מֵרֹב ימִים

[1] ובאותה נבואה בישעיהו, שבשורות המצוטטות לעיל, המאזרות זיקות, קודחת את פורענותה המקוממת, אני  קוראת כמה פסוקים לִפְנֵי,  שורות שנשמעות לי אחרות מעט, בהן אולי אפשר למצוא מלים להיתמר מהן :

(לתשומת לב מנהיגי השרד במשרדי הממשלה השונים):

אֲדֹנָי יְהוִה, נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים, לָדַעַת לָעוּת אֶת-יָעֵף, דָּבָר; יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, יָעִיר לִי אֹזֶן, לִשְׁמֹעַ, כַּלִּמּוּדִים.  ה אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח-לִי אֹזֶן, וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי:  אָחוֹר, לֹא נְסוּגֹתִי.  ו גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים, וּלְחָיַי לְמֹרְטִים; פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי, מִכְּלִמּוֹת וָרֹק.  ז וַאדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר-לִי, עַל-כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי; עַל-כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי, כַּחַלָּמִישׁ, וָאֵדַע, כִּי-לֹא אֵבוֹשׁ

(ישעיהו נ' ד'-ז') 

[1] תודה לדרור בורשטיין על  הפניית המבט אל שיריהן של אסתר ראב ורחל בלובשטיין ועל תל אביב הניבטת דרכן.

[1]  בראשית ל"א. רחל ולאה עונות ליעקב שקורא להן מהשדה ומספר להן על הצרות שלו בבית אביהן.

[2] "ותען רחל ולאה": רחל ולאה עונות כאישה אחת. אבל גם כאן מובלעת היררכיה, מדוע רחל מופיעה לפני לאה? זה הרי לא סדר הולדתן, גם לא סדר נישואיהן. מכיוון שבקריאתו בשדה של יעקב אליהן נכתב כי קרא לרחל ולאה, בסדר הזה, הדבר מייצג כנראה את העדפתו, אותה המספר המקראי מעולם לא טרח להסתיר.

[3] הפועל "ותען" אינו פועל ברבים, ואולם מתייחס לתשובת שתיהן. אולי כדי להדגיש עד כמה עמדתן הייתה משותפת. אבל משהו צורם כאן. איך יכול להיות שהנאום הזה נאמר כך מילה במילה מפי שתיהן ביחד? (בכל מקרה שתול על ידי המספר, ובכל זאת…) אני מדמיינת את לאה נגררת אחרי רחל. יש לה את אותו מניע כלכלי להלין, אולם היא שנואה בעיני יעקב. אולי היום הזה, טרום העזיבה, הוא ההזדמנות שלה להיעזב מרצון מאחור? (כמובן, זו  רק קריאה של הרובד הנפשי. ההתנתקות מן הבעל והבנים פירושה גזירה כלכלית שלא תוכל לעמוד בה, וגם אם נשארים ברובד הנפשי- להשאר במחיצת אביה לא נשמע כמו מציאה גדולה).

[4] רגע נדיר בקורות הטקסט המקראי, הפֶּה אחת הזה. יריבות בין נשים מובלעת בו כל הזמן, בגלל הסדר החברתי שגרס אותה על מנת לשמר את סדר היום הפטריארכאלי. כמובן שגם הרגע הזה בא לשרת את הסיפור. כאן יש להן מטרה משותפת בהקשר של הבטחת עתידן, במסגרת עתידו של יעקב. בכל יום אחר הבטחת עתידן כרוכה ביריבות בלתי פוסקת ביניהן. ובתוך נאום ה"ותען" המשותף הזה נוכחות נפקדות גם הנשים הנוכריות שגורלן עוד רע משלהן. על הקשר בין סדר היום הפטריארכלי ליריבות בין נשים ועל אידיאולוגיה מגדרית במקרא כתבה אהובה אשמן בספרה "תולדות חוה: בנות, אמהות, ונשים נוכריות במקרא"

[5] מה קרה ביניהן באמת, ביקום הסיפורי שלהן, מה דיברו ביניהן בחלוף השנים  לא נדע אף פעם, נוכל רק לנחש או להמציא.

[6] עד כמה המורשת הזאת הבנתה את ההיסטוריה של נשים , את ההווה שלהן , את יחסיהן אחת עם השנייה? בתוך סיפורי היום יום ההווה עדיין ארוג בכל מסכת היחסים/תלות המורכבת ביחסים שבין גברים ונשים, וכרוך  גם ביחסים בין נשים לבין עצמן, ולא רק בהקשר של תחרות ויריבות. אולי איזה גן קדמוני שמשמר את הנוסחא שכדי לשרוד צריך להילחם. אבל יש גם הדיאלוג שהן מקיימות ביניהן, ופוטנציאל השחרור העצום שיש בו עבורן, בשיקופה של המציאות , בסיוע שהן מושיטות אחת לשנייה על מנת לפענח אותה, ובפסיעה בשדה המוקשים הרגשי שלה, שלהן.

[7] להמשך קריאה:

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722300

[1] זכריה ח' 5.

[2] מכל הנבואות הגדולות אני אוהבת את זאת, הקטנה.

[3] אם נוסעים על כביש הזמן, מי רואה היום ילדים משחקים ברחובות ? (הכוונה במילה "רחובות" במקרא,  לשווקים ולכיכרות. בהשאלה להיום- אולי למה שפעם קראנו לו "שכונה" ? קלאס ,תופסת ,אופניים. חזון אחרית הימים להרבה ילדים היום).

[4] ונניח שהאינטרנט הוא עיר גדולה, והבלוג הזה הוא בית אחד קטן באיזה רחוב בה.

[5] תמיד רציתי אחיות. אין לי אחיות (אני מתכוונת- אחיות אחיות). וכשהתחלתי לכתוב את הרשימה הזאת, מיד קפצה ובאה אחותה. אז הבנתי שלבלוג(ה) הזאת יש אחות, ומדי פעם, כשהיא תמשוך לי בשרוול ותצעק שהיא גם רוצה ושזה לא פייר, ושאני לא שומעת, ושגם לה יש מה להגיד, אספר שאפשר גם לגשת אליה.