פתיחה – לאוין – י"ג בשבט תשס”ט

ההפך מספרי קודש רבים: הרבה פעמים פירוש באר מים חיים קשה יותר – לא מנוקד, הרבה ארמית והרבה לשון הלכה שדורשת ניסיון.

"ויש גם כן לאו 'לא תהיה אחרי רבים לרעות', שלא להסכים ולהתחבר עם עושי עוול, אף שהם רבים." איזה יופי. הפירוש מוסיף את ההקשר לתהלים א: "דרך חוטאים" ו"מושב לצים" ולי זה מתקשר לפרקי אבות: "אל תתייאש מן הפורענות" (א ז) וגם "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (ב ה).

ארמית

  • בּעַלְמָא – סתם. אבל בעצם זו לא ההוראה פה. שם ביש בעלמא הוא דקא מפיק עליו – שם רע בעולם הוא מוציא עליו. קא – מורה על זמן הווה וגם הוא קשור לקאי מיודענו.

פתיחה – לאוין – י"ב בשבט תשס”ט

"ולפעמים עובר המספר גם בלאו ד'לא תשנא את אחיך בלבבך'", כגול אם בפניו שלום ידבר עם רעהו, ושלא בפניו מבאיש את ריחו בפני אחרים… בוודאי עובר על לאו זה." – מספר לשון הרע? אז לפחות אל תהיה דו פרצופי. זה עדיין רע, אבל יש סיכוי שעברת על מצוות לא תעשה אחת פחות.

וכמובן עניין השנאה פועל חזק. זה עניין רגשי: אפילו חשבת לעצמך דבר רע על מישהו, אפילו בלי לספר – וכבר מתחילות מחשבות על פסילת האדם הזה. ולמה בעצם? הרי כמעט תמיד מדובר בעניין פעוט. אולי טעות קטנה, אולי חוסר הסכמה שאפשר ללבן. ואז מספרים על זה, וזה מעכיר לכולם וזורע בכולם שנאה ושקר. אפילו אם מדובר לכתחילה בדבר שהוא אמת.

ובביאור: "המכה חברו ומחרפו… אינו עובר בלא תשנא (אבל עובר על איסורים אחרים). כלומר – השנאה היא בלב, והאלימות היא אולי תוצאתה.

"ולפעמים שהמספר עובר גם כן על לאו ד'לא תיקום ולא תיטור', כגון שיש לו שנאה עליו על דבר, שביקש ממנו לעשות לו טובה בדבר שאלת ממון וכיוצא בזה, ולא היטיבו ועבור זה נוטר לו טינה בלבו… אלא צריך שימחה הדבר מלבו". אין מה להוסיף. כל כך הרבה אנשים הכרתי שרבו על שטות כזו ואחר כך בנו על גבי זה הרים וגבעות ופירשו כל דבר שחברם – חברם! – עשה לרעה, כי "נו, אני מכיר אותו, תמיד הוא היה כזה". אז זהו, שזה אסור.

פתיחה – לאוין – י"א בשבט תשס”ט

"ועובר נמי המספר לשון הרע בלאו ד'הישמר לך פן תשכח את ה' אלהיך'" – מצער אותי לראות חרדים קוראים פשקווילים ובנות דתיות קוראות מדורי רכילות בעיתונים חילוניים. פשוט מצער ומאכזב.

וממשיך המחבר ומתאר את הלאו הזה של "פן תשכח": "…הוא אזהרה לגסי רוח, כי כיוון שהוא מלעיג ומתלוצץ על חברו, מסתמא הוא מחשיב את עצמו לחכם ולאיש באנשים, כי אילו היה מכיר בנגעי עצמו, לא היה מלעיג מחברו." בקיצור – היה צנוע ותחשוב פעמיים לפני שאתה צוחק על מישהו או מזלזל בו. גם אתה בן אדם וגם הוא בן אדם. יש דברים שהוא לא יודע, אבל יש גם דברים שאתה לא יודע.

"המתכבד בקלון חברו – אין לו חלק לעולם הבא" – בדיוק לפני כמה ימים שכנעתי מישהו למחוק רשומה פוגענית חריפה מהבלוג שלו, ואני מקווה יש לו חלק לעולם הבא. ואם אני כותב בבלוג שלי לשון הרע, אמרו לי ואשקול למחוק.

ומוסיף המחבר בביאור: "אם תשאלהו למה דיברת לשה"ר (לשון הרע) או רכילות, יאמר לך על זה אלף התירים" (כך במקור; כנראה הכוונה להיתרים).

פתיחה – לאוין – י’ בשבט תשס”ט

ועובר נמי בלאו ד"לפני עיוור לא תשים מכשול". כך הרגשתי תמיד עם אנשים שסיפרו לי רכילויות. הרגשתי שהם מכשילים אותי. לא בצורה הלכתית, אבל כן באיזו שהיא צורה רוחנית-נפשית. הרגשתי רע אחרי זה וכעסתי עליהם. אחר-כך למדתי לזהות שמתחילים לספר לי רכילות ולנסות כמה שיותר מהר לבקש שיפסיקו. והביאור משווה את זה ללווה בריבית, שהרי אסור להלוות בריבית.

"ועל כל פנים צריך להיזהר מאוד מחבורות כאלה, שלא לישב עמהם" – הלוואי שכמה שיותר אנשים יאמצו לעצמם כלל כזה.

פתיחה – לאוין – ט’ בשבט תשס”ט

מבנה יפה – הפתיחה מפרטת בקצרה את המצוות השונות מהתרי"ג שמתייחסות ללשון הרע ולרכילות. ותחילה ה"לאוין" – מצוות לא תעשה.

המחבר חוזר ומדגיש ובוודאי ידגיש עוד ועוד: "אף על פי שהוא אמת, הרי זה מחריב את העולם".

לשון הרע – אומר אמת; אומר שקר – מוציא שם רע.

"אסור לדיין לשמוע בעל דין קודם שישמע דברי בעל דין חבירו – לא תשא שמע שוא" – מעניין מאוד ובוודאי יידון עוד.

עברית

  • הַמְרַגֵּל בְּחֲבֵרוֹ – לשורש רגל בבניין פיעל יש משמעות מפורשת של "הלך רכיל" (אבן שושן).

פתיחה – ח’ בשבט תשס”ט

"כעס ואכזריות וליצנות… אין עליהם לאו בפירוש במניין התרי"ג" – אבל לשון הרע ורכילות יש. תחשבו על זה.

עברית

  • הַחֵלִי – מה זה "וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת"?

ארמית

  • בְּהֶדְיָא – בפירוש.
  • קָאֵי – שוב פירוש חדש: "מתייחס", כלומר מצווה מתייחסת למישהו, בדיון של מי חייב לקיים אותה ומי לא.

פתיחה – ז' בשבט תשס"ט

"לא תעמד על דם רעך – נסמך לו" – לדין איסור לשון הרע.

יוסף הוציא לשון הרע על אחיו ולכן נענש – מחשבה די מטרידה – כמעט כל אחד בתנ"ך חטא במשהו.

עברית

  • מַצָּה – "מריבה", מילה מקראית, מופיעה בישעיהו, משלי. משורש "נצה".
  • "חטא הנחש – נחש דיבר לשון הרע… שאמר: מן האילן הזה אכל וברא את העולם" (שבת) – אילן היא מילה חז"לית.

לעיין

  • "צא ולמד מה קרה לדואג האדומי ולנוב עיר הכהנים."

הקדמה – ו' בשבט תשס"ט

"וַאֲחַלֶּה לּהַקּוֹרֵא הַנָּעִים" – איזו עברית יפה. לְחַלּוֹת זה לבקש. וחוץ מזה, המחבר קורא לי "הוקרא הנעים" – נעים לו ונעים לי.

מובאות מהזוהר למרבה הפלא די פשוטות. יש תרגום, אבל גם את הארמית לא קשה לקרוא.

ומה מבקש המחבר? "אולי ימצא איזה דבר שלא יהיה נראה לו בהשקפה ראשונה… בל ימהר להחליט את הדבר לומר שגגה היא, כד אשר יעיין היטב בהבאר מים חיים." לגיטימי לגמרי ומפגין ביטחון עצמי. בינתיים לא מצאתי שום בעיה.

הקדמה – ה' בשבט תשס"ט

בחלק הקודם המחבר מציג את הבעיה: יצר הרע פועל בקרב בני ישראל ומדיח אותם ללשון הרע ואין הם מצליחים לעמוד בזה ומסכם את הסיבה לבעיה: "לא נתקבץ במקום אחד עניין לשון הרע ורכילות… אבל הם מפוזרים בש"ס ובראשונים." ובחלק הזה ממשיך המחבר: "על כן אזרתי כגבר חלציי בעזרת השם יתברך החונן לאדם דעת וקיבצתי כל דיני לשון הרע ורכילות אל ספר וליקטתי אותם מכל המקומות המפוזרים בש"ס ובפוסקים." וזו התשובה לכמעט כל דבר שקורה בעולם: שום דבר בעצם לא קורה, אלא נעשה על ידי אנשים. ערך בוויקיפדיה לא כתוב, כי אף אחד לא כתב אותו; ערך בוויקיפדיה כתוב טוב, כי מישהו כתב אותו טוב. מחבל לא התפוצץ בקניון פתאום – מישהו הכין אותו, מישהו בנה את הפצצה, מישהו ייצר את חומר הנפץ, מישהו קיבל על זה תשלום. שלט בחירות לא סתם תלוי על אוטובוס – מישהו הדפיס אותו ותלה אותו. בשלט הבחירות על האוטובוס לא סתם יש שגיאות כתיב – מישהו שהדפיס אותו לא יודע לכתוב, לא כי הוא טיפש, אלא כי לא לימדו אותו. לא לימדו אותו, כי מישהו, גם הוא כנראה לא טיפש, החליט שלא צריך ללמד אנשים בישראל לכתוב. וגם לא צריך ללמד אנשים בארץ הלכות לשון הרע.

וכך הבין חפץ חיים בזמנו: כן צריך ללמד אנשים הלכות לשון הרע. מהספרים שיש להם היום קשה ללמוד? אז אני לא מצפה שהם ישברו את הראש עם הספרים הקיימים, אני אכתוב ספר חדש. והספר הזה, "חפץ חיים", לא נוצר יש מאין: הוא נוצר כי רב חכם החליט שיש בעיה ושהוא צריך לפתור אותה. ועשה את מה שהחליט. האם זה עזר? נו, לפחות אני אלמד.

המחבר גם מסביר בפירוט את שני חלקי הספר – "מקור חיים" – ההלכות עצמן ו"באר מים חיים" – ביאורים ומקורות: "וידע אחי הקורא שאפילו כל דבר פשוט שנמצא בפנים הראיתי את מקורו בבאר מים חיים."

"ספר זה לא חיברתי על פי מידת חסידות, רק על צד הדין" – מידת חסידות היא הפלגה והידור המצווה, שאינה מחויבת, אבל מראה שהאיש מקבל על עצמו חומרות כדי להיטיב עם הזולת. והספר הזה הוא על צד הדין – כלומר המעט שחייב כל אדם לעשות.

הקדמה – ד' בשבט תשס"ט

"מנין נעשה הלאו הזה הפקר כל כך לעיני הרבה בני אדם והתבוננתי וראיתי שזה הוא מכמה סיבות, להמון מצד אחד ולהלומדים מצד אחר" – כלומר, זה בסדר להבדיל בין ההמון לבין בני הישיבות. אני לא אומר שזה רע, זה פשוט מעניין.

מובאות מהזוהר למרבה הפלא די פשוטות. יש תרגום, אבל גם את הארמית לא קשה לקרוא.

יש צורך להיזהר בשמירת הלשון, אין צורך להגזים: "ואם רואה היצר הרע שבאלו עניינים לא ינצח לאדם הוא מרמה אותו בהפך… מראה לו שהכול נכנס בכלל לשון הרע, ואם כן אי אפשר לחיות חיי תבל בעניין זה אם לא שיפרוש לגמרי מענייני העולם והוא כעין דיבת הנחש הערום שאמר אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן".

עברית

  • לֶהָמוֹן, אבל לְהַלּוֹמְדִים – דווקא לפני גרונית הל' מנוקדת בסגול של הה' שנעלמה ובמקרה הפשוט יותר של הלומדים ה' הידיעה התקיימה.
  • איכות – מעניין ממתי המילה הזו. חשבתי שזה גיזרון בעברית החדשה, אולי של בן יהודה, מ-qualitas שגם קשור ל"איך" הלטיני.

ארמית

  • מִבָּעֵי – צריך.

לעיין

  • מילון בן יהודה, המילה איכות – ממתי המילה הזו.