קראו כתבה מעניינת מאפליקציית Sport 5
חוזר לאדום: טוטו תמוז חתם בהפועל תל אביב
http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=64&docID=235128&lang=HE&IsSharedFromMobileApp=true

חידה יומית!

🔷🔷🔷 *פָּרָשַׁת שְׁמוֹת-יוֹם ה'*🔷🔷🔷
🔷🔷🔷 *מהחיד"א יומי*🔷🔷🔷🔷

💎➖ הֲלָכוֹת ➖💎 א. יִזָּהֵר מְאֹד לִהְיוֹת אָזְנָיו קַשּׁוּבוֹת לַחֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הַעֲמִידָה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲנֶה קְדֻשָּׁה וְאַמֵנִים כְּתִקְנָן, וְלֹא יִהְיֶה אָמֵן יְתוֹמָה וכו'. (מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע, סִימָן ג, סְעִיף פב)
ב. בְּג' רִאשׁוֹנוֹת, עֲנִיַּית "אָמֵן" הוּא שֶׁאֱמֶת הַדָּבָר, וּבָאֶמְצָעִיּוֹת וְאַחֲרוֹנוֹת, כַּוָּנַת "אָמֵן", שֶׁכֵּן יִהְיֶה. בָּעֲנִיַּית אָמֵן דִּבְרָכוֹת, יְכַוֵּין "אָמֵן" גִּימַטְרִיָּא "יאהדונהי". (מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע, סִימָן ג, סְעִיף פג-פד)
👥➖ *מוּסָר*➖👥 כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אַגָּדָה מִפִּי הַדּוֹרֵשׁ וְעוֹנֶה "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא", מְכַפְּרִין לוֹ עֲווֹנוֹתָיו (חֶסֶד לְאַבְרָהָם מַעֲיַין ב' נָהָר ל'. וְעַיֵּן מִדְבָּר קְדֵמוֹת מע' ד' אוֹת י"ד). (צִפֹּרֶן שָׁמִיר, סִימָן י, סְעִיף קמו)
🎁➖ *חִדּוּשׁ עַל הַפָּרָשָׁה*➖🎁
וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם - אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁנִּצְטַרַע. וְצָרִיךְ לָדַעַת מִנָּא לְהוּ? וּפֵרֵשׁ הָרַב רַבֵּנוּ הֶעְשְׁל זצ"ל בָּמֶה שֶׁאָמְרוּ דִבְיוֹם סִלּוּקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, לֹא נִשְׁתַּמַּשׁ בַּחֲצוֹצְרוֹת, דְּאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, וְכֵן כְּתִיב "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד לָמוּת" (וְלָא כְּתִיב "הַמֶּלֶךְ דָוִד"), וְהַיְנוּ דְּקַשְׁיָא לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דְּהָכָא כְּתִיב "וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם", וְהַוֵה לֵיה לְמֵימָר "וַיָּמָת פַּרְעֹה", כִּי אֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, לָזֶה אָמְרוּ "שֶׁנִּצְטַרַע", וּמִשּׁוּם הֲכִי כְּתִיב "מֶלֶךְ", דְעֲדַיִין הָיָה יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ וְעוֹסֵק בִּרְפוּאוֹת. ודפח"ח. (פְּנֵי דָוִד)
🔸 לרפואה שלמה לרה"צ המקובל ניסים בן רחל
הרה"ג אהרון לייב בן גיטל פייגא
הרה"ג אליהו בן טובה בקשי דורון
האדמ"ור מקאלוב משה בן רייזל
*לקיים בנו חכמי ישראל בתוש"חי אכי"ר*🔸

השגחה פרטית!!

החיבור של חומש בראשית עם ראשיתו של חומש שמות הוא סיפור של השגחה פרטית. סיפור המלמד את האדם שאינו נוקף אצבע מלמטה ללא הכרזה מלמעלה.

בספר בראשית חזה אברהם אבינו הבטחה נבואית מהקדוש ברוך הוא: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול...ודור רביעי ישובו הנה".

כאשר יעקב אבינו שולח את יוסף למצוא את אחיו הרועים בשכם, סולל הוא בזה את הדרך להוצאתו לפועל של חזון ברית בין הבתרים.

על הפסוק: "ויוסף הורד מצרימה", דרשו חז"ל: משל לפרה שהיו מושכים אותה למקולין ולא היתה נמשכת. מה עשו? משכו בנה לפניה והיתה מהלכת על כרחה, שלא בטובתה. כך היה ראוי יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל. אמר הקדוש ברוך הוא: בני בכורי הוא ואני מוריד אותו בבזיון? הריני מושך בנו לפניו והוא ירד אחריו בעל כורחו, שלא בטובתו.

הודות לשנאה שהתפתחה בין שבטי ישראל עשרות שנים לפני ירידתו של יעקב למצרים, נסללה הדרך לביאתו של יעקב למצרים בדרך של כבוד, וכדי לקיים את המובטח "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם".

ואכן, כך מצינו בדברי המלבי"ם המבאר שכתונת הפסים שעשה יעקב ליוסף וסיפורי החלומות שהיו אמצעיים אל מכירת יוסף, היו מאת ה', ומוסיף ומבאר שהקדוש ברוך הוא סגר לפניהם הדרך ולא העיר עיניהם לדעת האמת כי יוסף צדיק הוא בדרכיו ותמים במעשיו, כל זאת כיון שהיה מוכרח שירד יעקב למצרים ולא היה אפשר שיהיה זה על ידי שיוקח בשביה על ידי שובים ויוליכוהו בשלשלאות, וסיבב ה' כי יהיה בכבוד, כי עין ה' על יראיו.

לאחר מות אחרון השבטים, החלו בני ישראל פורצים את החומות שבנה יעקב סביב גושן, ומתחילים להתקרב לתרבות המצרית. רק בני לוי נשארו בארץ גושן והמשיכו בלימוד התורה. שונים היו בני שבט לוי שעה שהעם חטא בחטא העגל. שונים היו בהיותם נימולים במדבר, ושונים היו גם במצרים. שעה שכולם היו משועבדים לסבלות פרעה, היה שבט לוי רשאי לשבת ולעסוק בתורה.

לא סתם יצא שבט לוי בלא פגע מעבודת הפרך, גם חלק זה מחושב לפרטי פרטים. בני ישראל התחייבו לשלם בעבדותם את תמורת הנחלה שקבלו בארץ ישראל. כלומר, גלות מצרים היתה בחינת שטר חוב ששולם כתמורה עבור ארץ ישראל, והיות ושבט לוי לא קיבל חלק ונחלה בארץ ישראל, ממילא לא היה חייב לפרוע את שטר החוב ששולם תמורתה. הפטור שניתן לשבט לוי איפשר לו להתעלות רוחנית ולהכשיר את הדרך לעלייתם של משה ואהרן.

פסיפס נוסף מוצאים אנו בדברי הרמב"ן בתחילת ספר במדבר, המעיר כי ממנין בני ישראל עולה כי התרבות העם פסחה על שבט לוי, שכן הכתוב מעיד כי ההתרבות באה בעקבות העינוי, וכיון שהעינוי פסח על שבט לוי, הרי שגם נס ההתרבות לא היה בהם. ומוסיף לבאר בעל "בית הלוי", שהיה זה לטובתו של עם ישראל, אשר כלכלת שבט לוי הוטלה על שכמו, גלגל הקדוש ברוך הוא שיהיה זה שבט קטן, כדי שהעול לא יהיה כבד מדי.

אין בכוחנו להבין את גורלו של כל אחד שהיה בשעבוד מצרים, אך עלינו להאמין כי השגחה פרטית לוותה את כל אחד מבאי מצרים וכוונה את דרכו לפי תכנית מחושבת.

בתחילת ספר שמות מתוארת פרשת גדילתו של משה רבינו בביתו של האיש אשר גזר גזירות קשות ומרות, שכל כולן לא באו אלא כדי להתחכם למושיען של ישראל. ולא זו בלבד, דוקא גזירתו של פרעה על הריגתם של ילדי ישראל, היא זו שהביאה את עריסתו של משה אל קני הסוף שעל שפת היאור, ומשם אל ארמונו של פרעה, האין זו השגחה פרטית! מערך ענק של שוטרים ויועצים מפקח על מליונים בשל הפחד שמפני תינוק אחד, ולבסוף גדל תינוק זה על ברכיה של בת המלך בארמונו ועל שולחנו, וכל זה כדי שילמד משה רבינו גינוני מלכות וטכסיסי שררה, אשר יכשירו אותו לקראת הנהגתו את עם ישראל.

השגחה פרטית אינה מחושבת רק בעצם הפעולות, אלא גם בעיתוי המדוייק של הפעולות. ואכן, כך מצינו בחז"ל ש"אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה", שכל עוד לא תם עידן מלכותו של שמואל, הושהתה מלכותו של שאול, כפי שמצינו בספר שמואל שכאשר שאול שואל על מקום מגוריו של שמואל הנביא, כדי לדרוש מפיו על מקומם של האתונות שנאבדו, הוא נענה בתשובה ארוכה יתר על הרגיל, כי עדיין לא תם עידן מלכותו של שמואל.

כמו כן מוצאים אנו כי כל שלביה של מגילת אסתר שנמשכו תשע שנים, מהוים רצף פרשיות שונות ומשונות, שכולן יחד מהוות שלימות המגלה את יד ה'. כבר בראשיתה של המגילה מוצאים אנו שמרדכי סיכל את עצתם של בגתן ותרש להתנקש בחיי אחשוורוש, אך מרדכי אינו בא על שכרו מיד, אלא רק לאחר הכנת העץ על ידי המן המבקש לתלות עליו את מרדכי, מקבל המלך ממשרתיו: "לא נעשה עמו דבר". רק כעת מקבל מרדכי את שכרו על כך. הקדוש ברוך הוא סיבב שהמן יבוא לארמונו של המלך באישון לילה וללא הודעה מראש, כדי שמפגישה לא צפויה זו תתגלגל הצלתו של עם ישראל.

פרטים אלו ואחרים המובאים במגילה היו חוליות שהכשירו את הצלת עם ישראל. ראיה מעמיקה תאיר באור נגוהות את המוני הפרטים הקטנים המובאים.
חכמינו ידעו כי "כל מה דעביד רחמנא, לטבא עביד", והם ידעו את מאמרו של נחום איש גמזו לומר על כל מקרה ומקרה "גם זו לטובה".

קראו כתבה מעניינת מאפליקציית Sport 5
עזב את בית"ר י-ם: מגבו חתם במכבי פ"ת
http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=64&docID=235118&lang=HE&IsSharedFromMobileApp=true

בס"ד

🔥אור החיים יומי🔥
מתורת רבינו חיים בן עטר הקדוש זצוקללה"ה

☆בוקר טוב, ויום מבורך ומוצלח, יום חמישי, כא' טבת☆

ושמרתם מצוות לא תעשה ועשיתם מצוות עשה

ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא

ידוע הוא שיש מצוות עשה ויש מצוות לא תעשה, וגם כאן בציווי ה' למשה יש מצוות עשה, של נעליך מעל רגליך, ויש מצוות לא תעשה, אל תקרב הלום...

ולכאורה קשה, משה רבנו כבר נמצא במקום קדוש, וכמו שכתוב, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, אם כן, לכאורה היה לו לה' יתברך לומר כסדר זה, קודם של נעליך, ואחר כך אל תקרב הלום, ומדוע התורה הקדימה את ציווי אל תקרב הלום לציווי הסרת הנעליים, של נעליך מעל רגליך???

ומבאר רבנו האור החיים הקדוש שכאשר אדם עובר על מצוות לא תעשה הוא חובל בנפשו אך כאשר אינו מקיים מצוות עשה, מפסיד האדם את השגת הטוב, ואינו נענש רק על מצוות מסויימות, וידוע שהשמירה זהו מצוות לא תעשה, והעשייה זהו מצוות עשה, ותמיד מקדים ה' להזהיר על השמירה ואחר כך על העשייה, וכמו שכתוב, ושמרתם ועשיתם, לשמור ולעשות, לזה הקדים ה' לומר למשה רבנו את לא תעשה שזה אל תקרב הלום, ואחר כך מצוות עשה, של תוריד את נעליך מעל רגליך...

וזה לשונו של רבנו הקדוש: דע כי בכל התורה כולה גילה ה' דעתו ורצונו כי עיקר הקפדתו ומוסרו הוא על מצוות לא תעשה, כי זה יחבול בנפש, והוא טעם אומרו והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ואמרו רבותינו, תנה לו כמו שנתנה לך, אבל מצוות עשה, הם השגת הטוב כשיהיו, ובהעדרם אין עונש, זולת על פרטים ידועים כגון פסח ומילה...

[אור החיים שמות פרק ג פסוק ה]

☀התענוג היומי שלי☀
לעלוי נשמת אהרון בן וידה
חגית בת אולי
ת.נ.צ.ב.ה.

תהלים ומיצרים

“הרב יודע איזה חידוש חידשתי היום?”, ניגש משה, הידוע כעם הארץ מופלג, לאחד מתלמידי החכמים בשכונה כשעיניו נוצצות.

הוא לא המתין לתשובה והחל לומר את הרעיון.

הרב שמע את דבריו בסבלנות ולאחר מכן הוכיחו בעדינות: “חידוש זה שאמרת, מקורו בספר של אחד מגאוני הדורות.

לא נכון ולא ראוי להעתיק חידוש שראית בספר ולהציגו כחידוש שלך”.

משה שמע והודה: “נכון, הרב צודק”.

אך מיד לאחר מכן המשיך לסנגר על עצמו: “האם טוב אני מדוד מלך ישראל שהעתיק חצי מספר התהלים שלו מתוך סידור התפילה?!”... *

חלק נכבד מהמעבר של בני יעקב ממצב של משפחה למצב של אומה גדולה – עם ישראל, מתרחש במצרים.

ראשית התהליך הוא בפרשתנו הפותחת את החלק הפחות נעים - אך הכרחי לזיכוך בני ישראל - גלות מצרים.

התורה פותחת בפסוק: “ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו”.

המדרש תמה על לשון הפסוק שסופו סותר את תחילתו, מתחילה כתב “הבאים” לשון הווה, ואז מסיים “באו” לשון עבר.

ובאמת, עברו 17 שנה מאז בואו של יעקב למצרים עד פטירתו, ועוד שנים רבות עד שהחל השעבוד בפועל, אם כן, מדוע נקטה התורה בלשון “הבאים מצרימה”.

החיד”א מביא רמז בתחילת הפסוק, סופי התיבות של המילים: ואלה שמות בני ישראל הבאים, יוצרים את המילה תהלי”ם.

הרמז הוא נהדר, אבל צריכים להבין מה רוצה התורה לרמז לנו בו.

רבי יששכר דב רוקח, האדמו”ר מבעלזא, שליט”א, מסביר כאן רעיון חשוב לכל יהודי באשר הוא: בתקופות חיינו השונות אנו נמצאים במצבי רוח מגוונים מאוד, החל משמחה ואושר עד חלילה צער וכאב.

ביניהם כמובן נמצאים עוד מצבים רבים מאוד.

מעניינת העובדה, שכל יהודי, בכל זמן - יהיו מצב רוחו והרגשתו אשר יהיו - בעת שיקרא בספר התהלים ירגיש כאילו נכתבו הדברים בדיוק עבור מצבו הנוכחי.

איך ייתכן שמזמורים אשר נכתבו על ידי דוד מלך ישראל לפני אלפי שנים יקלעו בכל עת ובכל זמן לכל מצב רוח נתון כאילו הרגע ניתנו עבורו משמים? ביאור הדברים הוא כך: דוד המלך עבר רבות בימי חייו, אך תמיד תמיד הקו שהנחה והוביל אותו היה ביטחון ואמונה בה’.

עיקרון זה מופיע לכל אורך פסוקי ספר התהלים כחוט השני, אין מצב בו דוד המלך לא שם מבטחו על ה’ יתברך שהוא זה שיתמוך בו ויהווה לו משענת.

בטחונו המופלג היה כתינוק שנמצא בחיקה של אמו, הוא אינו דואג לאוכל ולא לשתייה, לא למצב הביטחון ולא למשכנתא שחזרה.

רק אמא המסורה היא זו שתדאג לו.

הוא? פנוי לשחק ולהשתובב באושר עד שתגיע הבעיה הראשונה, באותה השנייה הוא פורץ בבכי או בזעקה והוא בטוח שאמא תבוא לחלץ אותו מצרתו.

איך מתקשרים פסוקי התהלים לגלות מצרים? כאן באה התורה לרמוז לנו שאמנם בני ישראל - יעקב אבינו - שהגיעו אתו למצרים )את יעקב איש וביתו באו( הגיעו לשם לפני שנים רבות.

אך תמיד כל אדם מ”בני ישראל” נחשב כאילו כעת הגיע “מצרימה”, אופפות אותו צרות ובעיות שעליו לפתור, הוא נתון במיצרים שמגבילים אותו ומונעים ממנו לפרוח ולפעול.

למה סיפרה לנו התורה נקודה זאת? כדי שנבין שעצה היחידה לצאת ממצבים כעין אלו, היא אחת: כמו שדוד המלך השליך יהבו על רבונו של עולם כי ידע שרק הוא מסוגל להוציאו מן המיצר, כך גם אנו נזכור תמיד שיש מיצרים – גשמיים ורוחניים – מהם צריכים אנו לצאת, ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים.

*

אולי זו הסיבה שאנשי כנסת הגדולה, מסדרי התפילה, שילבו בסידור התפילה פרקים שלמים ופסוקים רבים מספר התהלים.

חוץ ממה שפסוקים אלו פועלים בשמים דברים גדולים, יש כאן גם מסר לאדם המתפלל: אתה מדבר עם אביך האוהב, ביכולתך לבקש ממנו כל מה שעולה בדעתך.

על מנת לבקוע את המחסומים )המיצרים( שמעמידים המקטרגים בפני תפילותיך, אתה זקוק לחיבור חזק ואיתן של אמונה ובטחון במי שאמר והיה העולם.

תחושת האקטואליה הזו שמעניקה קריאת התהלים לאומרם, אמורה ללוות אותך בשעת התפילה.

התפילה הזו שאתה מתפלל כעת, נכתבה במיוחד עבורך! בל נחמיץ את החוויה.


"כל הבן הילוד היאורה תשליכו"
מובא במדרש: יום שנולד בו משה אמרו איצטגניניו, היום נולד המושיע, ואין אנו יודעים אם ממצרים אם מישראל, ורואים אנו שסופו ללקות במים, גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר: כל הבן הילוד. ומבאר המהר"ל, שכיון שגדל משה בביתה של בתיה בת פרעה, התקיים בה מאמר חז"ל: כל המגדל יתום בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, לפיכך זכתה בתיה שיחסה הכתוב כבנה, שנאמר בדברי הימים: ואלה בני בתיה בת פרעה: אבגדר ואבי סכו, ודרשו חז"ל: אבגדר זהו משה, לכן לא יכלו האיצטגנינים לדעת ולקבוע אם הוא מישראל או ממצרים.
[מהר"ל, חידושי אגדות]

"ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים"
כיון שמשה נולד בז' אדר, אחר ג' חדשים שהוצפן הושם ביאור, דהיינו בו' סיון, יום שעתיד הוא לקבל את התורה בסיני, לכך נאמר ותרא אותו כי טוב הוא, שעתיד לקבל תורה שנאמר עליה: כי לקח טוב נתתי לכם.
[אלשיך]

"ותרד בת פרעה לרחץ על היאר"
הו' במילה 'ותרד' נקוד בפתח, המורה על לשון עבר, דהיינו שבת פרעה כבר היתה שם קודם יציאת אחותו להתייצב מרחוק לדעת מה יעשה לו, כי הקדוש ברוך הוא מקדים רפואה למכה, וההצלה כבר היתה מוכנה במקום.
[באר מים חיים]

"וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו"
שתי אפשרויות עמדו בפניו, או שהוא היה משבט לוי ולא היה חייב בעבודת פרך ולא היה המצרי רשאי להעביד אותו ולהכותו, ולכך משה הענישו, או שהיה אחיו במעשים, דהיינו צדיק, דאם לא היה איש ראוי במעשיו, משה לא היה הורג את המצרי בגללו.
[אמרי שפר]

"הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי"
את המצרי הרגת בעצמך כי בן נוח נהרג על פי דיין אחד, אבל אני ישראלי ורק במשפט כהלכה יכולים לדונני, ומי שמך לאיש שר ושופט עלינו, אין בידך רשיון מהמלך לשפוט.
[בעל שואל ומשיב]

"ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרועים"
במדרש: וכי מצרי היה משה? אלא לבושו מצרי והוא עברי. ולכאורה קשה, שהרי מובא שבזכות ד' דברים נגאלו אבותינו ממצרים: שלא שינו שמם, לא החליפו שמלותם, לא גילו סודם ולא ביטלו המילה, ואם כן איך לבש משה בגדי מצרים? אלא מובא בפוסקים שבשעת השמד מותר לשנות בגדיו כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי, והרי משה ברח מפני פרעה, ואין לך שעת סכנה גדולה מזו, ולכן רשאי היה להחליף לבושו.
[דברי שאול]

"ויאמר אל תקרב הלם, של נעליך מעל רגליך"
מובא במדרש שמשה ביקש כהונה ומלכות. אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'אל תקרב הלם', שכבר ניתנה הכהונה לאהרן. מכאן רמז למובא במסכת סוטה, מתקנות רבן יוחנן בן זכאי שאין הכהנים רשאים לעלות לדוכן בסנדליהן, דסמיך 'הלם' ל'של נעליך מעל רגליך'.
[חנוכת התורה]

"ויאמר והן לא יאמינו לי ולא שמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'"
שלוש חששות חשש משה: א. שמא לא יאמינו כלל בה' שעתיד לגאלם. ב. יאמרו שמשה אינו בן עמרם ולא יכירוהו בקולו אלא יאמרו מצרי מרגל הוא, שקולו עבה הוא מאז שברח בעודו נער. ג. שמא יאמרו שאין הם מאמינים שהקדוש ברוך הוא נגלה אליו ומי שמך לאיש. שלושת טענות אלו מתפרשות בפסוק לעיל



📝 מסופר על אישה אלמנה ענייה שהייתה גרה לבדה בעיר יפו🏠🏚🏡
בכל בוקר הייתה קונה מעט חיטים,🌾 והולכת לטחנת הקמח שהיתה בנמל יפו, שם הייתה טוחנת את החיטים, ושבה לביתה,🏚 אופה לעצמה פת לחם🍞 לשחרית ופת לחם🍞 לערבית..
🤔בוקר אחד, לאחר שאפתה את הלחמים🍞🍞, הופיע בביתה עני👨🏽 שהתחנן לקבל פת לחם🍞 הואיל ולא אכל כמה ימים ועומד הוא לגווע ברעב..
נכמרו רחמיה של האלמנה, ונתנה לו את פת🍞 השחרית שאפתה לעצמה, כך שנותר לה רק ככר לחם אחד..🍞
לא עברו כמה דקות.. והנה עני נוסף👨🏻 דופק על דלת🚪 ביתה,🏚 ומתחנן לפת לחם..🍞
לא יכלה האלמנה לעמוד בפני תחנוניו ובכיו😰 של אותו עני👨🏻, ונתנה לו את פת הלחם האחרונה🍞 שנותרה לה לארוחת הערב..
מיד הלכה, וקנתה בשארית כספה מעט חיטים🌾 נוספות, והלכה שוב לטחנת הקמח בנמל יפו וטחנה קמח חדש, אך לדאבונה הרב בדרכה חזרה לביתה, נשבה רוח חזקה,💨 והעיפה את שקית הקמח 🛍שטחנה זה עתה היישר לתוך הים.. 😱
נותרה האלמנה ללא קמח, וללא אפשרות לאכול כלום באותו היום..
בצר לה פנתה לרב היושב בבית המדרש🕍 הסמוך לנמל, ושאלה בפיה;
*"זו תורה וזו שכרה"..*❓😳
*"הרי את לחמי הדל..🍞נתתי היום לשני עניים, ובפרוטות האחרונות שנשארו לי, קניתי קמח חדש, והנה באה הרוח והעיפה את הקמח לים🌊, ונותרתי ללא כלום..*😏
*"מדוע עשה זאת אלוקים לי❓ וכי עדיף היה שלא הייתי נותנת לעניים כלום"..*⁉
עודה מדברת עם הרב..
והנה נכנסו לרב חמישה סוחרים עשירים🤑, ובידם כד חרס🏺מלא דינרי זהב, וביקשו לדבר עם הרב💂🏻באופן מיידי.. ראש הסוחרים🕵 סיפר לרב;
"כי לפני זמן קצר היו הם בספינה⛴ מלאה סחורה מול נמל יפו, כשלפתע פגעה הספינה⛴ בסלע🏝 ונפער חור🕳 בספינה⛴ ומים רבים החלו להיכנס לספינה שהייתה בסכנת טביעה.. מיד התפללנו📖 לה' שיציל אותנו ונדרנו נדר, אם נינצל, נתרום כד מלא🏺 דינרי זהב לצדקה, ולפתע נסתם החור🕳 והספינה⛴ ניצלה, ועתה באנו לקיים את הנדר לתת את הכסף🏺 לצדקה"..
שאל אותם הרב💂🏻: *"ידוע איך ניסתם לפתע החור❓ לא, ענו הסוחרים, אך אם הרב רוצה לדעת, נוכל לבדוק זאת בספינה⛴ העוגנת בנמל הקרוב אלינו.. ביקש הרב💂🏻 מאחד הסוחרים לגשת ולבדוק זאת, ואכן לאחר כמה דקות שב הסוחר ובידו שקית🛍 שבתוכה בצק שהיא זאת שסתמה את החור,🕳 והצילה את הספינה.."*⛴
שאל הרב 💂🏻את האלמנה; *"המכירה את השקית הזו"❓ "כן, ענתה האלמנה, זאת שקית הקמח שהעיפה הרוח ממני לים והמים הפכו את הקמח לבצק"..*❗
פנה הרב💂🏻לסוחרים ואמר: *"את כד החרס🏺 המלא דינרי זהב, תתנו לאלמנה ענייה זו, שבזכותה ניצלתם מטביעה בים"..*🌊❗ ולאלמנה אמר הרב:
☝ *עכשיו נוכחת כי בזכות מצוות הצדקה שעשית, קיבלת שכרך והפכת לעשירה גדולה🤑 שוב לא תצטרכי לטחון קמח ולאפות לחם🍞 בדוחק ובעוני.. משרתים יצלו לך בשר וימזגו לך יין..🍾🍷והכל בזכות "הצדקה" שעשית אפילו מבלי שרצית או חשבת על כך.. מגלגלין זכות, ע"י זכאי"..*❗😄

💳 בכל תרומה או צדקה שאדם נותן, נדמה לו שסכום הכסף יצא מרשותו, וחסר הוא את אותו הסכום שהי'ה ברשותו ועבר לרשות הצדקה, לא כך היא האמת , אלא אדרבא, אותו הסכום שניתן לצדקה.. הכסף מבורא עולם שנותן לו את הברכה והעושר🤑 כך שלמעשה כסף זה לא יצא ממנו, אלא יקבל לו עוד ועוד, כמו שנותן שאמרו רבותינו: ''עשר בשביל שתתעשר''.. ועוד.. "זורע צדקות.. מצמיח ישועות".. וזהו הסוד במילה שכתבה התורה "ו נ ת נ ו" כשקוראים ישר והפוך, ללמדנו:
👌שכל מה שאדם נותן לצדקה, בסוף חוזר אליו הכל.. *""בכפל כפליים""*💰💰❗👍