חילופי האש המדודים בין ישראל לחזבאללה ופינוי יישובי גבול הצפון הפכו את ששת החודשים האחרונים למעין "תקופת המתנה" שיכולה להסתיים בהסדר מדיני במקרה הטוב או במלחמה כוללת במקרה הרע מאוד. תרחיש ביניים יכול להיות הסלמה יזומה מצד ישראל לנוכח דעיכת הלחימה ברצועה, שאין לדעת את תוצאותיה.
החלטה על יציאה למלחמה כוללת בלבנון בתקופה הקרובה תהיה החלטה לא רציונאלית שתחריף את המשבר הכבד שבו נתונה ישראל מאז מתקפת ה-7 באוקטובר בדרום.
ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.
לצד ההתרגשות והשמחה על שחרור החטופות והחטופים, אי אפשר להפסיק לחשוב על כך שהעסקה להפסקת אש ושחרור החטופים יכולה הייתה להיות מושגת מזמן. מכה חזקה בבטן גורמת המחשבה על החטופים, החיילים והעזתים הבלתי מעורבים, שנהרגו בזמן שהמשכנו ללא תוחלת במלחמה. מלחמה שהייתה מהמוצדקות אי פעם בפתיחתה, אך איבדה את הצדקתה האסטרטגית לפני חודשים רבים.
אנחנו חייבים לעצמנו לשאול את השאלה – היכן טעינו? מדוע לא אפשרנו לממשל ביידן ליישם את התכנית המפורטת שהכין ליום שאחרי המלחמה, שיש בה חלופה לחמאס בעזה ויש בה נורמליזציה של ישראל באזור, באופן שיספק ביטחון מול איראן ושלוחיה.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שלטון ביידן והדמוקרטים נכשל בהבאת העסקה בשל חוסר הבנה מוחלט של איך דברים מתנהלים במזרח התיכון. הדרך לכפיית הסכם על הפלסטינים הוא למחוץ כל תקווה שלהם לסיוע בינ"ל ולחץ בינ"ל על ישראל. מצד שני הדרך לכפיית עסקה על ישראל כמו בכל דיקטטורה היא לאיים על השליט נתניהו אישית ולא על צה"ל או ישראל. שטויות כמו לעצור משלוחי פצצות משיגות בדיוק את ההיפך בשתי החזיתות.
לטראמפ עוד לפני שנכנס לתפקיד כבר הייתה יותר השפעה מאשר לביידן כי שני הצדדים מפחדים ממנו. הוא הבהיר לחמאס שהוא לא ירסן את ישראל והוא יחתוך להם את כל הסיוע, ומצד שני כנראה שבשיחות הסגורות איים על נתניהו אישית בהפלתו אם לא יקבל את העסקה.
בשבוע שעבר ישראל ואף העולם געשו בשל שתי תנועות יד: הנפת היד של אמילי דמארי והנפת היד של אילון מאסק. מה הקשר בין שתי התנועות והאם יש להן משמעות שחורגת מההיבט הפיזיולוגי של מתיחת כמה אצבעות או זרוע?
אמבלמים הם מחוות שיש להן משמעות מילולית וסמלית ברורה, באופן שיכול להחליף מילים. מפורסמת למשל המחווה של הנפת האצבע והאמה שידועה כתנועת הווי – תנועת הניצחון, שהתפרסמה בזכות וינסטון צ'רציל במלחמת העולם השנייה, ומזוהה כניצחון בעלות הברית על הנאצים. היפוך של התנועה הזו, כך שגב היד פונה כלפי חוץ – ומשמעות התנועה משתנה והיא הופכת לתנועה בוטה.
שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)
"אם הפנטזיה היא שניפטר מערמת הקושי בעזרת הגירה, הרי שנמיר קושי אחד בקושי אחר"
המדינה הנעלמת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם























































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם