שלומלום לכם אנשפנפנים
יאי +רעיה אלבוים+אמונה פלחאז... חלקכם אולי תוהים למה התחלנו לשפפ סולאנג'לו?
איך השיפ הזה נהיה... הגיוני?
אז, קודם כל, זה
גיישיפ.גיישיפס זה כסום.
כ ס ו ם.
ושנית כל, ניקו הוא דמות מדהימה ואהובה. מי שתוהה, ניקו הוא ה"אנג'לו" שבשיפ "סול
אנג'לו" השם המלא שלו הוא ניקו די אנג'לוניקו הופיע לראשונה בסדרת הספרים בספר השלישי בסדרת "פרסי ג'קסון והאולימפיים" שנקרא "קללת הטיטאן".
ניקו ואחותו
ביאנקה חולצו מבית הספר ווסטהובר הול על ידי פרסי ג'קסון, אנבת' צ'ייס, תאליה גרייס, גרובר הסאטיר והציידות של ארטמיס לאחר שאחד המורים תקף אותם
הסתבר שהוא מנטיקור.בספר הרביעי בסדרה השניה
להלן גיבורי האולימפוס: בית האדס ניקו יוצא מהארון בפניי ג'ייסון ואל האהבה, ומודה באהבתו הסודים לגיבור הסדרה, שרגשותיו של ניקו אליו בעבר היו שנאה...
פרסי ג'קסון. עכשיו, כשאתם יודעים מי הוא ניקו, הגיע הזמן להבין... מאיפה הגיע השיפ שלו עם וויל סולאס, בן
אפולו?הכל בזכות הספר החמישי והאחרון בסדרת ג"ה
גיבורי האולימפוס ופה אני ניגשת לספר ופותחת אותו בדרמטיות"לפני שנים רבות, בארץ רחוקה רחוקה..." טוב, לא.
אתחיל מהציטוט הזה-
עמוד 454, דם האולימפוס.
"עם שחר היה ניקו ער עדיין כשמישהו דפק על הדלת. הוא הסתובב, ראה פרצוף עם שיער בלונדיני, ולשבריר שניה חשב שזה
וויל סולאס. כשניקו קלט שזה ג'ייסון, הוא היה מאוכזב. ואז כעס על עצמו על האכזבה."
אתם בטח תוהים... וואט? למה דווקא הציטוט הזה?
אז בואו נחזור טיפה אחורה...
בעמוד 391, ניקו נפלט ממסע צללים, ופוגש את מי אם לא, ויל סולאס
ואיתו גם לו אלן וססיל והם מתחילים לחבל באונאגרים של הרומאים
כמה רומנטי♡ככה נוצר המגע הראשוני בין וויל לניקו, מה שהתפתח לדבר הרבה הרבה יותר מדהים...
סולאנג'לוו♡ במפגש הזה, ניקו לא עוצר את אוקטוביאנוס מלהרוג את עצמו, וחושב שזה יגרום לוויל לשנוא אותו... אבל זה לא קורה.
ואז,
בצורה מדהימה, אני חייבת להודות ריק מתחיל לגרום לנו לחשוב- ניקו+וויל... זה אפשרי?
וויל רוצה בקרבתו של ניקו, וגם ניקו רוצה בקרבתו של וויל... וזה פשוט כסום כלכךך✨
אם אתם רוצים לראות, לכו לעמודים 454 עד 460 בספר דם האולימפוס. אם אין לכם את הספר... חבל.
וזה היה, בקיצור, הסיבה לשיפופם של וויל וניקו😊
ונסיים בכמה ציטוטים מועדפים עליי מהעמודים האלהעמודים 457-458
באותו רגע, ניקו העיף במקרה מבט לעבר הביתנים האחרים וראה מישהו מנופף לו. ויל סולאס עמד בפתח ביתן אפולו והבעה חמורה על פניו. הוא הצביע על הקרקע לרגליו, כאילו אומר,
אתה. לכאן. עכשיו."ג'ייסון," אמר ניקו, "אתה מוכן לסלוח לי לרגע?"
*"אז איפה היית?" תבע ויל לדעת. הוא לבש חולצת מנתחים ירוקה עם מכנסי ג'ינס וכפכפים, לא בדיוק תלבושת תקנית של בית חולים.
"מה זאת אומרת?" שאל ניקו.
"אני תרוע במרפאה, כאילו, יומיים שלמים. ואתה לא בא לבקר. אתה לא מציע לעזור."
"אני... מה? למה שתרצה בן האדס בחדר עם אנשים שאתה מנסה לרפא? למה
שמישהו ירצה?"
"אתה לא יכול לעזור לחבר? לגזור תחבושות אולי? להביא לי משהו לשתות או חטיף לאכול? או סתם לשאול
אז מה קורה, ויל? אתה לא חושב שהיה יכול להיות נחמד לראות פרצוף ידידותי?"
"מה... הפרצוף
שלי?"פשוט לא היה היגיון במילים האלה:
פרצוף ידידותי. ניקו די אנג'לו."אתה כזה קשה תפיסה," ציין ויל. "אני מקווה שיצאן.לך מהראש השטויות על לעזוב את מחנה החצויים."
"אני- כן. הן יצאו. כלומר, אני נשאר."
"יופי, אז אולי אתה קשה תפיסה, אבל לא אדיוט."
"איך אתה יכול בכלל לדבר איתי ככה? אתה לא יודע שאני מסוגל לזמן זומבים ושלדים ו-"
"נכון לעכשיו אתה לא מסוגל לזמן עצם של עוף בלי שתימס לשלולית של חושך, די אנג'לו," אמר ויל. "אמרתי לך, בלי ענייני שאול, בפקודת רופא. אתה חייב לי לפחות שלושה ימי מנוחה המרפאה. מרגע
זה." הוא רוצה בקרבתוו גאדס הם כלכך חמודיםניקו הרגיש כאילו מאה פרפרי שלד מתעוררים לחיים בבטן שלו. "שלושה ימים? טוב, אני- אולי זה אפשרי."
~
בסוף פשוט העתקתי עמוד שלם של הדו שיח החמוד-כלכך הזה שלהם.
