יש לנו את פיקוד העורף להגנה מפני התקפות מבחוץ, נראה לי שצריך גם פיקוד עורף להגנה בפני מתקפה כימית מבפנים.
סמוך לשעה 22:00 ב-23 לדצמבר, 4 שעות לפני מועד התחלת שלב ה'נישוב' בהרצת אסדת לוויתן, הודיע המשרד להגנת הסביבה כי חברת נובל אנרג'י לא עמדה בתנאים עד לשעה זו ומשום כך, פעולת הנישוב תידחה למועד אחר. על חברת נובל להשלים את הדברים החסרים עד למועד הנישוב הבא, ולקבל אישור מהמשרד להגנת הסביבה כי היא עומדת בכל התנאים לתוכנית הנישוב, ולפרסם הודעה באתר האינטרנט שלה על המועד החדש – בהתאם להתחייבות לעדכן את הציבור שני ימי עסקים מראש. זאת, בתנאי שתעמוד בכל התנאים שהמשרד הציב.
יש לנו את פיקוד העורף להגנה מפני התקפות מבחוץ, נראה לי שצריך גם פיקוד עורף להגנה בפני מתקפה כימית מבפנים
טוב עשו אנשי משרד להגנת הסביבה שדחו את הנישוב. זה מראה שהלחץ של התושבים אפקטיבי, שאפשר וצריך לפעול אחרת ולא להיכנע ללחצים של תאגידי הגז.
הדחייה מורה גם שהבהילות לקדם את הדיונים הייתה שקרית.
שהטיעונים בדיון של הפרקליטה מטעם המדינה, כוכבית נצח דולב, כי "כל עיכוב עלול להביא אותנו למצב שאנו לא נצליח להזרים את הגז ביום ראשון [22 לדצמבר]. מבחינתנו הגז גורם נזק בשלושה מישורים עיקריים – האחד הוא ביחסינו עם ממשלת ירדן, העיכוב בהזרמה של הגז עלולה לגרום למשבר ביחסים בין ישראל לירדן." לא היו מדויקים.
מסתבר שלא קרה שום דבר מהותי ביחסים עם ירדן כתוצאה מהדחיה במועד ההרצה, ומכך שהגז לא זרם ביום ראשון ה-22 לדצמבר, וככל הנראה לא יקרה שום דבר מהותי ביחסים עם ירדן אם מועד ההרצה ידחה. ואזכיר שירדן חיה עד היום בלי גז מישראל ועם גז ממצרים, והיא יכולה להמשיך כך בעתיד. גרוע מזה, נראה שהשיקול של בריאות תושבי מדינת ישראל הוא משני לשיקול של הזרמת גז לירדן, ולרווחיות של תאגידי הגז.
מסתבר שלא קרה שום דבר מהותי ביחסים עם ירדן כתוצאה מהדחיה במועד ההרצה, ומכך שהגז לא זרם ביום ראשון ה-22 לדצמבר, וככל הנראה לא יקרה שום דבר מהותי ביחסים עם ירדן אם מועד ההרצה ידחה
מעניין איך מרגישה עכשיו עו"ד כוכבית נצח דולב כאשר צריך להיות לה ברור שהזינו אותה בטיעונים שקריים בדבר היחסים עם ירדן, והשתמשו בה בצורה מכוערת.
רקע
הגז הגלמי הנמצא בשדות גז ובשדה הגז לוויתן מעורב עם מים ובהם מומסים חומרים רעילים, ועם ערפל של מעין בנזין קל הנקרא קונדנסט. באסדת הטיפול בה מדובר מנקים את הגז מהמים ומהקונדנסט.
שדה הגז לויתן נמצא בים העמוק, כ-120 ק"מ מערבית לחיפה. את אסדת הטיפול בגז הקימו במקום הלא נכון, כ-10 ק"מ מחוף דור נחשולים במקום ליד שדה הגז 120 ק"מ מהחוף, זאת בניגוד למה שנובל תכננה, ובניגוד למה שמקובל בעולם.
שדה הגז לויתן נמצא בים העמוק, כ-120 ק"מ מערבית לחיפה. את אסדת הטיפול בגז הקימו במקום הלא נכון, כ-10 ק"מ מחוף דור נחשולים, במקום ליד שדה הגז, זאת בניגוד למה שנובל תכננה, ובניגוד למקובל בעולם
המיקום של האסדה בקרבת החוף, לעומת האפשרות למקם אותה 120 ק"מ מהחוף מעל שדה הגז, מסכן את תושבי האזור בפרט, ואת תושבי המדינה בכלל. ועכשיו כולנו צריכים לשאת בתוצאות.
מה זה נישוב?
תאגידי הגז ומשרדי הממשלה משתמשים במילה נישוב, כמו הרוח נושבת קלילה, אבל המילה הנכונה לתיאור המצב היא Exhaust הוצאת גזים מסוכנים ומסרטנים לאוויר.
תאגידי הגז ומשרדי הממשלה משתמשים במילה נישוב, כמו הרוח נושבת קלילה, אבל המילה הנכונה לתיאור המצב היא Exhaust הוצאת גזים מסוכנים ומסרטנים לאוויר
הרצת האסדה החלה לפני כחודש. השלב המשמעותי ביותר בהרצה הוא השלב המכונה 'נישוב', ובו תתחיל הזרמת הגז מהמאגר.
