שלום,
אני אמיר אלישע אהרוני, חובש כיפה שקופה, החלטתי ללמוד את ספר "חפץ חיים" של ישראל מאיר הכהן העוסק בהלכות לשון הרע.
שומרי מצוות רבים עוסקים במצוות דתיות מובהקות, כגון שבת, כשרות, נידה וכיו"ב. חילונים רבים רואים את זה וחושבים שזה כל מה שהדתיים עוסקים בו. וזה מצער, משום שבמצוות יש דברים יפיפים שהיו יכולים רלוונטיים לכל אדם.
בעולמנו ובזמננו, שבהם רבים עוסקים בידוענים – "סלבז" – וגם ברכילות על קרוביהם, היה נחמד אם הספר הזה היה מופץ יותר בציבור כולו ולא רק בקרב שומרי המצוות.
אני עצמי תמיד ניסיתי להתרחק מלשון הרע ורכילות, אבל אני בטוח שאני נכשל בזה כל הזמן. אז אני הולך לנסות ללמוד את הספר הזה כדי לנסות להתרחק מהגועל נפש הזה עוד יותר.
הכוונה שלי היא ללמוד כל יום לפי סדר הלימוד במהדורת "חפץ חיים" של אגודת "נוצרי הלשון". מכיוון שאני איש די עסוק – לומד לתואר ראשון, עובד במשרה חלקית וגם מנסה לכתוב קצת בוויקיפדיה – לא יהיה לי זמן לערוך כל מובאה כדי שתהיה קריאה במיוחד. מדובר למעשה במעין מחברת פתוחה שבה אני כתוב הערות וסיכומים קצרצרים לעצמי. אחרי שאגמור את כל הספר, אני מתכוון לחזור לתחילתו וללמוד שוב ובעזרת ההערות הללו לראות מה כבר למדתי ולחזור להעמיק דברים יותר.
מדי פעם אכלול מובאות מנוקדות. מכיוון שהגופנים הנפוצים לא תומכים היטב בניקוד, מומלץ מאוד להתקין במחשב את גופן Ezra SIL SR.
אינני שומר שבת, אך אימנע מלכתוב בשבת ויום טוב בבלוג זה.
כל הערה תתקבל בברכה.
![[][][][][][][] o[ ]o [][][][][][] [][][][][][][] o[ ]o [][][][][][]](https://web-archive.nli.org.il/National_Library/im_/https://live.staticflickr.com/65535/54195145757_31f91cf1c9_s.jpg)



1. לא ניתן להפתר מלשון הרע היות ואנחנו בנויים מ"רצון לקבל" (זה חומר הגלם שלנו). בגלל חומר הבסיסי הזה אנו אוהבים את עצמינו ויש לנו אגו. והאגו דואג שיהיה לנו כבוד עצמי ושנשפיל אחרים על חשבוננו וכו'…
2. ניתן רק לשנות את הכוונה מלקבל על עצמינו ללהשפיע לאחרים, לתת, לאהוב…וזה רק ע"י לימוד פנימיות התורה שמביאה את המאור המחזיר למוטב!
כל הכבוד על היוזמה! בהחלט דבר חשוב.
לגבי ה"חפץ חיים" (שהפך לכינויו של הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, ולא רק שם ספרו), צריך לזכור שהוא גם מחברו של הספר המונומנטלי "משנה ברורה". ספר זה מאגד את ההלכה למעשה בחלק של השו"ע הנקרא "אורח חיים", כלומר, הלכות יומיומיות. ספר זה הפך לפסיקה למעשה המאומצת (אצל האשכנזים לפחות).
אותו "חפץ חיים" ראה שאין בשולחן ערוך התייחסות מרוכזת להלכות "לשון הרע", ומטעמים דומים לשלך פשוט ריכז אותם בספרו.
ישנם סיפורים רבים על דרך הפצת ספרו אבל אתמקד בעובדה אחת, לגבי ה"משנה ברורה" (פשוט אינני יודע אם זה נכון גם לגבי "שמירת הלשון"). החפץ חיים ויתר על כל זכויות היוצרים שלו על הספר! התנאי היחידי שהוא התנה הוא ש 10% מהעותקים של ההוצאה ילכו לישיבות, בתי כנסת וכד'.
מעבר לגאונות שבהמצאת התוכן החופשי כמה דורות לפני סטולמן, יש כאן גאונות בהפצה, שכן לאחר שהספר נעשה מפורסם והודפס פעמים רבות, הוא נעשה עוד יותר מפורסם בכך שהיה נגיש בכל בית כנסת. הפצה רשתית שנים רבות לפני עידן האינטרנט.