בקש שלום

כל מצוות העשה והלא תעשה שדובר בהם עד כה נוגעות ללשון הרע גם אם היה בדברי אמת; ואם דיבר לשון הרע ועוד היו בו דברי שקר, אז יש בזה גם עברה על מצוות עשה "מדבר שקר תרחק" (שמות כג ז). אז אם אי פעם תהית למה אין בעשרת הדיברות מצווה "לא תשקר", אז נכון – זה לא בעשרת הדיברות, זה קצת אחרי. אבל יש מצווה כזאת. וכמובן: "עונשו חמור הרבה יותר מסתם לשון הרע ורכילות".

ועוד מצוות עשה שעוברים עליה היא "והלכת בדרכיו" – "לילך במידותיו של הקדוש ברוך הוא, אשר הם כולם רק לטוב". ורמב"ם אומר שהקב"ה שונא דלטוריא אפילו על איש גרוע מאוד.

ולסיכום מצוות העשה אומר המחבר – "אף שכל הי"ז לאוין וי"ד עשין אין יכול להוא באיש אחד ובסיפור אחד […] מי שרגיל חו"ש במידה רעה זו, בוודאי יעבור על כולן בהרחב הזמן".

והנה מצוות עשה כללית – "את ה' אלהיך תירא" (דברים ו יג). אז מה, כל חטא שחוטאים, עוברים בנוסף גם על המצווה הזו? כן, כפי שמבאר באר מים חיים, "היא מצווה תמידית".

בהערת שוליים המחבר מוסיף שאפשר לבוא גם לכדי הוצאת שם שמים לבטלה: "ראו מפלוני ופלוני, גם הוא לבש עליו לפנים את מעיל היראה וגם הוא קינא קנאת ה' צבאות, והלוא הוא בעצמו חוטא יותר מפלוני." אז מעבר ללשון הרע, מסביר המחבר, נאמר פה השם "צבאות", שהוא שם קדוש ממש. ויש אנשים דתיים שנזהרים אף בזה ואומרים "צבקות", כמו "אלוקים". אבל מעבר להגיית שמות קדושים, זה מעורר בי מחשבה מטרידה: כבר הזכרתי כאן בבלוג יותר את אכזבתי מחרדים שקוראים פשקווילים ונערות דתיות שקוראות עיתוני רכילות, אז האם אני חוטא כאן בלשון הרע או שאפשר לסלוח לי, כי אני לא מזכיר אף אחד באופן אישי, אלא מנסה לעורר את הציבור ולהביא תועלת? זה גם המקום לומר שאני מכיר הרבה דתיים וחרדים שמקפידים מאוד בשמירת הלשון ומשתדלים להתרחק ורכילות ומלשון הרע. ראיתי חרדים ירושלמים שלא מסתכלים על פשקווילים ונזהרים בדיבורם ויש דתיים שנזהרים מלקרוא דברים שעלולה להיות בהם דיבה רעה – אפילו בעיתונים דתיים.

ועוד מצוות עשה חשובה היא מצוות לימוד התורה, שכן מי שמספר לשון הרע עוסק בביטול תורה. ולימוד תורה שקולה לכל המצוות, כפי שאומרת המשנה היפה בפאה פרק א. מגדיל המחבר ומביא את איכה רבתי אות ב': "ויתר הקדוש ברוך על עוון עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עוון ביטול תורה." לא כל עיסוק שאינו לימוד הוא ביטול תורה – מותר לעסוק בפרנסה כדי להשיג מחיה, אבל לשון הרע הוא ביטול תורה ולא צריך להסביר את זה. וממשיך עוד המחבר ומביא את דברי הגר"א שפירש את פאה פרק א' ואת אבות פרק ג' – "בפני מי אתה עומד ליתן דין וחשבון" (ותודה לעלמה זהר שפרסמה מחדש את המשנה הזאת); דין וחשבון – החשבון שעושים על כל מילה ומילה של לימוד תורה, שהיא מצווה בפני עצמה ושביטול הלימוד של כל מילה שאפשר היה ללמוד בתורה, הוא ביטול של מצווה.

לעיין

• ירושלמי פאה א', איכה רבתי אות ב'.

מצוות העשה הבאה היא "וקידשתו" והכוונה לכוהן. אנשים חילוניים לא יתרגשו מזה וגם לא כל הדתיים בימינו, אבל קיימים גם דתיים שמכבדים כוהנים היום ואכפת להם מזה.

ואם הוא אחיו הגדול, או בעל אמו או אשת אביו, עובר גם על מצוות הכיבוד של "ואת" (וצריך לעיין בפירוש של "ואת" בכתובות ק"ג.) וקל וחומר אם מדובר באביו ואמו ממש.

לעיין

• כתובות ק"ג., על כבד את אבין ואת אמך – על "ואת".

"וכל זה (הנ"ל) אפילו שלא בבית מדרש, אבל אם מדבר לשון הרע ורכילות בבית מדרש או בבית הכנסת, עובר עוד על מצוות עשה ,'ומקדשי תיראו'". לא מחשבים בו חשבונות למעט כאלה של מצווה – למשל, קופת צדקה, לא כל שכן מדברים לשון הרע.

ואם מספרים לשון הרע על זקן, עוברים על מצוות "והדרת פני זקן" (ויקרא יט לב). אפילו זקן עם הארץ, ואם זה זקן חכם – עובר על מצוות "והדרת" כפליים. ועל כך יש הערת שוליים מעניינת: "ומאוד ייפלא לי על הראשונים וטור שולחן ערוך יורה דעה, שלא העתיקו מה שכתוב בתורת כוהנים מה הוא הידור" – ביקורת עניינית על הראשונים. וגם רמב"ן ביקר את רש"י ומהר"ל את הרמב"ם. מותר לחכמים לבקר אחד את השני.

ארמית

• השורש דחל – פחד, קיים גם בערבית.
• דְּאַטּוּ – וכי.

ועובר גם על מצוות עשה "הוכח תוכיח" – באותו פרק בספר ויקרא עם "ואהבת לרעך כמוך" ו"בצדק תשפוט עמיתך". אפילו במקרה של ספק – אם אתה שומע שחברך התחיל לספר לך רכילות על חברו, עצור אותו ותעזור לו – ולעצמך! – לא לחטוא. והערת השוליים מוסיפה: למען הסר ספק, לא מחכים לסוף סיפור לשון הרע כדי להוכיח על החטא, כי צריך למנוע את החטא לכתחילה.

זה קורא לי כל הזמן – אני משתדל להשתיק אנשים כשנראה לי שהם מתחילים לספר רכילות. ולפעמים אני לא משתיק אותם ומצטער על זה אחר כך.

ועוד מצוות עשה שעוברים עליה היא "ובו תדבק" – מי שדבק בחבורה של רשעים מספרי לשון הרע, לא מקיים את מצוות העשה לדבוק בתלמידי חכמים.

עברית

• פְּרַקְמַטְיָא – (אבן שושן: פרקמטיה, פרגמטיה) – מסחר. (מקור יווני וצריך לבדוק אם זה באמת הפירוש היווני המקורי של המילה.)

"ולפעמים עובר נמי במצוות עשה ד'בצדק תשפוט עמיתך'" – היא מופיעה בספר ויקרא יט, ליד ואהבת לרעך כמוך. הפסוק בתורה עוסק בצדק ושוויון במשפט, אבל המחבר לוקח אותו לכיוון פרקי אבות – "הווי דן את כל האדם לכף זכות". אדם עשה משהו? אתה מחפש משהו רע להגיד עליו במקום לחפש משהו טוב? עברת על מצוות עשה.

ואסור גם להשפיל את חברו עד כדי כך שיאבד את מחייתו על ידי זה – "אם הוא בעל מלאכה, פרסם עליו שאינו ראוי למלאכה", וזה משום שחובה להחזיק ביד ישראל שמך וליתן לו מתנה או הלוואה […] כדי שיתחזק בזה […] ועל אחת כמה וכמה מצווין אנו שלא לגרום לו שיאבד מחייתו. (אבל הביאור מוסיף: "מפני רוע לבבו […] בוודאי אסור, אבל אם איננו ראוי לזה וזה המספר מכווין לתועלת ולא מצד שנאה, יש בזה אופנים שונים"; ופירוטם לא מופיע כאן.)

עברית

• שֶׁמָּךְ – ניקוד משונה של "המחזיק ביד ישראל שמך".

מתחילים עם מצוות עשה שהמספר לשון הרע עובר עליהן. והראשונה – סיפור מרים שדיברה כנגד משה. המצווה מופיעה בפרשת כי תצא, דברים כד ט – "זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך", אבל שם אין פירוש מה בדיוק הוא עשה. הסיפור עצמו מופיע בספר במדבר יב. והסיפור הזה קצת מבלבל – מרים ואהרן דיברו במשה (כלומר נגד משה) כי אישה כושית לקח. ומיהי אותה כושית? אז זהו שלא ברור. אולי הכוונה פשוט לאישה יפה, שכן כושית בגימטריא יפת מראה (רש"י), ואונקלוס מתרגם שפירתא. ואולי היא לא הייתה כושית שחורה מארץ כוש, אלא משבט בנימין שמכונה כוש. ואולי זו בכלל ציפורה אשת משה, ומרים ואהרן רוצים לומר משהו לא טוב עליה או על יחסי משה אתה. ומרים נענשת על כך בצרעת לשבעה ימים, אבל לא אהרן.

אז הסיפור לא לגמרי ברור, אבל המצווה היא לזכור מה עשה ה' למרים ולהיזהר בלשון הרע. ואם מישהו יכול להבהיר לי את הסיפור הזה בתגובות, אשמח מאוד.

מצוות עשה הבאה שהמספר לשון הרע עובר עליה היא מצווה ידועה מאוד – "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט יח). המשך הפסקה מדבר בצורה אנושית מאוד: "הלוא כל אדם יודע את נגיע עצמו, ואף על פי כן אינו רוצה בשום אופן שחברו יידע מזה אף אחד מאלף. ואף אם אירע שנודע מעט מחסרונותיו אצל חברו וחברו הולך ומספר זה לאנשים, אף על פי כן הוא עומד ומצפה הלוואי שייתן ה' שלא יקבלו את דבריו ולא יאמינו לו."

"ועובר גם על איסור חנופה (במדבר לה לג) – 'לא תחניפו את הארץ'. אם מתכוון בסיפורו הלשון הרע והרכילות כדי להחניף להשומע שהוא יודע שיש לו על אותו פלוני שנאה מכבר ועל זה ימצא חן בעיניו והוא עשה עוון פלילי, כי המעט ממנו, אשר אינו מקיים מצוות הוכחה להוכיחו על השנאה…" ושוב דבר פשוט: מכיר מישהו שלא אוהב מישהו אחר? גרום לו להפסיק לשנוא אותו. אם תגיד לו "ואללה, צודק אתה שאתה לא אוהב, כי הוא באמת זבל" – אולי החנפת לאותו השונא, אבל חטאת פעמיים – לא מנעת שנאה כשהיית חייב, והוספת שנאה, שלא היית אמור להוסיף.

ואסור לקלל אפילו בלע"ז, כי זו עברה על הלאו "לא תקלל חרש" (ויקרא יט יד). מישהו מהמרצים שלי אמר שלע"ז כראשי תיבות "לשון עם זר" זה לא המקור, אלא ראשי תיבות הפוכים (backronym) – הפכו מילה לראשי תיבות ולא ראשי תיבות למילה. אבל לא משנה. לקלל בלועזית – כמו לקלל חרש.

(יד) "ואם גינהו כל כך בדברים הנ"ל […] עד שנשתנו פניו על ידי זה, עובר גם כן על לאו (ויקרא יט יז) 'לא תשא עליו חטא' – שהזהירה התורה בזה, שלא לבייש את חברו ישראל אפילו במקום התוכחה ובינו לבין עצמו, דהיינו שלא לדבר אתו קשות עד שיכלימנו. וכל שזה לא היה ברבים, אבל אם הלבין את פניו ברבים, כבר כרתוהו רז"ל (רבותינו זיכרונם לברכה) מעולם הבא ואמרו: 'המלבין את פני חברו ברבים – אין לו חלק לעולם הבא'." אפילו במקום התוכחה! ואפילו לא בפני רבים! האיסורים חמורים ובהגהת המחבר מובאת דוגמה מפורטת איך רובן, שמעון ולוי מספרים אחד לשני דברי גנות אחד על השני ועוברים על עוד ועוד מצוות לא תעשה במקום "[ללכת] בדרכי הזם יתברך […] – לשתוק". (זה אולי קצת טיפשי, אבל יש משהו יפה בכך שדווקא בט"ו בשבט לומדים על איך חטאים מצמיחים חטאים אחרים.) בהגהות המחבר גם מזכיר שהדבר הזה נקרא בלשון אשכנז – יידיש – "אוֹיס פִירִין". ניסיתי לחפש את זה במילון יידי-אנגלי של וויינרייך ולא מצאתי. אויס זה כמו out ופירין זה אולי פֿירן – להוביל, אבל הצירוף "אויס פֿירן" לא מופיע במילון.

(טו) ואם מבייש יתום או אלמנה, עובר גם על לאו "כל אלמנה ויתום לא תענון" (שמות כב כא). יש להם מספיק צרות. ומוסיף הביאור: "לא ידבר אליהם אלא רכות […] ויחוס על ממונן יותר מממון עצמו [… ו]כל המקניטן […ו]מכעיסן […] או איבד ממונן עובר בלא תעשה." לתשומת לב כל הפוליטיקאים ובעלי התפקידים הכלכליים. ומי שבעד זה שאימהות חד הוריות יעבדו לפרנסתן ולא יחיו מקצבאות, יכול להיות רגוע: "אם עינה אותן הרב כדי ללמדן תורה או אומנות […] הרי זה מותר ואף על פי כן לא ינהג בהן מנהג כל אדם אלא יעשה להם הפרש." יעני, פֿוֹר.

לעיין

• רש"י על ערכין ט"ז: על "נשתנו פניו".

"רגילין הרבה פעמים לבזות לחברו במעשיו הראשונים". הפירוש מסביר ש"מעשיו הראשונים" זה להזכיר לבעלי תשובה מה עשו לפני שחזרו בתשובה. וכאן יש לזכור שחזרה בתשובה זה ממש לא רק מעבר מאורח חיים חילוני לאורח חיים דתי. כל מי שמתחרט על מעשיו הרעים ומקבל על עצמו להימנע מהם בעתיד עשה תשובה על החטאים האלה. אזכור מעשים רעים לאדם שכבר התחרט עליהם בכנות בלבו גורם לאותו אדם צער רב.