הילה גולן
Shared publicly -״למה בכל לילה את קונה קונדום בודד?
את יכולה לקנות חבילה של קונדומים, ובכל פעם שתצטרכי, תקחי אחד מהם.״ הצעתי לה.
היא לא ענתה לי, והסתכלה עלי במבט עצוב...
באותו רגע לא הבנתי למה, אבל היום, היום אני מבין.
- - -
היא הלקוחה הקבועה של 2 בלילה, היא נכנסת לחנות, קונה קונדום אחד, אומרת ״תודה״ והולכת.
פעם שאלתי אותה, ״תגידי, למה בכל יום את קונה קונדום אחד? תקני חבילה. זה גם יהיה לך יותר זול, וגם לא תצטרכי ללכת למינימרקט בכל לילה״.
היא לא ענתה, היא רק הסתכלה עלי עם מבט עצוב בעיניה, נאנחה, והלכה.
לא הבנתי למה.
- - -
לפני שבועיים היא באה כמו כל יום, בשעה 2 בלילה, רק שהפעם שינוי קטן, היא הייתה עם גבר.
״קונדום אחד בבקשה״, היא ביקשה.
אבל משהו לא מצא חן בעיני, שפת הגוף שלה שידרה פחד, העיניים שלה שידרו מצוקה, היא הביטה בכל שניה לצדדים, והיא נעה בחוסר מנוחה, מעבירה את המשקל שלה פעם לצד ימין, ופעם לשמאל.
הגבר שאיתה לעומת זאת, שידר לעומת זאת שליטה. עמידה בטוחה, מבט יציב וממוקד, נינוח, ונראה שהוא אפילו נהנה מהסיטואציה.
״מה קורה אחי, הכל בסדר?״ שאלתי את הבחור במטרה לפתח שיחה.
״כן, הכל בסדר, מה איתך כברה(כפרה)?״ הוא ענה לי במבטא ערבי.
*
באותו רגע חשבתי לעצמי במהירות תוך כדי שאני מתעסק בחשבון הארוך והמסובך(פריט אחד), משחק אותה כאילו התבלבלתי, כדי להרוויח זמן על מנת לחשוב על הסיטואציה שאליה נקלעתי:
זו הסיבה שהיא משדרת אימה, הוא מאיים עליה? היא מאויימת ממנו? הוא עושה לה משהו בניגוד לרצונה? הרי הוא ערבי והיא יהודיה...שאלתי את עצמי.
״היי דוד שכחת? זו תל אביב, עיר החטאים של ישראל!״ גערתי בעצמי במחשבות שלי.
פה בתל אביב, לא-לצאת עם מישהו רק בגלל שהוא לא יהודי (ערבי במקרה שלה), זו גזענות!
- - -
הייתי צריך עוד זמן כדי לחשוב, אז כיביתי ב״טעות״ את המחשב.
״זה ייקח רק דקה״, שיקרתי למרות שידעתי שייקח מינימום 5-6 דקות כדי להדליק אותו, ״אני מצטער, אבל תצטרכו להמתין״ אמרתי להם, תוך כדי שהתעסקתי עם המחשב.
לבינתיים, חזרתי למחשבות שלי.
*
תסתכל על המבט בעיניים שלה, היא מבועתת! בשביל מה נראה לך היא קונה קונדום? היא הולכת לשכב איתו.
רק שלפי המבט המפוחד בעיניים שלה, ושפת הגוף המאויימת שלה, זה לא נראה כאילו זה נובע מרצונה החופשי...
הוא כנראה אונס אותה!
אתה צריך להתקשר למשטרה, תלחץ על הלחצן מצוקה!
הקול בראש שלי אמר לי, אבל אז שמעתי את הקול השני:
״טוב דוד, אני מצטער לומר לך את זה, אבל אתה מושפע יותר מידי מהסיפורים שאתה כותב...
אז תן לי להסביר לך משהו: לא כל גבר הוא אנס, ולא כל ערבי הוא (סעיד השאהיד, ודאוד ה)מחבל.
כן, אני יודע שאתה כותב הרבה סיפורים על אונס, וכתבת הרבה מאוד סיפורים על פיגועים ומחבלים, אבל תבדיל בין סיפורים למציאות.
אולי היא בסך הכל מתביישת בזה שהיא יוצאת עם ערבי, ולא רוצה שאף-אחד ייראה, ולכן היא מסתכלת לכל הצדדים בפחד שאולי מישהו שהיא מכירה יראה אותה איתו?
למה אתה תמיד כזה שלילי, פסימי, שרואה רק את הרע?
להזמין משטרה? השתגעת? השוטרים ייראו שאתה הוזה דברים, וייקחו אותך לבית חולים פסיכיאטרי.
