היילכו שנים בלתי אם נועדו? יכול להיות שהתעקשותם של בני הזוג בנימין ושרה נתניהו להתארח דווקא על גבול לבנון, לא באתר נופש אחד, אלא בשניים – בנווה אטיב ואז במושב רמות (ביקור ש"נדחה" ואז יצא לפועל שוב), דווקא בימים אלה, ודווקא על רקע "דברי האזהרה החמורים" שהשמיעו לא רחוק משם שר הביטחון על תנאי יואב גלנט והרמטכ"ל המרוט הרצי הלוי – להחזיר את לבנון לתקופת האבן.

מה? לא יכול להיות! ובכל זאת. נתניהו מאוד לא אוהב שלוקחים לו קרדיטים, ואם גלנט והלוי החליטו "להזהיר" את לבנון בלעדיו, אז הוא מתענג לו לא רחוק משם, כמי שמאותת ללבנון – אל תיקחו את האזהרות מישראל ברצינות – אלא אם הן באות ממני.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

השורות הבאות לא מיועדות לקוראי "ימין". אלו "יודעים" את העובדות הללו ממקורות שהם מורגלים בהם. השורות מופנות למתנגדי הרפורמה המשפטית/המהפכה החוקתית/המהפכה המשטרית. אביא כאן 17 עובדות, מתחום ליבת השסע הישראלי. הקורא מוזמן לבדוק כמה מהן ידועות לו, ומה יחסו הרגשי מולן. ותקנו אותי אם טעיתי במשהו.

1

נמרוד חי על התפר שבין שסעי החברה הישראלית, רגל פה רגל שם. משמש כיועץ, ועוסק בגישור תוך אישי ובינאישי. חי את השסעים בחברה הישראלית מזה שנים רבות. לא ימין ולא שמאל (=נגד כולם)