לאחר למעלה מחודשיים של מלחמה עליה קיים קונצנזוס ציבורי רחב, ותוך מחויבות עליונה להשבת החטופים ומיצוי מרבי של החלשת חמאס, מסתמן שלוח הזמנים שנשיא ארה"ב מקציב להמשכה הוא, לפי פרסומים, עד סוף ינואר 2024. לאחר מכן, בכוונתו להחיות מחדש תוכנית להסדר המדיני באזור. לכן, זו העת שעל מדינת ישראל לתכנן את המעבר ממלחמה ללחימה, להסדרה מדינית בעזה, ולהיערך לדרך הפקת הלקחים ולתהליך ריפוי מהשבר העמוק.

אולם, בשל גודל המחדל, עומק השבר וגובה המחירים שנאלצנו לספוג, אסור להמתין וללכת במסלול הרגיל של הסקת המסקנות והלקחים באמצעות ועדת חקירה ממלכתית. אין לנו מנדט להיות עתה "צופים" בהתגוששות בין הדרג המדיני לצבאי על גודל האשם של כל צד.

ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.

חברתי מנוער ציפורה העריכה באוזניי שלבנימין נתניהו יש אינטרס להמשיך את המלחמה, וכמה משפטים אחר כך אמרה שלא נעים לה להפגין כשחיילים מסכנים את חייהם.

נשגב מבינתי כיצד אשת עסקים ממולחת לא תופסת את הפער בין שתי האמירות, ומוותרת מראש על אמצעי ההתנגדות היחיד שעומד לרשותה. האם היא לא מבינה שכאשר היא מתיישרת עם "זה לא הזמן", בעוד שלשלטון זה בדיוק הזמן, כל הזמן – היא מאשרת לו לפעול ככל העולה על רוחו, ללא מגבלות, בכל תחום?

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

לאחרונה הפכה ארמניה למדינה ה-145 שמכירה במדינת פלסטין – תוך כדי שישראל נאבקת נגד חמאס בעזה. מצד שני, בשנה שעברה סבלו ארמנים מטיהור אתני נורא מידי אזרבייג'ן, שהתחמשה במידה משמעותית על ידי ישראל.

אפשר לחשוב ששתי האומות מסוכסכות. אבל מתחת לפני השטח מופיע סיפור אחר.

גריגור הובהניסיאן הוא שגריר ארמניה לשעבר בארצות הברית ובמקסיקו, ושירת כסגן שר החוץ.