איגוד הגז הטבעי, ארגון הלובי של חברות הגז בישראל, פרסם בימים אלו את "דוח משק הגז הטבעי 2024". יותר מדו"ח מקצועי, מדובר למעשה במניפסט או פרסומת, עם גרפים יפים ומילים מפוצצות.
לשימוש בגז טבעי יש לא מעט תועלות: תרומה כלכלית למדינה, תרומה לביטחון האנרגטי הלאומי ותרומה להפחתה בפליטות מזהמי אוויר וגזי חממה. אבל, וזה אבל גדול, הבעיה שלי עם ה"דו"ח" היא שהוא מציג רק חצי מהאמת ורצוף בהשוואות מגמתיות, כלומר - מדובר בגרינווש (Greenwashing).
הדו"ח מתחיל במדד BOD – פירמת ראיית חשבון ויעוץ עסקי מובילה, רק שלא ממש ברור מהו המדד הזה: ממה הוא מורכב ואיך הוא מחושב? כנראה מדובר בסוד מדינה.
אחר כך אנחנו מגלים את "נס הגז הטבעי", כפי שכבר הגדיר זאת בעבר שר האנרגיה והאוצר לשעבר יובל שטייניץ, מאדריכלי מונופול הגז. כמו בנס פח השמן, "הרזרבות עלו למרות גידול בצריכה".
הכיצד? פשוט מאוד, החברות עדכנו את העתודות למעלה, ולמעשה סידרו את המספרים. עכשיו הכול מתאים לנרטיב שאין לנו מה לדאוג שנשאר בעוד שנים לא רבות בלי גז לעצמנו מרוב ייצוא – דאגות שעלו לאחרונה שוב ושוב לא רק מצד ארגוני סביבה וחברה אלא גם מבכירים במשק.
לפי הדו"ח, מדינת ישראל היא "במקום השני מבין מדינות ה-OECD בעתודות הגז לנפש". טוב, זו באמת השוואה הזויה. הרי יש מדינות רבות ב-OECD שאין להן בכלל גז טבעי בשטחן, וממילא אין להן גם עתודות. למה לא להשווות למדינות שיש להן הרבה גז טבעי, כמו קטאר למשל?
באיגוד הגז טוענים שהמעבר לגז הוריד את מחיר החשמל, בפועל הוא עלה ב-30%
הנרטיב הבא, הכלכלי, הוא על מחיר החשמל. לפי הדו"ח, בעוד שמחיר החשמל הלך ועלה בשנים האחרונות באירופה, בישראל הוא ירד, והכל בזכות הגז הטבעי.
אולם גם כאן חשוב לבדוק איך - ולמה - משווים. בדו"ח מציגים איך המחיר לקוט"ש בישראל ירד בעשור האחרון ב-15%, עד ל-61 אגורות לקוט"ש ב-2024. אבל אם בודקים את השינוי במחיר מהרגע בו הגז הטבעי נכנס לחיינו בסערה, בשנת 2009 - אז הוא עמד על כ-47 אגורות לקוט"ש - מגלים שהמחיר למעשה עלה בכ-30%.
בנוסף שכחו לספר לנו בדו"ח של ארגון הלובי של חברות הגז, שחברת החשמל בישראל משלמת על הגז יותר מהמצרים או הירדנים אליהם אנחנו מייצאים את הגז הישראלי (ועוד מעט נגיע לנרטיב הייצוא), וגם שהמאגרים תיאמו ביניהם מחיר. כלומר בפועל אפשר היה להפחית עוד במחיר ולהגיע למחיר חשמל זול יותר עבור אזרחי ישראל.
הדו"ח גם מדגיש שוב ושוב כמה הרווחנו במיסים ובתמלוגים מהגז הטבעי, כ-25 מיליארד שקלים בעשור האחרון. אתם בטח זוכרים את ההבטחות של ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר שטייניץ לפני יותר מעשור שנקבל מאות מיליארדים. מה קרה עם זה בדיוק?
נתניהו, שטייניץ וחברות הגז גם הבטיחו לנו שמאות המיליארדים יופקדו ב"קרן העושר" לרווחת כל אזרחי ישראל. בינתיים, הקרן הפרישה השנה 189 מיליון שקלים שנחמסו ברובם למימון כספים קואליציוניים.
האיגוד גם מדברר את הטענה ש"ההשקעה הממשלתית במשק הגז הטבעי היא מהנמוכות ב-OECD", אבל שוכח לחשב את המיליארדים ששילמנו ושאנחנו ממשיכים לשלם על שמירה על המאגרים – כלי שייט וכיפת ברזל, ואת עלויות התשתיות, כאילו שההשקעה היא רק בקידוח.
שר האנרגיה יובל שטייניץ וראש הממשלה בנימין נתניהו מבקרים באסדת קידוח הגז לווייתן, 31.1.2019 (צילום: מארק ישראל סלם)
הנקודה האחרונה בדו"ח היא החסכון בעלויות סביבתיות, בשל צמצום משמעותי בפליטות מזהמי אוויר וגזי חממה (אני לא יודע למה הכוונה במילה "עצימות" שמופיעה בדו"ח בהקשר הזה, אבל זה נשמע עצום ועוצמתי, אז למה לא).
נכון, המעבר בייצור החשמל מפחם וסולר לגז, מפחית את פליטות המזהמים וגזי החממה ואת העלויות החיצוניות השליליות שמגלמות את ההשפעה של הזיהום על הוצאות הבריאות ועל הפריון במשק. אבל מי שבודק את מרשם הפליטות לסביבה של המשרד להגנת הסביבה, מגלה שתחנות הכוח הגזיות מככבות כולן ברשימת החברות עם העלויות החיצוניות הכי גבוהות בישראל.
יתרה מכך, מעבר לאנרגיה סולארית במקום לגז היה מפחית, אולי אפילו מאפס, את פליטות מזהמי האוויר ופליטות גזי החממה. אז הכל עניין של פרופורציה.
לבסוף, הפסקתי לספור כמה פעמים מופיע בדו"ח הדל במלל הזה הביטוי "ביטחון אנרגטי" (בכל זאת, צריך לפרוט על הרגש הלאומי. וכולנו יודעים מי צריך לנופף בפטריוטיות). איגוד הגז הטבעי מתפאר שמשק הגז בישראל הוא זה שמחזיק את הביטחון האנרגטי שלנו. באמינות וזמינות באספקה בשגרה, וחוסן אנרגטי באספקה בחרום לצד כלכליות ויעילות.
אבל האמת היא שאנרגיה סולארית עם אגירה יכולה לספק ביטחון אנרגטי אפילו גבוה יותר, עם עלויות נמוכות יותר, פליטות נמוכות יותר וביזור של משק ייצור החשמל הריכוזי כיום.
ומה השורה התחתונה? איך לא: ייצוא. זו הרי הבוננזה הגדולה של הטייקונים המחזיקים בחברות הגז, שרוצים להפוך אותו כמה שיותר מהר למזומנים בכיס, ולעזאזל הכל.
בפרק האחרון בדו"ח ובהמלצות המדיניות הדלות, הכל קשור לייצוא של הגז, שיביא לנו לפי מחברי הדו"ח עוד ועוד ועוד תועלות. למעשה, ייצוא הגז עובר כחוט השני בדו"ח הזה: המילה ייצוא מופיעה בו כ-40 פעמים, וחושפת כי זו למעשה המטרה שלו.
בקיצור, הדו"ח מצביע על הקשר ההדוק בין "ביטחון אנרגטי" לבין "ייצוא גז" וזה נכון מאין כמוהו, אולם האמת היא שמשמעותו של הקשר הזה היא הפוכה בדיוק לזו שחברות הגז מנסות למכור לנו. בפועל, לייצוא מופקר של הגז משמעות אחת: חבלה ברורה ונזק בלתי-הפיך לביטחון האנרגטי שלנו.
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספרים "צריך לקיים" ו"המשבר הגדול"