מבארות הגז בשדה לוויתן הונחו שני צינורות תת ימיים באורך 130 ק"מ לאסדת הטיפול בגז, בהם יוזרם הגז משדה הגז לוויתן. כיום הצינורות מלאים בחנקן למניעת תופעה של פיצוץ גז. בשלב הנישוב, פותחים את שסתומי הגז בעומק הים מעל ארבע בארות הגז שנקדחו בשדה לוויתן, וזרימת הגז דוחפת את החנקן הנמצא בצינורות למתקן מפלט. בתחילה יפלט מהצינורות החנקן, ואח"כ תערובת של חנקן וגז, עד שריכוז החנקן ירד ל-5%. ברמה זו של 95% גז ו-5% חנקן ניתן יהיה לשרוף את הגזים הנפלטים בלפיד במתקן המפלט. יהיו שני נישובים, אחד לכל צינור גז ושתי בארות גז בהפרש של 3-4 ימים.
פליטת תערובת הגז והחנקן לאוויר במשך כ-3 שעות, לפני הדלקת הלפיד, תיצור פיזור חומרים מזהמים ורעילים בהיקף גדול וחריג, הדומה לזו המותרת בהפעלה שגרתית של האסדה במשך שנה ורבע עד שנתיים וחצי.
פליטת תערובת הגז והחנקן לאוויר במשך כ-3 שעות, לפני הדלקת הלפיד, תיצור פיזור חומרים מזהמים ורעילים בהיקף גדול וחריג, הדומה לזו המותרת בהפעלה שגרתית של האסדה במשך שנה ורבע עד שנתיים וחצי
נציגי המדינה ונובל אנרגי אומרים לנו שאין כל סכנה, שהסכנה אפסית, שאין צורף להתפנות. יתכן שהם צודקים, אז הייתי רוצה לראות את בכירי דלק ונובל ורציו באים לגור באזור, אפשר בבתי התושבים שעזבו, למשך לשבוע בתקופת ההרצה.
הייתי רוצה לראות את המומחים שאומרים שאין כל בעיה, באים לגור באזור למשך לשבוע בתקופת ההרצה.
הייתי רוצה לראות את בכירי ובעלי התפקידים הרלבנטיים במשרד להגנת הסביבה ובמשרד הבריאות ובמשרד האנרגיה, משטייניץ ומטה שאומרים לנו שהסכנה אפסית, באים לגור באזור בתקופת ההרצה.
נציגי המדינה ונובל אנרג'י אומרים לנו שהסכנה אפסית, שאין צורף להתפנות. יתכן שהם צודקים. אז הייתי רוצה לראות את בכירי דלק ונובל ורציו באים לגור באזור שבוע, בתקופת ההרצה, אפשר בבתי התושבים שעזבו
משרדי הממשלה והמומחים נסמכים בסופו של דבר על הנתונים של נובל. ולנובל יש אינטרסים אחרים. ואני לא רוצה להרחיב דברים על המצב הקשה בו נמצאים מומחים אלו, שיש להם 'חמישה ילדים לפרנס', שצריכים להתיישר לפי 'רוח המפקד'.
יתרה מזאת, יש לנו נסיון רע מאוד עם האמינות של גופים אלו כאשר המדובר בגז, וביחסים בין תאגידי הגז, משרדי הממשלה והנהגת המדינה. ויש לנו נסיון רע מאוד עם הגשת מידע לא אמין ע"י נובל, וצריך להתייחס בספקנות הראויה לנתונים שנובל מספקת ולדוחות המומחים שהיא מביאה.
בדצמבר 2018 החליט המשרד להגנת הסביבה על סרוב למתן היתר פליטה לאסדת לוויתן, בשל נתונים לא אמינים שהגישה נובל.
בהודעת הסרוב נכתב: "השתלשלות העניינים מעלה תהיות קשות לגבי אמינות כלל הנתונים בבקשה להיתר הפליטה….בהעדר ודאות לגבי מהימנות הנתונים לא ניתן לתת היתר פליטה."
משרדי הממשלה והמומחים נסמכים בסופו של דבר על הנתונים של נובל. ולנובל יש אינטרסים אחרים. יתרה מזאת, יש לנו נסיון רע עם אמינות גופים אלו כאשר מדובר בגז, וביחסים בין תאגידי הגז, משרדי הממשלה והנהגת המדינה
אזכיר גם את אסדת תמר שם התברר שהיקף הפליטות גבוה פי 30 מהתחזיות שנובל מסרה לפני הפעלת האסדה.
עכשיו מבקשים מאתנו לסמוך על נובל שגם תבצע את הניטור של החומרים המזהמים, המסרטנים. נתנו לחתול לשמור על השמנת.
עמדתם של אנשי המקצוע מטעם המדינה, המומחים של נובל, ומודל פיזור המזהמים שהם השתמשו בו, מתבססים על נתונים שסיפקה ומספקת נובל אנרג'י. לנתונים האלו יש תכונה שהם משתנים עם הזמן.
גרוע מזה, עד היום גם במקומות שיש ניטור, המשרד להגנת הסביבה לא עשה ולא עושה דבר כאשר יש חריגה. וכמויות החומרים המסרטנים, הרעילים עולה על המותר. צריך רק להסתכל על מפרץ חיפה.
גרוע מזה, עד היום גם במקומות שיש ניטור, המשרד להגנת הסביבה לא עשה ולא עושה דבר כאשר יש חריגה. וכמויות החומרים המסרטנים, הרעילים עולה על המותר. צריך רק להסתכל על מפרץ חיפה.
