רוני הוא סטודנט חכם למקרא שפגשתי באוניברסיטה , איש עם חתיכת אמתחת מלאה הפתעות מוזיקליות. (יש לו שפם ג'ינג'י שמגיע עד לקצה השפה ונראה כמו אוסף מצויר של חוטי דוּקים דקים דקים וצפופים צפופים, גזורים לגמרי).
ארסני הוא מדען מוח גלוי וכשרון ספרותי סמוי, אתו אני נוהגת לפטפט בבר קפה האהוב עליי ברחובות (יש לו שפם ג'ינג'י בסגנון דאלי, מסתלסל בדיוק חצוף על הלחיים).

*
חוץ מזה שלשניהם יש שפמים מגניבים מפיגמנטים של פפריקה (חריפה!) , אני סומכת מאוד על הבחירות התרבותיות שלהם ועל טעמם המוזיקלי.

אז כשרוצה הגורל ובמרחק של יום יומיים שניהם מספרים לי על להקת אאוקציון הרוסית שנוחתת כאן להופעה ב 16 לאפריל ,סף הסקרנות שלי עובר את הקו של הברומטר ואני מבינה שמִצפוֹן תיפתח הטובה!!

**
אבל עזבו מוזיקה , נדמה לי שזאת הפעם יש לי סיכוי להיפגש עם יקום מקביל. מסוג העולמות שמתנהלים להם מתחת לאף ורק בגלל שאני ישראלית מקומית מדי, ובלי יותר מדי קשרים בצד הרוסי של הירח טרם הספיקותי להתערבב ולשמוע ולראות מה קורה לעדה כשזיקוק מוזיקלי אמיתי מיירט עצמו ישר לבארבי, ולאף אחד מחוץ לכנופיה לא מגלים.

***
אז הנה, גיליתי את הסוד. הולך להיות פה קטע מחופף לגמרי.

(קבלו ממתק קטן מהופעה שלהם, להמחשה בלבד):

כמה כיסים מוזיקליים בבטנת המעיל שאני לובשת ביום השואה תשע"ג:

1.

כשאבות ישורון מקשיב לג'ון באאז לא צריך יותר מתיאור עדין שהשואה יושבת בו כפופה מאחורי דלפק בבית קפה, כדי להבין איך היא חוטבת את נפשו.

דרור בורשטיין כתב על זה כאן :
http://drorb.wordpress.com/2009/09/12/אַי-ריממבר/

וג'ון באאז שרה :
http://www.youtube.com/watch?v=1roKUl1au1E

2.

חושבת היום על סיפור אהבתם של סבתי לוציה לבית רגנבוגן וסבי אהרון שיינרמן ז"ל.
סבתא , שנולדה בזבראז' שבפולין היתה נערה בת 18 כשהנאצים פלשו. היא נמלטה לברית המועצות, למחנה עבודה שבו תפרו מדים לצבא הרוסי.
סבי , שנולד בבנזי'ן שבשלזיה לחם בצבא האדום והגיע גם הוא לאותו מחנה אחרי שאשתו הראשונה ובתו נרצחו.
*
סבתא וסבא נפגשו במחנה והתאהבו. בפברואר 1946 נולדה להם אמא שלי. אחרי המלחמה חזרו לפולין. סבתא מצאה את משפחתה קבורה בקבר אחים ביער ליד העיירה. סבא נותר ניצול יחיד למשפחתו. עד 1967 חיו בברוצלאב ואז עלו לארץ.
הביאו לעולם שלושה ילדים, מהם נולדו שמונה נכדים ושישה נינים.
את סבי לא זכיתי להכיר. נפטר סמוך להולדתי.

**
חשבתי אילו צלילים לצרף לסיפור ונזכרתי שסבתא שלי שהייתה פולניה כהוגן אהבה בטירוף מוזיקה מזרחית. לא יודעת אם זה קשור לכך שכל מחותניה מרוקאים או שזה פשוט נבע מאהבת אמת. היא הייתה סוחבת אותי בתור ילדה לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב להביא סטוקים של קסטות של כל הלהיטים שרצו אז. יוצא שהמורשת התרבותית שלי מסבתא לוציה ניצולת השואה הייתה בעיקר מיטב הזמר המזרחי של שנות השמונים והתשעים.

אז לזכרך סבתא אהובה .אוהבת החיים, התוססת ומלאת הפלפל ולזכר סיפור אהבתך עם סבא .

http://www.youtube.com/watch?v=DyXhY6MvwJE

3.

שיר מלא חיים
ומלא ברוחה של אנה פראנק.
(לפחות כפי שהיא מנשבת בליבו של מי ששר).

(קראתי קצת על נסיבות הכתיבה של השיר הזה. מסתבר שאחרי שהוא נתקל ביומן של אנה פראנק ג'ף מאנגם ישב ובכה בלי הפסקה ואחר כך היה חולם בלילות שהוא בונה מכונת זמן וחוזר אחורה להציל אותה. ואז נולד הניגון הזה. כל כך יפה האופן שבו הוא משחזר בשיר נימה של תום יחד עם דוק חשמלי של אימה דקיקה. ובעיקר- עם כל הכלים האלה, כל כך הרבה חמלה(:.

ניוטראל מילק הוטל, להקה אהובה:

What a curious life we have found here tonight
There is music that sounds from the street
There are lights in the clouds
Anna's ghost all around
Hear her voice as it's rolling and ringing through me
Soft and sweet
How the notes all bend and reach above the trees, trees

http://www.youtube.com/watch?v=AH3CRVVBL9o

4.  

אם עד עכשיו לא יצא לכם/ן ללכת יחפים/ות על זכוכיות מנופצות–
נסו את היצירה ליל הבדולח של ג'ון זורן.
(John Zorn. Kristallnacht).

שבירת לב מובטחת.

(זה מתחיל יהודי מאוד, אבל הקלרינט מתייפח כל כך שתשכחו מאיפה באתם ורק תרצו שלא יתנפץ יותר, לא משנה באיזה רחוב של איזו עיר או כפר או ארץ נמצאת הויטרינה שלכם/ן או הויטרינה של כל אחד אחר (לאלו שהתמזל מזלם שיהיו להם ויטרינות כן ? לפעמים גם זה אין).

http://www.youtube.com/watch?v=rn1pERMiK3s&list=PL429C4F6D58F267B4