יאלה שחרר אותם, עיכבת אותם מספיק!״
שמעתי את הקול השני בראש שלי אומר לי.
והקשבתי לו.
- - -
זהו נדלק המחשב, הנה הקבלה, הושטתי לה את הדף.
״אתם מוזמנים לבוא שוב, אני דוד דרך אגב. ואתם?״
״אני מוחמד״ ענה הבחור הערבי.
״ואת?״ שאלתי אותה.
״אני שני״ היא ענתה בהיסוס.
״שני מה?״ שוב שאלתי.
״שני כהן״ היא ענתה.
והם הלכו...לא לפני שהיא שלחה לי מבט שצעק ״הצילו״ ללא מילים.
״למה שאלתי מהם שמותיהם?״ אתם בטח תוהים.
שאלתי כי רציתי להרגיש שעשיתי משהו, למרות שבתכל׳ס השמות לא עזרו לי בכלום.
את שארית הלילה ״ביליתי״ כשאני טרוד, פעלתי נכון או לא נכון?
זו השאלה ששאלתי את עצמי שוב ושוב, ולא הגעתי להחלטה חד-משמעית, עד הבוקר.
- - -
הבוקר נכנס אלי לחנות שוטר, ״אתה דוד?״ הוא שאל.
״כן, למה? קרה משהו? עשיתי משהו שנוגד את החוק?״ שאלתי בדאגה.
אני בדרך כלל לא עובר על החוק, חוץ ממידי פעם שאני חוצה באדום כשאין מכוניות, אבל זה לא מצדיק כזו רישמיות.
״לא עשית מעשה שנוגד את החוק, ובכל זאת קרה משהו.״ הוא ענה לי, ורק תיסבך אותי יותר.
״מה קרה?״ שאלתי.
אתמול, או יותר נכון היום בבוקר, בחורה התאבדה, היא הזכירה אותך במכתב שהיא כתבה לפני מותה - צוואה שלה, ורציתי לחקור אותך קצת בנוגע אליה...״
הלב שלי פעם במהירות של מכונית מירוץ, ״איך קוראים לה?״ שאלתי את השוטר במהירות.
״קראו לה...שני כהן.״ ענה לי השוטר.
בום הרגשתי שהעולם מתפוצץ והרסיסים שלו מסתובבים מסביבי במהירות האור...ופתאום לא היה לי כוח לעמוד על הרגליים, קרסתי לרצפה.
התעלפתי.
- - -
התעוררתי כשכולי רטוב, השוטר המודאג שפך עלי קולה כדי להעיר אותי, זה היה דביק ומסריח, אבל זה היה הדבר האחרון שהטריד אותי ברגע שנזכרתי למה התעלפתי.
״שני הייתה אקסית שלך, או שהיית מאוהב בה או משהו כזה?״ שאל אותי השוטר כשהתעוררתי.
״לא...״
״אז למה הגבת בכזו קיצוניות?״ הוא שאל אותי.
״אני חושב שהייתי יכול למנוע את ההתאבדות שלה...״ עניתי לו.
״אפשר לקרוא את המכתב-צוואה שלה?״ שאלתי.
״כן, שניה אני אבקש מהשותף שלי שיצלם אותו.״ השותף שלו שלח תוך שלוש שניות, כנראה שהשותף לא היה צריך לצלם, כי הוא צילם כבר לפני.
שקעתי בקריאה.
- - -
״כשתקראו את המכתב הזה, אני כבר לא אהיה בחיים, אני יודעת שזה יכאיב לכם, אבל אני לא יכולה לסבול יותר, ותאמינו או לא, אני עושה את זה גם בשבילכם.
לפני חודשיים, התחיל איתי בחור, בהתחלה רציתי לזרום איתו, אבל אז קלטתי שהוא ערבי.
אמרתי לו שאני לא מעוניינת, ואני צריכה ללכת, אבל פתאום הוא תפס לי את היד בחוזקה, וסיבב אותה.
״איי״ גנחתי מכאב. ״אתה מכאיב לי, עזוב אותי!״ ביקשתי ממנו.
ופתאום ראיתי אותו שולף סכין, לאלה ממכם שלא זוכרים, זו הייתה בדיוק שיא התקופה של הפיגועים, ואתם יודעים בדיוק מה המשמעות של ערבי עם סכין...
״הסכין הזו יכולה להינעץ בך, ואז אני אבצע פה פיגוע דקירה כשלבסוף אני בטח אמות ואגיע לגן עדן עם 72 בתולות, או שאת תעשי את העבודה שלהן!״ הוא צחק ברשעות.
״אז מה את בוחרת? להציל את החיים שלך ושל עוד יאהוד, או למות?״ הוא שאל.
״להציל את החיים שלי ושל עוד יהודים״ עניתי בחולשה.
״ככה חשבתי״ הוא ענה.
״עכשיו אנחנו נלך כמה רחובות, עד הבית שלי, הסכין שלי תהיה בכיס שלי כשאני מחזיק בה מוכנה לשליפה, וביד השניה אני אחזיק אותך, אם תנסי לקרוא לעזרה, לצעוק ״הצילו״, או משהו כזה...הסכין שלי תינעץ בך, וכשלא יהיה לי מה להפסיד, אני אבצע פיגוע.״ הוא הסביר לי, ואני הנהנתי שאני מבינה, כשכולי רועדת.
אנשים הסתכלו עלינו הולכים מחובקים, וחשבו לעצמם בטח ״איזה זוג חמוד״, בלי לדעת שהחיבוק ה״אוהב״, הוא בעצם חיבוק דוב חונק ומאיים.
- - -
הגענו לבית שלו, הוא הפשיט אותי בחוסר סבלנות, ואז ביקשתי ממנו רק דבר אחד - תשים קונדום.
״אני לא אבזבז עלייך כסף יא זונה יהודית״ הוא צעק עלי.
״לא תצטרך לבזבז שקל, במקרה יש לי קונדום אחד בארנק, תשים אותו בבקשה.״ ביקשתי ממנו, ולהפתעתי, הוא הסכים.
- - -
כשהוא הגיע לפורקן מיני, חשבתי שזהו, נגמר הסיוט, זה היה חד-פעמי.
אבל טעיתי.
מבחינתו רק התחילה עונה שבה אני נותנת לו את גופי, בתמורה לכך שהוא לא ירצח אותי, ויהפוך למחבל.
הוא לא הסתפק בזה, ואמר לי שאם אני אעז להתלונן עליו במשטרה ויעצרו אותו, אז החברים הערבים שלו יבצעו פיגועים, וידאגו אישית לכך שבפיגועים האלה ייהרגו קרובי משפחה שלי.
אה ועוד משהו הוא הבטיח לי...שבמקרה כזה, הם ידאגו לאנוס את אחותי בת ה-7 לפני שיהרגו אותה.
״מסכנה שלא תמות בתולה״ הוא אמר וצחק צחוק מרושע.
- - -
העיסקה שלו הייתה שאני אבוא בכל לילה בשעה 2 ורבע אליו לדירה, ואשכב איתו, ובתמורה, שום דבר מהדברים האלה לא ייקרו.
וזה מה שאני עושה כבר חודשיים, שוכבת עם ערבי טמא שמחדיר לתוכי את האיבר המזוהם שלו. הדבר ה״טוב״ היחיד שיש באונס שהוא מבצע בי, זה שהוא מסכים לשים קונדום, בתנאי שאני אקנה אותו.
אז בכל לילה אני עוצרת במינימרקט השכונתי, וקונה קונדום אחד, פעם דוד, הבחור שעובד שם בלילה שאל אותי: ״למה את קונה בכל יום קונדום אחד? תקני חבילה, ולא תצטרכי לבוא לקנות קונדום בכל לילה״ לא עניתי לו, פחדתי לספר.
אבל אם הייתי יכולה לענות לו בלי לסכן את החיים של אף-אחד, הייתי אומרת לו שאני קונה בכל יום קונדום, כי אני מקווה שהיום הזה, הוא היום האחרון שבו אני שוכבת עם מוחמד המחבל הזה!
בכל יום אני מקווה שמחר אני לא אצטרך לקנות...כן, למרות שאני יודעת שהסיכויים שזה יקרה, הם אפסיים.
- - -
אתמול בערב מוחמד התקשר אלי, ואמר לי שהלילה אני לא אצטרך ללכת ברגל, הלילה הוא יקפיץ אותי באוטו שלו.
קבענו ב2 מתחת לבית שלי, ואז נזכרתי, אני צריכה לקנות קונדום, ״חכה לי פה, אני רק קונה קונדום ובאה״ אמרתי לו.
״בואי, אני אבוא איתך...״
׳גם בא להקפיץ אותי, וגם סבלני, הוא מאושר היום, אני מקווה שזה לא דבר רע׳ חשבתי לעצמי.
במינימרקט, דוד הקופאי התעכב בכוונה תחילה, הוא חשב שלא שמתי לב, אבל אני שמתי לב.
׳הוא חושד במשהו, זה לא נראה לו טוב החיבור שלי עם ערבי, המבט שלו מתעכב עלי יותר מידי, אני מדמיינת או שהוא מוטרד?
זה כאילו שהוא מתלבט בינו לבין עצמו...׳
ניסיתי לשדר לו במבט שלי ״אני צריכה את עזרתך!״ אבל אני לא יודעת אם הוא הבין.
לבסוף הלכנו.
