיבר את הספרים "המאה הישראלית" ו"שפת השחיתות".
בעבר כיהן גם כחבר סגל באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארה"ב, שם ייסד את המרכז לציוויליזציה יהודית והוא מוכר כאחד המלומדים הבולטים בעולם במושג התפוצות של העמים השונים בעולם ו"הפוליטיקה של ההשתייכות".
מכתב זועם מאוניברסיטת תל אביב
שיין עצמו סירב לשוחח איתנו בנושא, אך היום התייצבה לצדו פומבית גם אוניברסיטת תל אביב. במכתב ששלחו נשיא ורקטור האוניברסיטה לשר פרץ -והופץ לתקשורת – נכתב כי הדחתו של שיין נעשתה על רקע פוליטי.
שיין סירב להגיב בנושא, אך היום התייצבה לצדו גם אוניברסיטת תל אביב. במכתב ששלחו נשיא ורקטור האוניברסיטה לשר פרץ נכתב כי הדחתו נעשתה על רקע פוליטי
"שמענו בתדהמה שהחלטת שלא להאריך את כהונתו של פרופ' שיין לקדנציה נוספת בות"ת", כתבו. "למיטב זיכרוננו, לא קרה בעבר שכהונתו של חבר ות"ת מן האקדמיה לא הוארכה לקדנציה שנייה. פרופ' שיין היה חבר ות"ת למופת, אשר ייצג דעות עצמאיות בלא מורא ובלא חשש.
"לא אחת עמדתו לא עלתה בקנה אחד עם עמדותיו של שר החינוך שקדם לו בתפקיד. חששנו הוא, שמא בשל כך לא הוארכה כהונתו. חבר ות"ת, במיוחד כאשר הוא נציג האקדמיה, מתאים לתפקידו בראש ובראשונה בגלל עצמאותו המחשבתית.
"פסילתו דווקא בשל כך, מהווה פעולה בלתי סבירה בעליל, ועל כן היא פסולה", לשון המכתב, שעליו חתומים פרופ' אריאל פורת (נשיא) ופרופ' ירון עוז (רקטור).
תגובתו של רפי פרץ טרם התקבלה.
מהמועצה להשכלה גבוהה נמסר: "פרופ' יוסי שיין מונה לחבר ות"ת ב-2016 לתקופה של 3 שנים והוא השלים את הקדנציה במלואה. אני מודים לפרופ' שיין על תרומתו הרבה להשכלה הגבוהה בישראל".
"הטרגדיה היא שראש הממשלה לא מוכן לשחק את כללי המשחק"
צבי האוזר, מי שהיה מזכיר הממשלה ואחד האנשים הקרובים ביותר לבנימין נתניהו, רץ ברשימת כחול-לבן ומנסה לשכנע את הציבור שלבחירות הללו יש מטרה אחת: חסינות לראש הממשלה ● בראיון לזמן ישראל הוא אומר: "אנחנו מפלרטטים עם משבר חוקתי"
מהפכת המזונות מנדלבליט מנסה להשיב את הגלגל לאחור
היועמ״ש פועל על מנת להקשות על גברים המבקשים לפתוח את תיקי הגירושים שלהם במטרה להפחית את המזונות שהם משלמים ● תחקיר זמן ישראל חשף גל תביעות של ממש בשנתיים האחרונות
היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, פועל על מנת להקשות על גברים המבקשים לפתוח את תיקי הגירושים שלהם כדי להפחית את גובה המזונות שהם משלמים.
ב-2017 נתן בית המשפט העליון אור ירוק לפתוח לדיון מחודש את גובה המזונות, במקרים שבהם חל "שינוי מהותי" בחיי בני הזוג הגרושים, ובכך קבע הלכה חדשה, שכונתה הלכת "השוויון בנטל המזונות". תחקיר של זמן ישראל שפורסם במאי השנה, חשף כי מאז הפסיקה הזו הגיעו לבתי המשפט לא מעט בקשות לפתוח הסכמי מזונות חתומים.
אנשי מקצוע בתחום הגירושים, כמו עורכי דין ומגשרים, דיברו על גל תביעות של ממש – בעיקר מצד גברים, בשנתיים האחרונות.
