העלות המצטברת של פנסיית הגישור לאנשי הקבע - 1.3 מיליון שקל לאדם

עליית השכר של משרתי הקבע בצה"ל אטית בשנים האחרונות מעליית השכר במגזר הציבורי ורמתו של שכר אנשי הקבע נמוכה בשנים האחרונות מהשכר במגזר הציבורי. לפי נתוני הממונה על השכר באוצר ב–2014, ממוצע השכר החודשי ברוטו בצבא היה 13,124 שקל, לעומת 14,664 שקל במגזר הציבורי, פער של 11.1%. לעומת זאת, ב–2006 היה השכר בצבא גבוה מהשכר בשירות המדינה ב–5% — כך עולה ממחקר שערכו פרופ' אביה ספיבק ואבישי גרין ממכון ון ליר בירושלים, לקראת כנס תקציב המדינה, הנערך במכון מדי שנה בתמיכת קרן הנס זיידל. מקור הנתונים הוא הדו"חות השנתיים של הממונה על השכר באוצר.

השחיקה היחסית בשכר אנשי הקבע מול השכר במגזר הציבורי נמצאה גם עבור בעלי אותו מקצוע בשני הסקטורים: רופאים, משפטנים, עובדי מח"ר (מדעי החברה והרוח) ועובדי מחקר.

התמונה השתנתה כאשר חוקרי ון ליר הוסיפו את ערך הפנסיה התקציבית בצה"ל (רק עד גיל הפרישה — 67) לשכר אנשי הקבע. אז עלה השכר של אנשי הקבע ב–21%–30% מעבר לשכר המדווח. בכך נפער פער גדול לטובת השכר בצה"ל. החישוב נעשה על פי נוסחה אקטוארית ובהנחות שמרניות על גובה הפנסיה. העלות האקטוארית של תוספת זו (מגיל 42 עד 67) היא 1.3 מיליון שקל לכל פורש.

חוקרי ון ליר מטילים ספק ביעילות תוספת זו, וטוענים כי הערך שלה לאנשי הצבא נמוך בהרבה מעלותה לתקציב המדינה. לדעתם, יש מקום לדיון ציבורי יסודי בנושא השכר ולהגברת שקיפות נתונים בנושא שכר אנשי הקבע על כל תוספותיו, כדי להגיע לפתרונות רציונליים.

ב–2006–2014, עליית השכר הנומינלי בצבא היתה כחצי מעליית השכר במגזר הציבורי. אותה מגמה עולה מתוך הסתכלות על מקצועות ספציפיים. ברוב המקצועות נרשם גידול ריאלי מתון יותר בשכר בצה"ל מאשר במשרדי הממשלה, וכן ביחס לרבים מהגופים הביטחוניים האחרים.

חוקרי ון ליר מציינים כי הפנסיה התקציבית היא שכר נדחה, אשר מתקבל עבור מי שהגיע בצה"ל לגיל 42 לפחות. הפנסיה מחושבת לפי 2% לשנה, ולכן בגיל 43 היא 46% מהשכר הבסיסי במועד הפרישה, והיא מהווה תמריץ המבוסס על תוספת משמעותית לשכר למי שהצבא רוצה בו. תוספת זו אינה נכללת בדיווחים של הממונה על השכר במשרד האוצר.

לפי פרסומי הצבא בתקשורת, ב-2014 שולם סכום של 6.8 מיליארד שקל לכ–35 אלף גמלאי צה"ל. הפנסיה הממוצעת הייתה כ–11 אלף שקל לחודש. התקציב ל-2016 הוא 7.6 מיליארד שקל.

ערך הפנסיה נע בין 20.9% ל–31.5%: קצין שמרוויח שכר של 15 אלף שקל לחודש נהנה מתוספת שכר של 3,135–4,725 שקל, כלומר שכרו עם הפנסיה יכול לעלות עד כמעט 20 אלף שקל.

הפנסיה הצה"לית אינה שקופה לציבור, ולכן ייתכן מאוד כי המספרים האמיתיים גבוהים יותר. בעבר היו תוספות מיוחדות לתפקידים מיוחדים. כך למשל, טייסים וצוללנים היו זכאים ל–3% פנסיה בכל שנה, ולכן לאחר 25 שנה הם קיבלו פנסיה מרבית. בזמנו נוספו שנות שירות החובה לחישוב הפנסיה, ולכן נוספו עוד 6% פנסיה לגברים. כמו כן, לרמטכ"ל היתה, ואולי עודנה, סמכות להוסיף אחוזי פנסיה, ובעיתונות נכתב כי באופן ממוצע הוא נהג להוסיף כ–6% לפנסיה. בפועל, הפנסיה היא דרך להעניק הטבות שאינן שקופות לציבור, ויש להן משמעות כספית כבדה.

המעבר לפנסיה צוברת ופנסיית הגישור

כמו כל המגזר הציבורי, גם הצבא עבר לפנסיה צוברת בעקבות הרפורמה מ–2004. ואולם בהסכמים בין הצבא והאוצר נשארה אפשרות הפרישה המוקדמת על חשבון תקציב המדינה — והיא נקראת פנסיית גישור. פנסיית הגישור תינתן מגיל הפרישה המוקדם, שאינו משתנה בהרבה, ועד גיל הפרישה 67, שאז הסכום הצבור בקרן הפנסיה הצוברת יהפוך לפנסיית הזקנה.

הנוסחה המורכבת שלפיה תינתן פנסיית הגישור לפורשים הראשונים בעוד כ–15 שנה אינה משנה בהרבה את סדרי הגודל שהוצגו כאן. העיקר הוא שגם בעולם של פנסיית גישור יש תוספת שכר נדחית הממומנת על חשבון המדינה ולא מתוך החיסכון של אנשי הקבע.

הפנסיה המוקדמת היא עומס גדול על תקציב המדינה והיא תמשיך להיות כזו בכל הסדר בין האוצר והצבא, משום שהיא תמיד תהיה פנסיה תקציבית שלא תהפוך לפנסיה צוברת אמיתית, בגלל גודל הסכומים. הערך האקטוארי של הפנסיה התקציבית המוקדמת מגיל 44 עד גיל 67 לכל פרט הוא 1.3 מיליון שקל לאדם.

על פי החוקרים ממכון ון ליר, עדיף היה לתת לאנשי הצבא מענקים חד־פעמיים דיפרנציאליים בזמן השירות בהיקף קטן יותר, וכך להשיג את מטרות הצבא, של השארת האנשים הטובים בצבא.

לטענתם, הפנסיה המוקדמת, אשר מרכזת את כל ההטבות בגיל הפרישה מהצבא, אינה יעילה — גם כי היא פועלת רק על ותיקי הצבא. קצינים צעירים שרואים את מקביליהם בהיי־טק חיים ברמת חיים גבוהה הרבה יותר מהם, אינם רואים באופן ברור את התמריץ הכספי שהצבא מעניק להם.

צבא צעיר הוא בוודאי יעד מדיניות סביר — אבל המחקר של מכון ון ליר מעלה את השאלה אם יש לחשוב מחדש על הדרך הנוכחית להשגתו, ומחדד את החשיבות של שקיפות, שתאפשר דיון ציבורי.