ישראלים רבים מודאגים מכך שמדינתם תואשם השבוע ברצח עם מול בית הדין בהאג. המצב בעזה נורא והאשמה חמורה, אבל הקייס רופף, בית הדין רופס, וקיימת אפילו הזדמנות לרווח מסוים.

ההזדמנות היא שישראל לא רק תנצל את האירוע כדי להזכיר לעולם את אשר קרה ב-7 לאוקטובר (מה שבוודאות מתוכנן) אלא גם כדי סוף סוף להציע חזון חיובי (מה שכנראה לא מתוכנן בכלל בגלל קוצר-הרואי והמופקרות הכללית של ממשלתה) – ולנטרל את הטענות שהיא פשוט מבקשת להעניש, לנקום ולהשמיד.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

בסדרה "המוסד: סיפור כיסוי" מ-2017, שואל הבמאי דוקי דרור את אחד מבכירי המוסד, רם בן ברק: "בתקשורת העולמית המוסד נתפש כארגון חיסול בע"מ, זה רק דימוי או שזאת האמת?", ועונה לו בן ברק: "הדימוי לא רחוק מהמציאות, לפעמים המציאות עולה על כל דמיון. ובזה הרגע תרמתי לדימוי". והמשפט הזה מעניין, כי הוא רומז שבין אם הדימוי נאמן לאמת ובין אם לא, בעצם מה זה משנה, אם האפקט הרצוי של הדיון עליו כבר הושג?

במשך שנים, ישראל נתפסה כבלתי מנוצחת, וסביב זרועותיה נרקמו מעשיות וקונספירציות.

עלי עדי הוא פעיל פוליטי וחברתי מרקע מוסלמי, מזוהה עם הימין הקפיטליסטי בישראל. בעל תואר בקולנוע וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. שימש כעוזר עריכה ומפיק פוסט בהפקה "לבנון - גבולות הדם"

כולנו, בעיקר הנשים הישראלית, הזדעזענו עד כאב על שתיקת ארגוני הנשים הבינלאומיים לנוכח הזוועה המינית שהתרחשה ב-7 באוקטובר בתוך מהומת הטרור שתקפה אותנו. התקשינו, ואנו עדיין מתקשות להבין, למה תנועת Me too מדלגת עלינו, אם אנו יהודיות או ישראליות.

תחקיר הניו-יורק טיימס, שחשף פרטים חדשים וקשים במיוחד אודות מעשי האונס והרצח שבוצעו בזירות שונות בדרום הארץ ביום הטבח ומצביע על דפוס מגמתי של אלימות מגדרית – מעצים את האכזבה מארגוני הנשים הבינלאומיים.

אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".