1. העיסוק בעזה צר מדי. על הפרק כמה אתגרים:
א) עתיד ירושת איו"ש אחרי אבו מאזן – חמאס?..
ב) עתיד משטר אזורי הגבול – הגבולות בצפון ויותר ויותר גם במזרח מאותגרים ומשולבים עם איומים אזוריים.
ג) עתיד המשטר הגיאופוליטי/ההגמוניה האזורית,
כולל נוכחות בסיסי ארה"ב ומשטר הפטרודולר-
ציר אירן -רוסיה-סין
מול ציר סעודיה-מצרים-נסיכויות-ישראל.
ובהקשר זה כמובן מיקוד בהשלכות אירן הגרעינית (!) וזרועותיה המחומשות, מאומנות, ממומנות ומתוזמנות. קטאר משחקת על שני הצדדים.
ד) עתיד המשטר בישראל.
2. התקווה בסיום המאמר לגבי אחדות לא ריאלית, כשהמחנה המשיחי פועל בכוחניות פונדמנטליסטית להפיכה דתית וגם טרנספר, וגם החרדים כמחנה גדל של משתמטים אנטי ציונים סוחטים, הפלסטינים אזרחי ישראל רחוקים מחיבור עמוק, וכמובן מחנה מושחתי כככ פשיסטי רומס את הממסד הממלכתי.
וגם, החולשה של אופוזיציה, שתיקת בעלי עוצמה ותפקידים ופסיביות רוב העם…
3. בין אם סינוואר ישאר במנהרות או יוגלה, לפי המאמר אשפ לא יכנס, חמאס-קטאר ישארו- לכן, ישאר איום על ישראל והעוטף בפרט. זה מתכון למלחמה נצחית, שמוביל למלחמה אזורית קיומית וטרנספר. המצב התוצאתי הזה יכול להיות רק מצב ביניים.
המפתחות להסדרה חיצונית בידי אירן גרעינית(!), ולכן…
המפתח לקואלוציה שדואגת לדמוקרטיה ושלטון חוק קודם כל בממשלה לא פשיסטית, ולכן…
אפשרי?? ולכן…

























































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם