משמעות המושג  'חירות' קיבל ערך מוסף בזמן המאתגר אותו אנו עוברים בישראל. החברה שלנו חצויה בין מי שחוששים מנסיגה במבנה הדמוקרטי של הממשל ובתי המשפט, לבין מי שחשים, שמוקדי הכוח אינם מבטאים את הכרעת הרוב, מה שהופך אותם ל"אזרחים סוג ב'".

אין לי פתרון קסם למשבר החברתי המתמשך שהגיע לשיאים חדשים. אני מקשיב לחששות, לכאב העמוק ולאכזבה, שהם מנת חלקם של אנשים רבים, בקבוצות שונות באוכלוסייה, מכל חלקי המפה הפוליטית.

אני רק יכול לחלוק אתכם, אזרחים אהובים באשר הנכם, את מחשבותיי על הגורם המרכזי, שיבטיח שלא יהיו כאן אזרחים סוג ב', ושהדמוקרטיה, במדינת הלאום היהודי, תישמר: הקפדה על זכויות אדם וזכויות אזרח לכל!

אין לי פתרון קסם למשבר החברתי המתמשך שהגיע לשיאים חדשים. אני מקשיב לחששות, לכאב העמוק ולאכזבה, שהם מנת חלקם של אנשים רבים, בקבוצות שונות באוכלוסייה, מכל חלקי המפה הפוליטית

אנשים מבינים 'דמוקרטיה' באופנים שונים. חלקם מתייחסים לדמוקרטיה וזכויות אדם באופן מורכב. זה בסדר גמור. התייחסות מגוונת ומורכבת היא ממהות הדמוקרטיה.

אבל יש שמראים גם יחס מסויג הן לדמוקרטיה והן לזכויות אדם. מהם שרוצים למנוע אותן מאוכלוסיות מסוימות. מהם שמתנים מתן זכויות במילוי חובות. מהם שמסתייגים ואפילו פוחדים מהשפעה של יישום זכויות אדם וזכויות אזרח על אורח החיים המשפחתי והקהילתי שלהם.

במפגשים עם ה"מסתייגים" אני נוהג להציג להם את רשימת הזכויות העיקריות ולשאול: על איזה זכות אתה, אישית, מוכן לוותר?

א. זכויות אדם (אזרחים ולא אזרחים):

1. הזכות לחיים (כוללת את הזכות לביטחון האישי)
2. הזכות לכבוד (כוללת זכות לפרטיות וצנעת הפרט והזכות לשם-טוב)
3. הזכות לשוויון
4. הזכות לחירות
5. הזכות לקניין (לרכוש)
6. הזכות להליך משפטי הוגן
7. הזכות לחופש הדת והמצפון
8. הזכות לחופש התנועה.

ב. זכויות אזרח (המוקנות לאדם מתוקף היותו אזרח המדינה):

1. הזכות לחופש הדעה והביטוי
2. הזכות לבחור ולהיבחר
3. הזכות לחופש ההתארגנות.

יש עוד זכויות נוספות החופפות לזכויות אדם אבל מועצמות ומתחזקות בזכות האזרחות. זכויות אדם ואזרח מגדירות את היחס בין הפרט למדינה.

ג. זכויות חברתיות זו קבוצת הזכויות השלישית המתייחסות לתנאי החיים של האזרחים והתושבים במדינה.

בין מאות נשאלים שבשלב הדיון גילו הסתייגויות שונות מדמוקרטיה וזכויות אדם, לא נמצא אחד שהיה מוכן לוותר באופן אישי, על זכות אחת מזכויות האדם והאזרח!

בין מאות נשאלים שבשלב הדיון גילו הסתייגויות שונות מדמוקרטיה וזכויות אדם, לא נמצא אחד שהיה מוכן לוותר באופן אישי, על זכות אחת מזכויות האדם והאזרח!

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת (נוסח הרמב"ם: לְהַרְאוֹת)  אֶת עַצְמוֹ כְאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג): וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. (משנה פסחים י, ה')

כאשר העדר זכויות אדם ואזרח, נוגעת אישית לאדם, הוא מייד רואה אֶת עַצְמוֹ כנפגע. אם ברצוננו לחיות במסגרת מדינית שתגן עלינו, בעיקר במצב של חולשה, אם ברצוננו להנחיל הגנה זו גם לבנינו ולדורות הבאים, עלינו לראות את עצמנו כאילו יצאנו מהשעבוד, ממצב שהכל נשלל מאתנו, ולהראות לבנינו שאיננו מוותרים על אף אחת מהזכויות.

