ביקשת ממני שאכתוב לך שיר,
ביקשת כמו שמבקשים משאלה מכוכב.
את אוספת אומץ וקופצת לים
אני אאסוף את המילים שלי גם משם.
ואולי פעימותיי ישמעו לך מוכרות..
אחרי שנים של מכתבים,
מילותיי לך לא זרות.
חידשת בי טעם ישן נושן שרק דימיינתי שאטעם.
אני חלמתי על החלום, את הבאת אותי לשם.
לא אנסה כאן להשקיע בחרוזים או ברעיון..
הרי כשרוצים לרגש באמת - כנות היא הפתרון.
זה מסע של ין ויאנג, שונים אבל דומים
למרות צבעים זהים,ביטויהם שונים.
אז את שחור עם קצת לבן,
ובי הלבן מטביע ת'שחור.
זה יוצר לנו מעגל
של הכלה ושל מקום.
את עוזרת לי לחוות את החיים ולהתכוון מעט יותר כשהמילים 'תודה אלוקיי' נאמרות.
את חברה כמו שאחרים לא מבינים..מהסוג שרק לי המסוגלות לראות.
איתך זה משחרר וכייף גם מבפנים ומבחוץ,
מנחם ומחזק, מצחיק בלי שום תירוץ.
תודה על חברות
על אהבת חינם
על הראייה שלך אותי
על האהבה לאדם שאני
על הלב הכנה
על הרצון לגרום לי ולעזור לי להתפתח
אני מעריכה אותך יותר מהערך שהאלה בבורסה נוהגים להעריך.
כאן בשבילך ומודה עלייך תמיד.
שרית♥♥♥

נ.ב: appreciate yourself !


הייתי כותב לך בשפה אחרת
אך זה דורש יותר מידי זמן לתרגום
ואין לי את הזמן הזה, כשכל מילה בוערת
אם אתעכב מעט, היא תהפוך לכלום

אבל מה זה משנה
גם ככה הרי
המילים שלי אלייך מתפוררות ברוח..
עם כל העליות בסמטאות
של עירך
ועדיין
ביתך אינו מזמין לנוח.

עדיין
לא הגעתי לך ללב.

ולפעמים זה מכה בי, 'איזה קטן..
מפחד מהצלחות גדולות של אחרים'
אבל זה לא שמפריע לי שטוב לך שם..
רק זה שטוב לך כשאנחנו רחוקים.


אבל מה זה משנה
גם ככה הרי
המילים שלי אלייך מתפוררות ברוח..
עם כל העליות בסמטאות
של עירך
ועדיין
ביתך אינו מזמין לנוח.

עדיין
לא הגעתי לך ללב.


שלום לכולם!
רציתי לשאול אם התחרויות כאן הן לפי נושאים, או פשוט תחרות שירים כללית?
ולאחר ה-20 לחודש אין טעם להעלות לפה שירים נכון?
כי השירים שמשתתפים בתחרות הם רק שירים שהועלו עד ה-20..

הלכתי בלילה לבדי
ברקים ורעמים ליוו אותי

חושך התבצר כאן על העיר
והרוחות הלכו איתי

אני רעדתי אבל לא חזרתי לאחור
את המעיל השארתי שם בכוונה, אולי ארפא מקור

כי כל החום ששוכן בי הוא רק שריפה ממחשבות
אין בבית חם שום נחמה
אין שום דבר שמצליח לכבות
לרוץ הכי חזק ואז לזחול כשמתעייף, בגשם..
זה כל מה שנותר לי לעשות





♠ אני כותב לכולם
וכולם רואים
אבל המילים האלה הן ~לך.
את שטה לך שמה
עם ים אנשים
לא מוכרים ועם ההוא שלך.

♠ החלטת לנסוע
בלי להגיד
וזה בסדר כי יש לך ת'זכות.
הלוואי שהייתי
מממש את שלי
לבטא בקול וצלילות..

♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦
♦ איך שקשה לי עם החוסר שלך ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦
♦ שם בבית,בחדר ההוא שהיית מזמינה אותי להיכנס. ♦
♦ את מחייכת אבל אין קול לצחוק ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦
♦ כי תמונות לא מחיות חוויות, הן רק יודעות לגרום להיזכר. ♦
♦ ולהרגיש קצת יותר.. ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦
♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦

♣ אז מילים לסיום
ואין לי מה להגיד..
הלוואי ויכולתי לשלוח פרחים.
אבל הם היו קמלים
עד שהיו מגיעים
אלייך..
כי אמרתי לך,
את רחוקה כלכך..

~



אוהב אותך גם כשנמאס לי
אוהב אותך גם כשהרסת לי
את השקט הנפשי
את היכולת להינות מלהיות קצת עם עצמי
כי כששקט פה מסביב ,רק אז
את באוזניים שלי

לא הרחקתי אותך כדי להתקרב
שיחררתי אותך אבל שכחתי את הלב..
אמנם הלכתי לחפש לי תשוקות חדשות
אבל מגנט הלב, זוכר את הנקודות החזקות

♥<<~>>♥

©כל הזכויות שמורות לשרית בכר בלבד.

מבחינתי תמיד עצב היה כמו החלק הזה באופי שלנו שאנחנו מנסים להסתיר כלכך חזק..
אף אחד לא מורשה לראות אותו, אף אחד לא מורשה לגשת אליך כשכוונתו להגיע לחלק הזה.
ואתה גם יכול לאבד שליטה על עצמך אפילו, להשתנות בשביל להגן עליו. על הזכות שלך לחיות אותו בסתר. בלי צורך להסביר אותו, לאף אחד.
יש לי זכות להיות עצובה, ולשמור על העצב בסתר..כדי שלא ינסו להוציא אותו ממני. שלא יחשבו שהוא חונק אותי ולא נותן לי לגדול.
כי בתכלס הוא באמת כואב,
אבל זה כאב שאין לי מה לעשות איתו חוץ מלחוות אותו..למצות הכל ממנו עד הטיפה האחרונה, כדי לרוות ממנו.
אם אנשים באמת באמת היו יכולים להתכוונן אל הנפש שלי ולראות ו~להביןן~ באמת את מה שאני מרגישה ו..אותי..
אז אולי הייתי נותנת להם לראות...
אבל מעטים הם, סוגי האנשים האלה. אפילו אני לא תמיד כזאת.
ועל כן, אני בוחרת לחסוך בשיתוף ובגילוי מבט שיגלה נישמתי,
כדי לחסוך מעצמי ביקורת שפיטה ועלבון..והכי גרוע, אכזבה מציפיה לא ממומשת לכך שיבינו אותי..

אז קמתי בבת אחת
התעלמתי מהסחרחורת
עכשיו או לעולם אמצא מפלט
מבדידות דוקרת

מקלף את הפצעים שהיא בי הותירה
חום פנימי, געגועים
איך היא לא הסתירה
ממני,
לא הסתירה
ממני,
לא הסתירה שיש אהבה אחרת אצלה בכוונת.

אז עצרתי ליד הבית
של הבוגדת הנאמנה
לב כחוש שננטש מידי לתיבה
שוכב במעטפה שמנה

מקלף את הפצעים שהיא בי הותירה
חום פנימי, געגועים
איך היא לא הסתירה
ממני
לא הסתירה
ממני
לא הסתירה שיש אהבה אחרת אצלה בכוונת!

לא זה לא אכפת
לה, לא אכפת!
הייתי האחד
היחיד שתמך בה
כשהיא איבדה כיוון
כשהיא היתה בלי כלום
הייתי האחד
אבל זה לא אכפת לה..

אני מתגעגעת.
אלו שתי מילים שיודעות לפתוח את כפתורי המעיל של ליבי, ולהפשיט אותו.
אי אפשר להסביר אחרת, אי אפשר לפרש אחרת.
אני מתגעגעת אומר...שהמחשבות שלי עליך,
שהכוונות שלי בך,
שהרצון שלי הוא לך.
שחלק מאוד נרחב בי..בעצם שלך.
ואין מה להסתיר אחרי מחשוף כזה..זה מפיל את החומות בבת אחת.
אבל המחסום הכי גדול ואגרסיבי נמצא,
לפני המילים האלו.
וכשאני חסומה מלהגיד אותן...אף חומה אחרת לא ניתנת לאפשרות ליפול.
אני הייתי רוצה לומר אותן,בפה מלא..בלי פחד.
אבל הידיעה שאני לא יודעת מה הולך להיות אחריהן..אולי אמירה לא מקבלת,
או אולי גרוע יותר,התעלמות..
מונעת ממני לפתוח ת'לב.
מוכר לי המצב של להפסיד הזדמנויות רק בגלל חוסר ביטחון עצמי, וכנראה שזה כך גם עכשיו,כאן.
אך מה יש לעשות...הניסיונות שלי מהעבר הוכיחו שאולי אני ממהרת ולוחצת על המסע להתקדם.
אולי עדיף לחכות לצד האחר שיסמן שמותר להתקרב עוד צעד.
אך האם זה באמת מה שנכון..? לחכות חלקים גדולים מהחיים בציפייה שמישו ייתן אות?
האם לא הגעתי לכאן עם יכולת ליצור 'זמן מתאים' בעצמי?
והאם, וזו השאלה הגדולה מכולן, מישו באמת יסכים לקבל את האות שלי,ויתקדם לעברי כשאהיה מוכנה?
אם היית אתה מוכן לצעד הזה..אולי אפילו הייתי מוכנה לצעוד ביחד..
למרות הרתיעה הטבעית שלי מלחלוק את הדרך עם מישו.
מי יודע...אולי עוד נחווה כמה צעדים יחד, ואולי עוד נרוץ.

יש רגעים, שגם הייתי מוכנה להסתפק בלשבת יחד על ספסל, זו לצד זה והשמש מעל.

נתת לי לשמור לך על הלב
כי ידעת שלא חסר כאב
שעלול לרצות להיתקל בו

אמרת לי שמור עליו מכל משמר
שלא יטעם אף פעם מר
תחבק ובית חם תן לו

שמעתי קולך ואספתי אותו קרוב לליבי
הם גרו יחדיו באותה פינה, לא עזבו אחד ת'שני
אני מקווה שתסכימי לי
לבקש ממך היום לעולמים
גם את ידך, שתהא שלובה בשלי
כי לעולם לא אפגע בליבך.. אוהבך זה אני.



אז אם רצית לשמוע
ניסיתי להפוך דף
והחלטתי לנסוע
לחוף הכי מבודד

ניסיתי להטביע
את כל הדיכאון
וקצת הצלחתי ,כנראה
כי עכשיו יכול לישון

הייתי גל אבוד נסחף אל כיוונים שונים
את הענקת לי רוח מחודשת, הערת זרמים
מצאתי כוח בי פתאום, למצוא רצון למצוא מקום..
עכשיו לבד מעיר בי רוח להמשיך לזרום.

היי! חדשה בקבוצה..
זה ציור רישום שציירתי לפני כמה חודשים.
המצוייר ברישום: איציק,ידיד טוב שלי.
הוספתי פה גם את התמונה שממנה שאבתי את ההשראה לציור:)