אין לישראל מה לחפש בסוריה יותר. במרחב החיץ שיצרה שם ישראל, היא השמידה מצבורי נשק ואמל"ח אסטרטגי, מחשש שיפול לידי כוחות של אנרכיסטים סורים. "ההתנגדות הסורית" כבר החלה בפעילות צבאית נגד כוחות צה"ל באזור, והדבר עשוי להסלים עם הזמן.

הירי לעבר עמדות צה"ל באזור ביום שישי האחרון הוא תמרור אזהרה, ומאיץ את הצורך לבצע הערכה מחדש של מטרות השהות במקום ואת הצורך לצמצם את הסיכון לחיילי צה"ל באזור רווי הסכנות.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

בתחילת השבוע שעבר הבן שלי נכנס להילחם בחזית הרביעית. אחרי שלחם בעזה, לבנון וסוריה הייתה חסרה לו רק עוד חזית אחת כדי להשלים רביעייה, אז הוא יצא לפעילות בשומרון.

הצוות שלו נלחם כבר שנה וארבעה חודשים כמעט ללא הפוגות. לנו יחסית היה "מזל" – הוא קרע רצועה בכתף ונלחם בלי לספר על כך במשך 5 חודשים עד שהמפרק שלו כל כך נשחק, שהיה צריך לנתח ולשחזר חלק ממנו. "הצוות צריך אותי וגם המדינה", הוא ענה והוסיף כששאלנו לפשר ההסתרה.

נעמה גלבר, ממובילות תנועת "אמא ערה", היא אמא לחייל בסדיר בחטיבת הקומנדו, לחייל נוסף שהתגייס לאחרונה לסיירת צנחנים ולתיכוניסטית בשלבי מיון לשירותה הצבאי. נעמה היא פסיכולוגית קלינית, שעובדת במעון לנערות בסיכון ובקליניקה פרטית.