למחרת פסח 1944, כרוז בעיירה טוקאי בהונגריה עבר עם תוף מרחוב לרחוב והודיע שאסור ליהודים לצאת מבתיהם. טוקאי שוכנת למרגלות הרים וגבעות עטורי כרמים, שני נהרות נפגשים בה, ויקבים עתיקים וחדשים מייצרים יין ששמו יצא בעולם.

במקום הציורי ההוא שמעה אמי בת 15 את הבשורה.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

"חמאס לא רוצה עסקה", "יחיא סנוואר לא רוצה עסקה", משדר בנימין נתניהו באמצעות מכונת התעמולה שלו, ולעיתים גם בפה מלא וגלוי.

השקר הזה הוא השקר המתועב האכזרי מכולם. ההיגיון הפשוט שואל: מדוע חמאס בהוראת סנוואר חטף מאות ישראלים לשטח עזה, אם הוא "לא רוצה עסקה"?

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

כשאריסטו טבע לפני למעלה מאלפיים שנים את האמרה "האדם הוא יצור פוליטי", הוא דיבר על הקו באופי האנושי שמדביק אותנו לכדי חברה. אותו קו אלטרואיסטי שמרחיב אצלנו את תחושת ה"אני" לתחושת "אנחנו" ודוחף אותנו לתרום ולחסות בצל קבוצה אליה אנחנו משייכים את עצמנו.

את הדחף החברתי הזה הטביעה האבולוציה בתוכנו כצורך ראשוני חזק. רגש שיכול להוביל אותנו לאלטרואיזם קיצוני עד כדי הקרבת חיינו. אבל היעד לצורך הזה הוא יעד אמורפי. מי היא אותה קבוצת יעד חברתית אליה ניקשר? מהיכן היא מגיעה וכיצד היא נוצרת? כאן האבולוציה לא יצרה לנו תשובות, ואת אלו אנחנו צריכים להמציא לעצמנו.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.