זכויות אדם מוקנות לכל אדם, מעצם היותו אדם, ואין לאפשר מצב שיימנעו ממנו. זכויות אזרח מוקנות לכל אזרח, ללא הבדל. אין להתנות זכות במילוי חובה. תפקיד המדינה, באמצעות כל רשויות השלטון, להגן על זכויותיו של כל אדם. אין המדינה "עושה טובה" לאזרח ואין היא "מעניקה" לו זכויות. עבדים, משוללי-זכויות, שחייהם תלויים להם מנגד, היינו לפרעה במצרים ובגלויות איומות.

אבל התורה מצווה אותנו לזכור את היציאה מהשעבוד: מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה לְסַפֵּר בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י"ג, ג) זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם. (רמב"ם הלכות חמץ ומצה ז, ה).

ההסתייגויות מזכויות אדם ואזרח לכל נובעות מפחד, מחוסר יכולת להשתחרר מתחושת עבדים, מאי-הבנה של מעלת החירות לה זכינו. עתה בני חורין אנחנו. החירות היא אחת מזכויות אדם. זכות המטילה עלינו אחריות להפוך את ישראל למגדלור דמוקרטי של זכויות אדם ואזרח.

ההסתייגויות מזכויות אדם ואזרח לכל נובעות מפחד, מחוסר יכולת להשתחרר מתחושת עבדים, מאי-הבנה של מעלת החירות לה זכינו. עתה בני חורין אנחנו

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.

אויב חדש על הכוונת של ממשלת נתניהו הכושלת – נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון.

"תודה לנגיד בנק ישראל על מתנת החג המפוארת שהעניק לאזרחי ישראל", כתב בסרקאזם עלוב השר שלמה קרעי (ליכוד), לאחר ההכרזה על העלאת הריבית ל-4.5%, והוסיף: "עם אטימות כזו ערב חג הפסח, אולי אפשר לשים רובוט בתפקיד הנגיד".

"הנגיד חיבל בכלכלת ישראל, התחזיות שלו פוליטיות", החרה החזיק אחריו חבר מפלגתו, שר התפוצות והמאבק באנטישמיות והשר לשוויון חברתי עמיחי שיקלי.

נגיד בנק ישראל הוא לא הראשון שחוטף מטח רעל רק משום שקיבל החלטה רציונלית בתחום סמכותו או כי העז להביע עמדה מקצועית, שאינה מתיישבת עם הקו של ממשלת ההרס. קדמו לו היועמ"שית גלי בהרב מיארה, שנחשבת ל"שטן הגדול" בקרב חברי הקואליציה, ורבים וטובים ש"פשעם" הנורא הוא ניסיונם לשמור על יושרה מקצועית ולכבד את החוק.

נגיד בנק ישראל הוא לא הראשון שחוטף מטח רעל רק משום שקיבל החלטה רציונלית בתחום סמכותו או כי העז להביע עמדה מקצועית, שאינה מתיישבת עם הקו של ממשלת ההרס

ההתקפות הפרועות על פרופ' אמיר ירון ועורכת הדין גלי בהרב מיארה הן חלק מאג'נדה מתוכננת. בממשלה שיסוד קיומה הוא השקר, המומחים ואנשי המקצוע הם איום ממשי שחובה להיאבק בו, לקעקע את אמינותו ולערער על עצם הלגיטימיות שלו להציג את האמת המקצועית.

מבחינת קברניטי המדינה, הנגיד הוא "אויב האומה" רק כי העז – יחד עם 99.9% ממומחי הכלכלה – להציג את המחיר הפיננסי הכרוך בהפיכה המשטרית. היועמ"שית, לשיטתם של חברי הקואליציה, היא "דמות משוקצת" בשל התעקשותה ה"מחוצפת" לתפקד כשומרת סף ולבלום מהלכים דרקוניים הסותרים את החוק.

המלחמה באנשי המקצוע לא מתקיימת רק באמצעות השמצות ודפי מסרים שקריים. דרך נוספת לגמד את אנשי המקצוע ולמנוע מהם לממש את שליחותם הציבורית, היא ניסיון לבצע מינויים פוליטיים בגופים שאמורים להיות עצמאיים, מקצועיים ונטולי פניות.

לעתים הניסיון צולח, כמו במינוי של עו"ד אלעד ברדוגו – אחיינו של איש התקשורת יעקב ברדוגו – לתפקיד היועץ המשפטי של חברת נתיבי ישראל (כפיים לשרת התחבורה, מירי רגב). במקרים אחרים הוא נבלם, כמו בניסיון של שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה, אופיר אקוניס, למנות את אסנת מארק למנכ"לית משרד המדע.

במסגרת הניסיונות ש(תודה לאל) עדיין לא צלחו, נמנה הניסיון של נתניהו למנות את מנכ"ל משרדו ואישו אמונו, יוסי שלי, לממלא מקום ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – גוף מקצועי לחלוטין שעליו לספק למשרדי הממשלה נתונים מהימנים ואובייקטיבים.

מספרים, כך נתניהו מבין, הם הדרך הטובה ביותר לשלוט באזרחי ישראל. ברגע שתהיה לממשלה שליטה מלאה על המידע המועבר לאזרחים, הדרך למשטר אוטוקרטי סלולה וקלה במיוחד.

מספרים, כך נתניהו מבין, הם הדרך הטובה ביותר לשלוט באזרחי ישראל. ברגע שתהיה לממשלה שליטה מלאה על המידע המועבר לאזרחים, הדרך למשטר אוטוקרטי סלולה

ניסיון נוסף לחרב גוף מקצועי התרחש בסוף פברואר. בלילה שבו הממשלה התכנסה על מנת לאשר את תקציב המדינה, שר החינוך יואב קיש ביקש להכניס לחוק ההסדרים את הצעת החוק שלו (הנושאת את הכותרת "הגברת השקיפות והפיקוח הציבורי בספרייה הלאומית") לפיה הדירקטוריון הקיים של הספרייה יפוזר תוך 30 יום והמדינה והאוניברסיטה העברית ימנו דירקטוריון חדש.

שר החינוך, כך לפי ההצעה, ייצג את המדינה וימנה את היו"ר ואת רוב הדירקטורים. ומה אם אחד המינויים של השר ייפסל בוועדה שצריכה לאשר אותם – כי, לצורך העניין, יש להם זיקה פוליטית? אל דאגה. הממשלה תוכל לאשר אותם בלי שום בעיה.

חרף התנגדות היועץ המשפטי של משרד האוצר (שהסביר שלהצעה של קיש אין קשר לתקציב המדינה, שהיא רק עושה פוליטיזציה לספרייה הלאומית, ושלא קדמה לה שום עבודת מטה, כפי שהסביר במדויק העיתונאי שאול אמסטרדמסקי), שרי הממשלה אישרו את ההצעה.

בסיומה של הסאגה, לאחר ששני תורמים הודיעו שימשכו את כספם מהספרייה אם החוק יעבור, השר קיש הודיע שהוא הגיע ל"הבנות" עם הספרייה הלאומית לפיהן הצעת החוק תבוטל אך תישמר לו הזכות למנות ארבעה חברי מועצה במקום אחד, חבר דירקטוריון אחד וחבר בוועדת הביקורת של הספרייה. את הצעת החוק השר לא גנז, והוא יוכל להניחה בעתיד כל אימת שיתחשק לו.

בימים אלו השרה מירי רגב מנסה להדיח את מנכ"ל הרכבת מיכה מייקסנר ולהחליפו, כך נראה, בדמות "לא מזיקה" שתיענה לכל גחמותיה. כך או כך, הרכבת שנקראת מדינת ישראל דוהרת באמוק לתהום, כשהיא מנערת מעליה את אנשי המקצוע הישרים שעוד נותרו במערכת.

"איכות היא לא מילה גסה", הייתה הסיסמה שליוותה במשך שנים את הטלוויזיה החינוכית. "מקצוענות" היא מילה גסה בקרב חברי הקואליציה.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד שבע שנים ב"ידיעות אחרונות". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).