ועידת הנשיאים שהתכנסה בשבוע החולף בירושלים, בחרה להזמין כאורח הוועידה, לא אחר מאשר שר התפוצות לכאורה עמיחי שיקלי, מי שהצביע נגד השלב הנוכחי בעסקת החטופים ומי שעל במת הוועידה הודיע כי יתנגד גם לשלב השני.

אם שיקלי היה פוליטיקאי אמריקאי שמביע התנגדות לשחרור חטופים, אותם מנהיגים יהודים היו מגנים אותו בתקיפות, אבל עובדת היותו שר ישראלי הפכה את ההופעה שלו ללגיטימית בעיניהם.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.

אין יום שהכותרות לא מזכירות לי את דרום אפריקה. לא ההשוואה לאפרטהייד (האם בכלל, ואם כן – כמה, מאמר בפני עצמו), אלא התרחשות שמכונה בכתובים "הרעב והרג הבקר של הקוסה (XHOSA) 1856-1857" ובשפת העם "ההתאבדות הלאומית של אומת הקוסה".

באפריל 1856, בעת מתיחות גוברת מול השליטים הבריטים וכאשר מחלה תקפה את הבקר, נונגקאווסה, יתומה בת 15 שכנראה קלטה את חרדות הסובבים אותה, נשלחה בידי הדוד שלה לגרש ציפורים משדותיו. היא יצאה לשדות, ובשובה היא דיווחה על מפגש עם רוחות של אבות המשפחה. אלו הורו לשבט להשמיד את אמצעי הייצור שלו, להרוג את הבקר ועוד. אזי הזרים יסתלקו אל הים, המתים יקומו לתחייה, מהקרקע יצוצו שדות בשלים ובקר נפלא, ובא לקוסה גואל.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.