בנושא זה כדאי לקרוא את דברי פרופ' עדי וולפסון
חיפה-חיפה-חיפהבהמשך לפוסט שלי מסוף השבוע על ניטור הבנזן מבז"ן במפרץ חיפה (תחנה ניידת מס' 6-קישור לפוסט בתגובה…
פורסם על ידי Adi Wolfson ב- יום שני, 23 בדצמבר 2019
לפי מאמר מדעי בלתי תלוי שנכתב בידי מומחים ועבר ביקורת עמיתים בכתב העת Environmental Impact Assessment Review הערכת ההשפעה הסביבתית שסיפקה נובל אנרג'י בנוגע לאסדת הגז לווייתן היא הערכת חסר גסה של כמות פליטת החומרים המזהמים לאוויר של ישראל, מכילה שורה של פגמים, מתבססת על מודלים פשטניים מדי וצריכה להתבצע בצורה מקצועית יותר.
עיקרי הדברים במאמר:
"אנו מספקים הוכחות לשורה של ליקויים בהערכת ההשפעות על הסביבה של אסדת הטיפול בגז בים התיכון.
"מודל הפליטות בו נעשה שימוש לא היה שמרני, והניח רק פליטות רציפות בלבד.
"מודל פיזור הפליטות הוא פשטני מדי וחסרה בו אינטראקציה בין שכבות גבול ימיות-יבשתיות.
"הערכת השפעות על הסביבה מלמטה למעלה, לעתים קרובות מעריכה בחסר את הפליטות האמיתיות.
"פליטות לסירוגין מאסדות עיבוד נפט וגז הן חוזרות על עצמן ונפוצות."
חוות דעת מומחים חדשה של כותבי המאמר, פרופ' דוד ברודאי (הטכניון) ופרופ' אורי דיין (האונ' העברית) מונה ארבעה ליקויים עיקריים בדו"ח אבי מושל ("דו"ח מושל") של נובל, בו השתמש המשרד להגנת הסביבה בקבעו כי אין סיכון לתושבים כתוצאה מהנישוב הצפוי באסדת לוויתן, ליקויים המוכיחים כי הדו"ח איננו יכול להוות בסיס איתן לקביעה מעין זו.
עקרון הזהירות המונעת בפרויקט חדש שכזה, דורש כי ההנחות השמרניות חייבות להיות המכריעות בביצועו של מודל פיזור המזהמים, עליו צריך להיות מושתת דו"ח זה , דבר אשר לא בוצע במקרה דנן.
עקרון הזהירות המונעת בפרויקט חדש שכזה, דורש כי ההנחות השמרניות חייבות להיות המכריעות בביצועו של מודל פיזור המזהמים, עליו צריך להיות מושתת דו"ח זה , דבר אשר לא בוצע במקרה דנן
בהודעת המשרד להגנת הסביבה על הדחיה בנישוב, נאמר ש"ריכוזי המזהמים בחוף ינוטרו באופן רציף ובמקרה הבלתי סביר שתתגלה בזמן אמת עלייה בזיהום האוויר העלולה לסכן את האוכלוסייה – הפעילות באסדה תופסק."
כאן טמון הכלב, זו הבעיה, מדוע צריך מישהו שיקבע כי העלייה בזיהום האוויר עלולה לסכן את האוכלוסייה? בשביל זה נקבעו תקנים ברורים לרמות הזיהום, ואם הניטור יראה עלייה בזיהום האוויר מעבר לתקן – יש להפסיק מיידית את הפעילות באסדה.
את הרצת מתקני האסדה צריך לעשות כאשר תנאי מזג האויר מתאימים, כאשר יש רוח מזרחית.
הקביעה של משרדי הממשלה שאין כל סכנה או סיכון אפסי בתהליך ההרצה, נשענת על בסיס רעוע, ובעיקר על הנתונים שמספקת נובל. את הבדיקות והניטורים צריכים לבצע המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה בשיתוף משרד הבריאות, ולא להטיל זאת ולסמוך, כפי שקורה עכשיו, על נובל אנרג'י.
מדוע צריך מישהו שיקבע כי העלייה בזיהום האוויר עלולה לסכן את האוכלוסייה? בשביל זה נקבעו תקנים ברורים לרמות הזיהום, ואם הניטור יראה עלייה בזיהום האוויר מעבר לתקן – יש להפסיק מיידית את הפעילות באסדה
תחנות הניטור ושיטות הניטור צריכות להיות אמינות ומתאימות לניטור כל המזהמים הנפלטים מהאסדה בעת ההרצה והפעילות השואפת של האסדה. לא יתכן שמתקני הניטור יכוילו במשך זמן ארוך כאשר המערכת פועלת. במידה ויש מכשירי מדידה המחייבים כיול כזה, יש להתקין מכשיר נוסף, כך שלא תהייה הפסקה בניטור.
גם אם יהיה ניטור מלא של המערכת, הוא לא יהיה שווה כלום, אם התוצאות לא יגיעו בזמן למקום או לאנשים המתאימים שיבינו את משמעות הנתונים ויוכלו לפעול בהתאם לכך. לכן חייבים לוודא שיש אחראי לקריאה שוטפת של תוצאות הניטור, עם אחריות וסמכות לפעול מיידית לפי תוצאות הניטור, או לדווח על תקלות ומקרים בהם ריכוז המזהמים עולה באופן חשוד גם אם לא עבר עדיין את הריכוז המותר לפי התקן, ולבטח כאשר הריכוז עבר את התקן.
ובעיקר צריך לחזור ולבדוק היטב את הסיכונים בהפעלה השוטפת של האסדה.
חברת Ramboll הדנית, נחשבת לאחת החברות המובילות בעולם בתחום הייעוץ ההנדסי לאיכות אוויר בתעשיות הגז והנפט, הכינה עבור עמותת "שומרי הבית" דוח ובו נבחנה הבקשה החוזרת להיתר פליטה של אסדת הגז לוויתן שהגישה נובל אנרג'י למשרד להגנת הסביבה ביום 20.1.2019.
הדו"ח מפרט חוסרים, טעויות, כשלים וחריגות מנהלים וסטנדרטים הנהוגים בעולם, ומטיל ספק באמינות ובסבירות של ההערכות המוצהרות בבקשה להיתר הפליטה של זיהום האוויר הצפוי מאסדת לוויתן.
הדו"ח מפרט חוסרים, טעויות, כשלים וחריגות מנהלים וסטנדרטים הנהוגים בעולם, ומטיל ספק באמינות ובסבירות של ההערכות המוצהרות בבקשה להיתר הפליטה של זיהום האוויר הצפוי מאסדת לוויתן
לפי הדוח, בין השאר:
ניתן להעריך כי אסדת לוויתן תפלוט מזהמים בכמות גבוהה מהמוצהר, בעוד יעילות המערכות למניעת זיהום תהיה נמוכה מהמוצהר.
ה'מערכת הסגורה' שמתוכננת להיות מותקנת באסדת לוויתן לא נמצאת בשימוש בעולם עבור אף אסדת גז, ובוודאי שלא באסדות בעלות תפוקה גבוהה כמו זו המתוכננת לאסדת לווייתן. שימוש במערכת דומה קיים באופן מועט מאוד בעולם ורק באסדות להפקת נפט.
המומחים של רמבול מטילים ספק רב באמינות ההערכות שצוינו בבקשה להיתר לגבי יכולת המערכת הזו למנוע זיהום האוויר במידה עליה הצהירה נובל אנרג'י. וקובעים שחובה לבצע מעקב קפדני הכולל ניטור רציף על מנת לבחון את עמידת המערכת הניסיונית הזו בהצהרות החברה.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.
הכותרות הראשיות עכשיו
השנה האזרחית החדשה נפתחת, כמו הקודמת, במערכת בחירות לכנסת המי זוכר כמה. נקווה שהשנה החדשה תחמול עלינו ותחלץ אותנו מהכאוס הפוליטי שנקלענו אליו. שנה אזרחית רגועה ומוצלחת לכולנו!
יונתן שתיל הוא מאייר וקריקטוריסט. אייר במספר מקומונים ("במקום", "מלאבס" ו"צומת השרון"), אייר את הספר "אנשים על ארבע" שכתב ד"ר רפי קישון ובהמשך אייר לטור משותף איתו במגזין "עיתון חי". עבודות נוספות, קריקטורות ואיורי דמויות ונוף, אפשר לראות בדף האינסטגרם שלו
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
סוגרים עשור
אני מודה שאני מעט מבולבל. אולי מעט זה אנדרסטייטמנט. בית המשפט בקפריסין הרשיע את הצעירה הבריטית בבידוי אונס והפרעה לסדר הציבורי, תוך שהוא דוחה את טענתה שאולצה על ידי החוקרים לחתום על הודאתה.
הצעירה הבריטית התלוננה ביולי כי קבוצת צעירים ישראלים אנסו אותה בבית המלון שבו שהו באיה נאפה, קפריסין. בהחלטתו, אימץ בית המשפט את מסקנות החוקרים ואת מסקנות הרופא שבדק את הצעירה אחרי האירוע.
מה שקרה שם באותו ערב, בלי להיכנס לפרטים, דוחה בעיני. גם אם לא היה אונס. זה לא סוג הבילוי שמועדף עלי. זה גם לא סוג בילוי שמגלה כבוד לאישה. אבל אם לא היה אונס, אני יכול לחיות עם זה. שבעה על אחת? תשעה על אחת? ראיתי את זה כבר בקיט קאט בברלין. איש איש ואישה אישה בסטיותיהם.
מה שקרה שם באותו ערב דוחה בעיני. גם אם לא היה אונס. זה לא סוג הבילוי שמועדף עלי. גם לא כזה שמגלה כבוד לאישה. אבל אם לא היה אונס, אני יכול לחיות עם זה. 7 על אחת? 9 על אחת? ראיתי את זה כבר בקיט קאט בברלין
מה שמעניין הוא האובססיה שמגלות מספר עיתונאיות ישראליות לנושא. אני לא יודע מה מקור האובססיה. אולי הצורך לפתח קו הגנה מגדרי אחד שבו רק הגבר יכול להיות המפלצת. אולי חוש צדק מטורף לנערות בריטיות (משתווה ואף עולה על הסיקור הבריטי המהוגן). אולי חוש מגנטי מטורף להראות כמה אנחנו, הישראלים, חיות ולא בסדר.
יש כאלו שאומרים שהכל הוא ענין עדתי, שאם לחשודים היו קוראים קסטיאל, נגיד, ולא היו חבורת ערסוואטים מירושלים, לא היו ממשיכים לרדת להם לחיים. היתה כותבת אחת שלא הפסיקה לכתוב בזעם על הפרשה ועל השחרור, אבל לא היתה לה שום בעיה לתמוך בבחירות האחרונות באהוד ברק, החבר של בראדר אפשטיין ולהקת הקטינות. מוסר אין פה.
