ישראל התעוררה לשחר של יום חדש: התקוממות עממית נחושה, מאורגנת אבל גם ספונטנית הכריעה שליט שנבחר בצורה דמוקרטית, אבל איבד את הבלמים ● נתניהו לא יכול להוביל יותר את ההפיכה המשטרית והוא יעצור את החקיקה בעל כורחו, נגד דעתו ● הוא היה יכול לעשות את זה מזמן ולצאת גיבור ● במקום זאת, עשה כל טעות אפשרית - ולכן המחאה לא תעצור עד לכתו ● פרשנות
לאט לאט ובאין רואה או רועה, עבר בנימין נתניהו לשלב הבא בהפיכה המשטרית שאין לו כוונה לוותר עליה. ההשהייה שנכפתה עליו היא רק שלב במערכה. עכשיו הוא נערך על הקווים וזומם את המשכה, אולי אורב לבני גנץ שפעם פירק מפלגה כדי "להיכנס מתחת לאלונקה" שנתניהו הפך לו על הראש לנוכח תקשורת מתמוגגת: הוא קוסם.
ושוב נתניהו על הסוס הנידף, רואה צל הרים כהרים ואזרחים כאנרכיסטים, ושבות זמירות ישנות ופרשנים מעלים גירה: "הזמן משחק לטובתו". הישרדותו מעניינת אותם יותר מגורלו של עם עבדים. רמאות היא חוכמה ותחמנות היא דרך. המדינה מתנהלת לפי מזג האוויר בראש של האיש הלא יציב הזה על עיניו המפלבלות. המדינה אינה אלא שורה בדפים שהוא מקריא מהם בחרון-אף, כל דף משפט. לדידו, אפילו משקפי קריאה הם הודאה בתבוסה.
שוב נתניהו על הסוס הנידף, רואה צל הרים כהרים ואזרחים כאנרכיסטים, ופרשנים שוב מעלים גירה: "הזמן משחק לטובתו". הישרדותו מעניינת אותם יותר מגורלו של עם עבדים. רמאות היא חוכמה ותחמנות היא דרך
הריאיון בנעלי בית שקיבל בערוץ 14 חשף את מחולל הקלישאות והתירוצים שהכרנו. נתניהו נאם בלי הפרעה. המראיין ינון מגל הושיט צוואר עגל רך לשליט ועירית לינור נפנתה אליו כחמנית אל השמש. השניים הפתיעו בשאלות שאחריהן לא נדרש למקלחת כי רחוץ רחצוהו בלשונותיהם. ישוב טלה אל חיק האם, ישכב בדיר ויירדם. גם הצופים.
בכל יום אני נכנסת לזיכרונות פייסבוק מהיום לפני 3 שנים, לפני 7 שנים, לפני מה שתגידו, כמעט בכולם נתניהו ראש ממשלה. זה כמו לקום אתמול בבוקר, מה נסגר איתנו? ציון, הלא תשאלי לשלום אסיריך?
נתניהו פה ונתניהו שם, אפילו עכשיו כשהוא לא יותר מחליפה ריקה הוא ממשיך מכוח האינרציה, אשתו והילד שגידלנו מעריסה עד הקבר של המדינה. "קוסם", נאנחת העיתונות.
זה לא קסם, זה הווירוס שהחדיר לזרם הדם של המדינה לפני שנים והדביק מערכת שלטונית שהסתאבה תחתיו. ואנחנו, עם קטן ועצבני, לא לומדים.
שנים אנחנו חיים בכוכב נתניהו, מנסים לנהל את חיינו הקטנים בצילו, בין בחירות לבחירות שהוא מתזמן לצרכיו, דרך מערכות בחירות שסירב להשלים עם תוצאותיהן, וזרמנו. הנוכל בעל אלף הפרצופים ושלושת כתבי האישום מתנהג כאילו אנחנו חייבים לו משהו וזה עובד, בכל פעם שהכיסא רועד תחתיו הוא נושא נאום הפחדה לאומה, מאשים, מתרץ ומנאץ, ושב לסורו.
הריאיון בנעלי בית שקיבל בערוץ 14 חשף את מחולל הקלישאות והתירוצים שהכרנו. נתניהו נאם בלי הפרעה. המראיין ינון מגל הושיט צוואר עגל רך לשליט ועירית לינור נפנתה אליו כחמנית אל השמש
והנה, גם בתוך ההפגנות העצומות שמרעידות את כיסא כבודו הוא מצליח לתחמן. זה לא שלא נבהל מהן, נבהל אבל התעשת יפה. רק העיניים מתרוצצות וגם הילד לא משהו.
