בסוף הסרט "מה קרה בגטקה" מתחרים שני אחים בשחייה אל תוך האוקיינוס. האח הצעיר מנצח, וכשהבכור כמעט טובע, הצעיר גורר אותו לחוף. "איך ניצחת?" שואל הבכור. "אני לא משאיר כוח לדרך חזרה", עונה הצעיר.

זו אסטרטגיה שמטילה אימה ומעידה על נחישות חסרת פשרות, אך גם על חוסר זהירות קטלני. זה תרגיל פסיכולוגי – האח הצעיר משחק עם הפחדים של הבכור ופורץ את הגבולות שנראים הגיוניים כדי לנצח. בפוליטיקה שלנו, המאבקים לא פחות דרמטיים – רק בלי הנוף הרומנטי של האוקיינוס אלא של ים אינטרסים מריר.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

ביום האחרון לשנת 2024 הגענו לדירה קטנה באלפים האיטלקים. חיפשנו שקט מהכל, מחדשות ועד אנשים. השנתיים האחרונות וכל הג'ז הזה; מי שצריך הסבר אין טעם להסביר לו, ושם היה שקט וקר בחוץ, שקט וחם וחינני בפנים.

אבל לקח זמן להוריד טורים, וערב השנה החדשה והכל, אז בחמש וחצי בערך, כשהערב כבר ירד, מצאנו את עצמנו ברכב בדרך לכפר קטן במרחק שלושים קילומטר. האיש גילה במודעה מקומית שמתקיים שם מצעד לפידים. מה יכולנו לעשות.

מעצבת, חושבת, מאיירת וכותבת. בעלת המותג B.Knit לטקסטיל ואפנת בית. מחברת הרומן – הגברת הראשונה. פרסמה סיפורים קצרים בפלטפורמות שונות, בין היתר באתר המוסך, עברית ובכתב העת פטל. איירה עבור מוסף שישי של מעריב. גרה בתל אביב

לפני כשנה וחצי (23.6.23), הופיעה במוסף "הארץ" כתבה תחת הכותרת: "ואז הקצין העיד: ארה"ב מחזיקה כלי תעופה שמקורם אינו אנושי".

הכתבה עסקה בשטף ההולך וגובר של עדויות על קיומם של כלי-טיס חלליים שאינם מעשה ידי אדם, המוחזקים בידי רשויות ממשל שונות, ושנוכחותם כאן היא תוצאה של התרסקות כלי-הטיס הבין-פלנטריים הללו על פני כדור הארץ. זאת עקב תאונה, או כתוצאה מכך שהחייזר אשר נהג ברכב החלל הבין-כוכבי שתה לפני שעלה אליו.