דמותו המקודשת של המשיח

בפתח מוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" (עורך: בני ציפר) מתפרסמת רשימה מאירת עיניים מאת הדר פלדמן סמט. במוקד עומדת שירת הפולחן השבתאית, שירתם של חסידי משיח השקר שבתי צבי, שהסתגרו לאחר מותו בקהילות שונות ומתבדלות ביוון ובהמשך בטורקיה. מתוך כ-1,500 שירי פולחן, שרובם חוברו במאה ה-19 ובוצעו בהתכנסויות חשאיות של השבתאים, מביאה פלדמן סמט טעימה קטנה של שירים שתרגמה לעברית.

"גיבורו של פולחן השירה השבתאי הוא המשיח שבתי צבי והוא העומד בלב-לבו", כותבת פלדמן סמט, שבימים אלה יוצא בהוצאת מאגנס ספר שחיברה בנושא. "[...] מכיוון שכתבי שירת המאמינים משקפים פרקטיקה שהיתה מבוצעת באופן מוסיקלי, משמעותם חורגת מהתחום הרעיוני ומחברת את הטקסטים עם צלילים ומבע חי של רגשות כמיהה ואהבה המנותבים לדמותו המקודשת של המשיח".

המלחמה במדינת ישראל

"המבצר נופל", מבשרת הכותרת הראשית של "הארץ" הבוקר.

כותרת המשנה לראשית מסכמת כך את המצב הנוכחי: "דיון במו"מ להשבת החטופים נדחק אתמול מסדר היום לטובת אישור פיטוריו של ראש שב"כ בממשלה. אלפים הפגינו בירושלים נגד מהלכי הקואליציה, גם בגשם שוטף, אך נראה שהיא ממשיכה במלוא הכוח בשינוי שיטת המשטר: ביום ראשון תקודם הדחת היועמ"שית, ובהמשך השבוע הכנסת צפויה לאשר סופית את החוק לפוליטיזציה של בחירת השופטים. לאחר שישראל הפרה את הפסקת האש לטובת חזרה למלחמה שסופה אינו נראה באופק, המאבק על דמותה של המדינה נחוץ מתמיד".

"המבצר נופל" היא קריצה עצובה לקביעה משנת 2020 של נשיאת בית המשפט העליון דאז, השופטת אסתר חיות, בדיון בעתירה נגד האפשרות שהנאשם בפלילים בנימין נתניהו ירכיב את הממשלה. "זה שנקבל או לא נקבל את העמדה שלכם, שום מבצר לא נופל", אמרה הנשיאה חיות.

האמירה של נשיאת בית המשפט העליון באה בתגובה למשפט שאמרה עו"ד דפנה הולץ-לכנר, שייצגה את קבוצת העותרים: "המשפט הבלתי תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חירות האדם. כל עוד מבצר זה קיים, יש תוחלת להדיפת הגל העכור; בנפול מבצר המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני-הריחיים של השררה".

עורכת הדין לא המציאה את הדברים, אלא ציטטה את רה"מ ויו"ר הליכוד המנוח, מנחם בגין.

אז מה קורה אסתר 'שום מבצר לא נופל' חיות? pic.twitter.com/lR6GbTXaWH

— ????Maya (@The_Maya__) October 4, 2020

שופטי העליון לא קיבלו אז את עמדת העותרים והחליטו פה אחד, בהרכב מורחב של 11, לדחות את טענותיהם. נתניהו, כך הבטיח בא כוח המדינה בשמו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, יחתום על הסדר ניגוד עניינים שיאסור עליו לעסוק במינויים הקשורים למערכת אכיפת החוק. השופטים הסתפקו בכך.

כיום ההסכם הזה נראה כבדיחה עלובה. אבל גם לה יש עדיין קהל נאמן. הבוקר, ב"ישראל היום", מדווחות שירית אביטן כהן ואלינור שירקני קופמן כי בישיבת הממשלה שצפויה להתקיים ביום ראשון, ובה ידונו בהדחת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, "נתניהו כלל לא יהיה נוכח ולא ינהל אותה - זאת לאור הסדר ניגוד העניינים שאליו הוא כבול, ולפיו עליו להימנע ממעורבות בכל הקשור לעניינים הנוגעים במערכת אכיפת החוק".

"ישיבת הממשלה היא השלב הראשון בתהליך הארוך להדחה, ואם אכן עמדתו של שר המשפטים יריב לוין תקבל את תמיכתם של רוב השרים – הפיטורים יועברו לדיון בוועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה", מדווחים ב"ידיעות אחרונות" מורן אזולאי, טובה צימוקי ויואב זיתון, "בפני ועדת האיתור יוצגו כל המקרים שבהם סירבה בהרב-מיארה לייצג שרים בפני בג"ץ או לאשר להם לנקוט הליכים שהיא טוענת שאינם חוקיים. לאחר מכן תוכל הוועדה להחליט אם לתמוך בהדחה – אלא שהממשלה כלל לא תהיה חייבת לקבל את עמדת הוועדה, ויכולה גם לקבל החלטה הפוכה".

"בסביבת השר לוין מעריכים: הליך הדחת היועצת המשפטית לממשלה יימשך לפחות חודשיים", מדווחים ב"מקור ראשון" הודיה כריש חזוני ושלמה פיוטרקובסקי. "מדובר בהליך מורכב, שיש בו כמה שלבים", כותבים השניים. "ראשית, מציינים הגורמים בסביבת השר, יש צורך לאייש את הוועדה הציבורית לאיתור היועמ"ש, שאמורה ליטול חלק ולייעץ גם בהליך הדחתה של היועצת המשפטית לממשלה. ההליך יתנהל במקביל לאיוש ועדה נוספת, זו שאמורה לבחור את נציב התלונות על השופטים. [...] לאחר שוועדת איתור היועמ"ש בראשות השופט אשר גרוניס תאויש, היא תצטרך לעשות את עבודתה".

במדורו שבמוסף "יומן" של "מקור ראשון" מציע חגי סגל לגלי בהרב מיארה לפרוש ביוזמתה. "אם הממלכה אכן קודמת למלך, כפי שהוסבר לנו השבוע בכל תוכנית אקטואליה, היא בוודאי קודמת גם למלכה", הוא כותב.

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מודיע שר המשפטים לשעבר משה נסים כי הוא לא יהיה חבר בוועדה להדחת היועמ"שית. "אני לא אהיה חבר הוועדה. נקודה. לא אומר יותר מזה", הוא מכריז.

באותו המוסף מרחיבה צימוקי על הטיעונים שצפויה להעלות בהרב מיארה נגד הדחתה. חלק ניכר מכתב ההגנה: נתתי לכם להשתולל על הפלסטינים.

"מתוך 600 החלטות ממשלת נתניהו הנוכחית, רק לגבי פחות מעשר נקבעה 'מניעות משפטית'; אושרו יותר מ-150 מינויי ממשלה; קודמו מעל 350 הצעות חוק ממשלתיות (מהן כ-250 כבר הפכו לחוקים); הייעוץ המשפטי היה מאפשר במיוחד בכל הקשור בחקיקת מלחמה – 700 חוקים, תקנות והוראות מנהליות אושרו, היועמ"שית ייצגה את המדינה בכ-2,000 הליכים ביטחוניים בעליון, כולל עתירות לגבי מעצרים מנהליים, הריסת בתים, החזקת גופות מחבלים ומדיניות הממשלה לגבי הסיוע ההומניטרי. בנוסף, בזכות ההגנה הנרחבת של צוות בראשות מיארה לא הוצא נגד ישראל צו בבית הדין לצדק בהאג, המורה לה להפסיק את הלחימה בעזה".

לפי צימוקי, היעד הסופי של הממשלה הוא "הדחת מיארה לפני שתחל החקירה הנגדית של נתניהו במשפטו בשלהי האביב". יועץ משפטי שיבוא במקומה יוכל לעכב את הדיון במשפט שבו מואשם נתניהו בשוחד, מרמה והפרת אמונים, ולמנוע מראש הממשלה להשיב לשאלות הפרקליטות, לא כל שכן לתת את הדין על מעשיו.

לצד כתב ההגנה של צימוקי מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" רשימה מאת עו"ד רז נזרי, לשעבר משנה בכיר ליועמ"ש. כרגיל, נזרי מבקש להציג קול "מאוזן", בעל "מורכבות". "לחלק מפעולות הממשלה ושריה בשנתיים האחרונות גם משפטן שמרן כמוני היה מציב אור אדום יותר מבעבר", הוא כותב. "ועדיין, בעיניי – ובעיני משפטנים נוספים שאינם 'חשודים' באהדת-יתר לממשלה – יש גם מקרים שבהם ידה של היועצת הייתה קלה מדי על הדק 'המניעה המשפטית'".

נזרי קורא לממשלה "לחדול ממהלך הדחת היועצת", "לחדול מההתקפות ומההשמצות האישיות כלפיה" ו"לחדול מאמירות בדבר אי-ציות לפסק דין של בג"ץ – מצב כזה משמעו באמת ערעור הדמוקרטיה ואנרכיה". לצד זאת קורא נזרי ליועמ"שית "לשנות גישה ולהבין שלא את הכל המשפט יכול וצריך לפתור" ו"להיזהר מלהשתעשע ברעיונות העולים בקרב אנשי מערכת בדימוס ועיתונאים על קביעת נבצרות לרה"מ כמזור לכל בעיותינו", שכן קביעה כזו, "תביא גם היא בוודאות לערעור הדמוקרטיה ולאנרכיה".

המתינות המאוזנת נשמעת משכנעת, עד שבפיסקה האחרונה למאמרו מסביר נזרי שהציבור בישראל חצוי לחלוטין ביחסו לייעוץ המשפטי משום שב"ערוץ 14 והבייס הליכודי מהללים כל פעולה של הממשלה נגד היועצת", ואילו ב"עיתון 'הארץ' והבייס של המיליה המשפטי מהללים כל עמדה של היועצת נגד הממשלה". ההשוואה בין ערוץ התעמולה, ההסתה ותיאוריות הקשר שמשרת את ראש הממשלה לבין כלי תקשורת כמו "הארץ", שמבצע עבודה עיתונאית מבוססת עובדות, שומטת את הקרקע תחת כל היומרה לאיזון, שעליה עמל המחבר.

"יהירות שבאה עם תחושת נרדפות וכוח עצום היא שילוב מסוכן שמוביל להרס המערכת". הדובר: המשפטן פרופ' יובל אלבשן, בראיון לשלמה פיוטרקובסקי ב"מקור ראשון". אגב, אלבשן, שמינויו למנכ"ל ביטוח לאומי נפסל על-ידי ועדת מינויים בראשות שופטת בדימוס בשל חוסר כשירות, מדבר על נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית.

"מקורות בממשלה מספרים כי בליץ החקיקה המשפטית הכולל שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, בחירת נציב תלונות הציבור על השופטים על ידי ועדה עם פוטנציאל לרוב קואליציוני ופיטורי היועמ"שית הוצמדו אחד לשני בזמן קצר בכוונת מכוון", כותב יאיר אטינגר ב"ישראל היום".

"הרעיון: להעמיד את העליון על קרני הדילמה לבחור באיזה מהלך הוא מתערב לפסול או להגביל במסגרת העתירות שיוגשו או הוגשו נגדם. הנחת המוצא בממשלה, שכידוע מייחסת לשופטים גם מניעים ציבוריים ופוליטיים, היא כי בג"ץ יצטרך 'לבחור את המלחמות' שלו ולא יתערב בכל חוק או הליך פיטורים [...] בג"ץ יידרש לשורה ארוכה של החלטות, כאמור, בממשלה מקווים שלאור המסה שהצטברה, חלק מהמהלכים יצליחו 'לחמוק' מאותה ביקורת שיפוטית".

"ניכר שנתניהו קיבל החלטה אסטרטגית, ללכת למלחמה על כל המגרש", כותב עמוס הראל ב"הארץ". "זה לא היה שבוע מזהיר לדמוקרטיה הישראלית; והשבוע הבא עלול להיות גרוע ממנו. 'המבנה הדמוקרטי כולו יציב כמו מגדל קלפים', אומר אדם העוקב מקרוב אחר המתרחש".

"אנו עדים לתחילת ביעור חמץ של שלטון הפקידים המנופח במדינת ישראל", כותב הרב חגי לונדין בעלון השבת "גילוי דעת". "לבריוני השמאל, שמאיימים 'לצאת לרחובות' וב'מלחמת אחים', יתברר שהם אויר חם. רוב הציבור היהודי במדינת ישראל הוא מסורתי ולאומי, וכך רוב כוחות הביטחון שכעת פועלים בעזה; המיעוט הפרוגרסיבי ילמד זאת בדרך הקלה או הקשה".

רוגל אלפר מצטט ב"הארץ" כמה מילים שאמרה פרופ' טליה איינהורן בערוץ 14: "המשטרה כבר לא בידיהם, הצבא כבר לא בידיהם, השב"כ עוד מעט לא יהיה בידיהם, ובזה בעצם הסיפור נגמר". האלוף במילואים יפתח רון-טל החרה-החזיק אחריה והסביר כי השב"כ "החדש" יפתח "מחלקה יהודית" שתדכא את המחאה נגד הממשלה.

הסתה של הציבור לשנאה ועוינות

ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מאת נטע בר ולפיה בטורקיה נעצרו 261 גולשים, שפרסמו בימים האחרונים פוסטים במחאה על מעצרו של אקרם אימאמאולו, ראש עיריית איסטנבול ומי שאמור היה להיות מועמד האופוזיציה בבחירות הבאות לנשיאות. הנשיא הנוכחי, רג'פ טאיפ ארדואן, השולט במדינה מאז 2003, לא בוחל באמצעים כדי לבצר את שלטונו.

לפי הידיעה, שר הפנים הטורקי עלי ירליקאיה הודיע אתמול כי המשטרה זיהתה 261 "מנהלי חשבונות חשודים" ברשת, שעל פי החשד פרסמו תוכן שעבר על חוקים בנושא "הסתה של הציבור לשנאה ועוינות" ו"הסתה לביצוע פשע". עוד מדווח כי הרשויות בטורקיה הגבילו את השימוש במדיה חברתית ברחבי המדינה, כולל ווטסאפ.

עבור כל אדם שוחר חופש, המעצר של מועמד האופוזיציה ומעצר אזרחים שצייצו ביקורת אמורים להיתפש כהתפתחות מדאיגה. אראל סג"ל רואה זאת אחרת.

"'דיפ-סטייט' - המדינה העמוקה - זו לא אגדה אלא עובדה. לא תיאוריה אלא מציאות", הוא כותב הבוקר בטורו שבמוסף "ישראל השבוע" ב"ישראל היום". "בטורקיה, מולדת המושג, הצבא ומנגנוני הביטחון האחרים פעלו כשומרי הסף של המשטר החילוני. נאמני אטאטורק. הם סילקו ארבעה ראשי ממשלה שלא מצאו חן בעיניהם, וניסו הפיכה נגד ארדואן. תחת דגל ההגנה על החילוניות והצלת המערביות, הקצינים גם שימרו את המעמד ואת הפריבילגיות שלהם ושל צאצאיהם. ארדואן לא היה יכול להשתלט על טורקיה, עד שפירק את המדינה העמוקה הישנה ובנה אחת משלו".

אני מאוהב, מאוהב, מאוהב

אַתָּה הוּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד סֶלָה

אֲנִי מְאֹהָב, מְאֹהָב, מְאֹהָב

לֹא רָאִיתִי עוֹד כָּמוֹךָ חֲתַן כַּלָּה

אֲנִי מְאֹהָב, אֲנִי מְאֹהָב, מְאֹהָב

 

וַדַּאי אַתָּה בָּאתָ בִּשְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת

אַתָּה תִּקַּנְתָּ אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת

הִנְּךָ מֵאַחֵד אֶת כָּל הַסְּפִירוֹת

אֲנִי מְאֹהָב, אֲנִי מְאֹהָב, מְאֹהָב

 

בַּקְּדֻשּׁוֹת, אַתָּה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

אֵלֶיךָ עֵינַי תַּחְתּוֹנִים וְעֶלְיוֹנִים

לְךָ מְיַחֲלִים חַיִּים וְגַם מֵתִים

אֲנִי מְאֹהָב, אֲנִי מְאֹהָב, מְאֹהָב

 

הוֹ אֲהוּבִי, הִנְּךָ אָהוּב נִשְׁמָתִי

בַּעַל יֹפִי פְּנִימִי שֶׁאֵין לוֹ שֵׁנִי

גְּדֻלָּתְךָ מַמְלָכוֹת עַד אֵין סוֹף וַדַּאי

אֲנִי מְאֹהָב, אֲנִי מְאֹהָב, מְאֹהָב

(מתוך שירת המאמינים השבתאים, מוסף "הארץ")

בחצר האחורית

במוסף "הארץ" משוחחת שני ליטמן עם עו"ד מיכאל ספרד. ראיון ארוך ומעניין. הנה משפט אחד מתוכו: "אי אפשר לחשוב שנקיים פה דמוקרטיה עם פלורליזם וחופש אקדמי והפרדת רשויות ובית משפט שמגן על זכויות אדם, כשבחצר האחורית שלנו יש מתקן עינויים. זה פשוט לא עובד כך".

המלחמה בעזה

כלי התקשורת בישראל שאינם "הארץ", גם אלה שמביעים התנגדות לניסיון ההפיכה המשטרית שמובילה ממשלת נתניהו, לא מוצאים לנכון לדווח על פשעי הכיבוש ולא חושבים שצריך להטריד את הציבור היהודי בישראל בעובדות על המתרחש בעזה.

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע מה שנראה כרשמים משיחות שקיים עם הרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי. בין היתר מתואר אירוע מהשבוע הראשון למלחמה.

"כשהלוי הציג לקבינט את פעולות צה"ל ב-48 השעות הראשונות למלחמה, הוא ציין שחיל האוויר תקף 1,500 מטרות בעזה", מציין ברנע. "זה מספר עצום, שדורש יכולות מודיעיניות ומבצעיות חריגות. נתניהו התפרץ בכעס, צעק ודפק על השולחן. 'למה לא 5,000?' הטיח ברמטכ"ל. 'אין לנו 5,000 מטרות מאושרות', השיב הלוי. 'לא מעניין אותי מטרות", החזיר נתניהו. "תוריד בתים, תפציץ עם כל מה שיש'".

השבוע פתחה ישראל בשלב ב' של מלחמת עזה, המכונה כעת "עוז וחרב" במקום "חרבות ברזל". המבצע נפתח במתקפת פתע שבה נהרגו מאות פלסטינים, בהם בכירים במנגנון הפוליטי של חמאס. "מאות אנשי בליעל חוסלו במפתיע במאורותיהם ברצועת עזה", מתפייט חגי סגל ב"מקור ראשון".

ב"ידיעות אחרונות" ממלא הכתב יואב זיתון את חזיהם של הקוראים בגאווה. "התקיפות מדויקות, כירורגיות, ומכוונות נגד מפקדים ופעילים מרכזיים בחמאס", הוא כותב על פעולות צה"ל אתמול. בידיעה של זיתון לא מוזכר מספר ההרוגים הכללי מהימים האחרונים, ממנו עלול להשתמע שבתקיפות הישראליות נהרגו גם בני משפחה של אנשי חמאס, בהם נשים וילדים.

כך גם בידיעה מאת אבי אשכנזי ב"מעריב". אשכנזי ועורכיו מספקים לקוראים מידע רק על שני מחבלים בכירים שחוסלו: ראש מרחב ח'אן יונס במנגנון הביטחון הכללי של חמאס ומי שמוגדר "מחבל מרכזי" במערך הברחות אמצעי הלחימה של הג'יהאד האסלאמי.

"צה"ל פועל קרקעית בעזה", מבשרת כותרת ב"ישראל היום". החטיבה האחרונה בידיעה על המבצע החדש נושאת את הכותרת "500 הרוגים בעזה". "אתמול", כך לפי לילך שובל ושחר קליימן, "דווח בכלי תקשורת פלשתיניים על עשרות הרוגים ברצועה, ביניהם מחבלים רבים". זה ניסוח מעוות להחריד. אכן דווח אתמול בכלי תקשורת פלסטיניים על עשרות הרוגים ברצועה, אך בעוד התקשורת הישראלית כותבת על המחבלים, התקשורת הפלסטינית שמה את הדגש על תינוק שנהרג, לצד נשים וילדים רבים.

ב"הארץ" מעדיף עמוס הראל לשון יבשה: "הבכירים האלה, שכנראה לא חשו סכנה בזמן הפסקת האש, נהרגו לצד רבים מבני משפחותיהם", הוא כותב. "לדברי חמאס, בהפצצה הראשונה נהרגו יותר מ–400 בני אדם, בהם כמאה ילדים".

"חמאס: 85 נהרגו אתמול מאש צה"ל", נכתב בכותרת בשער "הארץ". לפי הדיווח בפנים העיתון, מספר ההרוגים הרשמי בעזה מתחילת המלחמה, לפי חמאס, עומד על 49,617. מחבלים, פעילים, משתפי פעולה, אזרחים, גברים, נשים, קשישים, ילדים, תינוקות. בחמאס טוענים שבמתקפת הפתע השבוע נהרגו אזרחים רבים מפני ש"בישראל לא היססו לפגוע בפעילים גם אם היו לצד בני משפחותיהם או שהו באזורים צפופים".

בפתח החינמון השבועי "בשבע", שפונה לקהל דתי ימני, מסמן העורך עמנואל שילה את מטרות המלחמה החדשה: "לא לחתור לשום הסכם עם חמאס מלבד הסכם כניעה. לפעול בעוצמה, בתבונה ובמוסר לחימה יהודי ראוי השומר על חיי חיילינו. לכבוש את עזה כולה, להשליט בה ממשל צבאי, לפרק את חמאס, ולמצוא ולשחרר את אחינו החטופים".

עמיתו לעיתון, יוני רוטנברג, מחרה מחזיק אחריו: "בחודשים הקרובים אנחנו רוצים לראות מהלך צבאי שיכלול כיבוש מלא של הרצועה, השלטת משטר צבאי ישראלי שיביא לחיסול חמאס, החזקה בשטח ללא הגבלת זמן במודל אזור החיץ הסורי והנעת חזון טראמפ לעזה בצורה מעשית וזריזה". ומה באשר לחטופים? "ככל שיגיעו תוך כדי הלחימה הצעות מעשיות מחמאס לשחרור חטופים במתווים דומים לעסקה של נובמבר 2023 – יש לקבלן בברכה".

עמית סגל, ככל הנראה העיתונאי בעל מוטת התפוצה הרחבה בישראל, לא כותב בטורו שב"ידיעות אחרונות" מה צריך להתרחש בעזה אלא מה יתרחש בפועל בעזה, לפי תוכניתו של הרמטכ"ל החדש אייל זמיר: "סדר הפעולות הוא הפצצה אגרסיבית, פינוי אזרחים ואז כניסה קרקעית". בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מזכיר יואב זיתון תוכנית דומה של הרמטכ"ל: "העברה של מאות אלפי עזתים מצפון הרצועה לאזור אחר כדי לטהר את האזור ממחבלים".

ומה אחרי ה"העברה" וה"טיהור", שהם למעשה שידור חוזר של מה שקרה ברצועה בשנת המלחמה? סגל וזיתון לא כותבים, אבל חבר בכיר בממשלה מנדב את המידע. מדובר בשר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמכהן במקביל כשר במשרד הביטחון. בראיון שהעניק סמוטריץ' לאיתי אליצור מעלון השבת "גילוי דעת" מתייחס השר למה שצפוי כעת בעזה.

"עכשיו, כשנחזור להילחם, נילחם בצורה אחרת לחלוטין. כיבוש מלא של רצועת עזה, פירוק מלא של חמאס, גם אזרחית, והוצאה של העזתים החוצה", אמר סמוטריץ'. לדבריו, מעתה "אין יותר אוכלוסייה כמגן אנושי".

סמוטריץ' מבקש להרגיע את קוראי עלון השבת, שאולי מפקפקים במחויבות הממשלה ל"ניצחון מוחלט", הסיסמה שטבע נתניהו בתחילת 2024, לאחר שהתאושש מההלם שאחז בו. "אתם תראו בתקופה הקרובה שחוזרים למלחמה בצורה אחרת, גם עם הרבה מאוד כוח צבאי ונחישות ואמונה והקרבה, אבל גם סוף סוף עם הבנה של הזרוע האזרחית שצריכה להשלים את המהלך הזה של השמדה מוחלטת של היכולות האזרחיות של חמאס, הבנה שאי אפשר להפריד בין הדברים, ושלא יוצאים, נכנסים, יוצאים, אלא כובשים, נשארים, שולטים, לא מפחדים", מבטיח סמוטריץ'. "אנחנו נישאר בעזה לתמיד. ואנחנו נוציא את העזתים. זאת עבודה ממושכת, אבל זה יקרה. [...] זה חלק מארץ ישראל ונישאר בה לתמיד ונקים בה התיישבות".

ובינתיים, בעיתונות הפלסטינית

????עיתונים פלסטינים- 21.3.25 |
???? אל-קודס- החלה הפלישה הקרקעית; 110 שהידים, עשרות נפגעים מציפים את בתי החולים
♦️עקירת תושבים במחנות ג'נין וטולכרם. הריסת והצתת עשרות בתים
????אל-איאם- 100 שהידים.. תקיפות והודעות פינוי בחאן יונס ובית לאהיא
???? אל-חיאת- הדם.. העד והשהיד#القدس
#الأيام… pic.twitter.com/H0ibLwIvP5

— Yasser Okbi (@OkbiYasser) March 21, 2025

דילמות של צלפים

כתבת השער במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" היא מונולוג של צלף צה"לי שהשתתף במלחמה בעזה. דוגמה ומופת לתקשורת המיליטריסטית הישראלית, במיטב המסורת של יורים ובוכים.

הצלף, שנותר עלום שם, מתאר בפירוט את מעשיו מה-6.10.23 ועד שסיים את שירותו ברצועה. את ההרגשה המוזרה כשהרג "מחבל ראשון" ואז כיצד החריגות הופכת לשגרה. "אני רואה מחבל בכוונות, לוקח קליקים, יורה, מוריד אותו וזהו. בשטח הזה אין אזרחים, רק מחבלים. מי שנכנס לפה, כך הפקודה, בן מוות. והם ממשיכים להגיע. עוד אחד ועוד אחד. ואנחנו מורידים אותם, והרחוב מתמלא גופות, כולם עם הנשקים עוד עליהם".

בין לבין מתעוררות הדילמות. "נכנס לנו לציר בחור שדוחף בחור אחר על כיסא גלגלים". הצלף מתלבט, ומקבל פקודה "להוריד" את זה שדוחף את כסא הגלגלים. "ואז זה שיושב על הכיסא מוציא נשק מתחת לשמיכה שכיסתה אותו". גם הוא, מתברר, מחבל. גם הוא מחוסל.

אבל הספק מנקר בלבו של הצלף. שמא לא היה זה מחבל?

למחרת "נכנס לנו לכוונת קשיש עם מקל הליכה". שוב דילמה. עד שפתאום הקשיש מצית רכב, מעיף את המקל ורץ לאחת הסמטאות מבלי שהצלפים יספיקו לפגוע בו. "דילמות של צלפים הן מורכבות", כותב הצלף.

"פעם אחת היה איזה מחבל עם נשק שאני כבר עליו בכוונת, ובשנייה האחרונה, פתאום נכנס לי לכוונת ילד קטן, אולי הבן שלו. לפעמים הם סתם מסתובבים עם ילדים כדי שיגנו עליהם, זה דברים שראינו כבר. בגבול הרצועה הם היו באים לגדר עם ילדים קשורים להם לרגליים, ואז אתה לא יכול לירות עליהם כי הם יודעים שאתה יורה רק לרגליים. ולא יריתי. אז למה שם לא ובמקרים אחרים כן? הכל עולה לי, הכל מציף אותי".

הדילמות, הספקות, כולן מתבררות כסרק ושווא. לפי המתואר בכתבה, כולם שם מחבלים, ואלו שלא נראים מחבלים הם מחבלים בתחפושת. ואם באמת יש ילד חף מפשע, הצלף לא יורה. אבל הצלף בכל זאת מתייסר. בסיומה של חופשה קצרה בישראל הוא לא מסוגל לשוב לעזה, הולך לקב"ן ומאובחן כסובל מפוסט טראומה.

"עכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב, השמחה חזרה לחיים שלי", הוא כותב בסיום הטקסט הארוך. "אני נוסע, מטייל וממשיך לטפל בעצמי. אני גם מבין שאני ילד יהודי שגדל בישראל, הפך לחייל ונלחם במלחמה של העם שלו. ואני גם מבין עוד משהו: שלמרות המחירים, למרות הכאבים – לא הייתי עושה שום דבר אחרת".

ב"ידיעות אחרונות" מגדירים את תיאורי הצלף "מונולוג מצמרר", אך הצמרמורת היחידה שעולה היא מפשיטת הרגל העיתונאית. הצלף, לפי תיאורו, ראוי לשבח על מלחמתו במחבלים. "ידיעות אחרונות" ראוי לבוז. לא חסרים תיאורים, עדויות, הוכחות ותיעודים של ילדים שנורו בעזה בראש או בחזה. אלה לעולם לא יגיעו לתקשורת הישראלית מחוץ ל"הארץ". בכיריה וזוטריה שומרים על מעטה אטום של בורות, לבל יידע הציבור מה נעשה בשמו. גם כעת, כשהמלחמה שבה להשתולל.

את המונולוג של הצלף מביא עמיחי אתאלי. לפני כמה שבועות פרסם טור דעה שבו קבע: "אין שום תוחלת לרצועת עזה. שטח קטן וצר, גם ככה תנאי הפתיחה שם גרועים. והחומר האנושי שמונח על אותה פיסת אדמה הופך את השיקום לבלתי אפשרי. תרבות של מפלצות אדם, מנטליות של רצח ושנאה". על רקע הכרזת טראמפ בדבר הצורך להעביר את האוכלוסייה העזתית אל מחוץ לרצועה כתב אתאלי: "רצועת עזה שבורה לחלוטין בימים אלה. אין בדל של צדק שהחיות שמאכלסות אותה כרגע ייהנו מפירות השיקום שלה".

גואל בא לעולם

גּוֹאֵל בָּא לְעוֹלָם מִקְּלָארָה וּמִמָּרְדְּכַי

בְּסִימַן דָּוִד בֶּן יִשַׁי נוֹלַד גּוֹאֵל שַׁבְּתַי

הִבְהִיק אוֹרָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ, הִתְעוֹרְרָה שִׂמְחָה

אָהוּב אָהוּב שַׁבְּתַי צְבִי

יָדִיד אָהוּב אָהוּב שַׁבְּתַי צְבִי

וְאָמְרוּ: בָּרוּךְ הַבָּא וְגַם בְּשֵׁם אֲדֹנָי

וְנֹאמַר מִי שֶׁבֵּרַךְ עַל הַגּוֹאֵל הָאֲמִתִּי

אָהוּב אָהוּב שַׁבְּתַי צְבִי יָדִיד אָהוּב

יָדִיד אָהוּב אָהוּב שַׁבְּתַי צְבִי

טוֹבָה, לֹא קַיָּם גּוֹאֵל אַחֵר, שְׁלִיחוֹ שֶׁל אֲדֹנָי

 

מָשִׁיחַ הוּא וְלֹא אַחֵר אָנוּ מַאֲמִינִים

וֶאֱמוּנָתוֹ קְדוֹשָׁה אָנוּ מוֹדִים

(מתוך שירת המאמינים השבתאים, מוסף "הארץ")

המנדט של עיתון כלכלי עסקי

הכותרת הראשית ועמודים 2-8 בגיליון סוף השבוע של "גלובס" מוקדשים לראיון מקיף ראשון שמעניק שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לכלי תקשורת כלכלי. שלא במפתיע, הוא בוחר ב"גלובס", העיתון שנוטה חסד לממשלת ההפיכה המשטרית של נתניהו.

"מטבע הדברים ניתן לראיין את סמוטריץ' בתחומים רבים על המנעד שבין פוליטיקה לכלכלה", כותבים המראיינים אורן דורי ובר לביא כהקדמה לראיון הארוך. "בראיון הזה בחרנו להתמקד בעיקר בכלכלה. חשבנו שרגע לפני התקציב חובתנו היא למקד את הראיון בסוגיות כלכליות ובנגזרותיהן הפוליטיות בלבד. אלה הנושאים בהם סמוטריץ' ממעט לתת דין ודברים לציבור וזה גם המנדט שלנו כעיתון כלכלי עסקי".

היומרה ראויה לשבח. הביצוע לוקה בחסר.

"דיוני תקציב 2025 שיאושר בשבוע הבא היו מדכאים כי ציירו מסלול לתאונה ידועה מראש. בין שלל סעיפי התקציב אין תרומה. שום דבר טוב לא מאיים עלינו משם, מכיוון שאף אחד לא עסק בעשיית טוב - אלא במינימום הנדרש לתחזוקת הקיים. כלפי חוץ נשמרה מסגרת פיסקלית מרוסנת, באמצעות העלאת מסים וקיצוץ חד בהוצאה האזרחית; בפנים - נעשתה מלאכת מחשבת להסוואת כספים התאבדותיים שמתמרצים נאמנות", כותב הבוקר אבי בר-אלי ב"דה מרקר".

במוסף "עסקים" של "מעריב" משוחחת ליאת רון עם אסטבן קלור, פרופ' לכלכלה פוליטית באוניברסיטה העברית. “אנחנו במיתון", הוא קובע. “כי יש לנו תוצר שלא רק שלא גדל שנתיים ברציפות, אלא שלילי. בשנה שעברה התוצר לנפש בישראל עמד על 0.9%, כשהגידול באוכלוסייה מעל 2%.

"[...] אני פחות אופטימי, כי אני לא רואה שום שינוי מבני שיגרום לי להאמין שהמשק הישראלי יתאושש. אני רואה מגמה של עלייה בהוצאות הביטחון לצד גידול במגזר החרדי, שהוא פחות פרודוקטיבי ונתמך על ידי שאר האוכלוסייה. שני המרכיבים האלה מדאיגים אותי.

"המלחמה ממומנת באמצעות הגדלת החוב והגירעון התקציבי, בלי לקצץ בהוצאות המדינה. אין לנו רזרבות כאלה. אם המדינה תצטרך עוד כסף, היא תנפיק עוד אג"חים. בשנה השלישית של המלחמה יחס החוב-תוצר עלה באופן חד ודירוג האשראי ירד. הממשלה לא מתאפיינת במשמעת פיסקלית, לא קיצצה בכספים הקואליציוניים ובמשרדים המיותרים, והיא לא מוכנה להיכנס מתחת לאלונקה בשום אופן, גם אם מדובר בקיצוצים סמליים.

"בתקציב החדש היא לא מקצצת בקצבאות או בהוצאות, אלא מעדיפה לעשות קיצוץ רוחבי טיפש. כל האמירות של ראש הממשלה ושל שר האוצר, שאין לנו בעיה לממן את המלחמה, חסרות בסיס. גם ב-2023 וגם ב-2024 חרגנו מיעד הגירעון. לקראת תקציב 2024 שר האוצר דיבר על 4.5% גירעון, כשסירב לקצץ בכספים הקואליציוניים, וסיימנו עם גירעון של 6.9%. כל אחוז בגירעון שווה ערך ל-20 מיליארד שקל. גם עכשיו, לקראת הכנת התקציב, דיברו על גירעון של 4%, והיום כבר מדברים על 5%, והתחזיות בשוק נוקבות במספר יותר גבוה. שוב - הכל תלוי ביציבות הפוליטית ובעצימות המלחמה".

"באוצר מתגאים בגיוסי האג"ח הגדולים", מציינת רון.

“והריביות שאנחנו משלמים עליהם הולכות ועולות", משיב פרופ' קלור. "אנחנו מפנים יותר מקורות לתשלום החוב. אם התחלנו את המלחמה ביחס חוב-תוצר של 60%, שהיה מרשים, היום אנחנו עומדים על 70%".

רון מציינת כי לפי שר האוצר, המלחמה טובה לכלכלה. "לא יודע על סמך מה הוא אמר את זה", משיב פרופ' קלור. “הייתי אומר לשר האוצר שהצמיחה לנפש ורמת החיים של אזרחי ישראל ירדה משמעותית, ובתקציב הוא פספס הזדמנות לעשות רפורמות משמעותיות ולשנות סדרי עדיפויות. יעברו עוד כמה שנים טובות עד שרמת החיים של אזרחי ישראל תחזור לזו שהייתה לפני שסמוטריץ' נכנס לתפקידו. אין שום דבר בתקציב שמבטיח שהשנה הבאה תהיה קשה, אבל אנחנו משקיעים כדי שבעתיד יהיה טוב יותר. אנחנו תומכים בצורה חזקה יותר באוכלוסיות לא פרודוקטיביות, אין השקעה בלימודי ליבה בחינוך החרדי, בתשתיות, במערכת המיסוי או בתמריצים לאזרחים [...] שנתיים שאנחנו נתונים במשבר - והתקציב לא מכיל שום רפורמה חשובה, אלא מקבע מצב לא טוב ומתמרץ מערכות חינוך שלא מוכנות להתגייס ולהיכנס לשוק העבודה".

כמעט אף אחת מהטענות והביקורות שמטיח פרופ' קלור בשר האוצר, ושכמותן מעלים כלכלנים רבים כבר חודשים ארוכים, אינה מופנית לסמוטריץ' בראיון שנערך עמו ב"גלובס". כשהוא כן נדרש להשיב לשאלה לא נוחה, הוא מאשים את כולם חוץ מאת עצמו.

הראיון נפתח בהכרזה של השר כי בתקציב שלו "כולם נושאים בנטל. זה מאוד מאוזן והגיוני. יש הקפאת מדרגות מס, העלאת מע"מ, מס יסף, הרווחים הכלואים, הקפאת שכר במגזר הציבורי. זה מתחלק בין כולם". המראיינים מציינים כי האוצר ויתר על הקפאת קיצבאות והעלה מסים לעובדים אבל סמוטריץ' מנצל את השאלה כדי לטעון שגם "הציבור החרדי" נושא בנטל שכן קצבאות הילדים הוקפאו. מעבר לכך אין כל דיון בראיון על הנטל שנושא מעמד הביניים בישראל כדי לממן את החברה החרדית.

עוד מילים וביטויים שלא מופיעים בראיון הארוך עם סמוטריץ' בנושאי כלכלה: מיתון, חוב, תוצר לנפש, צמיחה לנפש, יחס חוב-תוצר, לימודי ליבה.

סמוטריץ' כן נשאל על הגירעון ואומר בתגובה: "זה נכון שאני לא ממש עומד ב־4%. לכן אני מאוד מקפיד לא לחצות את הקו של 5%".

המראיינים שואלים את סמוטריץ' איך הוא יכול להגן על הכספים הקואליציוניים וריבוי משרדי הממשלה, והוא בתשובה טוען כי ידיו כבולות, שכן "זה אירוע קואליציוני", מה גם שהיציבות הפוליטית "לא פחות חשובה לכלכלה מאשר 30 מיליון שקל שהיו נחסכים מסגירת חמישה משרדים".

לראיון מצורפת אינפוגרפיקה אחת, תחת הכותרת "בשנה שעברה הצמיחה בישראל הכתיבה את התחזיות, ומה צפוי ב-2025?".

במציאות שבה שורדי שבי נאלצים לפתוח מיזמי מימון המונים וקהילות שלמות של מפונים כורעות תחת הנטל הכלכלי, השר סמוטריץ' מתגאה באזוני "גלובס" בבניית "קו ביצורים כלכלי": "עוטפים את הניצולים, עוטפים את המפונים, עוטפים את העסקים מכל רחבי הארץ".

בראיון ל"גלובס" סמוטריץ' לא חוזר על עיקרון כלכלת "בחוקותי תלכו", שהציג בעבר בראיון ל"משפחה". בכלל, כך נראה, השר יודע להתאים את המסרים לקהל היעד.

בראיון הנוסף עם סמוטריץ', זה שמתפרסם הבוקר בעלון השבת "גילוי דעת", מרחיב מעט השר בהשלכה של היותו בן הציונות הדתית על מדיניותו הכלכלית. "אני קודם כל שר אוצר של כל מדינת ישראל ודואג לכלכלה ודואג שהכלכלה תתמוך את מאמצי המלחמה בחזית ובעורף עד הניצחון וכו'", הוא אומר לאיתי אליצור. "אבל אני גאה לדאוג לצרכים של הציונות הדתית, כי כשאני דואג למפעלי החינוך של הציונות הדתית אני מגדל את החממות, את בתי הגידול, את המצע שעליו גדלים הלוחמים והמפקדים המסורים האלה".

לצד הצורך לוודא "שהכלכלה תומכת את מצב המלחמה", מוסיף סמוטריץ', "נכון לקבוע סדרי עדיפויות שיש בהם התיישבות ויש בהם בטחון ויש בהם עלייה ויש בהם זהות יהודית וערכים".

פרשת קטאר-נתניהו

השבוע התברר כי הדובר הביטחוני של ראש הממשלה נתניהו קיבל משכורת מאיש עסקים ששימש כצינור להעברת כספים מלוביסט של ממשלת קטאר.

"אירוע בלתי נתפס", מכנה זאת יהודה יפרח ב"מקור ראשון". "פלדשטיין עבד במהלך המלחמה כדובר ראש הממשלה לכתבים הצבאיים, אך לא היה לו סיווג ביטחוני ולכן לא היה יכול לקבל משכורת מהלשכה. יעלה על הדעת שפלדשטיין ממשיך לעבוד בלשכה ואת השכר הוא מקבל מכספים שמגיעים מקטאר?".

לדברי יפרח, "אם בישראל היה ימין עם דופק והכרה, מיליון ליכודניקים היו מרעידים את מצודת זאב בעקבות אירוע בלתי נתפס שכזה, ודורשים לעצור הכול עד שתוסר העננה ויובהר עד תום החשדות שהסביבה הכי קרובה לראש הממשלה מטעמם קיבלה כספים ממדינה ערבית המממנת טרור".

גדעון דוקוב, באותו עיתון, מסרב להתרגש. "יש סיבות טובות להמתין כרגע עם הקפיצה למחוזות ה'רעידת אדמה'", הוא טוען ומזכיר פרשות קודמות שנסגרו בקול ענות חלושה. "בינתיים אפשר לנשום עמוק ולהתעלם בנינוחות מהעיסוק התקשורתי האובססיבי ב'קטארגייט'".

מי שמקבלים את ההמלצה של דוקוב הם אוהדי נתניהו המושבעים, כמובן. אראל סג"ל לא מזכיר את הפרשה בטורו ב"ישראל היום". כך גם דרור אידר ואמנון לורד. עם זאת, ראוי לציין כי השלושה אף פעם לא היו, וגם הבוקר אינם, בולטים בנינוחותם.

בשולי החדשות

"אביגדור ליברמן הוא הבחירה הטבעית לראשות הממשלה", טוען ממי פאר ב"מעריב". מדי כמה שבועות מפרסם פאר את אותו הטור בשבח ליברמן, בעיקר בכלי התקשורת של אלי עזור (הפעם האחרונה היתה לפני פחות מחודשיים).

ענייני תקשורת

גור מגידו מדווח ב"הארץ" כי יקי אדמקר, פאנליסט קבוע ב"פטריוטים", דרש 12 אלף שקלים כדי לגנוז פרסום ביקורתי.

ב"ישראל היום" מתפרסמת מודעה המזמינה את הציבור להגיש מועמדות לתפקיד חברי הוועדה לאיתור מועמדים למועצת תאגיד השידור הישראלי.

"יום אחד, האישה האמיצה הזאת תקבל את פרס ישראל על שירות היסטורי למען הצדק", כותב הבוקר דרור אידר על כנרת בראשי, על רקע עבודתה ב"אולפן הפתוח", מיזם יוטיוב המקדם את קונספירציית "תפירת התיקים" של הנאשם נתניהו.

אומרים קדיש

יִתְגַּדֵּל שַׁבְּתַי צְבִי

יִתְרוֹמֵם שַׁבְּתַי צְבִי

יִתְעַלֶּה שַׁבְּתַי צְבִי

יִתְנַשֵּׂא שַׁבְּתַי צְבִי

יִתְפָּאֵר שַׁבְּתַי צְבִי

יִשְׁתַּבַּח שַׁבְּתַי צְבִי

יִתְקַדֵּשׁ שַׁבְּתַי צְבִי

יִתְעַטֵּר שַׁבְּתַי צְבִי

יִתְבָּרַךְ שַׁבְּתַי צְבִי

יִתְרַצֶּה שַׁבְּתַי צְבִי

(מתוך שירת המאמינים השבתאים, מוסף "הארץ").