לאחרונה קראתי את "האופרמנים" מאת ליון פויכטוונגר. פויכטוונגר נולד במינכן ב-1885 למשפחה יהודית אורתודוקסית אמידה. ב-1905, בן 21, החל לפרסם מחזות, פרוזה וביקורת והיה מקורב מאוד לברטולד ברכט. התנגד למשטר הנאצי, גלה לצרפת, נעצר, הגיע לארה"ב ושם נפטר ב-1958.

את הספר כתב בצרפת ב-1933, השנה שבה עלה היטלר לשלטון ובה פויכטוונגר איבד את אזרחותו הגרמנית, רכושו הוחרם וכתביו נשרפו. הספר מבוסס על מחקר שערך, לצורך כתיבת מחזה שהזמינה ממשלת בריטניה. מחזה שלא עלה בסופו של דבר, לנוכח ההחלטה לקדם מדיניות של פייסנות כלפי הנאציזם והפשיזם.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

הנקישות הנוראות בדלת נשמעו בשבת השחורה האחרונה ב-11 בתים בישראל, ו"בהשראתן" אני כותבת הפעם פוסט מורבידי. נושאו: שירים על הנופלים במלחמות.

איני מכירה שיר כלשהו על אימת הנקישה בדלת, באמצע הלילה, וההודעה המרסקת חיי משפחות ומבשרת להן: אתם מצטרפות ל"משפחת השכול". לעומת זאת אני זוכרת היטב את שירו של אברהם חלפי על ישיבת "שבעה" בעקבות נפילת הבן.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.