וחבל, כי הדיון פה הוא בדיוק על מוסר. על המוסר המעוות של הנערים הללו, והעיוות המוסרי שהיה המסגרת המשפחתית שבה נולדו כדי שאף אחד מהם לא יעצור רגע ויגיד שזה לא בסדר, אפילו אם היא רוצה. והדיון המוסרי של הנפש שיודעת ומדחיקה את העובדה שמה שעשית הוא מעוות ולא נורמטיבי כדי להמשיך לחיות בבועה הנורמלית, מתוך הידיעה הברורה שמתישהוא הבועה הזו תתקל בסיכה. זה הדיון. הדיון הוא לא בדיני צדק. תפסיקו להיות שופטים של השופטים, ותפסיקו לזרוק רמיזות שיש פה ידיים נעלמות שדוחפות את אצבעותיהן כדי לבחוש בנושא. זו סטייה מהדיון האמיתי.
הדיון פה הוא בדיוק על מוסר. על המוסר המעוות של הנערים הללו, והעיוות המוסרי שהיה המסגרת המשפחתית שבה נולדו כדי שאף אחד מהם לא יעצור רגע ויגיד שזה לא בסדר, אפילו אם היא רוצה
הדברים צריכים להיות מאוד ברורים. אולי לא מוצא חן בעינינו מה שקרה בקפריסין. אולי לא היה שם צדק. אולי שחררו אנסים. אולי היא באמת קורבן אומלל. אולי לקפריסאים אין אינטרס לקבל יחסי ציבור של אונס לענף התיירות שלהם. אולי.
אבל בשביל זה יש בית משפט. ובית המשפט קבע. ואולי יהיה ערעור. ובין לבין צריך פשוט קצת לסתום ת'פה ולהוריד את היד מהמקלדת. זה לא עובד ככה: או שנותנים לבתי משפט להחליט או שלא. אי אפשר לצדד בחוק ובבתי המשפט רק מתי שנוח לנו.
זאב אברהמי בן 50, מאז השירות בשטחים לא חי בארץ ולא יחיה עד שזה ייגמר. בהגדרה: יהודי פוסט ישראלי. נולד בימית, נעקר, חי יותר מדי זמן בניו יורק, עכשיו בברלין. נשוי לגרמניה (ומאז הפסיק לפחד מהמוות), שני ילדים ממוקססים היטב (ערסים יקים). כותב כדי לנשום. נושם בשביל לנגב חומוס. חוץ מראשון בלילה בברגהיין, לא אוהב דברים קבועים
למקרה שפיספסת
רגע לפני שראש הממשלה מגיש את בקשת החסינות התקדימית שלו ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ושני רגעים לפני שהוא מתעופף מכאן לסוף שבוע ארוך באתונה, כולל מפגש פסגה טרילאטרלי ישראל-יוון-קפריסין, נפנה בנימין נתניהו לכמה מהלכים פוליטיים משלימים. כל מהלך והתועלת הפוליטית הצמודה שלו.
במהלך היום (רביעי) ישחרר נתניהו שלושה תיקים חשובים שהחזיק תחת ידיו: תיק הרווחה, החקלאות והתפוצות. לפי פסיקת בית המשפט, אדם שהוגש נגדו כתב אישום אינו יכול להיות שר (אבל ראש ממשלה כן), ולכן נתניהו מוותר – ויש מי שייהנה מהעסק.
הראשון הוא אריה דרעי. במודעות בחוצות העיר נכתב כי "אריה צריך נתניהו חזק". האמת הפוכה. אריה צריך נתניהו חלש כדי שייתן לו את התיק החשוב ביותר שעומד כרגע ברשותו.
סביר להניח שאם דרעי היה דורש גם את שלושת התיקים, הוא היה מקבל אותם. עד כדי כך נתניהו תלוי בו ומבקש לרצות אותו. נתניהו הרי מבקש לשמור על בלוק הימין גם אחרי הבחירות במרץ, ודרעי הוא המלט שמחזיק את הלבנים בחומה.
אם דרעי היה דורש את שלושת התיקים, הוא היה מקבל אותם. עד כדי כך נתניהו תלוי בו ומבקש לרצות אותו. נתניהו הרי מבקש לשמור על בלוק הימין גם אחרי הבחירות במרץ, ודרעי הוא המלט שמחזיק את הלבנים בחומה
בליכוד לא הבינו עד אמש בחצות מדוע נתניהו מוותר על התיק החברתי הכל-כך חשוב. הבכירים במפלגה לגלגו וטענו כי ש"ס לא תשמור אמונים לנתניהו אם גוש הימין לא ישיג 61 מנדטים, אבל לנתניהו אין כנראה ברירה. את תיק הרווחה יקבל כנראה משולם נהרי.
את תיקי התפוצות והחקלאות יקבלו, לפי התכנון, ציפי חוטובלי ודוד ביטן. חוטובלי, אולי האישה הכי מוכשרת בליכוד, התייצבה לצדו של נתניהו לכל אורך הדרך. תיק התפוצות מתאים לה, אחרי קדנציה כסגנית שר החוץ ועבודה מול הקהילות היהודיות, אבל אצל נתניהו אין לדעת.
ביטן מחזיק בידיו הבטחה להתמנות לשר. מינוי שלו הוא אמירה גם מול רשויות החוק, בעיקר המשטרה שמבקשת להעמיד את ביטן לדין. יש גם מצב שנתניהו יירתע ברגע האחרון ויעניק את התיק לחבר כנסת אחר מהמחנה שלו.
אתמול ניסה נתניהו לסגור פינה נוספת. בבוקר פורסם כי ראש הממשלה החליט לסיים את כהונתו של דני דנון כשגריר באו"ם. הפרסום, שלא קיבל שום אישור, התקבל בהפתעה גמורה בחוגים הדיפלומטיים. בערב הודיעה לשכת ראש הממשלה כי דנון דווקא ימשיך את כהונתו עד מאי הקרוב. מה קורה כאן?