- - -
מוחמד הסיע אותי, אבל הפעם, לא לבית שלו. הוא לקח אותי לבניין שעדיין נמצא בתהליכי בנייה, ״מה אתה עושה? חשבתי שאנחנו הולכים לבית שלך...״ אמרתי לו.
״לא מעניין אותי מה את חושבת זונה יהודית, בואי״ הוא אמר לי, תוך כדי שהוא בגסות תופס בשיער שלי וסוחב אותי איתו.
נכנסנו לבניין, חיכו לו שם תשע פועלים ערבים, ״אז הבאת את היהודיה הזונה?״ הם שאלו בחיוך.
״כן, בואו תהנו...״ הוא אמר כאילו הייתי צעצוע.
וכאן התחיל אונס בתורות, הם נכנסו לי בכל המקומות האפשריים, תוך כדי שאני נשרטת, נדקרת, ממסמרים, אבנים, וכל מיני חפצי בניה חדים שהיו נמצאים שם.
3 שעות נמשך הסיוט הזה, 3 שעות שבהן נחתכתי, נחבלתי, נאנסתי באכזריות, והושפלתי ע״י עשרה ערבים.
בשלב מסויים הם הגיעו לפורקן המיני שלהם,(בלי קונדומים, הם השפריצו את הזרע המתועב שלהם בתוכי) ופשוט התעללו בי לשם התעללות.
החדירו בי חפצים חדים במקומות אינטימיים, דיממתי כמעט מכל חלק מהגוף שלי, את העור החלק שלי, כיסו חבורות פצעים וחתכים.
ואז, ב-5 לפנות בוקר, הם הסיעו אותי באוטו, זרקו אותי בכניסה של הבניין שלי - ערומה.
בשארית כוחותי עליתי הביתה, השארתי עקבות של דם בכניסה ובמעלית.
נכנסתי לבית, כולם היו ישנים, ואני חיפשתי את הטלפון כדי להתקשר למד״א, כשמצאתי את הטלפון, החלטתי לא להתקשר.
הרי בשביל מה לרפא את הפצעים, אם אחר-כך מוחמד יאנוס אותי שוב, ושוב ייקח אותי לחבר׳ה שלו כדי שיתעללו בי?
החלטתי לשים קץ לחיי...
אני מצטערת, אבל אין לי כבר כוחות לסבול, החיים האלה הם גהינום בשבילי, ואני מקווה שאלוקים יבין אותי ויסלח לי.
ממני...
ביתכם האוהבת, שני.
- - -
דמעות ירדו לי מהעיניים, עברו שנים מאז הפעם האחרונה שבכיתי, אבל בכל זאת, בכיתי כמו תינוק.
שני הזו צדיקה, היא סבלה רק כדי להציל את אחיה היהודים, ואת המשפחה שלה...
ואני, יכולתי למנוע ממנה את הגהינום שהיא עברה, או לפחות את חלקו.
ובכל זאת, בגלל מבוכה, וקצת בושה שלא התגברתי עליה, לא מנעתי את הסבל שלה, אם הייתי מונע, היא עכשיו הייתה בחיים!
- - -
עד עכשיו אני לא מפסיק לבכות, אני רואה את האותיות מטושטשות מתחת למסך הדמעות.
היום בערב תיערך ההלוויה של שני, שני שאף-אחד לא שמע עליה (עדיין), כי המשטרה הוציאה צו איסור פירסום עד לסיום החקירה, אז הנה אדון שוטר, עכשיו יש לך סיבה לעצור אותי, עברתי על החוק בכך שפירסמתי את הסיפור הזה.
- - -
אני למדתי מהמקרה המזעזע של שני שיעור חשוב לחיים, בפעם הבאה שאני אראה בחורה שנראית לי מפוחדת, אני אגש אליה ואשאל אותה אם הכל בסדר, ואם אני יכול לעזור לה.
כן, אני מודע לכך שהרבה מאוד פעמים תיגרם לי אי-נעימות, ויתברר שאני זה שלא פירשתי נכון את הסיטואציה, אבל גם אם בחורה אחת מתוך אלף בחורות שאני אציע להן עזרה, באמת תזדקק לעזרה הזו - זה שווה את זה!
הלוואי והייתי יכול להחזיר את הגלגל יום אחורה, להתנהג באופן שונה, ולהציל את שני הקדושה.
אבל לצערי, זה בלתי אפשרי.
טעיתי כשלא שאלתי אותה אם היא זקוקה לעזרה, אומרים ש״על טעויות משלמים״, אבל לצערי זו היא ששילמה על הטעות שלי.
ואני מקווה, שכל הגברים שייקראו את הסיפור הזה, יבינו את המסר הזה, ויפנימו אותו.
קרדיט מטורף לדוד חגולי שכתב את זה.
תשתפו אתם תעזרו לאנושות.
