מאז ה-7 באוקטובר 2023 נרשמה עלייה דרמטית ומתועדת בגילויי אנטישמיות ברחבי העולם. בארצות הברית, בבריטניה, בצרפת ובגרמניה דווח על זינוק חד בתקריות אנטי-יהודיות – בקמפוסים, ברחובות ובמרחב הדיגיטלי כאחד.

בישראל מקובל להסביר תופעה זו באמצעות גורמים חיצוניים: הסתה קטארית, רדיקליזציה אסלאמיסטית או דינמיקות של קיטוב ברשתות החברתיות.

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.

כל בית צריך מרפסת וכל מדינה צריכה אויב.

וכל מנהיג מהסוג שלא עסוק בטובת מדינתו אלא בשרידותו הפוליטית צריך לפזר הבטחות. "להשמיד", "לרסק", "למוטט", את מי שאשם לכאורה בכישלונות – את האויב.

ד"ר רתם סיון הופמן היא רופאה מומחית לרדיולוגיה אבחנתית. מצנתרת מוח ומנהלת מכון הדימות בבית החולים מאיר. אמא ללוחם בחטיבת הקומנדו (במיל.), לצוער בקורס חובלים ולמתבגרת. ממובילות תנועת "אמא ערה" וחברה בחוג להנעה מדינית של מפלגת הדמוקרטים.

החלטה על יציאה למלחמה בישראל מתקבלת על ידי ממשלת ישראל, בהתאם לסעיף 40 לחוק יסוד: הממשלה. על פי החוק, הממשלה היא שמוסמכת להכריז על מצב מלחמה, ורק לאחר אישור של הממשלה ניתן לצאת לפעולה צבאית רחבת היקף.

לעתים, הממשלה מעבירה את ההחלטה גם לאישור הכנסת, במיוחד במצבים רגישים או שנויים במחלוקת. ובכל מקרה הממשלה אמורה לפרסם לציבור את החלטתה על יציאה למלחמה. לציבור יש זכות לדעת אם זו מלחמת אין ברירה או מלחמת ברירה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.