לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל, רבים בפולין ובישראל נוהגים להשוות בין המדינות בפרמטרים שונים. החל מהתל"ג השנתי ועד להשקעות המדינה בצרכי ביטחון.

הפולנים תמיד הביטו בישראל כמדינה צומחת שיש מה ללמוד ממנה לעתיד, אלא שלנוכח מה שקורה היום בפולין, יתכן שגם לנו יש מה ללמוד מהם.

מאיר בולקה חוקר ומגלה בשנים האחרונות את מזרח אירופה ובמיוחד את פולין. כבר 10 שנים על הקו בין פולין לישראל ועדיין לא גילה אפילו 10% מהסיפורים של יהדות אירופה לפני השואה ולאחריה. הופך כל אבן, מאתר כל פיסת מידע ומנסה להוציא את האמת לאור, גם אם היא כואבת. במסגרת עיסוקו פועל לשימור המורשת היהודית ועוסק בשימור אתרי מורשת יהודיים. לעיתים גם נאבק באנטישמיות, בעיקר זו הדיגיטלית.

האם טבח הנערים במג'דל שמס היה מכוון, או טעות בניווט הטיל? מוקדם לקבוע, אבל האסון הגדול שופך אור על מצוקת הדרוזים בלבנט ועל הסכנה הנשקפת להם בסוריה, ואולי גם בלבנון.

ממש בימים אלה צבא סוריה מכתר את הר הדרוזים בסווידא בדרום סוריה לקראת כיבושו. אם ההר ייכבש – להשתלטות איראנית סופית על סוריה, במרחק נגיעה מן הגולן הישראלי ומירדן, יהיו השלכות מרחיקות לכת, לא רק על סוריה. החתרנות האיראנית, דרך חמאס והפליטים השיעים בירדן, כבר עלתה מדרגה, והתקרבות איראן לגבול ירדן מצפון היא סכנה ברורה ומוחשית גם לנו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פעולות המחאה נגד הממשלה שיוזמים ארגונים וקבוצות שונות בדרישה להקדים את הבחירות לכנסת הן חשובות מאד.

מדי יום אנו שומעים על יוזמות חדשות של מתנגדי הממשלה הנוכחית, שמקיימים הפגנות בחוצות הערים ובעיקר ברחוב קפלן בתל אביב וסמוך לביתו של בנימין נתניהו בירושלים.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.

המחדל הזה כל כך ברור, עד שכמעט אין צורך לכלול אותו בנושאים שתעסוק בהם וועדת החקירה שתקום אולי בסוף המלחמה. ישראל נתפסה עם המכנסים למטה בכל הקשור לכמות התחמושת שהייתה לצה"ל ב-7 באוקטובר.

פשוט לא להאמין. מישהו באגף הלוגיסטיקה של צה"ל ומישהו במשרד הביטחון כנראה חיו בסרט ששמו "מלחמות קצרות". בשני המוקדים האלה העריכו שמלחמה באחת הזירות או יותר לא תמשך יותר משבוע עד עשרה ימים. אחרת אי אפשר להבין איך ישראל נתפסה כשמחסני הנשק שלה כמעט ריקים.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.