מצבה האסטרטגי והמדיני של ישראל בימים אלה הוא בכי רע. המערכה בעזה הסתיימה ולצה"ל אין יעדים בני השגה. יעדים המצדיקים את המחיר בחיי חיילים שימשיכו להיהרג ברצועה ממטעני צד או ירי ממארבי מחבלים שיגיחו מהמנהרות.

דמם של החיילים שייהרגו ושל החטופים שעדיין חיים במנהרות החמאס, יהיה על ידיו של בנימין נתניהו ושאר 63 חברי הקואליציה הנוכחית. הממשלה זו איבדה את הצפון, ואף את הדרום.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

אומרים שלפעמים הסאבטקסט חזק יותר מהטקסט עצמו. ראו לדוגמה את הגינוי הכבד שסיפק בזמנו השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לאלימות המשטרה במירון.

מי שקרא את הטקסט אולי זיהה בטעות שר שרוצה להיאבק באלימות המשטרתית, אבל מי שקרא את הסאבטקסט יכול היה להבחין שקרה בדיוק ההיפך. בגינוי אחד ובפעולה חריפה פנים-ארגונית, נתנו השר והדרג הפיקודי הכפוף לו אור ירוק לאלימות משטרתית חסרת תקדים נגד מתנגדי משטר.

אלעד וולף הוא יועץ תקשורת, אסטרטגיה, משברים ומאבקים ציבוריים. מייסד ובעלים של משרד WBN - המוביל קמפיינים ציבוריים וחברתיים.

לאחרונה קראתי את "האופרמנים" מאת ליון פויכטוונגר. פויכטוונגר נולד במינכן ב-1885 למשפחה יהודית אורתודוקסית אמידה. ב-1905, בן 21, החל לפרסם מחזות, פרוזה וביקורת והיה מקורב מאוד לברטולד ברכט. התנגד למשטר הנאצי, גלה לצרפת, נעצר, הגיע לארה"ב ושם נפטר ב-1958.

את הספר כתב בצרפת ב-1933, השנה שבה עלה היטלר לשלטון ובה פויכטוונגר איבד את אזרחותו הגרמנית, רכושו הוחרם וכתביו נשרפו. הספר מבוסס על מחקר שערך, לצורך כתיבת מחזה שהזמינה ממשלת בריטניה. מחזה שלא עלה בסופו של דבר, לנוכח ההחלטה לקדם מדיניות של פייסנות כלפי הנאציזם והפשיזם.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.