לכל העיתונאים יש איזה סיפור שמסביר איך הם התדרדרו למצב שכזה. שלי קשור למוזיקאי הדגול לאונרד ברנשטיין, שנפטר ב-14 באוקטובר לפני 34 שנה, לאחר חיים ארוכים של הצלחות מדהימות כמלחין, מנצח, פסנתרן וסקנדליסט.
הכל החל באמפיתיאטרון הפתוח בפארק פיירמאונט בפילדלפיה, עיר בה גדלתי. הורי גררו אותי לשם בתקווה להצית בי אהבה למוזיקה קלאסית. מכיוון שהם היו מהגרים יהודים מרומניה, מטרה זו הייתה שלובה איכשהו בשאיפה הרחבה יותר שאהיה, אם לא רופא, אז לפחות אינג'ינר. הם לא ידעו מה מחכה.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אנשים שפוים כלומר לא ביביסטים מבינים היטב שיש בעזה ובכל העולם הערבי גם אנשים טובים שהיו מוכנים לחיות בשלום ולהגיע להסדר.
איפה אם כן הבעיה , האנשים הללו אינם מגיעים לידי כח פוליטי או כח נגדי לדעת הרחוב הערבי. בנוסף מהסתכלות על 100 השנים יש בעיה עמוקה עם תרבות החיים והחשיבה השולטים שם ואין אפשרות בתגובה להרחיב הרבה, אולם מי שחושב על כך שמרבית הביביסטים מגיעים מרקע של תרבות ערבית, אולי יבין את הבעיתיות של הצד העזתי ערבי !
האם החברים הפלשתינאים מכירים בזכות קיומה של מדינת ישראל ? שאלה פשוטה מאוד מאוד ! התשובה לצערנו עד כה חדה וברורה, וכל שאר הדיבורים על אחווה ואהבה אינם יותר מציקצוקי לשון. כשהם יכירו בנו נתחיל לדבר לעניין .
בוא ניתן לך תרשים זרימה פשוט וקל להבנה, מר נתיב: בספטמבר 2005 מפנה ישראל ומפסיקה את הכיבוש בכל חלקי רצועת עזה – אפילו האו"ם מסכים שישראל נסוגה לגבול הבינלאומי. קיץ 2006 – יש בחירות דמוקרטיות ברשות הפלשטנאצית. 80 אחוז מתושבי עזה בוחרים בחמאס. כלומר הם בוחרים במלחמת נצח עם היהודים עד להשמדתם ומעדיפים מבחירה חופשית את ה"איסלאם הוא הפתרון" על פני פתרון שתי המדינות שבה תומכת, לכאורה, הרשות הפלשטנאצית. על פי המפתח הזה – שאין שום יכולת לאמוד את גודלו מאז, כי מ-2006 לא התקיימו בחירות ברצועת עזה, יש בעזה 20 אחוז של אנשים טובים שרק רוצים לחיות. הרוב המוחלט הם עדיין אנשים שפועלים, וחולמים ושואפים להשמדת ישראל, כפי שהוכח מאז שואת ה-7 באוקטובר.. עם הנתונים האלה, לך ותקדם את הפתרון. תיתקל בקיר.