וכתמיד גם המתנחלים איתו וברור מי מנהל את מי, לטנגו הממושך הזה יש אינטרס משותף שכולנו משלמים עליו במטבע קשה.
בחודשים האחרונים התנער הציבור החילוני ויצא לרחובות בהמוניו שבת אחר שבת והרעיד את המדינה, מחוזק פה ושם באנשי ימין, לא מספיק, שמאסו במשפחה הקיסרית.
סרטון בנות האולפנה חשף צד שהציונות הדתית הקפידה להסתיר. לצד תורה ועבודה ואהבת הבריות היה גם צד גזעני. הארץ געשה, אלא שהגזענות הייתה שם מאז ומעולם. האינטרס המשותף עם הבייס המזרחי של מנחם בגין ונתניהו הסווה אותה והיא בצבצה ברגע יהיר ותמים של נערות שחונכו באגף "אני ואפסי עוד". שנים שימשה הגזענות את ראשי הממשלה של הימין מבגין עד נתניהו. בעיקר נתניהו. זה קלף חזק.
בתקופה שלפני רצח רבין ואחריה – הכרתי מתנחלים מקרוב ומה שראיתי היה עוכר שלווה. הייתה גם הייתה גזענות לצד כוחנות, יהירות ובוז למי שאינו חלק מעם אדונים שכבר החל להתהוות. רצח רבין לא הגיע משום מקום, הוא צמח על קרקע דשנה שנשמה אוויר פסגות רעיל.
האינטרס המשותף עם הבייס המזרחי של בגין ונתניהו הסווה את הגזענות, והיא בצבצה ברגע יהיר ותמים של נערות שחונכו באגף "אני ואפסי עוד". שנים שימשה הגזענות את ראשי הממשלה של הימין מבגין עד נתניהו
בהפגנות של תומכי הרפורמה אפשר לראות תמהיל מוזר של ביביסטים הארד קור ומתנחלים, אלה שומרים על המנהיג הנערץ ואלה שומרים על ליטרת הבשר שלהם.
המתונים עוד בהמתנה לבאות או נדדו לגנץ שאוסף אל חיקו מתלבטים, ואותם ביקש נתניהו להחזיר אליו בראיון אצל ינון מגל בערוץ 14, ערוץ הבית. המתנחלים והביביסטים בכיסו מימים ימימה.
עכשיו הוא מדבר על פיוס ועם אחד כי קרא סקרים, ראה את הפגנות הענק נגד הרפורמה, חזה בזליגת המחנה שלו לגנץ והבין שחצה גבול. כדרכו, מיד לקח צעד אחורה כדי להשיב לעצמו את השליטה.
תוכניתו סדורה, דבר דבור על אופניו:
ראשית חזר בו מפיטורי יואב גלנט אחרי הפגנת ההמונים הספונטנית שפרצה ברחובות עם הכרזתו על סילוקו של שר הביטחון. ההפגנות עזרו, עובדה. אח"כ אסר על עליית יהודים להר הבית, ואיתמר בן גביר, גיבור במילים, נפנף בידיים וכעס אבל נכנע למציאות החדשה. ימין על מלא…
בהמשך, הבן יקיר יאיר המושך בחוטים עזב את הזירה ויפקח עליה מחו"ל (גם הבן השני "הנחמד" לא להיט, אם תשאלו אותי, אבל לא עכשיו), ובינתיים אבא, הפתעה הפתעה, דחה את החקיקה שכבר מוכנה כמו כלה לחופתה לסוף מושב הקיץ. כל הממשלה הזאת שלו עצרה בחריקה במעלה ההפיכה של שמחה רוטמן ושל המופלטה והתרבוש שהצטלמו במימונה עם יריב לוין, מאוד עממיקו הצמרת הלבנה של הליכוד. נתניהו. מנהיג. חזק. הוא שאמרנו, ימין על מלא.
איפה כפיים על עצירת החקיקה? לפי נתניהו רוב העם דרש חקיקה עכשיו, לא יוקר המחיה ולא מצב ביטחוני. רק חקיקה. ו-64 ח"כים זה רוב העם החדש, אם לא סופרים חצי עם. ולא סופרים, פשוט יפתיעו אותו יום בהיר וחשוך במיוחד עם העברת החקיקה כשיסתכל לצד השני. הצד של האין מנוע, אין ביטחון ואין כסף.
איפה כפיים על עצירת החקיקה? לפי נתניהו רוב העם דרש חקיקה עכשיו, לא יוקר המחיה ולא מצב ביטחוני. רק חקיקה. ו-64 ח"כים זה רוב העם החדש, אם לא סופרים חצי עם
איך נשבינו בידיו שנים ארוכות כל כך? איך נתנו לפרעה הזה להרעיל אותנו ככה מאז המאה שעברה ועד הלום, איפה משה והארץ שהובטחה לנו? כי רעה הארץ מאוד מחת ידיו של ראש הממשלה הזה. בכירי מערכת הביטחון לדורותיה, שורת כלכלנים וראשי חברות בשוק ההון מזהירים, הארץ רועדת תחת מחאות המוניות, והוא בשלו. הוא המדינה.
ומילא מחאת רוב חילוני על עגלתו הריקה, איך יתכן שאנשים דתיים שמוסר אבות ותורת השם נר לרגליהם הולכים בחושך אחרי משיח השקר המכזב הזה, ועוד תמורת כסף שנגזל מעניים ונכים וזקנים, נשים דלות וזוגות צעירים שלא מצליחים להרים ראש? ממתי "התיישבות" חשובה מהפריפריה ואיפה המדינה?
הרי זו ארץ אוכלת יושביה, איך לא הצטרפו למחאה בהמוניהם?
פסח חלף עבר לו ויום העצמאות בפתח אבל ישראל עדין במדבר תחת נתניהו, האביב הישראלי התעורר, מתי נצא ממצרים?
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
כרמלה כותבת מהמם, מרתק, מכשף, מקורי. ובכל זאת, לדעתי האישית – רחוקה מהאמת. אך ורק הבנה שיש כח עליון שמנהל כאן את כל העסק – זה, זה זה. ברצותו של הכח הזה (הכבדתי את לב פרעה) ביבי ישלוט פה גם מהקבר. ואלו שניצלו אז מהחרא שלו כשבאו המשיחים בנט ולפיד – אולי יכו על חטא: מרב מיכאלי המגעילה והשחצנית שאיהנ יודעת להודות בטעות, טיבי ושכמותו שמבחינתי בתת מודע רוצים שישראל תלך פאייפן מתוך שנאה פנימית עמוקה לפוזה של היהודי הגלותי שהתחזק ונהיה עצמאי. וגם, גנץ החרמן שאינו יודע שובע – רוצה ולא רוצה, נכנס למים ונשאר יבש – יאללה, היידה, שיכריז בקול גדול בפני עצמו שהוא מקריב הכל למען אלוהות: שלא ייקח ראשות ממשלה גם אם יגישו לו
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט לכבד גם השנה את האעתכאף (מנהג אסלאמי לפיו מחליט המתפלל ברמדאן להישאר במסגד גם אחרי שבירת הצום, כדי להעמיק בדת ולא להיגרר אחר רוח ההתפרקות "בארוחת השחיתות" של האיפטאר) לקראת סוף הרמדאן. החלטה זו, אחרי דחיית ההחלטה שהייתה אמורה להיות אוטומטית, לא מעידה בהכרח שהוא החליט לשמור על הסטטוס קוו על הר הבית, אלא "להשהות" את ביטולו.
עשרת הימים האחרונים של רמדאן הם מרגשים במיוחד, כי בהם ירד הקוראן על הנביא מוחמד. זה לילת אל-קדר, החל בלילה כלשהו בעשרת הלילות האחרונים. מכיוון שלא ידוע באיזה לילה בדיוק, כל עשרת הלילות הם מרגשים עמוסי ציפיות, כאשר הלהט הדתי הוא בשיאו.
עשרת ימי הרמדאן האחרונים מרגשים במיוחד, כי בהם ירד הקוראן על הנביא מוחמד. זה לילת אל-קדר באחד מעשרת הלילות האחרונים. מכיוון שלא ידוע באיזה לילה בדיוק, בכל עשרת הלילות הלהט הדתי בשיאו
על פי האסלאם, בלילה הזה נפתחו השמים והעליונים התחברו עם התחתונים במופע רב הוד. לילת אל-קדר היא שיא הרמדאן, והאסלאם בכלל, ולא צריך דמיון מפותח כדי להעריך מה עלול לקרות אם דווקא בימים האלה יבוא איתמר בן גביר ושאר "יהודי הריבונות" כדי "להראות משילות" על הר הבית.
זה משול ליום כיפור שלנו. תארו לעצמכם שמישהו היה בא לבית הכנסת ביום כיפור עם אוכל ותזמורת. זה בדיוק בן גביר בהר הבית בעשרת הימים האחרונים של רמדאן.
מבחינה פוליטית, מה שנשאר מהסטטוס קוו הישן בין ישראל לבין הווקף הוא צמצום האעתיכאף לעשרת ימי רמדאן האחרונים בגלל רגישות לילת אל-קדר. החלטת נתניהו היא בגלל עניינים הנוגעים לאינטרסים של מדינת ישראל, אבל בכך שדחה את ההחלטה לרגע האחרון ונמנע מן מהנימוק כי ישראל שומרת על הסטטוס קוו, אלא משיקולי ביטחון של הקצאת כוחות – יש כדי ללמד כי דווקא נפתח הפתח לביטול מלא וסופי של הסטטוס קוו גם בעשרת ימי רמדאן האחרונים.
מדוע? נתניהו ממוקד כעת התמודדות מול בג"ץ על פסילת חוקי השחיתות והנבצרות, ולצורך ההתמודדות עם בג"ץ הוא עדיין זקוק לפרחחים של בן גביר, ולנוער הגבעות והסרוגים של בצלאל סמוטריץ', כדי להקים את הפלנגות שיאזנו את ההפגנות נגד הדיקטטורה, ויאיימו על בג"ץ.
לפיכך, כל עוד נתניהו זקוק לבן גביר – הוא לא באמת יחזיר את הסטטוס קוו, אלא בעיתוי מתאים, ויפצה את בן גביר באיזה עניין שקשור להר הבית.
לילת אל-קדר היא שיא הרמדאן, והאסלאם בכלל. זה משול ליום כיפור שלנו. תארו לעצמכם שמישהו היה בא לבית הכנסת ביום כיפור עם אוכל ותזמורת. זה בדיוק בן גביר בהר הבית בעשרת הימים האחרונים של רמדאן
שיתוף הפעולה בין ישראל לבין הווקף בשמירה על קדושת מסגד אל אקצא בעשרת ימי רמדאן האחרונים הוא חיוני, כדי לשמור על ירושלים בכלל ועל יחסי יהודים מוסלמים בפרט, לא רק בישראל אלא בעולם כולו.
אבל הקמת הפלנגות של בן גביר וסמוטריץ' הן רק זרוע אחת באיום על בג"ץ. זרוע שנייה נועדה לנצל את ימי השואה, הזיכרון ויום העצמאות למצג של "מאחד האומה", המנהיג שאי אפשר להדיחו.
כל עוד הנשיא ג'ו ביידן לא מזמין אותו לבית הלבן מרחף סימן שאלה על כשירותו. כדי להוכיח כשירות הוא גם איפשר את מצג שיחות הפיוס אצל הנשיא יצחק הרצוג. שיחות אלה כבר שירתו אותו מול מודי'ס (לא בהצלחה יתרה, מסתבר) כאשר הנשיא דיווח למוסד דירוג האשראי על סיכויי הפיוס.
כרגע נתניהו החליט בעד שמירת שרידי הסטטוס קוו, אבל זאת "השהיה". אם בן גביר יוכיח שהוא מסוגל להביא גייסות לרחוב הישראלי הסוער, נתניהו עלול לנקוט צעדים נוספים למיטוט הסטטוס קוו. נא לזכור שהפרות האדומות שבאפרן אפשר לטהר את טומאת העולים על ההר, כבר מעלות גרה אי שם בחוות גידול בקר בצפון, לקראת רגע האמת בו ניתן יהיה לפרוץ לתוך המסגדים.
כאשר אנו מבינים שנתניהו לא ויתר על ביטול הסטטוס קוו על הר הבית, אנו חייבים להבין שגם שיחות הפיוס אצל הנשיא הן טקטיות. כמו בסוגיית הר הבית, גם כאן יש לנו "השהיה" לצורך המתנה לשעת כושר.
כאשר אנו מבינים שנתניהו לא ויתר על ביטול הסטטוס קוו על הר הבית, אנו חייבים להבין שגם שיחות הפיוס אצל הנשיא הן טקטיות. כמו בסוגיית הר הבית, גם כאן יש לנו "השהיה" לצורך המתנה לשעת כושר
זמן רב גרסתי כי כל מה שנתניהו מבקש הוא עסקת טיעון בלי קלון, וכי כשחקן פוקר קר רוח הוא מעלה את סכום ההימור כל הזמן, עד שמתחרהו – מדינת ישראל – תניח את הקלפים, והוא יגרוף את כל הקופה.
אני מאמין שזאת הייתה כוונתו המקורית של היועץ המשפטי הקודם, אביחי מנדלבליט. לפיכך, הוא איחד את כל התיקים כדי לקיים משפט ארוך בלתי נגמר. ומכיוון שהיה מקורב מאוד לנתניהו, ונועד עמו בארבע עיניים פעמים אין ספור, היה לו יסוד להאמין כי ביבי בראש אחד איתו. אבל כאשר מנדלבליט נוכח כי טעה, או שנתניהו שיקר לו, התהפך עליו ויצא בכמה הודעות המזהירות את המדינה מפניו של נתניהו.
נתניהו העריך נכון כי האופוזיציה בראשות יאיר לפיד ובני גנץ תהיה חלשה מכדי לתת לו קרב של ממש, אבל מה ששינה את פני המערכה היה שהמדינה יוצאת להפגנות, והוא צריך להחליט אם להניח את הקלפים ראשון.
עד לרגע זה הוא לא עשה זאת, כי יש לו ביד רצף חזק של חוקי שחיתות שהוא יכול בהינף אחד להניח על השולחן, כאשר מדינת ישראל – שבאה לידי ביטוי במחאה נגד הדיקטטורה – תמצמץ. במקרה כזה הוא יקלוט את המצמוץ, ויעביר את חוקי השחיתות.
מה שהוא צריך עכשיו זה למסמס את ההפגנות, ואחד הכלים שבידיו הוא שיחות הפשרה בבית הנשיא, שמבחינת נתניהו נועדו לאתר את נקודת המצמוץ.
לנתניהו יש ביד רצף חזק של חוקי שחיתות, שניתן בהינף אחד להניח על השולחן כשישראל המוחה תמצמץ. הוא צריך למסמס את ההפגנות, ואחד הכלים הוא שיחות הפשרה בבית הנשיא, לאיתור נקודת המצמוץ
ואכן, מול הנבחרת המלוכדת של הממשלה מגיעה האופוזיציה מפורקת, כאשר ללפיד ולגנץ יש באמת כוונה להביא את השיחות לידי גמר מוצלח, כי שניהם חוששים שמתוך ההפגנות יקום כוח פוליטי רענן שיגרוף את שניהם. אבל שניהם, לפיד וגנץ, מביטים זה בזה בחשד, ושניהם מתחרים על הנהגת האופוזיציה.
מה ההבדל העיקרי בין לפיד לגנץ? בעוד לפיד מדבר על חוקה חדשה על בסיס מגילת העצמאות, גנץ ואנשיו – בעיקר מתן כהנא – מאשרים שמערכת המשפט זקוקה לרפורמה, "אבל לא ככה". פירוש הדבר הוא שגנץ אומר לביבי: תחליף את בן גביר בי, ואני אתן לך את המטרייה לקידום הרפורמה, שגם הישראלים יוכלו לקבל.
הבעיה היא שנתניהו לא מעוניין ברפורמה אלא רק במינוי השופטים במשפטו. עד לרגע זה גנץ ממקד את עמדתו בסירוב לקבל את עמדת נתניהו, אבל אני חושד כי זאת הצגה. שבאיזה "רגע של אמת" גנץ ייכנס מתחת לאלונקה כדי להשיג פשרה, שמשמעותה הפוליטית תהיה שהוא באמת יחליף את בן גביר תמורת מינוי "רק" שני שופטים לבית המשפט העליון.
זה יהיה בבחינת מסמר ג'וחא, שבעקבותיו ימנה נתניהו גם את יתר שופטיו. מסמר ג'וחא הוא סיפור על "הממזר" הערבי, מעין הרשלה מאוסטרופולי, אשר מכר את ביתו למישהו, אבל אמר לו שאת המסמר על קיר הבית הוא משאיר בידיו. הקונה התמים הסכים, ואז בא ג'וחא עם מעיל כדי לתלות על המסמר "שלו". ומכיוון שיש לו מעיל "שלו", הוא הביא מגהץ, ושם אותו ליד המעיל, וחוזר חלילה, עד שג'וחא החזיר לעצמו את הדירה "שמכר".
נתניהו ממשיך לשחק בין בן גביר לגנץ, ונתניהו זקוק לשניהם במערכה מול בג"ץ – לגייסות הרחוב של בן גביר, ולגושפנקת הכשירות של גנץ. כל מה שנותר לנתניהו זה שגנץ ימצמץ ראשון.
נתניהו ממשיך לשחק בין בן גביר לגנץ, וזקוק לשניהם במערכה מול בג"ץ – לגייסות הרחוב של בן גביר, ולגושפנקת הכשירות של גנץ. כל מה שנותר לנתניהו זה שגנץ ימצמץ ראשון
האם ימצמץ?
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם