בשבוע שעבר חל תשעה באב. לא אחת אנו מעלים על דל שפתנו, סביב היום הזה, את האמרה התלמודית השחוקה לפיה "בית המקדש השני חרב מפני שהייתה בו שנאת חינם". היא משמשת אותנו כזכר לעוצמתה של שנאת החינם ולפוטנציאל הגלום בה בהבאה עד כדי חורבן עצמי. יחד עם זאת, מן הראוי שנדבר גלויות ונודה כי כבר בין מִצווֹת התורה עצמה חבויה שנאת חינם, או אם תרצו "תועבת חינם".

כאשר המושג "תועבה" נזכר בתורה, הוא למעשה מלבה שנאה בקרב חסידי האל המקראי כלפי כל מי שעושה את אותן תועבות. שנאה זו אינה נובעת משום רציונל כזה או אחר, אלא רק מפני שכך נצטוו ותו לא.

איש עט, משורר (הוציא ספר שירים בהוצאה עצמית לא מסחרית ב־2017), חובב לשון עברית וסטודנט לרפואה.

זה סיפור שמספר לא מעט על הסיבה שבגללה אנחנו חושבים שיש לימין רוב בישראל. ואיך סיפור של סיעה אחת במועצת העיר בירושלים מדגים את גניבת הקולות הליברליים על ידי הימין. ובסופו של דבר, כיצד אנשי ימין עולים לגדולה, ולמעשה נבחרים, בידי מצביעי שמאל ומרכז.

*  *  *

סיעת התעוררות בירושלים היא כבר מהוותיקות שבעיר. הסיעה שהוקמה על ידי עופר ברקוביץ' ומרב כהן בשנת 2008, ונכנסה אז למועצת העיר, הפכה לסיעה הגדולה במועצה בבחירות המוניציפליות הקודמות, ובוגריה השתלבו בשלל מקומות, כולל בכנסת ובממשלה.

עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג, משורר ואקטיביסט. דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, יועץ לפיתוח משאבים לעמותות וארגונים חברתיים, פרסם שלושה ספרי שירה וכותב על שירה, פוליטיקה והגירה.