לפי בכירים בליכוד, השר גלעד ארדן, שהוציא ערב הפריימריז הודעת תמיכה בראש הממשלה, קיבל בתמורה את התפקיד. בניגוד לעבר הוא הסכים לצאת לאו"ם מיד. עכשיו הוא יחכה עד מאי.
לפי בכירים בליכוד, השר גלעד ארדן, שהוציא ערב הפריימריז הודעת תמיכה בראש הממשלה, קיבל בתמורה את תפקיד שגריר ישראל באו"ם. בניגוד לעבר הוא הסכים לצאת לניו יורק מיד. עכשיו הוא יחכה עד מאי
ארדן הוא דמות טראגית בליכוד. נתניהו השפיל אותו במהלך כהונתו כשר לביטחון פנים, אבל גם המפכ"ל היוצא רוני אלשיך וקצינים בכירים נוספים האכילו אותו מרורים. הוא מצא את עצמו בין הפטיש ברחוב בלפור ובין הסדן ביחידת להב 433. ארדן העיד במשטרה בתיק 4000, ומופיע כעד מטעם התביעה בכתב האישום נגד נתניהו בפרשה זו, מה שלא הוסיף לארדן אהדה רבה אצל ראש הממשלה ומקורביו.
ארדן, שנחשב תמיד לאחד האנשים הכי פופולריים בליכוד, לא מוצא היום את עצמו בתוך הז'אנר החדש של המנהיגים בני גילו, דוגמת אמיר אוחנה או מירי רגב. בקרב הבא על ראשות התנועה הוא כנראה לא רלוונטי, ולכן נסיעה ממושכת לאו"ם מתאימה גם לו. בהמשך? אלוהים גדול, וארדן הוא איש מאמין.
מה שעוד מסתמן הוא המינוי של השר ישראל כ"ץ ליו"ר מטה הבחירות של הליכוד. כ"ץ היה ראש המטה של נתניהו בפריימריז מול גדעון סער, שהסתיימו בניצחון מוחץ של ראש הממשלה. נתניהו מחפש היום 200 אלף קולות אבודים בימין, ורוצה לשחזר את קמפיין הפריימריז במכפלות כוח. כ"ץ הוא איש השטח המתאים ביותר למשימה.
ראש מטה הבחירות בליכוד הוא תפקיד חשוב במיוחד. כ"ץ זוכה כאן ליתרון על פני היריבים במלחמת הדיאדוכים שכבר מתפתחת בליכוד, בעיקר על פני ניר ברקת, שמסתן כיריב הרציני ביותר שלו על ראשות הליכוד, בעיקר אחרי המכה שספג סער. ברקת והעוצמה הכספית שלו מהלכים אימים על הטוענים לכתר, וכל נקודה יוקרתית שנצברת במרוץ מולו היא חשובה.
נתחיל מהסוף: בבחירות הקרובות, ועד להודעה חדשה, אין הצדקה לריצה עצמאית של רשימה ירוקה לכנסת.
אם סתיו שפיר משתמשת באופציית ההתמודדות בראשות התנועה הירוקה כמנוף להפעלת לחץ על מרצ, זה לגיטימי לגמרי, חלק מכללי המשחק הפוליטיים.
אבל אם בסופו של דבר האיום ייצא לפועל – ובמסגרת הטירלול הפוליטי הכללי של העידן הזה כבר התממשו תסריטים מופרכים יותר – הנזק יהיה אדיר.
במקרה כזה, התסריט הסביר ביותר הוא שהתנועה הירוקה תקבל עשרות אלפי קולות אבל לא תעבור את אחוז החסימה, ותגרור אל מתחת אליו גם את מרצ ואולי גם את העבודה.
לעומת LOSE-LOSE-LOSE מפואר כזה, המחדל של הימין הקיצוני בבחירות 2019 א' – אבדן של 300 אלף קולות – ייראה כמו תקלה קטנה.
תאורטית, ובטווח הארוך, לחזון התנועה הירוקה הישראלית – בדומה לתנועות משמעותיות בחלק ממדינות המערב – יש פוטנציאל מעניין. כאשר הדור של גרטה תונברג יקבל זכות הצבעה, אולי הפוטנציאל הזה גם יתורגם למנדטים.
בינתיים, דפוסי ההצבעה בפוליטיקה הישראלית נחתכים לפי שבטים ולפי מושגי ימין-שמאל מסורתיים. ובמפה הזו, למרבה הצער, אין סיכוי שתנועה ירוקה בראשות סתיו שפיר תצליח לקבל אפילו קול אחד של ליכודניק מאוכזב, או של מתנחל עם מודעות סביבתית מפותחת.
גם מעבר לסיטואציה הפוליטית הנקודתית, יש שורה של שאלות עקרוניות, שאלות של הגדרה עצמית והשקפת עולם, שהתנועה הירוקה צריכה להתמודד איתן: האם מדובר בעצם בתנועת שמאל עם דגש ירוק חזק? ואם כן, מה הערך המוסף שלה על פני מרצ? הרי לניצן הורוביץ, תמר זנדברג ומוסי רז יש קילומטראז' מרשים של פעילות ומודעות בנושאי סביבה.
דפוסי ההצבעה בארץ נחתכים לפי שבטים ולפי מושגי ימין-שמאל מסורתיים. אין סיכוי שתנועה ירוקה בראשות סתיו שפיר תצליח לקבל אפילו קול אחד של ליכודניק מאוכזב, או של מתנחל עם מודעות סביבתית מפותחת
ואם זו לא תנועת שמאל, אלא תנועה ירוקה בלבד שמנסה לקרוץ גם לאנשי ימין עם זיקה לסביבה – האם המשמעות היא שאין לה עמדה בנושאי הסכסוך, ביטחון ומדיניות?
