באיזה יום נתעורר כולנו ונגלה שהפסדנו. הפסדנו במלחמה כולה, וככל שהא מתמשכת אנחנו מפסידים יותר. ויום אחד, עוד ימים, שבועות, חודשים, נתעורר כולנו ונגלה שלא משנה כמה שלטים של "יחד ננצח" תלינו, ולא משנה כמה היו מי שנזהרו כל כך שלא להתווכח – מימין ומשמאל, ולא משנה כמה התגייסו למילואים, ולתמיכה בחיילים, ולתמיכה במפונים, ולהגן על ישראל ברשתות החברתיות – הפסדנו. נתעורר ונגלה שבבוקר השבעה באוקטובר הפסדנו, ומאז אנחנו רק ממשיכים ומעמיקים את ההפסד.

בבוקר השבעה באוקטובר התעוררה מדינת ישראל לאסון הגדול והנורא ביותר בתולדות המדינה. ככל שנקפו הדקות והשעות נחשפו עוד ועוד ממדי הזוועה של אותו היום. ותוצאות אותו היום היו כ-1,200 מתים וכ-260 חטופים, יישובים הרוסים ונטושים, שני בסיסי צבא שנכבשו ומדינה בהלם מוחלט. מדינה שרגע לפני כן חשבו תושביה כי הם חיים במדינה חזקה, חכמה, ומוגנת על ידי צבא חזק, עוצמתי ומטיל אימה על הכוחות המאיימים שסביבנו.

ד"ר עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג, משורר, מבקר ספרות ופעיל שמאל. חוקר ומלמד על הגירה ,תהליכי גלובליזציה וקשרים טראנס-לאומיים, חברה אזרחית ופילנתרופיה. סיים לימודי דוקטורט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בחקר עלייה לישראל. פרסם ספר על שירה פוליטית בישראל, שלושה ספרי שירה ורומן. חי בירושלים.

אם יש רשומה שאני מייחל שאתבדה בה ובמהרה – זו הרשומה הזו על הסיכויים המעטים להשיג עסקה של שחרור החטופים. לא רק בגלל בנימין נתניהו, שממש לא רוצה את העסקה, ואף לא רק בגלל פיצוץ השיחות הנוכחי בעקבות חיסול סאלח אל עארורי – אלא בגלל התסבוכות הבין-ערבית ובתוך חמאס, שהתפתחו לא מעט בגלל העמדות הלא סבירות של ישראל.

על עמדת נתניהו ארחיב ברשומה הבאה, אך במשפט אחד אפשר לומר כי מכיוון שנתניהו אינו משרטט את סוף המלחמה – מצרים מגבשת עמדות בלי לתאם עם ישראל, והעמדות הללו אינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים של ישראל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

ב"שבת השחורה" של ה-7 באוקטובר, יום שמחת תורה, פרצו כ-3,000 מחבלים פלסטינים את גדר הגבול של עזה ב-29 נקודות, ופלשו ליישובים ישראליים סמוכים כדי לבצע בהם טבח המוני. לוחמי חמאס היו חמושים מכף רגל ועד ראש, והצליחו לחדור עד לעיר אופקים. החיילים והאזרחים הישראלים שהיו זמינים במקום היו מעטים ודלים בנשק, אולם לחמו נואשות ובגבורה עד שהגיעה תגבורת, ברוב המקרים מאוחר מדי.

לאורך גבולותיה הצפוניים, המזרחיים והדרומיים של ישראל, וסמוך לקו הירוק שחוצה את מרכז הארץ, וכן ביהודה ושומרון ובסביבת ירושלים, ישנם עוד מאות ערים, יישובים, כפרים וקהילות הנתונים לאיום דומה. הם חשופים מדי, לא מוגנים דיים ולא ערוכים מספיק.

הכותב הוא עמית בכיר במכון משגב לאסטרטגיה ציונית ולביטחון לאומי, מכון חדש בירושלים בראשותו של מאיר בן שבת, ובעל טור מדיני-ביטחוני במשך שלושה עשורים בעיתון ג'רוזלם פוסט