בעקבות הפיגוע הקשה בגבול סיני בראשית החודש קרא חיים לוינסון במאמרו בהארץ (“האמת היא שהסכם השלום עם מצרים הוא פיקטיבי”) לישראל ולארצות הברית להעמיד בפני מצרים דרישה “בסיסית, סבירה והוגנת” להשקיע יותר מאמצים בחינוך אזרחיה לשלום.

דבריו שיקפו את תחושתם של רבים בישראל שהפיגוע לא היה רק תקלה נקודתית במערך האבטחה בגבול, אלא ביטוי לאנומליה עמוקה יותר ביחסים עם מצרים: פלח רחב בדעת הקהל המצרית עודנו עוין את ישראל גם לאחר למעלה מ-44 שנות שלום ורואה במחבל “גיבור”. כפי שצוין במאמר, השלום הוא בין אליטות ביטחוניות ולא בין העמים ומאמציה של ישראל לשנות מציאות עגומה זו דלים ובלתי מספקים.

ד"ר אופיר וינטר הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ליד אוניברסיטת תל אביב ומרצה בחוג ללימודי הערבית והאסלאם באוניברסיטת תל אביב. ספרו Peace in the Name of Allah, העוסק במאמציהם של המשטרים במצרים, בירדן ובאיחוד האמירויות להקנות לגיטימיות דתית-אסלאמית להסכמי השלום עם ישראל, ראה אור בהוצאת דה-גרויטר. (צילום: חן גלילי)

מישהו שאל אותי לא מזמן: “איזו עצה היית נותן לעצמך בגיל 16?”. עד לפני כמה שנים הייתי אומר, ככל הנראה, משהו שקשור לעבודה, ללימודים או לחיים האישיים. משהו בסגנון הגשמה עצמית, חיה ותן לחיות ושאר ירקות. אבל היום, בראייה לאחור, הייתי נותן לעצמי את העצה הבאה: “אם לא תיתן לכסף לעבוד עבורך – אתה תמשיך לעבוד עבור הכסף”.

בשנת 1942, ילד בן 12 השקיע 10,000 דולר בקרן שמחקה מדד מניות אמריקאי. הוא “שכח” את הכסף שם, ואחרי 76 שנה גילה שהסכום תפח ל-51 מיליון דולר. הילד היה וורן באפט, מיליארדר ידוע ואחד מגדולי המשקיעים בעולם בשיטת “קנה והחזק”: במקום לקנות מניות בודדות, קונים קרנות מחקות מדדי-מניות – ולאורך עשרות שנים מקבלים תשואה יפה.

עמית אדלר הוא איש דיגיטל, גרפומן בלתי נלאה, בעל תואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדע