בקי: אם נמשיך להיות רחמנים כפי שהננו עתה תמותת התינוקות בעזה עלולה [לרדת ועלולה] אף להשתוות לזו שבין ערביי ישראל. זה מצב מזעזע.
אשכול: האם אין יסוד לקוות שהציביליזציה תביא בנות ערביות לידי כך שילדו פחות תינוקות?
בקי: יעברו לפחות 15 שנה עד שזה יקרה. […]
אשכול: לגבי ערביי עזה, רוצה אני לקוות שיסתלקו מישראל [השלימה, כולל מעזה במקרה זה].
בקי: כיצד?
אשכול: אני מחפש אנשים שימצאו לכך פתרון.
בקי: אינך יכול לגרש. רק לעודד הגירה […, אבל] להניח שזה יפתור את הבעיה זו אילוזיה מאוד מסוכנת.
ראה"מ אשכול, ומנהל הלמ"ס פרופ' רוברטו בקי, שעסק גם בעידוד ילודת היהודים וצמצומה אצל הערבים. מתוך דיון בנושא "הפליטים בעזה", דצמבר 1967, שאין בו כל אזכור ודאגה למצוקתם. השיחה מתועדת בארכיון המדינה (תום שגב, 2005: 554). ההדגשות שלי.
כביש מספר 4 ליד ת"א, 2009.
בדרך כלל, כאשר מדברים על המאמץ הדמוגרפי של ישראל, מדברים על ארבעה סוגי-פרקטיקות היוצרים רוב מלאכותי, מתחזקים אותו, ומשווים לו חזות כמו-טבעית, באמצעות עידוד ודיכוי של לידות והגירה: מזה, הגדלת השיעור היחסי של יהודים באמצעות (1) הגברת הילודה והפוריות ובאמצעות (2) עידוד הגירת יהודים לארץ; ומזה, הקטנת השיעור היחסי של פלסטינים על ידי (3) עידוד הגירה שלילית של פלסטינים, ועל ידי (4) הפחתת שיעור ההריונות והלידות המוצלחים. אבל ישנו גם מאמץ אחר אשר זוכה להתייחסות מעטה, והוא בעל השפעה דמוגרפית גדולה. זהו המאמץ (5) לקצר את תוחלת חייהם של פלסטינים שכבר חיים ועודם כאן; או במילים אחרות, פגיעה במצב-הבריאות איננה רק אמצעי לפגיעה באיכות החיים ולעידוד הגירה, אלא גם משמשת לעיכוב מגמת-ההתארכות שלהם. כך מתבצעת למעשה כל הזמן הריגה שקטה ואיטית, שהיא בחלקה רשלנות-פושעת ובחלקה אי-השקעה מכוונת, וכפי שנראה בהמשך, המאמץ ליצירת "רוב דמוגרפי", מלמד על מגמה תרבותית מפחידה מאוד בישראל. במקרה הפחות גרוע, מדובר בחוסר-זעזוע מעצם גרימת המוות והפגיעה בבריאותם של אנשים חיים, על פי שיוכם הלאומי/דתי/אתני/מעמדי; ובמקרה הגרוע-ביותר מתחבאת ב"רוב הדמוגרפי" פנטזיה מודחקת ומוכחשת של רצח-עם.
"הרוב היהודי" ופערי הבריאות בין יהודים וערבים
בעיניי צריך לעשות את זה יותר חזק. דרזדן, דרזדן. השמדה של עיר! בסופו של דבר אומרים לנו שפני המלחמה השתנו, זה כבר לא הטנקים ששועטים, מולנו לא עומד איזה צבא מסודר. […] כל העם, מהזקנה והילד, הם צבא. זה עם שנלחם – לצורך העניין אני אקרא להם עם, אני לא מקבל את זה, אבל לצורך העניין – עם שנלחם בעם, אזרחים שנלחמים באזרחים. אני אומר לך שאנחנו […] חייבים לדעת […] שעלינו לא זורקים אבן. אני לא מדבר על טילים. עלינו לא זורקים אבן בגלל שאנחנו יהודים. […] גם אני רוצה שלום […] אני רוצה שערביי עזה יברחו למצרים. זה מה שאני רוצה. אני רוצה להרוס את העיר, לאו דווקא להשמיד את האנשים שבה.
אל"מ (מיל.) יהואר גל, בראיון לגל"צ, 12.1.09, במהלך "עופרת יצוקה".
הואיל והיהודים בישראל, בהכללה, רואים לעצמם אינטרס בכך שיהיו בארץ מעט פלסטינים ככל הניתן, הרי שכדי לשמר/להגדיל את יתרונם המספרי ולקבעו למשך זמן, עליהם לא רק להתערב בהגירה וברבייה, אלא גם בתמותה, ו"לדאוג לכך" שבני המיעוט המיועד ימותו יותר מהיהודים, או לכל הפחות, לא למנוע זאת. ככול שגובר הרצון ליצירה ושימור של "רוב יהודי", יותר אמצעים מוכשרים למען השגתו, ולא כולם נראים לעין. התפיסה של ערך-חיי-הערבי כפחותה זוכה לתרגום מעשי על ידי פגיעה במצב הבריאות שלהם.
הדרך המהירה ביותר לזרז את השבת-נשמות היא, אמנם, להרוג ולפצוע באופן קשה, אך בדרך כלל הריגות אלו הן הדדיות, ונובעות מהסכסוך ולא מתכנית-אב. גם בלי להפחית מחשיבות האלימות הישירה והעקיפה המופעלת בכיבוש-ממושך ובפעולות-צבאיות, הרי שהריגה כזאת קשורה בהיות הסכסוך אלים והדדי (גם אם לא סימטרי). בנוסף, זוהי הריגה בולטת ומכוונת, ולכן היא גם איננה "יעילה" מספיק. גם אם נגזים ונעריך את מספר הפלסטינים הלא-לוחמים שנהרגו באינתיפאדה השנייה בארבעת אלפים איש בשמונה שנים, עדיין נגלה שזוהי דרך מאוד לא יעילה להטות את "המאזן הדמוגרפי". דווקא משום שההריגה הזאת בולטת ומודעת, היא מעוררת ביקורת ומוגבלת. לעומתה, החבלה בבריאות היא מתודה שקטת-מצפון, ארוכת-טווח ויעילה, אשר מזרזת את היאספותם הקולקטיבית של כמה שיותר פלסטינים, באופן שיהיה אפקטיבי ופחות בולט לעין.
הבדל נוסף הוא שהריגה על ידי חבלה בבריאות, בשונה מן ההריגה במישרין, יכולה להיעשות רק על-ידי ישראל כלפי הפלסטינים, מתוקף שליטתה בהם, ואילו הם אינם יכולים להשפיע על מצב הבריאות בישראל, כי בניגוד למגפות, לדוגמה, מגדירי הבריאות אינם משפיעים על הבריאות של היהודים בארץ. כך, החבלה במצב הבריאות מזמנת תוצאה לא-צפויה (לכאורה) שלא צריך להצהיר עליה, ודווקא משום כך חשוב לומר במה מדובר: זהו תהליך של מאקרו-הרג אגבי, יעיל וסמוי. כשם שהרפואה המונעת הפכה למרכז המאמץ של ארגוני בריאות, כך אפשר לקרוא למדיניות החבלה בבריאות "הריגה מונעת".
עדכון-הבהרה:
- אינני טוען שיש תכנית אב. להפך. תכנית אב אומרת שהכול מודע ומתוכנן, ודווקא אז ההריגה מוגבלת, מבחינה "מוסרית".
- אני כן טוען שיש קשר בין האווירה התרבותית, של ספירת תינוקות וראשים, ובין התוצאה. אנשים פועלים בתוך אווירה שהיא אדישה למותו של האחר, ובאחרונה אף שמחים עליה. כך, השאיפות לרוב דמוגרפי ול"פחות ערבים" לא נותרות משאלות לב כמוסות, אלא מהוות קריאה לפעולה. וכמו הפעולות בענייני הגירה ולידה, כך גם בתחלואה ותמותה. אני פחות מקבל את הטענות לגבי הקמת מפעלים במטרה מוצהרת לזהם ולרצוח, כי, כאמור, זה מוציא את הלא-מדובר אל האור, וכולם "מזדעזעים" ממה שהם עושים. אבל, ראיה לעמדות כלפי החיים של האחר היא, שבפועל, כשיש מיעוט שפועלים להעביר סיוע הומאניטרי, יש תגובות מאוד לא אוהדות לסיוע, ואיחולי מוות ויסורים לאויב, ולמי שמגלה כלפיו אנושיות. במילים אחרות, הדברים לא נותרים איחול ותפילה, ותמיד יש מקום להשפיע לטובת העניין כשאיש לא רואה.
- נכון, יש גם לאדישות לתחלואה ומוות של שכבות חלשות. גם מהם לא אכפת. זה רק מחזק את זה שכאשר האחר הוא לא-רק מישהו שלא-אכפת-ממנו, אלא גם "האויב" בסכסוך שנתפס כ"הכול או כלום" – "או אנחנו או הם" – ובמיוחד, כאשר הסכסוך לובש פנים גזעניות, וכאשר ענייני הריגה הם חלק מהסכסוך הזה ממילא, אז שני הצדדים ינסו להרוג יותר ביריב, ויקדשו אמצעים פסולים. אלא שבעניין הבריאות, לישראל יש כוח עצום וחד-סטרי בשליטה על הבריאות הפלסטינית, ולא להפך.
- הישראלים אינם מקשה אחת. יש בהחלט רבים שמנסים אפילו לסייע למצבם הבריאותי של (ה)פלסטינים, והם לרוב וכים לנאצות רבות.
האפליה בבריאות הורגת
החברה היהודית מקיימת באמצעות מדינת ישראל שתי פעולות קבועות המקדמות מטרה זאת: היא פוגעת במערכת הבריאות הפלסטינית בשטחים הכבושים (שלה היא כביכול עוזרת); והיא גם מחבלת בתנאים מגדירי בריאות (בתוך ומחוץ לקו הירוק). שני גורמים אלו הורגים יותר מכול דרך אחרת, ומסווים את ההשפעה המכוונת בתוך כלל נתוני המיתה (שהרי כולנו מתים בסוף, יהודים וערבים, והדבר מְשווה למוות חזות טבעית).
כיצד הורגים באמצעות מגדירי בריאות?
"מגדירי בריאות" הם משתנים חברתיים, כלכליים ופוליטיים המשפיעים משמעותית על סיכויי התחלואה והמיתה. "התנאים מגדירי הבריאות" הוכרו על ידי מספר ארגוני בריאות כגון "ארגון הבריאות העולמי" של האו"ם ו"סוכנות הבריאות הציבורית של קנדה" כמשתנים אשר משפעים ביותר על איכות החיים של קולקטיבים. רק 2 מתוך 12 משתנים שקבע ארגון הבריאות העולמי של האו"ם כמגדירי בריאות, ורק חצי מן המדדים שקבעה הוועידה הלאומית למגדירי בריאות חברתיים בקנדה, אינם נתונים להשפעה משמעותית על ידי המדיניות הישראלית, בשטחים הכבושים, (והמצב מובהק יותר בתוך הקו הירוק). לישראל יש, אפוא, יכולת משמעותית לפגוע או לעכב את שיפורם, והיא אכן עושה זאת, הן ביישובים הפלסטינים בתוך ישראל והן בשטחים הכבושים: התברואה, הצפיפות, חוסר התכנון ומצב התשתיות, נגישות הדרכים, המצב ה(מאקרו) כלכלי, מחסור במזון ומים, זמינות שירותי הבריאות ואיכותם ו(במידה חלקית) אף חינוך.
דוגמאות לפגיעה במגדירי הבריאות הן: מחסור במזון ושתייה, עוני, הנזחת תשתיות, ממדיניות ההיתרים ו"תקיעת מקלות בגלגליה" של מערכת הבריאות ה"עצמאית" בגדה המערבית ורצועת עזה, כגון קביעת קריטריונים שונים לאזורים, חולים, מרפאות וחומרת המחלות, והערמת קשיים על תנועה של חולים, של עובדי מערכת הבריאות ושל ציוד רפואי. גם כליאתם של כול תושבי עזה בין הפטיש ברפיח לסדן בארז, במשך כמה שנים, היא כשלעצמה פגיעה בבריאותם הפיסית והנפשית. למשל, הגבלת המזון שמביאה למחסור בויטמין B12 בעזה, איסורי הכנסת מטהרי המים, מחסור בציוד רפואי, ואפילו המחסור במלט (המיועד גם לקבורה), קודמים במשמעותם הקטלנית לתקיפה הגדולה של דצמבר-ינואר 2008-9.
דוגמה הממחישה זאת היטב היא שלושה תינוקות, בני פחות מארבע, שמתו בדצמבר האחרון מכוויות קשות, שנגרמו להם בגלל המחסור בגז-בישול בעזה והאילוץ לבשל בנפט (שהוא, אגב, גם רעיל לבישול). למעשה, לא צריך ללחוץ על ההדק כדי להרוג, מספיקה יצירת התנאים ש"יעודדו" אותם למות "בעצמם". זאת מעין מקבילה של הגירה "מרצון" – כשם שההגירה "מרצון" היא בעצם הגירה כפויה מלאכותית ושקטה, כך גם המיתה ה"טבעית" היא התערבות וגרימת מוות שקטה, ברשלנות-מודעת ומעשה ידי אדם.
((באזורי A, כ-18% מהגדה, ישראל עדיין שולטת, אך פחות מאשר בשאר האזורים. השליטה בהם היא עקיפה, על ידי כך שהם מבודדים ומוקפים באזורים B (כ-22% מהגדה) ו- C (כ-60% מהגדה). התכנון הכולל נותר בידי ישראל. ואכן, באזורי A המצב פחות גרוע בתחומים רבים (לדוגמה: איסוף אשפה, ביוב, דרכים, זמינות שירותי רפואה, חינוך וכו') יחסית לשאר האזורים בגדה. שליטה דומה נעשית על התכנון של ישובים פלסטינים בתוך ישראל. דוגמה נוספת לכך ששליטה מרחבית, אשר מקיפה שטח מסוים מכול עבריו, למעשה מונעת גם את פיתוח, היא האופן שבו המצור על עזה מונע פיתוח בתוך עזה)).
קצת נתונים
אדריכלוּת התחלואה והמוות האגבי מקבלת ביטוי כמותי. ניקח לדוגמה את תמותת התינוקות לאלף לידות-חי, הנחשבת למדד הבריאות הטוב בעולם כיום. לפי נתוני הלמ"ס, בישראל 2007 עמד שיעור זה על פחות מארבעה, (2.9 בקרב יהודים ו-7.2 בקרב הפלסטינים-אזרחי-ישראל(!)). בקרב הפלסטינים בשטחים הכבושים עומד שיעור זה על 26 בקירוב. במילים אחרות, בעוד שבישראל ובהתנחלויות נדיר שתינוק יהודי מת (ביחס של 1:345), בשטחים הפלסטינים הכבושים, שבשליטת ישראל, מת כל תינוק שלושים ותשע בקירוב. בממוצע, בכל 10 משפחות פלסטינית בשטחים, מת לפחות תינוק אחד (כדאי לציין ששיעור תמותת-התינוקות יורד גם בשטחים, גם בישראל, ובכול עולם, בשל השיפור ברפואה העולמית, אך ישראל מעכבת את מגמת הירידה שלו בשטחים).
הנה כך מדווחת הלמ"ס ב-2008 על התמורות, בתוך הקו הירוק (ההדגשה שלי):
הן תוחלת החיים של הזכרים והן תוחלת החיים של הנקבות עלתה בשנת 2007 ב-0.3 שנים בהשוואה לשנת 2006. תוחלת החיים גבוהה יותר בקרב יהודים ו"אחרים" בהשוואה לערבים, ב- 4.0 שנים יותר בקרב זכרים וב-3.8 שנים יותר בקרב נקבות. שיעורי תמותת התינוקות ל-1,000 לידות חי בשנת 2007 המשיכו לרדת לעומת שנת 2006, בקרב יהודים ואחרים 2.8; בקרב ערבים השיעורים נשארו ללא שינוי 6.9.
בריאות ואי שוויון בשטחים הכבושים
חרף העמדה הרשמית-למחצה של ישראל כלפי תהליך השלום ועתיד הארץ, בפועל הפכה ישראל את הסכמי אוסלו על ראשם (בלי קשר לשאלה מה היה טיבם): מהבטחה למדינה עצמאית והעברת שטחים לניהול פלסטיני, למנגנון לייעול השליטה. ישראל הצליחה לשמר ואף להעצים את מדיניות ניהול החיים, הדיכוי, הטרור, הפיקוח והנישול, כאשר הרשות הפלסטינית הפכה כלי שהחליף את ה"נבחרים" מקומיים, (קודם היו אלה המוח'תארים וראשי הערים לשעבר).
מטרתה של מדיניות זאת תוארה היטב על ידי ראש המנהל הצבאי (שכונה בשפה אורווליאנית "מנהל אזרחי") הראשון בשטחים הכבושים.
כידוע, תנאי המחייה בשטחים הכבושים, באופן כללי, נגזרים מזהות דתית/אתנית/לאומית/לשונית: האם את/ה יהודי/ה או פלסטיני/ת. ברוב המוחלט של השטחים, חל חוק שונה על היהודים – החוק הישראלי, וחוק שונה על הפלסטינים – צבאי, עת'מאני, ירדני (למרות ההתכחשות הישראלית ללגיטימיות השליטה הירדנית) ובריטי (וגם חוק פלסטיני באזורי A, H1 ובתוך עזה). גם מגדירי הבריאות ושירותי הבריאות נגזרים באופן דומה על פי זהות החולה, באמצעות שליטה בתכנון, בהקצאת המשאבים ובכלכלה. לצורך המחשת העניין, מתנחל (יהודי), אשר מתגורר בשטחים, יזכה לשירותי בריאות ישראלים מלאים ובכללם ביטוחים בקופות חולים, פינוי של מד"א, ביטוח לאומי, הפניות לבתי חולים, קידמה טכנולוגית, סביבה תברואתית, חופש תנועה, אפשרות לעבודה בישראל, מזון, תנאי-תברואה ומים; ואילו שכנו הפלסטיני, באותו השטח, ושבהרבה מקרים על אדמותיו המתנחל יושב, נהנה מתנאים ירודים בהרבה.
גן ילדים פלסטיני בשטחים. לאה שקדיאל, מחסום וואטש.
גם בלי להיתלות בחוק הבינ"ל, קובע השכל הישר, שכאשר יש ריבון בשטח, ובוודאי כאשר מדובר ב-41 שנים של ריבונות בפועל, חלה עליו החובה לנסות-לפחות לספק לתושבים הנשלטים תנאים השווים לתנאים שבהם חיים אזרחיו (ועל אחת כמה וכמה כאשר נבנים יישובים חדשים אין מאין לתושביו, שעבורם מסופקים תנאים שנמנעים מן הישובים הקיימים). אפשר בהחלט לומר שיש מי שגורם, ביודעין, למצב שבו יש יותר חולים ומתים, ויותר מהר. מצב תברואה ירוד, זיהום האוויר והמים, יצירת מצוקת מים, יצירת מצוקת מזון ותזונה (ברצועת עזה ובכפרים בעיקר), טיפול רפואי לוקה גרוע לכלואים, יצירת מצב כלכלי שאיננו מאפשר טיפול, יצירת מצב נפשי קשה ועוד – כולם עוזרים "להקטין" את כמות הפלסטינים החיים והבריאים. וכאמור, בנוסף על הפגיעה במגדירי-הבריאות, יש גם פגיעה במערכת הבריאות המטפלת בפלסטינים בלבד: צוותי רפואה לא מורשים להשתלם בחו"ל, חלות הגבלות על הזרים המגיעים לרצועת עזה, נאסרת תנועה לחולים ועובדי-רפואה בין אזורים שונים, ובמיוחד מ/אל ירושלים ומ/אל עזה, יצירת מחסור בציוד וחלפים (בעיקר בעזה ובדרום הגדה) וכו'.
מ"איום דמוגרפי" – דרך "מוות לערבים" – ועד לבנאליזציה של ההריגה
"ערבי גבר-ערבי בקבר". מסגד ביפו, דצמבר 2008.
חנה ארנדט הזכירה לנו שרוב הרוצחים בשואה מעולם לא ראו הרג, אלא ישבו מאחורי שולחנות כתיבה, וגם במקרה זה לא צריך יותר מ"רוח מפקד" המקילה-ראש בהרג. ההמונים שאינם משתתפים פעילים, "לא-יצטערו" על צמצום במספר הפלסטינים ועל מותם. במובן זה "כולנו 'מוות לערבים'", כי 'כולנו' רוצים "רוב יהודי", ו'כולנו' רואים בו צורך קיומי שבִּלתו קיומנו נתון בסכנה. ראינו רואים שכאשר גזל, נקמה ורצח הם מוסדרים, ומוצדקים בבירוקרטיה רציונלית, הם נתפסים כלגיטימיים. כך היה בחלוקת נכסי הנפקדים "בהוגנות" ב-1948; כך מתארת תמר רימון-אור את הקריאה "מוות לערבים" כלינץ' לא מאורגן במשחקי כדורגל; וכך מתאר גם האלוף גזית (במיל') את הצורך שראו בצבא בהסדרת הנקם על ידי הצבא, על מנת למנוע נקם אקראי (עמ' 296). אבל הרג וגזל ספונטניים נחשבים לא-לגיטימיים, (ואולי כך הופכת גם הריגה מ'פשע' ל'מצווה' מרגע שמכריזים על "מלחמה").
עד מהירה מופנמת תפיסת המוות-לערבים, ועכשיו כבר לא רק אפשר שפלסטינים ימותו, אלא גם ההרג הפך למוּתר לאומי, חילוני ודתי. מבחינה לאומית-דתית זוכה הציטוט "טוב שבגויים הרוג" לעדנת פופולריות, ואיתו השוואות של הפלסטינים לפלישתים ולעמלקים על ידי הרבנות הצבאית, לא פחות. ומבחינה חילונית אמר הגיאוגרף פרופ' ארנון סופר (אונ' חיפה), מהוגי "תכנית ההתנתקות":
שני מיליון וחצי אנשים שיתגוררו ברצועת עזה [בעתיד הקרוב] – זה יהיה אסון הומניטארי. […] על הגבולות ייווצר לחץ מפלצתי. זאת תהיה מלחמת אימים. ולכן, אם אנחנו רוצים לשרוד, עלינו להרוג, להרוג ולהרוג. היום ובכל יום. אם נפסיק להרוג, נפסיק להתקיים. הדבר היחיד שמדאיג אותי הוא כיצד לוודא שהבנים והגברים שיצטרכו לבצע את הרצח הזה, יוכלו לחזור הביתה, למשפחותיהם, מבלי שאיבדו צלם אנוש".
מוסף סוף השבוע של הג'רוזלם פוסט, מאי 2004
סופר מספק כאן גם את התשובה לשאלה "עד כמה זאת הריגה מודעת ו/או מכוונת?". לפנינו מופע של בנאליזציה של גרימת המוות. הריגה אגבית בתודעה מודחקת, ונכונות לקבל את גרימת המוות (והתחלואה) כאמצעי שליטה לגיטימיים. "הערבים" הופכים לאובייקט-קולקטיבי-אנונימי, לנתון מספרי אלמוני, דבר המתאפשר גם באמצעות הפחתת ההיכרות האישית בסגרגציה, פחד, בידול לשוני, גזענות ודחייה.
אז מהו לדעתכם "הפתרון" שחיפש אשכול לירידה בתמותת הילדים הפלסטינים?
פוסט קודם בנושא דומה.
אמת מארץ ישראל 
אי אפשר להגזים בחשיבות המאמר הזה.
באופן אישי, אעשה הכל על מנת להביא אותו לידיעת כל אדם שאני מקווה שעדיין אינו כבוי לחלוטין, מבחינה זאת.
אישית תיעדתי העברה של מפעל כימיקלים רעיל בשם חכשורי מכפר סבא לטול-כרם, ממש 100 מטר מגבול הבתים.
מישהו, לא זכור לי שמו, רמז פעם שחברת החשמל מפעילה את ארובות תחנת הכוח באשדוד (או מכבה את המסננים, לא זכור לי במדויק) בכל פעם שנושבת רוח צפונית, על מנת להרעיל את האויר בעזה.
בנוסף, יש סרט דוקומנטרי בשם "The Anthrax Wars" שבו מוזכרת מדינה "ים תיכונית" מסויימת, ששיתפה פעולה עם דרום אפריקה בשנות השמונים המוקדמות במחקרים שנועדו לפתח חומרים שיובילו לעקרות על בסיס גנטי.
כל יהודי בעולם חייב לדעת שדברים אלה נעשים בשמו, בין אם הוא מודע ובחר בכך ובין אם לאו – שכן זהותו נוכסה על ידי ישראל
הציטוט של ארנון סופר מרתק ממש. זה מזכיר לי חלקי נאום של הימלר בפני אנשי ס.ס (קראתי אותו אצל ארנדט, אבל שמעתי עליו כבר קודם), בהם הוא מדבר בגילוי לב מבעית על כך שהעבודה המוטלת עליהם הינה עבודה קשה ומשחיתה אשר איננה ראויה לבני תרבות גרמניים. אלא שעליהם להתגבר על כך, על פי הימלר, מתוך תחושת החובה שלהם, ולבצע נאמנה את המשימה שהטילה עליהם ההיסטוריה, בין שהיא נעימה ותרבותית ובין שלא.
לגבי השאלה בסוף, אם אפשר להיות קצת פחות תקין-פוליטית, המצב בעזה גם מבחינת הפלסטינים היא בעיה. המצב כיום בעזה הוא שאונרוו"א תומכים כלכלית אוטומטית בכל ילד שנולד, ונוצר מצב מעוות שבו משפחות גדולות פי כמה מהיכולות הכלכלית שלהן לקיים את עצמן. זה לא מאוד שונה מהמצב שנוצר עם קצבאות הילדים בישראל. אני לא אומר שהמדינה צריכה להגביל את הילודה, או שלמשפחה ענייה אסור שיהיו ילדים, או שאונרוו"א צריכים להפסיק לתמוך בפליטים — אני פשוט חושב שמבחינה פנים פלסטינית תכנון משפחה הוא דבר שצריך להתחיל להתחשב בו. וברמה של המקרו תכנון משפחה ואם אונרוו"א תגיד "תשמעו, אנחנו נתן לכם קצבה רק ל-5 ילדים", אז אולי משהו ישתנה, ומשפחות יחשבו שוב לפני שיוולד הילד ה-9. כי השורה התחתונה היא שבעיות של אבטלה, עוני, צפיפות אוכלוסין, פשיעה (שהיא פועל יוצא של הקודמים), וכו' וכו' הם פועל יוצא של תכנון משפחה. מאידך יש קורלציה ישירה בין מעמד האישה, גודל המשפחה והמצב הכלכלי של המשפחה. גם באיראן, אגב, הבינו את זה — ולכן הרפובליקה האיסלאמית משקיעה המון מאמצים בהקטנת הילודה מסיבות מאוד דומות (טוב, אולי חוץ משיפור מעמד האישה).
נ.ב.,
כרגע יש בעיות באתר של דה לנסט (The Lancet אחד מהמגזינים הרפואיים החשובים בעולם), אבל כשזה יתוקן אני ממליץ לך לקרוא את הגיליון שהם פרסמו שנה שעברה שהוקדש לנושא של רפואה ובריאות בשטחים. יבשושי כמו שרק מגזינים מקצועיים יכול להיות, אבל ככה אני אוהב את הנתונים שלי.
פינגבאק: Tweets that mention מוות לערבים: כך מנסה ישראל לזרז את סופו של הפלסטיני הממוצע « אמת מארץ ישראל -- Topsy.com
מסכימה עם אורן. מסכימה אתך. תודה על ההשקעה, הבאת הנתונים והניתוח. אעביר הלאה.
קוראת בבלוג שלך כשמופיעה רשומה חדשה ותמיד מתרשמת ואוהדת .
קראתי את המאמר נחתי קראתי שוב ועדיין לא האמנתי, זוהמה אנטישמית מגמתית וחד צדדית שלא הייתה מביישת את הפולקישרביאובכטר, דוגמא קלאסית לכך שבאמצעות חיתוך טכסטים גס,שימוש מגמתי ומעוות בנתונים ויכולת רטורית לא רעה אפשר להאשים את כל אחד בהכל.
צר לי אבל אייל איבד את זה, תאוות הביטוי שלו וחוסר היכולת שלו להתעמת עם התפתחותו המאוחרת לאיש שמאל הפכה לשנאה עצמית מכוערת. תופעה מוכרת של הקצנה המקובלת בקרב חוזרים בתשובה.
אמת מארץ ישראל היה בלוג חשוב ואיכותי כשהוא התחיל, תהליך ההדרדרות שלו היה ארוך. זהו אני מסיר עצמי מרשימת המכותבים יש גבול לכל תעלול
בערד אין אוכלוסיה לא יהודית משמעותית גם לא בדימונה אבל שתי הערים חשופות לזיהומים קשים. מערכת הבריאות בפריפריה ליהודים וערבים טובה ונגישה פחות מאשר במרכז הארץ ובקרבת הערים הגדולות, קרי ערבי ממזרח ירושלים נגיש יותר מערבי או יהודי בדרום למערכת הבריאות.
מהעיוותים הקיימים של אפליית פלסטינים בנגישות בנה הכותב מפלצת קונספירטיבית המתיימרת לצמצום מספרם של הפלסטינים כמדינות מכוונת בלי שום הוכחה ותוך התעלמות מכך שהסטטיסטיקה בה הוא עושה שימוש כוללת גם ובעיקר תושבי אזורים בגדה שנמצאים בשליטה פלסטינית מוחלטת ובאחריות מערכת השלטון של הרשות.
הכיבוש רע ומרושע לנכבשים ולכובשים, לא צריך לעוות את תמונת המציאות בכדי להוכיח זאת, בטח לא באופן מגמתי, לא ענייני ומרושע שכזה.
טול קורה מבין עיניך, גלעד. אנשים לא מצטערים על מותם של בני אדם אחרים, ואחרים אף שמחים על כך. חלקם בעיירות פיתוח, ואחרים במצב נחות יותר, נחשבים אויב לא-אנושי ודמוני. זה בהחלט לא ייחודי ליהודים, ולכן זה לא אנטישמי, אבל זה קיים גם בישראל היום, הציטוטים מראים על כך, וחשוב לומר את זה, לא להפנות את המבט מעל רשימות התפוצה שמרגיזות אותך. קרא טוקבקים, צא להפגנות בשטחים, תפגין נגד המלחמות כשהן קורות, ותרגיש את השנאה. זאת השנאה, בשילוב עם שכרון הכוח והכיבוש המשחית שיוצרים כאן מצב מפחיד מאוד. זוהי האמת שמרושעת, לא הדימוי שלה.
מעניין גם מאיפה הביטחון הזה בטוב ליבם של אנשי השב"כ והשלטון, שהביעו במוצהר רצון לצמצם את מספר הפלסטינים-החיים, פוגעים בפועל במודע בבריאותם ואפשר גם להניח שיש דברים לא מוצהרים או לא מודעים. איזה "מסמכים מרשיעים" היית יכול לקבל? הביטחון שלך בהומאניות של צד לוחם (וכובש ותיק) מוזרה ביותר. מוטב היה אילו היית מפריך את הטענות, ולא מתלהם.
אין כאן קונספירציה. קונספירציה תאמר שיש תכנית אב. כאן המגמה היא חברתית כללית, אווירה, שבה פועלים בלי הוראות בעלי תפקידים.
(וסליחה, אבל אתה לא מכיר אותי מגיל צעיר, ואינך יודע כמה צעיר הייתי כשהתחלתי להיות פעיל פוליטית. רמז: זה יחסית מוקדם).
כל יום אני נוטל קורות מבין עיני, אני מפגין בשטחים ואני מסכן בפעילות הפוליטית שלי הרבה מאוד, מקום עבודה לדוגמא. אני חוטף אש מהימין בקמפוס אכל זמן שלא נאסר עלי לכתוב מאמרים קיבלתי טוקבקים של שנאה, אני הולך להפגנות אני רואה שנאה, אני אפילו נאבק בשנאה כנגד שנאה אבל אני לא מחפש תיאוריות שמתאימות לאתרי הסתה ימניים בכדי להצדיק את אמונתי, דעתי, זעמי, כעסי , אהבתי או שנאתי.
מה שאני לא עושה לא כאדם לא כחוקר ולא כהיסטוריון זה להגיע למסקנה מבוססת על חלקיות זוועתית של נתונים תוך התעלמות מאחרים, את החובבניות הזו אני משאיר לחובבי הנרטיבים הפוסט מודרניסטים. המאמר הזה שלך אייל גרם לכך שלמרות המחלוקות הרבות ביננו לאורך זמן, ההערכה שלי אליך כפובליציסט נפגעה לראשונה, האמון שנתתי לך כבעל דעה שחשוב לשמוע נגוז.
הכיבוש מרושע ולא הומני באלף מקומות, מקומות אפורים ויום יומיים מקורות שזועקים ברשעות ובכושר המצאה נתעב, אבל מה שכתבת כאן עבר את גבול עלילת הדם ומבוסס על כרעי תרנגולת. נו אשכול אמר משפט, אבל אשכול גם פתח את בתי החולים בישראל לפני אוכלוסייה פלסטינית. נו ובשב"כ מישהו העלה הצעה? אז מה לא השב"כ קובע מה קורה במערכת הבריאות. במערכת הבריאות הישראלית המרושעת שלכאורה פועלת בלי הוראות בשביל לחסל את האוכלוסיה הפלסטינית בלי תוכנית אב, מטפלים בתי החולים גם בחולים פלסטינים מהשטחים מעולם לא נאסר לטפל בחולים מהשטחים בישראל. גם כאשר קרו מקרים חמורים של עיכוב טיפול רפואי לבודדים הוא לא נמנע מהכלל. אני מציע לך לבחון את הנתון של טיפולים בפלסטינים חסרי ביטוח לדוגמא במערכת הישראלית, מטל מוסרי ונכון שבתי החולים הנאנקים תחת קיצוצי האוצר נושאים בו בעצמם.
אתה מאשים את ישראל האשמה מרושעת ולמרות הנתונים לכאורה שהבאת חסרת ביסוס. כך אתה פוגע בהאשמות מבוססות כי אתה עוזר לתועמלני הכיבוש להציג את מבקריו כשקרנים חסרי אחריות. מדינת ישראל הורגת ורוצחת חפים מפשע גם בלי התיאוריה הנבזית שהעלתה כאן, ואני רק יכול לתמוה מה גורם לך לכתוב מאמר כמו זה היום. מה תכתוב מחר? על זיהום אקוויפר ההר בשביל להרעיל את האוכלוסיה הפלסטינית? כי אין לי ספק שתחת שלטון ישראל אקוויפר ההר הזדהם כמו שאני יודע שמפעלים מזהמים עברו לשטחים, אבל הם עברו לשטחים לא בכדי לזהם את האוכלוסייה הפלסטינית למוות אלא מאותה סיבה שמפעלים מהעולם הראשון עוברים לשלישי, כי אין שם אכיפה של חוקי סביבה ועבודה.
דרך אגב בשביל קונספירציה לא צריך לעבוד בהוראת השלטון, ראה את עיקרון ה:לכוון לדעת הפיהרר.
"מעולם לא נאסר לטפל בחולים מהשטחים בישראל" – הכוונה ליהודים? כי לגבי פלסטינים, אני ממליץ שתתייעץ ברל"א לגבי איזה שמיניות באוויר זה דורש. ומה שהביא אותי למסקנות אלו היה עבודה ממושכת, יומיומית ודקדקנית אל מול מנגנוני הכיבוש – בנושאי בריאות. לא קמתי בבוקר משועמם וחיפשתי דברים שאינם שם. חוץ מזה, ההטיה בענייני בריאות קיימת גם כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל, שהטיפול באופן כללי, כפי שאתה כותב, "לא נמנע מהם מעולם", ובכ"ז תנאי האי-שוויון כל כך קיצוניים, והם לא במקרה בחלק התחתון של הריבוד. זאת אומרת, גם אם "תחזיק קבוע" את הסיבות הכלכליות, תמצא שיש אי שוויון מסוג אחר, שקשור בגזענות.
אני הייתי אומר, אגב, שגם הזיהום בעולם השלישי טומן איזה אדישות למחלות ולמוות של התושבים בו, או בפריפריה, או בשטחים. רק שבשטחים נוסף האלמנט של תחרות על הארץ וסכסוך אתני "על כול הקופה". ולא צריך כאן קונספירציות גדולות. האובססיה ל"רוב דמוגרפי" הביאה בעבר לביצוע פשעים, מתירה בהווה דחיקה והגירה כפויה, וזכויות ייתר למהגרים יהודים. כך גם הרצון לוודא שהערבים נשארים "מפגרים" מבחינה כלכלית ובריאותית, שהמשמעות האמיתית של זה היא הריגה, או לפחות קיצור-מגמת-ההתארכות של חיים.
ושוב, אתה יכול להגיד שזה לא משכנע אותך, גם בלי להשוות את כל מי ומה שלא אהבת לגבלס, או ל"תהליך הידרדרות ארוך".
אני מציע לך לקראת יום העצמאות של מדינת ישראל -מדינתו של העם היהודי לכתוב פוסט אחד חיובי על מדינת ישראל
וקצת אולי לראות את רוע אצל בני דודינו
סמלי-עצמאות זה לא הכול. אני מעדיף מדינה שהכול טוב בה חוץ מהסמלים, מאשר מדינה שהסמלים שלה מעולים, אך השאר רקוב.
אכתוב על מה שאני מאמין בו. ואני לא מאמין שזה הגיוני רק לחגוג את הצלחותינו, ולהתעלם ממה שפוליטי. אני כל הזמן כותב שהסיפור מורכב, ושיש טעויות פטאליות גם של אחרים, אבל זה לא מוריד העובדה שישראל היא זאת ששולטת בפלסטינים ובמצב, וזאת שיש לה את מרבית הכוח לשנותו. זאת אומרת לנו.
https://eyalniv.wordpress.com/stuff/#poem
כתבות מהיום:
צו לגירוש רבבות פלסטינים מהגדה
שר התשתיות מאיים להפסיק את המים לפלסטינים
פינגבאק: פה ושם בארצות נכר » ארכיון » תגובה לאבישי שטרח והגיע עד הבלוג הנידח שלי
תודה רבה רבה על ריכוז הנתונים והקריאה לילד בשמו. רק לפני כמה שבועות כתבתי על "הפקר הגוף" הפלסטיני, בהקשר של התעללויות, אבל כמו שאתה מראה, זה חלק משיטה כללית יותר. אגב, כל פעם שאני נתקל בציטוט מארנון סופר אני מצטמרר מחדש, בנק בלתי נדלה האיש הזה. יש לו יתרון נדיר – אין מחיצות בין התת-מודע למודע.
(קישרתי לדעתי ל"הפקר הגוף" אצלי).
(והוספתי לייתר ביטחון)
משעשע שאתה רוצה להכנס לתחום הזה..
כי אז הרי שצריך להכנס לתחום שהימין אוהב להכנס אליו אך השמאל שלא לדבר השמאל הקיצוני מפחד.
מכיוון שאם הולכים לבחון את מצב השטחים על פי מדדים של בריאות, תוחלת חיים ותמותת תינוקות.. הרי שאפשר ממש לטעון שהשליטה הישראלית בשטחים היטיבה עם הפלסטינים.
ישראל איפשרה לפלסטינים, כולל כמובן לא מבוטחים.. לקבל טיפולים במערכת הבריאות הישראלית..
המעשה הזה, איפשר העלאת תוחלת חיים ומדדי בריאות אחרים באופן דרסטי בקרב הפלסטינים.
דוגמה – על פי אתר הCIA תוחלת החיים הממוצעת ברצועת עזה היא 73.4 שנים.
לשם השוואה תוחלת החיים בטורקיה היא 71.9 שנים.
בגדה המערבית תוחלת החיים היא כבר 74.5.. רק סעודיה, מרוקו ונסיכויות הנפט מעל זה..
אם מסתכלים על ערביי ישראל (דיברת על דמוגרפיה הרי) הרי שתוחלת החיים שלהם כבר בכלל גבוהה יותר מזו של כמעט כל מדינות ערב (למעט חלק מנסיכויות הנפט) והיא באזור ה76 שנים..
אם מסתכלים על תמותת תינוקות הרי שבגדה מתים 15.9 תינוקות על כל אלף.. שוב, הכי נמוך במדינות ערב למעט סעודיה ונסיכויות הנפט.
כך שבכל אופן, במקומך.. לא הייתי נכנס לדיון הזה.. על פי מדדי בריאות קלאסים ועל פי סטיסטיקה יבשה.. הרי שהשליטה הישראלית בשטחים ממש עזרה לפלסטינים.
וכמובן שאם יש פה ניסיון לצימצום הבעיה הדמוגרפית.. הרי שזה אחד הניסיונות הכי כושלים בהיסטוריה :)
לנתונים תמיד כדאי להיכנס, גם אם הם מציגים תמונה מורכבת. אין לי כוונה לשנות את המציאות ולברור נתונים, אלא לומר שהאדישות לתחלואה ולמוות של אחרים קשורה ברעיון של רוב-דמוגרפי, ומייצרת אווירה שבה לכול-הפחות לא מצטערים על מוות של בני אדם, לפי קבוצתם האתנית, או במקרה הגרוע יותר – אפילו שמחים על כך.
הפערים שהצגתי הם בתוך הארץ, לא בהשוואה למדינות אחרות, משום שאין לדיון הזה קשר למדינות אחרות, ואין נתון "טבעי" של תחלואת-ערבים (ובמיוחד: למה אתה משווה דווקא למדינות אלו, ולא לאחרות)?, אלא רק נסיבות פוליטיות שיוצרות זאת. וכל זה בלי שהתייחסת לפער בין יושבי הגדה המערבית, היהודים והערבים.
הגישה לבריאות הישראלית, כמי שעסק בתחום, קשה ביותר, דווקא מאז אוסלו. ויש כאן גם פרדוקסים פנימיים (כמו ההבטחות להקים מערכת בריאות עצמאית, שהייתה אמורה להיטיב עם הבריאות הפלסטינית, ובגינה הופנו החולים הפלסטינים אליה בלבד; אך בסוף מחבלים בה והיא רעועה ומטורפדת, ולמרות זאת ההגבלות על החולים המנותבים אליה נותרו כאילו היא בשיאה). כנ"ל לגבי משמעויות המצור על עזה, שאינן מרחמות על בריאות הילדים, החולים וכו'. כך שישראל לא "מאפשרת" מתנות, אלא מקיימת את (חלק קטן מן) החובות החלות עליה. לצורך העניין, דווקא האוכלוסייה בשטחים מתמיינת באופן ברור ביותר בזכויותיה, לפי השיוך הדתי/לאומי/אתני שלה, וכך גם תוחלת החיים ותמותת התינוקות.
השוואה למדינות אחרות בהחלט רלוונטית לדיון הזה.
בין השאר אתה טוען שישראל מנהלת איזה שהיא קונספירציה מתוחכמת לפגוע בבריאות הפלסטינית ולגרום לפגיעה בתוחלת החיים שלהם (כביכול בגלל שהריגתם באופן ישיר יכולה להעשות באופן מוגבל בלבד, בעוד שפגיעה לא ישירה בבריאות שלהם היא יותר … יעילה..)
אבל אם בוחנים את רובם ככולם של המדדים לבדיקת מצב הבריאות בקרב אוכלוסייה מסוימת.. הרי שהפלסטינים במצב הרבה יותר טוב מדינות רבות כולל ממדינות שהרבה יותר מפותחות מהגדה ומעזה (ולכן ההשוואה למדינות אחרות רלוונטית.. היא מוכיחה שכל טענה על פגיעה מכוונת במצב הבריאות של הפלסטינית היא חסרת בסיס.. ולו מהסיבה שמצב הבריאות הפלסטינית יחסית למצבם.. הוא מצוין.
לדוגמה.. אין חולק שטורקיה מפותחת הרבה יותר מעזה..אך בכל זאת לעזה תוחלת חיים גבוהה מזו של טורקיה.. זה לא נובע מכך שהעזתים הם סופרמנים.. זה נובע מכך שלעזתים הייתה [ועדיין יש ,אגב, במידה כזו או אחרת] גישה למערכת הבריאות הישראלית)
בניגוד למה שאמרת – ישראל לא מחוייבת לאפשר לפלסטינים נגישות לבתי החולים שלה, בשום מקום באמנת ז'נבה לא תמצא מחויבות שכזו.. היא בחרה לאפשר זאת.
ברור לי שלא כל פלסטיני יכול לבוא לטיפולים בישראל ושאין לפלסטינים גישה חופשית – אבל מלכתחילה זה שיש נגישות -כל שהיא- נובע מלא יותר מרצון טוב, כן, רצון טוב.. של ישראל.
כך שלטעון שישראל פוגעת במכוון במצב בריאותם של הפלסטינים, לשם צימצום הבעיה הדמוגרפית.. זו עלילה..
אם בגלל שמלכתחילה מצב בריאותם הממוצעת של הפלסטינים הוא לא כזה רע בטח שלא יחסית למצבם.
ואם בגלל שישראל, בתחום הזה, דווקא הפגינה רצון טוב ואיפשרה לפלסטינים גישה לבתי החולים שלה.. דבר שהיטיב עם הפלסטינים בצורה משמעותית.
זאת בדיוק לא תיאורית קונספירציה. הדברים נעשים, כנראה, בלי תכנית אב. זהו הלך רוחות שבתוכו הדברים מתאפשרים.
לידיעתך, הגישה העזתית לבתיה"ח בישראל אפסית (ובאחרונה אפס), ובבתיה"ח בעזה יש מחסור חמור ברופאים וציוד, ואין לרופאים אפשרות לצאת להתשלם בחו"ל. אינני יודע על מה אתה נסמך בנחרצות שאתה קובע, אבל ההנחות שלך לגבי מצב הבריאות בעזה שונות לחלוטין מכול הדיווחים המגיעים מארגוני הבריאות העולמיים.
מדינת ישראל חייבת בחובות כובש, גם כלפיי עזה, ובהן לדאוג לאוכלוסיה הכבושה. הסיבה לכך היא שישראל צרה על עזה, חודרת למים ולאוויר (וליבשה) ומנהלת את מרשם האוכלוסין. בתוך כך, ישראל מחבלת ביודעין באופן קבוע במצב הבריאות שלהם, כגון איסור-הכנסה של מטהרי מים וסוגי מזון. דו"חות לא מעטים נכתבו על המחסור החמור בויטמינים ברצועה, המחסור בגז בישול, ובמלט, מים מזוהמים, מחסור בציוד, בעיות בתזונה ועוד. כל אלו נשלטים ונוצרים על ידי ישראל. כך שגם בתקופות שישראל סייעה לבריאותם (וזה כבר לא המצב) זאת לא מחווה של רצון טוב, אלא עמידה חלקית בחובותיה, כפי שהן נגזרות מדיני כיבוש.
ראשית, גם אם נצא מתוך הנחה שישראל חייבת בחובות כובש כלפי עזה -והיא לא-
הרי ששוב, "דיני הכיבוש" כפי שאתה קורא להם, בשום מקום או דרך לא כוללים שהכובש יאפשר גישה לאזרחים הכבושים לבתי החולים שלו שבשטחו.
כך ששוב, זה כלל לא מחוייבות ישראלית, אלא לא יותר מרצון טוב שישראל מאפשרת זאת.
לגבי הקביעה שעזה עוד כבושה.
ראשית, ישראל לא צרה על עזה – מהסיבה הפשוטה שהיא לא יכולה טכנית, פיזית, לעשות זאת.
אם שכחת, הרי שיש רצועה שכזו שנקראת ציר פילדלפי, גבול של כמה קילומטרים של עזה עם מצרים שלישראל אין שום שליטה עליו.
כך שגם אם ישראל הייתה רוצה..עובדתית היא לא הייתה מסוגלת לצור על עזה.(במצב הנוכחי)
אגב, באופן משעשע.. כששאלו את מובארק (לפני כמה חודשים) למה אתה סוגר את ציר פילדלפי..
הוא ענה שישראל כובשת את עזה ולכן היא מחליטה מה לעשות במעברים..
אתה לעומת זאת אומרת שישראל כובשת את עזה בגלל שהיא שולטת במעברים.
נראה שפשוט אי אפשר לרצות את מתנגדיה של ישראל..האם יש פעולה שישראל תעשה שתגיד "הנה, היא עכשיו לא כובשת את עזה"?
אין לה בה מתנחלים, אין לה בה חיילים, היא אפילו לא שולטת בכל מעבריה וגבולותיה – כלומר ישראל לא כובשת את עזה בשום צורה ודרך.
לא יודע איזה עוד הגדרה מוזרה לכיבוש יש לכם, אבל ישראל לא שולטת צבאית בעזה.. ואפילו הטיעון שמצור=כיבוש לא תופס פה מכיוון שעובדתית ישראל אפילו לא מסוגלת להטיל מצור.
העזתים יותר ממוזמנים להכניס את מטהרי המים סוגי המזון ואת הויטמינים שאותם הם צריכים דרך ציר פילדלפי, ולא דרך המדינה עליה הם ירו אלפי טילים.
ישראל אפילו לא מטילה במעבריה עם עזה את הסגירה הכמעט מוחלטת אותה היא מטילה על הגבול עם סוריה, הגבול עם לבנון.. והגבול עם כל מדינה אחרת..
ולעזה עוברות מישראל מדי יום סחורות מכל הגוונים..
אך אתה לא יכול לצפות שישראל תאפשר מעבר חופשי במעברים האלה..שהרי היא התנתקה מעזה בדיוק בשביל זה – להתנתק מעזה.
המדינה אליה יש לבוא בטענות על אי כניסת סחורות מסוימות לעזה זו המדינה עליה לא ירו אלפי טילים מעזה – מצרים.
הטענות שלך סובלות מניתוק מן המציאות הכמותית. (למשל: כמובן שאפשר לספור את הטילים שנורו על גם על עזה, ושהמחשבות שלך לגבי חולים מעזה אינן נכונות).כך, כשאתה אומר ש"הפלסטינים מוזמנים להכניס ציוד" אתה שוכח שזה לא המצב.
חשוב מכך, כל הטיעון לגבי מצרים מגוחך. ראשית, מי שלוחץ על מצרים לא לפתוח את המעברים זאת ישראל, והיא גם מפציצה את המנהרות שבהן מעבירים ציוד ממצרים. כך שיש לנו חלק גם בעניין פילדלפי. יתרה מכך, יש הכרה בינלאומית בכך שהגדה והרצועה הן יחידה אחת, ולכן למצרים אין אחריות ראשית על כך (רק משנית) וישראל היא זאת שמנסה לבודד ביניהן. שלישית, אם יש גם למצרים אחריות חלקית, זה לא מבטל את האחריות הישראלית. ולסיום, הבאתי כבר חוות דעת משפטיות רבות בבלוג מפי ביה"ד הבינ"ל ופרופסורים מומחים שהם בעלי תפקיד רשמיים של האו"ם שכולם אמרו שישראל אחראית לנעשה בעזה וחלים עליה דיני-כיבוש.
אבל – מעבר לדיון הסיזיפי שכבר למדתי שלא מגיע לכלום עם אנשים שכל-כך בטוחים שהם יודעים הכול -אתה מסיט את הדיון מהעיקר שבפוסט זה. העיקר הוא שיש אדישות גוברת והולכת למוות של הפלסטינים, ובמקרים רבים גם שמחה עליו, ושהמקור להלך-הרוח התרבותי הזה קשור באובססיה כלפי הרוב היהודי (שליטה) ודמוגרפיה וספירת תינוקות. באווירה הזאת, קשה להאמין שההזנחה של הבריאות הפלסטינית, החבלה במצבם והתוצאות בתחלואה בפועל הן רק מקריות, והמובאות כאן הן רק חלק מההוכחה לכך. זאת לא תכנית-אב, אלא מעין "לא אצטער אם" במקרה הפחות גרוע, או "טוב שבגויים הרוג" במקרה הגרוע יותר.
בקשר לקישור הראשון שהבאת..
בהחלט ישראל מטילה מצור ימי על עזה – בשום פנים ואופן לא מצור כולל..
מצור ימי זה כלי ממוסד ולגיטימי לשימוש בזמן מלחמה וזה גם הופעל נגד לבנון בזמנו..האם צה"ל כבש את לבנון? אם כן רק תגיד.. אני בטוח שצה"ל ישמח לגלות את זה שהוא לא נכשל כל כך במלחמת לבנון השניה ולמעשה הצליח לכבוש את לבנון כולה :)
בכל אופן, שוב, ישראל.. גם אם הייתה רוצה, לא הייתה מסוגלת להטיל מצור כולל על עזה.. מהעובדה הפשוטה שהיא לא שולטת על כל גבולותיה.
היא שולטת על גבולותיה הימים.. ואם נהיה קטנונים (כי שדה התעופה היחיד בעזה הרוס) הרי שגם באווירים.. אך עדיין לעזה יש גבולות יבשתיים שלישראל אין שליטה עליהם..
גם על ישראל היה מוטל מצור שחלקי שכזה, ליתר דיוק – מצור יבשתי מוחלט מלא והרמטי, ובזמנים מסוימים גם מצור ימי חלקי..נו ו? זה אומר שהיא הייתה כבושה בעשרות שנים הראשונות לקיומה? (עד להסכם השלום עם מצרים).
אז שוב, על מה ולמה אתה טוען שעזה עדיין כבושה על ידי ישראל? ישראל לא שולטת בעזה עצמה ואין לה בה חייל אחד (בעצם – בהחלט יש שם חייל אחד, גלעד שליט) ולא מתנחל אחד, וכמו שאתה מודה בחצי פה הרי שאפילו שליטה על כל מעבריה וגבולותיה של הרצועה אין לה.
נראה שהתחמקת מלענות על כך.. ומלבד להגיד שיש "פרופסורים מומחים…שאמרו.. שישראל כובשת את עזה" הרי שלא ענית לעניין עצמו כלום..
ולגבי מה שכן כתבת – הרי שאין טענה בעולם שלא תוכל למצוא "פרופסורים" שתומכים בה..
למשל, יש מספר לא קטן של מומחים למשפט בינלאומי כולל בכירים מאוד שטוענים שמלכתחילה דיני הכיבוש כלל לא חלים לא בגדה ולא בעזה.. נו ו?
המשפטנים עליהם אתה מדבר יותר ממוזמנים להביא ולו שמץ של ראייה לכך שישראל עדיין כובשת את עזה, אתה מוזמן להביא בשמם.
עדיין לא ראיתי\שמעתי על כיבוש שלכוח הכובש אין חייל\תושב אחד בטריטוריה הכבושה, ואפילו לא שולט על כל גבולותיו של השטח הכבוש.
אבל נו טוב.. אולי תועיל ותפקח את עיני..
הטיעון לגבי מצרים מגוחך?
מה קשורות המנהרות? אני מדבר על המעברים הרישמים בין מצרים לרצועת עזה – לישראל אין עליהם שום שליטה..
המיצרים מסרבים לפתוח אותם לא בגלל "לחץ ישראלי"..למעשה.. זה היה החלום הרטוב של ישראל שהמיצרים יפתחו את מעבריהם לעזה (הקונספירטורים יגידו שזו הייתה כל מטרת שרון בהתנתקותו מעזה – לחבר מחדש את עזה למצרים)
המצרים סוגרים את ציר פילדלפי לא בגלל שום לחץ ישראלי אלא בגלל שלחזור למצב שלפני 67 זה הסיוט הכי נורא שלהם, זו גם הסיבה לכך שהם עצמם החלו לפעול נגד המנהרות (שנתיים של לחץ אמריקאי-ישראלי לא הזיז להם, רק אחרי עופרת יצוקה כשהם הבינו שמדובר באיום עליהם.. הם החלו לפעול)
לטיעוניך לגבי ה"אובססיה לרוב יהודי" כבר עניתי.
אם היהאוד באמת רוצים לפגוע בפלסטינים בשביל לצמצם את האיום הדמוגרפי.. אז הם ממש, ממש גרועים בזה..
מה זה "פגיעה במערכת הבריאות הפלסטינית" או "זיהום אקוויפר" לעומת גישה של אלפי פלסטינים למערכת הבריאות הישראלית, מה שהביא לכך שתוחלת החיים הפלסטינית ותמותת התינוקות בקרב הפלסטינים הם כמעט הנמוכים ביותר בעולם הערבי.. שלא לדבר אולי גם מוסלמי..
לגבי ה"אדישות" לגבי מותם של פלסטינים.
אם לא שמת לב, יש פה סכסוך לאומי מר.. ולהביע צער על מותם של אנשים מהצד השני זה לא בדיוק מנת חלקו של סכסוך לאומי שכזה.. בטח שלא בקרב הציבור הרחב..העובדה שעד היום ישראל וישראלים לא מעטים הביעו צער שכזה, רק מעיד רבות לטובת ישראל והישראלים.. וזה שהיום, על פי מה שאתה טוען (ואני לא בהכרח מסכים עם הקביעה הזו, אבל מילא) יש "אדישות גוברת" לכך, רק אומר שהדרדרנו לאמץ עוד אחד ממגרעותיו של סכסוך לאומי.
אדישות כמובן עדיפה על פני שמחה לאיד, שהיא מנת חלקם של רוב הפלסטינים לגבי הרוגים ישראלים (לעומת מיעוט אפסי מהישראלים)..
אך כמובן שבתור יהודי וישראלי לא הייתי רוצה שנדרדר לא לאדישות, וכמובן שלא לשמחה לאיד לגבי מותם של פלסטינים..
ואכן אני לא חושב שהדרדרנו לכך – בטח שלא כשמותו של פלסטיני במחסום מקבל כותרת ראשית, ושהתחקיר הצה"לי שקובע (על פי עדות של נהג מונית פלסטיני) שהוא בכלל לא היה במחסום כשהוא נפטר מקבל לא יותר מכתבה שולית באתר אינטרנט אחד.. (מקרה לפני שהיה כשבוע)
לכולם – הוספתי פסקת הבהרה, וסגרתי זמנית לתגובות.
פינגבאק: מה עושים כשמסתבר שוועדת גולדסטון צדקה? ממשיכים לשקר « אמת מארץ ישראל
עמותת אור ירוק: רוב הילדים שנהרגים בתאונות הם ערבים
פינגבאק: יחידת האס.אס. הציונית מג"ב | Yossi David
אייל,
העלית פעם בדעתך שבעצם הגישה שלך מאוד מתנשאת כלפי הערבים ?
אתה מתבונן בהם כאיזה אציל שמתבונן בתינוק חסר אונים ללא כל יכולת לעזור לעצמו.
סה"כ מדובר בבני אדם שיכולים לקחת את עצמם וגורלם בידייהם.
עזה היתה יכולה להיות כמו סינגפור אם אנשיה היו רוצים בכך ויש להם את היכולת.
הבעייה שלהם היא שאנשים שמסנגרים עליהם תורמים להנצחתם כמסכנים .
גישתך אינה מועילה לאף אחד מלבד אלה שלא רוצים לא בטובת הישראלים ולא בטובת הפלסטינים.
פערים באבחון תסמונת דאון: http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1670349
אתם הזויים