אחת מהתביעות להפחתת דמי המזונות נדונה בימים אלה בבית המשפט העליון, לאחר שנקבע לגביה בערכאות נמוכות יותר כי נסיבות חייהם לא השתנו "שינוי מהותי", אלא חל בהם רק "שינוי בעובדות".
רגע לפני ההכרעה בתיק זה, מנדלבליט כתב לבית המשפט להימנע מדיונים חוזרים במזונות שכבר נקבעו, למעט מקרים שבהם חל שינוי מהותי בנסיבות.
"החלה רטרואקטיבית של ההלכה החדשה על בקשות לשינוי שיעור המזונות", הסביר היועץ, "עלולה לפגוע בטובתן של משפחות ושל ילדים, במקרים בהם המשפחות מקיימות את הסדרי המזונות בהצלחה במשך מספר שנים".
עצם התערבותו בהליכים שהמדינה אינה צד בהם שמורה ליועץ המשפטי במקרים שבהם הוא סבור שבהליך מסוים יש עניין לציבור. הפעם, מנדלבליט ראה לנכון לייצג את הציבור בשאלה שעומדת על הפרק, ובכך הבהיר מה מידת חשיבותה עבור הציבור הישראלי, אף שעמדתו אינה מחייבת את השופטים.
בתיאוריה, הפסיקה הייתה אמורה לאזן
עד לפני שנתיים, הייתה לנשים שמתגרשות בארץ ודאות מסוימת: המשמורת העיקרית ניתנה לרוב לאם, ורק במקרים מועטים נקבעה משמורת משותפת. בנוסף לכך, האב חויב בתשלום מזונות לילדיו עד גיל 18.
החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט – 1959 קבע כי חובת התשלום נקבעת לפי דין אישי, כלומר לפי דתם של בני הזוג. לפי היהדות, האם הייתה מקבלת מזונות עבור ילדיה מהאב, בלי להביא בחשבון את ההכנסה של בני הזוג ואת משך השהות שלהם עם הילדים. שוויוני? לא, אבל תשלומי המזונות היו הסעיף היחיד שבו הגבר היה "מופלה לרעה" בגירושים, המושתתים על הדת.
"התערבותו של היועץ והעמדה שהביע בסוגיה הם ניסיון להפסיק את מבול התביעות של האבות להפחתת מזונות וניסיון להקל על העומס בבתי המשפט, אבל אינה שוויונית כלפי האבות", טוען עו"ד שיבר, המייצג את האב
ביולי 2017 קבע ביהמ"ש העליון בפסיקה תקדימית כי הנטל במזונות לילדים מגיל 6 ועד 15 יתחלק בין שני ההורים באופן יחסי להכנסות וזמני השהות עם הילדים.
בתיאוריה, הפסיקה הייתה אמורה לאזן כוחות בין בני הזוג. ואולם, תחקיר זמן ישראל בנושא הצביע על הפחתה דרמטית בדמי המזונות שנפסקו לילדים בכל הגילאים, ועל חוסר עקביות בהחלטות השופטים – חלקם פוסקים לפי החוק היבש, וחלקם בהתאם לרוח החדשה שנשבה מבית המשפט העליון.
האישה ערערה לבית המשפט העליון
האב בתיק שנידון בימים אלה בבית המשפט העליון חתם מרצון על הסכם גירושים, לפני הפסיקה ההיסטורית של העליון לגבי "השוויון בנטל המזונות", והתחייב לשלם 7,500 שקל בחודש על שני ילדיו.
ההסכם שם קבע כי המשמורת תהיה של האם, וכי האב יראה את ילדיו פעמיים בשבוע בלי לינה ובכל סופ"ש שני ללא מוצ"ש, אך ברבות השנים הוא הרגיש שהנטל כבד עליו. "לצורך העניין, תביני שמדובר בגבר בן 40 שמתגורר ביחידת דיור של ההורים שלו", אומר עו"ד יאיר שיבר, שמייצג את האב.
בנסיבות אלה הגיש האב תביעה להגדלת זמני השהות ולהפחתת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ. זמני השהות שלו הורחבו, אך בקשתו להפחתת מזונות נדחתה. האב ערער לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, ושם נקבע כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה, כדי לבחון אם חל שינוי בעובדות החיים של הזוג, ואם יש לקבל את בקשת האב. ואולם האישה ערערה על החלטת המחוזי בבית המשפט העליון.
בניגוד ל"שינוי מהותי", שכולל ירידה ברמות השכר, הרי ש"שינוי בעובדות", שעליו מדבר שופט בית המשפט המחוזי מתייחס, לשינוי שחל בהרכב ההוצאות על הילדים. בין השאר הכוונה למקרים שבהם דמי המזונות כוללים, למשל, תשלום על צהרונים וטיפולים רגשיים של הילדים, אך אלה נפסקו.
ההכרעה שתתקבל הפעם בבית המשפט העליון תקבע אם אבות יוכלו להגיש תביעה להפחתת דמי מזונות לילדים, גם מבלי שחל שינוי מהותי במצבם הכלכלי, ומכאן המשמעות הגדולה שמייחסים לה במערכת המשפטית – כמו גם היועץ המשפטי לממשלה עצמו.
משרד המשפטים מסרב לחשוף את המספרים
"התערבותו של היועץ והעמדה שהביע בסוגיה הם ניסיון להפסיק את מבול התביעות של האבות להפחתת מזונות וניסיון להקל על העומס בבתי המשפט, אבל אינה שוויונית כלפי האבות", טוען עו"ד שיבר, המייצג כאמור את האב.
"עמדתו תגרום לכך שיהיו בישראל שני סוגי אבות: אלה שיכולים לפתוח הסכמים, מאחר שהתגרשו אחרי 2017, ואלה שלא יכולים כי הם התגרשו לפני 2017. הניסיון למנוע עומס על המערכת המשפטית הוא פגיעה בזכויות האבות להפחית בנטל המזונות, בהתאם לרוח התקופה שאחרי הלכת 'השוויון בנטל המזונות'".
משרד המשפטים מודה כי התערבות היועץ נחוצה כי "לבתי המשפט לענייני משפחה הוגשו בקשות לפתיחת הסכמי מזונות, שהוכרעו טרם נקבעה ההלכה. בתי המשפט השונים לא היו תמימי דעים בשאלה וניתנו פסיקות סותרות"
אבל בהודעה שהוציא עתה משרד המשפטים, הוא מודה כי התערבותו של היועץ בתיק נחוצה כי "לבתי המשפט לענייני משפחה הוגשו בקשות לפתיחת הסכמי מזונות, שהוכרעו טרם נקבעה ההלכה. בתי המשפט השונים לא היו תמימי דעים בשאלה זו, ובמשך הזמן ניתנו פסיקות סותרות בבתי המשפט השונים".
עם זאת, משרד המשפטים ומערכת בתי המשפט סירבו לחשוף בפני זמן ישראל את הנתונים לגבי מספר התביעות להפחתת דמי המזונות, שהגיעו מהאבות הגרושים בשנתיים האחרונות, בעקבות ההלכה שקבע בית המשפט.
ישראל ביתנו משלמת לפעילים כדי שיפגינו נגד הממשלה
יאיר לפיד פרסם סרטון שבו נראים דרעי וליצמן כמי שמבקשים כסף מהמדינה ● במערכת הפוליטית תקפו את לפיד וטענו שהסרטון אנטישמי; גם גנץ הסתייג ממנו ● הליכוד הנחה את חבריו לא לקחת חלק באירועים שבהם משתתפים אנשי ישראל ביתנו ● העבודה הגישה תלונה במשטרה בגלל מאמר שבו נכתב שמרוקאים השתלטו על המפלגה
התקף חרדה במצודת זאב
נתניהו אוהב להשתמש בדימוי של ספינה השטה במים סוערים והמלחים רצים מסיפון לסיפון כדי לייצב את העסק ● זה, פחות או יותר, המצב בליכוד ביממה האחרונה ● עצומות חסרות ערך, ריצה של בכירים להצהיר נאמנות מול כל מיקרופון פתוח ● נתניהו אפילו ביטל ביקור רשמי של שר החוץ ישראל כ״ץ בברזיל ● וכל המהומה הזו בגלל אחד ויחיד: אביגדור ליברמן ● פרשנות
אביגדור ליברמן חולל עוד מהומה בליכוד.
במפלגת השלטון, מסתבר, לא באמת מצליחים להתמודד עם האיש והמסר. בשיחות שניהלתי עם שרים בליכוד, הם מודים שהם אובדי עצות. ליברמן הצליח למצוא נוסחה חדשה – ימין חילוני אנטי-חרדי – שהם לא מצליחים להתמודד איתה.
התקווה היחידה היא שברגע האמת, בנימין נתניהו יצליח לגרד 61 מנדטים, או שליברמן לא יהין להקים ממשלה עם כחול-לבן, העבודה, המחנה הדמוקרטי והמפלגות הערביות. במקרה כזה אפשר יהיה לדון איתו על רוטציה. לא תהיה ברירה.
בשיחות עם שרים בליכוד, הם מודים שהם אובדי עצות. ליברמן הצליח למצוא נוסחה חדשה – ימין חילוני אנטי-חרדי – שהם לא מצליחים להתמודד איתה
בינתיים ליברמן מריץ את הליכודניקים הלוך ושוב לכל הכיוונים. בנימין נתניהו אוהב להשתמש בדימוי – בהתייחסו ליריבים פוליטיים הנתונים בצרות – של ספינה השטה במים סוערים והמלחים רצים מסיפון לסיפון כדי לייצב את העסק. זה, פחות או יותר, המצב בליכוד ביממה האחרונה. ליברמן אישר בשבת בבוקר את עניין הרוטציה. בערב הוא המליך את יולי אדלשטיין כמנהיג אלטרנטיבי בליכוד, אם נתניהו לא יצליח להרכיב ממשלה.
יאיר נתניהו מיהר להפוך את הרעיון של ליברמן להוכחה שיש פוטש של אדלשטיין נגד נתניהו. בעיני בכירים בליכוד, הציוץ של הבן היה סימן להיסטריה בביתו של נתניהו פנימה, למרות – ואולי דווקא בגלל – שהציוץ נמחק זמן קצר אחרי שפורסם. אין לנו תרשומת של השיחות בין נתניהו ומקורביו, אבל בכירים מסבירים שדוד ביטן לא יעשה שום דבר בימים טעונים כאלה בלי אישור מבלפור, וכך יצאה יוזמת עצומת הנאמנות ליו"ר הליכוד.
מרגע זה התחילה הפאניקה גם בשורות חברי הכנסת והבכירים האחרים בליכוד. כולם, מהראשון ועד האחרון חיפשו במרץ את ביטן כדי להקדים ולשים את שמם על העצומה שהגיש להם.
בהמשך היום עלו כל הבכירים לראיונות ברדיו ובטלוויזיה, והבהירו כי נתניהו אינו מוצר להחלפה. חסר למי שלא היה מתייצב, גם אם היה שמח לראות את נתניהו מתאדה ברגע זה ממש. אני בטוח שגדעון סער היה מוכן לקרוע את העצומה של ביטן לגזרים, אבל אז הוא היה מתנגש במסורת העליונות של המנהיג, שהנחיל זאב ז'בוטינסקי לרביזיוניסטים לפני קרוב ל-100 שנה. חברי הליכוד והפעילים לא היו סולחים על כך.
ליברמן הפך בינתיים את אדלשטיין לחשוד מיידי, ולכן גם יו״ר הכנסת רץ לחתום על העצומה של ביטן והיה חלוץ הבכירים בליכוד שעלו לשידור. כל זה מחזק את הטענה שגם אם נתניהו לא יצליח להרכיב ממשלה אחרי הבחירות, איש שם לא ידרוש להדיחו, כי אז הוא גוזר על עצמו כליה בליכוד.
אבל נתניהו לא מוכן להסתפק בהערכות פוליטית כאלה, ולא נשען על ההיסטוריה והמסורת. הוא דורש עצומות בשטח, גם אם אין להן שום תוקף או משמעות. הוא מנצל את הפאניקה של השרים והבכירים מפני חברי הליכוד, ומעמיד את עצמו כמנהיג נרדף.
נתניהו, כמו הבן יאיר, חושד בכולם. הוא מזהה סימני מרד פה ושם. הוא ער לקבוצות בווטסאפ שמזוהים עם היריבים הפוטנציאליים שלו. הוא גם לא רוצה שהם ירימו ראש.
אתמול ביטל נתניהו ביקור מדיני של שר החוץ החדש, ישראל כ״ץ, בברזיל. הוא לא צריך שמישהו יגנוב לו את ההצגה הבינלאומית בימים האלה
אתמול ביטל נתניהו ביקור מדיני של שר החוץ החדש, ישראל כ״ץ, בברזיל. הוא לא צריך שמישהו יגנוב לו את ההצגה הבינלאומית בימים האלה. בסביבת שר החוץ אמרו לזמן ישראל, בדוחק, כי התקבל אישור עקרוני למפגש עם נשיא ברזיל ז׳איר בולסונארו. "מכיוון שהתאריך המוצע חייב היעדרות מהארץ של למעלה משבוע סוכם שנתאים ביקור למועד מאוחר יותר", מסר מקורב לזמן ישראל.
היום (שני) יימשך מסע החנופה למנהיג הליכוד. ליברמן רואה את האירועים וצוחק. כל מילה שלו מטלטלת עוד יותר את ספינת השלטון, למרות שהוא לא לוקח משם קולות רבים. מכחול-לבן הוא לוקח יותר.
המירוץ לדרכון הזר אם יש גן עדן
אחרי שספרד הפסיקה להעניק אזרחויות לצאצאי היהודים שגורשו ממנה, הישראלים שחולמים על דרכון זר מסתערים על פורטוגל ● אבל בניגוד לפרסומים ברשתות החברתיות, מדובר בתהליך ממושך ויקר עם הצלחה לא מובטחת ● וגם יהודי בריטניה מתחילים להתעניין
יוצאת לאור
אין כל סיכוי שהכתבה הזו, מעוטרת בתמונותיה, הייתה מתפרסמת בעיתון של נעמה עידן - השבועון החרדי "יום ליום" ● ובכל זאת, המו"לית הראשונה במגזר מחוללת שם מהפכה שקטה ● אחרי שהצליחה להרגיז את ש"ס, היא מגייסת כספים לקרן תחקירים מיוחדת שתחשוף שחיתויות בשירותי הדת בישראל
אין כל סיכוי שהכתבה הזו, מעוטרת בתמונותיה, הייתה מתפרסמת בעיתון של נעמה עידן - השבועון החרדי "יום ליום" ● ובכל זאת, המו"לית הראשונה במגזר מחוללת שם מהפכה שקטה ● אחרי שהצליחה להרגיז את ש"ס, היא מגייסת כספים לקרן תחקירים מיוחדת שתחשוף שחיתויות בשירותי הדת בישראל
עוד 1,787 מיליםתמ"א 38: הסוף
הפרויקט השאפתני לחיזוק מבני דירות ישנים ברחבי הארץ הוקפא עד להודעה חדשה, לאחר שיעדו המקורי, הגנה על תושבי הפריפריה מפני רעידות אדמה, לא הושג ● ומה עשתה התכנית לשוק הנדל"ן, למחירי הדירות ולמצוקת הדיור? ובכן, זה כבר תלוי את מי שואלים
הפרויקט השאפתני לחיזוק מבני דירות ישנים ברחבי הארץ הוקפא עד להודעה חדשה, לאחר שיעדו המקורי, הגנה על תושבי הפריפריה מפני רעידות אדמה, לא הושג ● ומה עשתה התכנית לשוק הנדל"ן, למחירי הדירות ולמצוקת הדיור? ובכן, זה כבר תלוי את מי שואלים
עוד 1,646 מילים
נתניהו: "ללפיד, ליברמן ולגורמים מהימין יש קומבינה"
ח"כ ביטן על העצומה שיזם: "היינו חייבים לעצור את הספינים השקריים" ● נתניהו: "בליכוד יש פריימריז? כן. בצפון קוריאה יש פריימריז? אין. וביש עתיד? אין" ● עו"ד ברק כהן על אבנר נתניהו, לאחר ההחלטה להוציא נגדו צו הרחקה: "הוא בן של איש ציבור גנב ומושחת ואמא שלו הורשעה בפלילים"
שחקנית ממוצא ירדני מגלמת את הצנחנית היהודייה בניו יורק
הבמאי והיוצר דיוויד שכטר: "אנחנו אומרים שיש ללקסי רבאדי נשמה של יהודייה" ● "המחזה של התיאטרון היידי לא מציג סצנת צניחה גדולה או את העינויים, ודמות אמה של סנש רק אומרת: 'לא נהגו בחנה באדיבות'"
בעוד שתיאטרון הפולקסבינה ידוע במחזות היידיים שלו (כמו העיבוד המצליח ל"כנר על הגג" מהשנה שעברה, שנמצא כעת בסבב הופעות), העונה ה-104 שלו נפתחה בבחירה בלתי שגרתית: "חנה סנש (מחזה עם מוזיקה ושירה)".
זו הצגת יחיד – בכיכובה של השחקנית ממוצא ירדני לקסי רבאדי – על חייה של הצעירה היהודייה מבודפשט, שלחמה בנאצים כצנחנית בריטית.
סנש היגרה לפלשתינה ב-1939, עבדה בקיבוץ שדות ים ואז הצטרפה לארגון ההגנה במשימה סודית ביוגוסלביה.
![חנה סנש בקיבוץ שדות ים, 1939 (צילום: לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/07/D814-070-280x360.jpg "חנה סנש בקיבוץ שדות ים, 1939 (צילום: לע"מ)")
אבל היא גם הייתה משוררת וחיברה יומנים, והמחזה, שנכתב על ידי דיוויד שכטר והופק לראשונה ב-1984, משתמש במילותיה שלה כדי להלך על הקו שבין האקטיביזם שלה, המביט קדימה, לבין תשוקותיה הפנימיות.
עלילת המחזה עוקבת אחר סנש מגיל 13 ועד מותה הטרגי עשר שנים לאחר מכן. ובניגוד למסורת בתאטרון היידי הלאומי בניו יורק, העלילה והשירים מוגשים באנגלית. שאלתי שכטר, שגם ביים את רבאדי, כיצד הוחזר לחיים המחזמר הקטן שלו, שעלה לראשונה בניו יורק לפני 34.
לדבריו, "המנהל האמנותי השותף של הפולקסבינה, מוטל דידנר, ראה את המחזה שךח מחוץ לברודווי בנעוריו, אהב אותו ולא שכח אותו מעולם. הוא אמר לי שהוא תמיד רצה להעלות אותו יום אחד, ועכשיו היום הזה הגיע".
האם הוא רלוונטי בכלל לשנת 2019?
"הוא בהחלט תואם את רוח הזמן הפוליטית. הוא עוסק באנשים שלא יושבים על הגדר, ויש לו תהודה בכל העולם, מבחינת הגזענות והאנטישמיות הגוברות. המחזה מדבר על הצורך לנקוט פעולה, בין אם בקלפי או בארגון קהילתי. זה עדיין לא הגיע לצורך לצאת למלחמה, ונקווה שזה גם לא יגיע לידי כך, אבל זה לא אומר שאין אלימות. חנה הייתה גיבורה מפני שהזמנים דרשו את זה, והיא נקראה לפעולה מכורח הנסיבות. אנו נקראים כעת שוב לצאת מאזור הנוחות שלנו".
מתי אתה התוודעת לסיפור של סנש?
"עשיתי בעבר עיבוד לסיפור של יצחק בשביס זינגר בתאטרון ניסיוני בניו יורק. זינגר אהב את זה. הוא בא כמה פעמים, וכתב לי מכתב נפלא. אחרי זה אנשים באו אליי עם רעיונות לפרויקטים יהודיים אחרים. אתה יודע, כשיש לך הצלחה עם סוג מסוים של דברים, אנשים אומרים שאתה צריך לעשות עוד מאותו הדבר.
"התפקיד דורש אומץ וכושר התמדה. אנחנו רוצים לתת תחושה של הרואיות, רק באמצעות החוויה של מה שהיא עוברת. יש אימוני ספורט וצניחה וריקוד. זה גם מאוד רגשי. לקסי צריכה לעבור מרתון כל לילה, והיא פשוט נפלאה"
"בכל מקרה, מישהו הביא לי עותק של 'יומנה של חנה סנש', והתחברתי למאבק הפנימי שהיא הייתה נתונה בו בגלל הרצון שלה להיות משוררת, אבל גם להשפיע על העולם. היה לי חזון ברור איך לבטא את הדרמה הפנימית הזאת.
"כשהעלינו את המחזה בעבר, הגענו איתו גם לשדות ים, הקיבוץ שלה. אחיה ג'ורג' היה שם. הוא ניגש אליי וסיפר שבהתחלה הוא התרגז כששמע שאנחנו מעלים את המחזה מבלי להתייעץ איתו ועם אימא שלו, אבל אז אמר, 'צדקת שלא עשית את זה. היינו משגעים אותך כדי לוודא שכל העובדות נכונות במאה אחוז'. לבסוף הוא אמר, 'הפכת את החיים של אחותי לשיר', שזה כל מה שיכולתי לקוות לו.
בטח חשת סיפוק גדול.
"בהחלט. אחרי ג'ורג' הצגנו את המחזה לפני קתרין, האם. בתחילת המחזה ובסופו השחקנית מגלמת את אמה של חנה, מספרת חלק מהסיפור שלה, מתארת את בתה, ואז העלילה חוזרת אחורה. אז היינו בבית אבות בחיפה, כשקתרין סנש במרחק שלושה מטרים מאיתנו, בקהל. והשחקנית על הבמה מגלמת את קתרין סנש. מדברת איתה על בתה ואז מגלמת את בתה. החיים והאמנות התערבבו זה בזה. אחר כך קתרין ניגשה אליה ואמרה לה, 'את בתי השנייה!'. ובכן, כולם בכו.
האם חלו שינויים במחזה במהלך השנים?
"שמרנו על התיאטרליות. המחזה לא מציג סצנת צניחה גדולה, או את העינויים. הדמות של אמה אפילו לא ממש מתארת את זה, היא רק אומרת, 'הם לא נהגו בה באדיבות', ואנחנו משאירים לקהל למלא את הפערים.
"בעבר השתמשנו באוהל, עכשיו אנחנו משתמשים רק בארגז עם נר עליו. אנחנו מפשטים. אני חושב שכשאתה מתבגר אתה נוטה לפשט".
![לקסי רבאדי מככבת בהצגת היחיד "חנה סנש (מחזה עם מוזיקה ושירה)" בתאטרון היידי הלאומי פולקסבינה (צילום: צילום: ויקטור נחאי/Properpix.com)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/07/Hannah-Senesh-39-e1564249423465-640x400.jpg "לקסי רבאדי מככבת בהצגת היחיד "חנה סנש (מחזה עם מוזיקה ושירה)" בתאטרון היידי הלאומי פולקסבינה (צילום: צילום: ויקטור נחאי/Properpix.com)")
ספר לי על הליהוק. זו הצגה של אישה אחת.
"התפקיד דורש אומץ וכושר התמדה. אנחנו רוצים לתת תחושה של הרואיות, רק באמצעות החוויה של מה שהיא עוברת – וזה הרבה. יש אימוני ספורט וצניחה וריקוד. זה גם מאוד רגשי. לקסי צריכה לעבור מרתון כל לילה, והיא פשוט נפלאה.
"בחנו כ-300 אנשים. היה קשה למצוא אותה. אבל זה אחד מהדברים האלה: כשהאדם הנכון נכנס, אתה יודע את זה. היא מאוד מוכשרת וכריזמטית ורוחנית. אבל גם מחוברת לקרקע, כמו חנה. לא יכולתי לחכות לעבוד איתה"
"בחנו כ-300 אנשים. היה קשה למצוא אותה. אבל זה אחד מהדברים האלה: כשהאדם הנכון נכנס, אתה יודע את זה. היא מאוד מוכשרת וכריזמטית ורוחנית. אבל גם מחוברת לקרקע, כמו חנה. לא יכולתי לחכות לעבוד איתה. היא צעירה, אבל מגלמת גם את האישה המבוגרת יותר, את האם. והיא עושה את זה בהצלחה.
"זה מעניין, כי אביה הוא ירדני. היא לא יהודייה. אבל אנחנו אומרים שיש לה נשמה של יהודייה. אני תמיד אומר שלא צריך להיות יהודי כדי לצייר דיוקן של האישה הזאת.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית עם גיא זהר ישירות לתיבת המייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם