הארי פוטר ושינוי הזמן : כתב הלל שטיגליץ
כתבתי, תגידו אם יצא טוב
דן לא ידע שיעבור עליו כזה שבוע
הכול התחיל ביום ראשון- הלוויה של סבתא שלו.
דן הוא ילד בן 12,עול בהיר, שער חום, עניים חומות ופנים חיוורות. הוא בדרך כלל אוהב להיות לבד
זה היה יום עצוב בעניי דן, הוא מאוד אהב את סבתא שלו הוא תהא אם סבתא שלו הורישה לו משהוא.
הוא קיווה בליבו שכן ,וליפני שחשב אפילו, שאל את אימו: "אמא,סבתא הורישה לנו בצואה משהוא?"
אימו זעפה וענתה לו בכעס: "סבתא שלך מתה ואתה מדבר בכלל אם הורישה לך משהוא?" "חוצפן ! אני מקווה שהיא לו כוללה אותך בצוואה".
"רוני, תעזבי את הילד" אמר אבא (דן אהב את זה שאבא תמך בו) גם ככה קשה לו.
אמא של דן שתקה עד שהגיעו לבית הקברות. דן לא אהב בתי קברות , הוא חשב שכול רגע יכול לצאת יד של זומבי מאחד הקברים.
הוא החזיק חזק את היד של אימו. "דן,אתה ילד בן 12,חשבתי שאתה לא מפחד מבתי קברות כבר." אמרה רוני. אז דן הלך לאבא שלו.
"אבא אפשר ללכת הביתה?" שאל דן את אבא,"דן, הלוויה הזו חשובה לאימא שלך." דן הבין.
אחר יום דן קיבל מכתב שהוא והוריו מוזמנים היום 9:00 בדיוק, דן הציץ בשעונו,השעה הייתה 8:58 דן העיר את הוריו וטסו לאוטו ומרוב לחץ נסעו במהירות אך למרבה הפלא לא הגיח שום שוטר, הם הגיעו בדיוק בזמן לאחוזה, הם הראו את ההזמנה והשומר נתן להם להיכנס.
בזמן שהלכו דן חשב בליבו "מה אני יקבל?" בינתיים הם נכנסו לאולם גדול ובוא ישבו הרבה אנשים.
הם הלכו למקום שלהם וכול האנשים הסתכלו עליהם דן התחבא מאחורי הוריו הצואה התחילה אמא שלו בכתה כול הטקס, בסוף הטקס כול אחד שהיה שם קיבל משהוא בתוך חבילה .
אחד האנשים אמר לאימא שלו לבוא שנייה ואחרי כמה דקות חזרה מבוהלת , הם חזרו למכונית והתחילו לנסוע חזרה הביתה במשך כול הנסיעה אמא הביטה בדן ומלמלה:"זה לא יכול להיות!! ..... הוא האחד?.... למה היא נתנה לו את זה? ... הוא עדיין לא מוכן...."!! דן לא הבין אבל שתק עד הבית .
דן האזין לשיחה של אימו ואביו , השיחה הייתה מוזרה והוא לא הבין אותה.
הוא ישב בתוך הארון כדיי להאזין לשיחה והשיחה הייתה בערך כמו השיחה במכונית וליפני שהספיק להתחמק החוצה אביו נעל את כול המקומות כולל לצערו של דן, גם את הארון והוריו הלכו לישון.
דן לא רצה להעיר אותם כי אם יעיר אותם אז הם יכעסו עליו, אז התגבר על הפחד.
דן רצה לישון בארון המחניק אז נשכב ופתאום הרגיש משהו קשה מתחת לגבו, הוא התאמץ מאוד ליראות בחושך וראה קופסה הוא בא לפתוח אותה אבל בין רגע נירדם.
בבוקר דן מצא את עצמו במיטתו להפתעתו וההורים לא ידעו דבר על המקרה עם הארון, אז דן חשב שזה היה חלום אז שכח ממנו וקם לאכול ארוחת בוקר, אחריי זה הוריו הלכו לעבוד והוא נישאר בבית כמו תמיד.
דן השתעמם לו לבדו אז חזר לחדרו והבחין במשהו מוזר, בחדרו ליד המיטה, הבחין בקופסא מהארון !
דן פתח אותה בחשש והוא מצא בפנים ספר, על הספר היא כתוב באותיות גדולות הארי פוטר ושינוי הזמן. דן, שהיה מעריץ גדול של הארי פוטר וקרא את כול הספרים הרבה פעמים וגם ראה את כול הסרטים הרבה פעמים ישר התרגש וישר מצא מקום ופתח את הספר, פתאום הסתנוור דן ונישאב על תוך הספר....
דן לא רצה למות ככה, למות כאשר אתה נופל ונופל לנצח, למרות זאת כמה זמן דן נופל כך,דן לא יודע עם עבר דקה,שעה,יום או שנה.
הוא שאל את עצמו מתיי זה ייגמר,לפתע התחיל לשמוע קולות של ילדים, רצים ומדברים.
לפניי שהתעלף ראה כך, ילד גבוה,רזה עם נמשים ג'ינג'י לידו ילדה עם שער חום מתולתל שיניים קדמיות קצת בולטות ואחרון ילד קצת נמוך ורזה, שער שחור ועיניים ירוקות משקפיים שבורות בהמון נייר דבק ,על מצחו הייתה צלקת ברק.