האם בכלל יש מקום בישראל – כל עוד המזרח התיכון החדש לא הפציע ושלום אזורי לא פרץ – לתנועה פוליטית שאין לה שום זיהוי או סדר יום מדיני-בטחוני?
אבל עם כל הכבוד לשאלות העקרוניות, כרגע מונחת על השולחן סוגיה הרבה יותר בוערת: איך מנצחים בבחירות.
בהקשר הזה, סתיו שפיר צדקה עד כה כמעט בכל מה שאמרה: הסרבנות של עמיר פרץ לריצה משותפת של גוש שמאל גדול עלולה להכניס אותו להיסטוריה כמי שחתום על מבצע ההישרדות האדיר של הנאשם בנימין נתניהו.
הסרבנות של מרצ להמשיך את השת"פ עם שפיר עלולה להשאיר גם את מרצ וגם את שפיר – שכבר הוכיחה שהיא אטרקטיבית לקהלים לא מבוטלים (מקום שני בפריימריז של העבודה, לפני איציק שמולי הפופולרי) – מתחת לאחוז החסימה.
אם העבודה, המחנה הדמוקרטי ומרצ לא ייצאו במהלך גדול ומשותף לוויתור על האגו והאינטרסים הצרים, הן עלולות להיות חתומות על מבצע ההתאבדות המרשים בתולדות הפוליטיקה הישראלית.
את כל זה שפיר אומרת כבר כמה שבועות – והכל נכון; אבל אם כל הגוש מתעקש להתאבד, זה לא אומר שהיא צריכה להיות זו שנותנת את הדחיפה הקטנה האחרונה אל התהום. וזה בדיוק מה שריצה נפרדת עם התנועה הירוקה עלולה לעשות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
המפלגה האחרונה שניתן לקרוא לה "מפלגת נישה", היא המפלגה הירוקה. זו המפלגה היחידה שמסתכלת באופן הוליסטי על כלל הבעיות שמעסיקות את כל דרי המדינה, היום ובעתיד. היא היחידה שמתעמקת בשורשי הבעיות ובפתרון הראוי להן ולא בפתרון ביניים שיראה טוב לקראת הבחירות הבאות.
מרצ הפכה למפלגת נישה שמתעסקת בעיקר בנושא אחד, כדברי מוסי רז: "הקו שלנו של סיום הכיבוש ושותפות יהודית-ערבית". נושאים אחרים שהתהדרה בהם בעבר, כמו סביבה, נעלמו לחלוטין.
העבודה מציגה עצמה כמפלגה חברתית ומתחמקת מנושאים אחרים שעלולים לפגוע בציפיה שלה למשוך מצביעי ימין.
רק הירוקה, אינה מתחמקת ומחפשת פתרון שורשי לבעיה. במקום לחפש פתרון מדיני או צבאי למלחמות ולריב מה עושים עם פליטים או מהגרי עבודה, שם מבינים אלה מגיעים ממקום של מחסור במזון ובמים, שאותם ניתן לפתור רק בעזרת ניצול משאבים מחושב. בירוקה מבינים שאם לא נעצור את משבר האקלים, נראה כאן מלחמות וגלי פליטים גרועים בהרבה. רק הירוקה מקדמת את הגרין ניו דיל, התכנית הכלכלית המודרנית שנותנת מענה לחוסר צדק חברתי.
הירוקה גם מובילה את המאבק בשחיתות ובקשרי הון-שלטון, מאבק שהוא חלק מרכזי באג'נדה הירוקה. זהו היום הנושא המרכזי בבחירות, אז איך ניתן לטעון שהירוקה לא רלוונטית?
אם מרצ והעבודה יתעקשו לרוץ לבד, הירוקה תאלץ גם היא לרוץ לבד, ואז היא תגרוף 4-6 מנדטים (https://www.zman.co.il/68945/)
ומשם תמשיך ותהפוך לכח מרכזי בפוליטיקה, בדומה למפלגות ירוקות ברחבי העולם. מרצ והעבודה יעלמו ואיתם קולות רבים.
לכן, במקום להאבק על הקולות בכנסת ולהסתכן באבדן קולות, עקב אחוז החסימה, צריך לצאת קודם לפרימריז פתוחים בגוש, שיקבעו את השיבוץ ברשימה ואז לצאת יחד לבחירות בכנסת.
דבר אחד לא יקרה, למרות חלומותיהם כמה אנשים במרצ ובעבודה. הירוקה לא תעלם מהשטח. היא תרוץ, בשאיפה לריצה משותפת, אבל אם לא ישאירו לה ברירה, היא תרוץ בעצמה ותוכיח את כוחה.
התיפיה במרצ שהירוקה לא תרוץ כלל, היא מקוממת ואנטי דמוקרטית. הם כך הם חושבים, שיתנו קודם דוגמה ויפרשו בעצמם. הירוקה הביאה יותר קולות ממרצ למחנ"ד ועוד הרבה היו נוספים, אם מרצ לא היתה מעלימה את הירוקה בקמפיין. מאות אלפי בוחרים רותים ייצוג ירוק בכנסת ולמרצ הקטנה אין שום זכות לדרוש לקחת מהם את הייצוג. בטח, כאשר היא מתעקשת לרוץ לבדה, עם קהל מצביעים דועך של שני מנדטים.
כאשר השנאה הישנה מרימה את ראשה בארצות הברית, קשה שלא ליפול לתחושה של חוסר אונים. אנטישמיות מצד השמאל הקיצוני, אנטישמיות מצד הימין הקיצוני, דמוניזציה של היהודים, ירי בבתי כנסת, ועכשיו גבר עם מצ'טה פורץ לביתו של רב במדינת ניו יורק ושופך דם במסיבת חנוכה…
וכל זה מתרחש בארצות הברית של אמריקה, שאנחנו אוהבים לחשוב עליה כעל סובלנית במיוחד. מפתה ליפול לייאוש, לתהות ברפיון רוח מדוע היהודים שנואים כל כך ומדוע כל תור זהב נעכר בסופו של דבר והופך לאפל.
אבל ייאוש שכזה איננו משיג דבר. הוא פועל לרעה. והוא גם לא מוצדק.
ההסלמה באלימות האנטישמית הקטלנית וברטוריקה האנטישמית המרושעת בארצות הברית היא מעוררת אימה. היא מתועבת. אבל אפשר וחובה לפעול נגדה.
אפשר וחובה לפעול נגדה באמצעות מנהיגות אחראית, שתחזור ותבהיר חד וחלק שלאלימות שכזו ולרטוריקה שכזו אין מקום בחברה מתורבתת, ושפושעיהן אינם יכולים לתבוע לגיטימציה.
אפשר וחובה לפעול נגד השנאה באמריקה באמצעות חינוך והעלאת המודעות: הטבע האנושי נוטה לחשדנות ולחוסר אמון כלפי הבלתי מוכר. קשה לשמר עוינות שכזאת באקלים של ידע ואינטראקציה
אפשר וחובה לפעול נגדה באמצעות אכיפה מוגברת, להקדיש יותר כספים ומומחיות לאמצעי אבטחה מניעתיים ויעילים יותר – הגנה על מטרות יהודיות וסיכול מאמצים לפגוע בהן.
ליהודים אמריקאים, כמו ליהודים בכל העולם, יש הזכות להיות מוגנים ובטוחים והחובה להתעקש שהרשויות יעשו ככל יכולתן על מנת להבטיח זאת.
אפשר וחובה לפעול נגדה באמצעות חינוך והעלאת המודעות: הטבע האנושי נוטה לחשדנות ולחוסר אמון כלפי הבלתי מוכר. קשה לשמר עוינות שכזאת באקלים של ידע ואינטראקציה.
מבט מישראל
האנטישמיות האמריקאית המודרנית היא קוקטייל מסחרר של עמדות קיצוניות, מכנה משותף שמאחד באופן בלתי סביר תנועות שונות במהותן, מהאסלאם הקיצוני ועד העליונות הלבנה.
היא מתחברת להתנגדות כלפי ישראל, לקיטוב המעמיק בפוליטיקה האמריקאית, לאלימות שמוחדרת למוחות צעירים וקלים להשפעה דרך מסכי הסמארטפון, הטלוויזיה והמחשב, לבור השפכים הרעילים שמשגשג במדיה החברתית ולגורמים רבים אחרים.
במבט מישראל, שבה קהילה יהודית גדולה אחרת נתונה תחת מתקפה הולכת וגוברת, התגובה הטבעית הראשונה היא צער.
השנייה היא הזדהות: אנחנו יודעים טוב מדי איך זה להיות מסומנים, מאוימים, להירצח בגלל מי שאנחנו.
השלישית, עבור ישראלים רבים, היא לעודד יהודים אמריקאים לנטוש את הגולה ולבוא לכאן – לקשור את גורלם במדינת הלאום היהודית היחידה בעולם.
ובכן, כמובן, אנחנו מקדמים עלייה בברכה. אנחנו גאים בכך שהחוסן שלנו, במשך עשורים של עוינות, פירושו שאנחנו אכן יכולים לשמש מקלט ליהודים מכל העולם שזקוקים להגנתה של המולדת היהודית ההיסטורית.
אבל אנחנו מעדיפים בהרבה שהעלייה תהיה עניין של בחירה, לא של הכרח.
ערב שנת 2020, איש אינו יכול עוד לומר בעליזות שבאמריקה, שלא כמו בחלקים מסוימים של אירופה, כל היהודים יכולים לנהל חיים יהודיים ציבוריים בגאווה ובבטחה. השנאה עולה וגואה. אבל היא חייבת לדעוך
אמריקה היא לא אירופה של שנות ה-30; מנהיגיה מחויבים להגנה על תושביה היהודים. לא מדובר – עדיין – באזורים נגועים באנטישמיות כמו באירופה של היום, שבהם הרשויות אינן מסוגלות לספק הגנה.
אבל ערב שנת 2020, איש אינו יכול עוד לומר בעליזות שבאמריקה, שלא כמו בחלקים מסוימים של אירופה, כל היהודים יכולים לנהל חיים יהודיים ציבוריים בגאווה ובבטחה. השנאה עולה וגואה. אבל היא עדיין יכולה, והיא חייבת, לשוב ולדעוך.
הזרם המרכזי בארצות הברית עדיין מחויב נחרצות לדחוק את הגורמים האנטישמיים לשוליים. מה שדרוש כעת הוא פעולה מסורה ואיתנה.
לכל חברה יש את הקיצונים המסוכנים שלה; המדד לחברה בריאה הוא המידה שבה היא דוחקת אותם לשוליים המנודים, הנמצאים מחוץ לחוק. זהו המבחן של אמריקה כיום. עתידה של הקהילה היהודית האמריקאית תלוי בכך. אפשר לומר שכך גם עתידה של האמריקה שאנחנו כל כך אוהבים, מכבדים ומעריצים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית עם גיא זהר ישירות לתיבת המייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם