קצת באיחור,

כבר עברו שבועיים,

אבל זו עדיין רק ההתחלה.

את צלצול התקיעה שברים תרועה, שהיה נוהג להפריד בין חוֹל השיעורים לקדושת ההפסקות כשאני הייתי בתיכון ,מחליף עכשיו שיר אמיתי, שיר שתלמידים (ולפעמים גם המורים, אם הם יודעים את המלים…) יכולים לשיר בעצמם.

מניחה פה את שיר הצלצול הפרטי ,הפנימי שלי ,בימים האלו.

(מוקדש באהבה לכל תלמיד/ה ומורה שרועדות לו/לה הכנפיים, רעידות של התחלה):

http://www.youtube.com/watch?v=DjOxiDal1Kw&feature=related

 [ביל  קאלהאן. (סמוג). Too many birds].

ולכבוד החג-

שנשמע את פעימות השנה הבאה אלינו, לטובה!