את יכולה לקנות חבילה של קונדומים, ובכל פעם שתצטרכי, תקחי אחד מהם.״ הצעתי לה.
היא לא ענתה לי, והסתכלה עלי במבט עצוב...
באותו רגע לא הבנתי למה, אבל היום, היום אני מבין.
- - -
היא הלקוחה הקבועה של 2 בלילה, היא נכנסת לחנות, קונה קונדום אחד, אומרת ״תודה״ והולכת.
פעם שאלתי אותה, ״תגידי, למה בכל יום את קונה קונדום אחד? תקני חבילה. זה גם יהיה לך יותר זול, וגם לא תצטרכי ללכת למינימרקט בכל לילה״.
היא לא ענתה, היא רק הסתכלה עלי עם מבט עצוב בעיניה, נאנחה, והלכה.
לא הבנתי למה.
- - -
לפני שבועיים היא באה כמו כל יום, בשעה 2 בלילה, רק שהפעם שינוי קטן, היא הייתה עם גבר.
״קונדום אחד בבקשה״, היא ביקשה.
אבל משהו לא מצא חן בעיני, שפת הגוף שלה שידרה פחד, העיניים שלה שידרו מצוקה, היא הביטה בכל שניה לצדדים, והיא נעה בחוסר מנוחה, מעבירה את המשקל שלה פעם לצד ימין, ופעם לשמאל.
הגבר שאיתה לעומת זאת, שידר לעומת זאת שליטה. עמידה בטוחה, מבט יציב וממוקד, נינוח, ונראה שהוא אפילו נהנה מהסיטואציה.
״מה קורה אחי, הכל בסדר?״ שאלתי את הבחור במטרה לפתח שיחה.
״כן, הכל בסדר, מה איתך כברה(כפרה)?״ הוא ענה לי במבטא ערבי.
*
באותו רגע חשבתי לעצמי במהירות תוך כדי שאני מתעסק בחשבון הארוך והמסובך(פריט אחד), משחק אותה כאילו התבלבלתי, כדי להרוויח זמן על מנת לחשוב על הסיטואציה שאליה נקלעתי:
זו הסיבה שהיא משדרת אימה, הוא מאיים עליה? היא מאויימת ממנו? הוא עושה לה משהו בניגוד לרצונה? הרי הוא ערבי והיא יהודיה...שאלתי את עצמי.
״היי דוד שכחת? זו תל אביב, עיר החטאים של ישראל!״ גערתי בעצמי במחשבות שלי.
פה בתל אביב, לא-לצאת עם מישהו רק בגלל שהוא לא יהודי (ערבי במקרה שלה), זו גזענות!
- - -
הייתי צריך עוד זמן כדי לחשוב, אז כיביתי ב״טעות״ את המחשב.
״זה ייקח רק דקה״, שיקרתי למרות שידעתי שייקח מינימום 5-6 דקות כדי להדליק אותו, ״אני מצטער, אבל תצטרכו להמתין״ אמרתי להם, תוך כדי שהתעסקתי עם המחשב.
לבינתיים, חזרתי למחשבות שלי.
*
תסתכל על המבט בעיניים שלה, היא מבועתת! בשביל מה נראה לך היא קונה קונדום? היא הולכת לשכב איתו.
רק שלפי המבט המפוחד בעיניים שלה, ושפת הגוף המאויימת שלה, זה לא נראה כאילו זה נובע מרצונה החופשי...
הוא כנראה אונס אותה!
אתה צריך להתקשר למשטרה, תלחץ על הלחצן מצוקה!
הקול בראש שלי אמר לי, אבל אז שמעתי את הקול השני:
״טוב דוד, אני מצטער לומר לך את זה, אבל אתה מושפע יותר מידי מהסיפורים שאתה כותב...
אז תן לי להסביר לך משהו: לא כל גבר הוא אנס, ולא כל ערבי הוא (סעיד השאהיד, ודאוד ה)מחבל.
כן, אני יודע שאתה כותב הרבה סיפורים על אונס, וכתבת הרבה מאוד סיפורים על פיגועים ומחבלים, אבל תבדיל בין סיפורים למציאות.
אולי היא בסך הכל מתביישת בזה שהיא יוצאת עם ערבי, ולא רוצה שאף-אחד ייראה, ולכן היא מסתכלת לכל הצדדים בפחד שאולי מישהו שהיא מכירה יראה אותה איתו?
למה אתה תמיד כזה שלילי, פסימי, שרואה רק את הרע?
להזמין משטרה? השתגעת? השוטרים ייראו שאתה הוזה דברים, וייקחו אותך לבית חולים פסיכיאטרי.
יאלה שחרר אותם, עיכבת אותם מספיק!״
שמעתי את הקול השני בראש שלי אומר לי.
והקשבתי לו.
- - -
זהו נדלק המחשב, הנה הקבלה, הושטתי לה את הדף.
״אתם מוזמנים לבוא שוב, אני דוד דרך אגב. ואתם?״
״אני מוחמד״ ענה הבחור הערבי.
״ואת?״ שאלתי אותה.
״אני שני״ היא ענתה בהיסוס.
״שני מה?״ שוב שאלתי.
״שני כהן״ היא ענתה.
והם הלכו...לא לפני שהיא שלחה לי מבט שצעק ״הצילו״ ללא מילים.
״למה שאלתי מהם שמותיהם?״ אתם בטח תוהים.
שאלתי כי רציתי להרגיש שעשיתי משהו, למרות שבתכל׳ס השמות לא עזרו לי בכלום.
את שארית הלילה ״ביליתי״ כשאני טרוד, פעלתי נכון או לא נכון?
זו השאלה ששאלתי את עצמי שוב ושוב, ולא הגעתי להחלטה חד-משמעית, עד הבוקר.
- - -
הבוקר נכנס אלי לחנות שוטר, ״אתה דוד?״ הוא שאל.
״כן, למה? קרה משהו? עשיתי משהו שנוגד את החוק?״ שאלתי בדאגה.
אני בדרך כלל לא עובר על החוק, חוץ ממידי פעם שאני חוצה באדום כשאין מכוניות, אבל זה לא מצדיק כזו רישמיות.
״לא עשית מעשה שנוגד את החוק, ובכל זאת קרה משהו.״ הוא ענה לי, ורק תיסבך אותי יותר.
״מה קרה?״ שאלתי.
אתמול, או יותר נכון היום בבוקר, בחורה התאבדה, היא הזכירה אותך במכתב שהיא כתבה לפני מותה - צוואה שלה, ורציתי לחקור אותך קצת בנוגע אליה...״
הלב שלי פעם במהירות של מכונית מירוץ, ״איך קוראים לה?״ שאלתי את השוטר במהירות.
״קראו לה...שני כהן.״ ענה לי השוטר.
בום הרגשתי שהעולם מתפוצץ והרסיסים שלו מסתובבים מסביבי במהירות האור...ופתאום לא היה לי כוח לעמוד על הרגליים, קרסתי לרצפה.
התעלפתי.
- - -
התעוררתי כשכולי רטוב, השוטר המודאג שפך עלי קולה כדי להעיר אותי, זה היה דביק ומסריח, אבל זה היה הדבר האחרון שהטריד אותי ברגע שנזכרתי למה התעלפתי.
״שני הייתה אקסית שלך, או שהיית מאוהב בה או משהו כזה?״ שאל אותי השוטר כשהתעוררתי.
״לא...״
״אז למה הגבת בכזו קיצוניות?״ הוא שאל אותי.
״אני חושב שהייתי יכול למנוע את ההתאבדות שלה...״ עניתי לו.
״אפשר לקרוא את המכתב-צוואה שלה?״ שאלתי.
״כן, שניה אני אבקש מהשותף שלי שיצלם אותו.״ השותף שלו שלח תוך שלוש שניות, כנראה שהשותף לא היה צריך לצלם, כי הוא צילם כבר לפני.
שקעתי בקריאה.
- - -
״כשתקראו את המכתב הזה, אני כבר לא אהיה בחיים, אני יודעת שזה יכאיב לכם, אבל אני לא יכולה לסבול יותר, ותאמינו או לא, אני עושה את זה גם בשבילכם.
לפני חודשיים, התחיל איתי בחור, בהתחלה רציתי לזרום איתו, אבל אז קלטתי שהוא ערבי.
אמרתי לו שאני לא מעוניינת, ואני צריכה ללכת, אבל פתאום הוא תפס לי את היד בחוזקה, וסיבב אותה.
״איי״ גנחתי מכאב. ״אתה מכאיב לי, עזוב אותי!״ ביקשתי ממנו.
ופתאום ראיתי אותו שולף סכין, לאלה ממכם שלא זוכרים, זו הייתה בדיוק שיא התקופה של הפיגועים, ואתם יודעים בדיוק מה המשמעות של ערבי עם סכין...
״הסכין הזו יכולה להינעץ בך, ואז אני אבצע פה פיגוע דקירה כשלבסוף אני בטח אמות ואגיע לגן עדן עם 72 בתולות, או שאת תעשי את העבודה שלהן!״ הוא צחק ברשעות.
״אז מה את בוחרת? להציל את החיים שלך ושל עוד יאהוד, או למות?״ הוא שאל.
״להציל את החיים שלי ושל עוד יהודים״ עניתי בחולשה.
״ככה חשבתי״ הוא ענה.
״עכשיו אנחנו נלך כמה רחובות, עד הבית שלי, הסכין שלי תהיה בכיס שלי כשאני מחזיק בה מוכנה לשליפה, וביד השניה אני אחזיק אותך, אם תנסי לקרוא לעזרה, לצעוק ״הצילו״, או משהו כזה...הסכין שלי תינעץ בך, וכשלא יהיה לי מה להפסיד, אני אבצע פיגוע.״ הוא הסביר לי, ואני הנהנתי שאני מבינה, כשכולי רועדת.
אנשים הסתכלו עלינו הולכים מחובקים, וחשבו לעצמם בטח ״איזה זוג חמוד״, בלי לדעת שהחיבוק ה״אוהב״, הוא בעצם חיבוק דוב חונק ומאיים.
- - -
הגענו לבית שלו, הוא הפשיט אותי בחוסר סבלנות, ואז ביקשתי ממנו רק דבר אחד - תשים קונדום.
״אני לא אבזבז עלייך כסף יא זונה יהודית״ הוא צעק עלי.
״לא תצטרך לבזבז שקל, במקרה יש לי קונדום אחד בארנק, תשים אותו בבקשה.״ ביקשתי ממנו, ולהפתעתי, הוא הסכים.
- - -
כשהוא הגיע לפורקן מיני, חשבתי שזהו, נגמר הסיוט, זה היה חד-פעמי.
אבל טעיתי.
מבחינתו רק התחילה עונה שבה אני נותנת לו את גופי, בתמורה לכך שהוא לא ירצח אותי, ויהפוך למחבל.
הוא לא הסתפק בזה, ואמר לי שאם אני אעז להתלונן עליו במשטרה ויעצרו אותו, אז החברים הערבים שלו יבצעו פיגועים, וידאגו אישית לכך שבפיגועים האלה ייהרגו קרובי משפחה שלי.
אה ועוד משהו הוא הבטיח לי...שבמקרה כזה, הם ידאגו לאנוס את אחותי בת ה-7 לפני שיהרגו אותה.
״מסכנה שלא תמות בתולה״ הוא אמר וצחק צחוק מרושע.
- - -
העיסקה שלו הייתה שאני אבוא בכל לילה בשעה 2 ורבע אליו לדירה, ואשכב איתו, ובתמורה, שום דבר מהדברים האלה לא ייקרו.
וזה מה שאני עושה כבר חודשיים, שוכבת עם ערבי טמא שמחדיר לתוכי את האיבר המזוהם שלו. הדבר ה״טוב״ היחיד שיש באונס שהוא מבצע בי, זה שהוא מסכים לשים קונדום, בתנאי שאני אקנה אותו.
אז בכל לילה אני עוצרת במינימרקט השכונתי, וקונה קונדום אחד, פעם דוד, הבחור שעובד שם בלילה שאל אותי: ״למה את קונה בכל יום קונדום אחד? תקני חבילה, ולא תצטרכי לבוא לקנות קונדום בכל לילה״ לא עניתי לו, פחדתי לספר.
אבל אם הייתי יכולה לענות לו בלי לסכן את החיים של אף-אחד, הייתי אומרת לו שאני קונה בכל יום קונדום, כי אני מקווה שהיום הזה, הוא היום האחרון שבו אני שוכבת עם מוחמד המחבל הזה!
בכל יום אני מקווה שמחר אני לא אצטרך לקנות...כן, למרות שאני יודעת שהסיכויים שזה יקרה, הם אפסיים.
- - -
אתמול בערב מוחמד התקשר אלי, ואמר לי שהלילה אני לא אצטרך ללכת ברגל, הלילה הוא יקפיץ אותי באוטו שלו.
קבענו ב2 מתחת לבית שלי, ואז נזכרתי, אני צריכה לקנות קונדום, ״חכה לי פה, אני רק קונה קונדום ובאה״ אמרתי לו.
״בואי, אני אבוא איתך...״
׳גם בא להקפיץ אותי, וגם סבלני, הוא מאושר היום, אני מקווה שזה לא דבר רע׳ חשבתי לעצמי.
במינימרקט, דוד הקופאי התעכב בכוונה תחילה, הוא חשב שלא שמתי לב, אבל אני שמתי לב.
׳הוא חושד במשהו, זה לא נראה לו טוב החיבור שלי עם ערבי, המבט שלו מתעכב עלי יותר מידי, אני מדמיינת או שהוא מוטרד?
זה כאילו שהוא מתלבט בינו לבין עצמו...׳
ניסיתי לשדר לו במבט שלי ״אני צריכה את עזרתך!״ אבל אני לא יודעת אם הוא הבין.
לבסוף הלכנו.
- - -
מוחמד הסיע אותי, אבל הפעם, לא לבית שלו. הוא לקח אותי לבניין שעדיין נמצא בתהליכי בנייה, ״מה אתה עושה? חשבתי שאנחנו הולכים לבית שלך...״ אמרתי לו.
״לא מעניין אותי מה את חושבת זונה יהודית, בואי״ הוא אמר לי, תוך כדי שהוא בגסות תופס בשיער שלי וסוחב אותי איתו.
נכנסנו לבניין, חיכו לו שם תשע פועלים ערבים, ״אז הבאת את היהודיה הזונה?״ הם שאלו בחיוך.
״כן, בואו תהנו...״ הוא אמר כאילו הייתי צעצוע.
וכאן התחיל אונס בתורות, הם נכנסו לי בכל המקומות האפשריים, תוך כדי שאני נשרטת, נדקרת, ממסמרים, אבנים, וכל מיני חפצי בניה חדים שהיו נמצאים שם.
3 שעות נמשך הסיוט הזה, 3 שעות שבהן נחתכתי, נחבלתי, נאנסתי באכזריות, והושפלתי ע״י עשרה ערבים.
בשלב מסויים הם הגיעו לפורקן המיני שלהם,(בלי קונדומים, הם השפריצו את הזרע המתועב שלהם בתוכי) ופשוט התעללו בי לשם התעללות.
החדירו בי חפצים חדים במקומות אינטימיים, דיממתי כמעט מכל חלק מהגוף שלי, את העור החלק שלי, כיסו חבורות פצעים וחתכים.
ואז, ב-5 לפנות בוקר, הם הסיעו אותי באוטו, זרקו אותי בכניסה של הבניין שלי - ערומה.
בשארית כוחותי עליתי הביתה, השארתי עקבות של דם בכניסה ובמעלית.
נכנסתי לבית, כולם היו ישנים, ואני חיפשתי את הטלפון כדי להתקשר למד״א, כשמצאתי את הטלפון, החלטתי לא להתקשר.
הרי בשביל מה לרפא את הפצעים, אם אחר-כך מוחמד יאנוס אותי שוב, ושוב ייקח אותי לחבר׳ה שלו כדי שיתעללו בי?
החלטתי לשים קץ לחיי...
אני מצטערת, אבל אין לי כבר כוחות לסבול, החיים האלה הם גהינום בשבילי, ואני מקווה שאלוקים יבין אותי ויסלח לי.
ממני...
ביתכם האוהבת, שני.
- - -
דמעות ירדו לי מהעיניים, עברו שנים מאז הפעם האחרונה שבכיתי, אבל בכל זאת, בכיתי כמו תינוק.
שני הזו צדיקה, היא סבלה רק כדי להציל את אחיה היהודים, ואת המשפחה שלה...
ואני, יכולתי למנוע ממנה את הגהינום שהיא עברה, או לפחות את חלקו.
ובכל זאת, בגלל מבוכה, וקצת בושה שלא התגברתי עליה, לא מנעתי את הסבל שלה, אם הייתי מונע, היא עכשיו הייתה בחיים!
- - -
עד עכשיו אני לא מפסיק לבכות, אני רואה את האותיות מטושטשות מתחת למסך הדמעות.
היום בערב תיערך ההלוויה של שני, שני שאף-אחד לא שמע עליה (עדיין), כי המשטרה הוציאה צו איסור פירסום עד לסיום החקירה, אז הנה אדון שוטר, עכשיו יש לך סיבה לעצור אותי, עברתי על החוק בכך שפירסמתי את הסיפור הזה.
- - -
אני למדתי מהמקרה המזעזע של שני שיעור חשוב לחיים, בפעם הבאה שאני אראה בחורה שנראית לי מפוחדת, אני אגש אליה ואשאל אותה אם הכל בסדר, ואם אני יכול לעזור לה.
כן, אני מודע לכך שהרבה מאוד פעמים תיגרם לי אי-נעימות, ויתברר שאני זה שלא פירשתי נכון את הסיטואציה, אבל גם אם בחורה אחת מתוך אלף בחורות שאני אציע להן עזרה, באמת תזדקק לעזרה הזו - זה שווה את זה!
הלוואי והייתי יכול להחזיר את הגלגל יום אחורה, להתנהג באופן שונה, ולהציל את שני הקדושה.
אבל לצערי, זה בלתי אפשרי.
טעיתי כשלא שאלתי אותה אם היא זקוקה לעזרה, אומרים ש״על טעויות משלמים״, אבל לצערי זו היא ששילמה על הטעות שלי.
ואני מקווה, שכל הגברים שייקראו את הסיפור הזה, יבינו את המסר הזה, ויפנימו אותו.
קרדיט מטורף לדוד חגולי שכתב את זה.
תשתפו אתם תעזרו לאנושות.
11
2 comments
מצמרר
· Translate
Add a comment...
