בכנס האחרון של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס נחשף השנה קו שבר חדש, עמוק ומדאיג סביב משבר האקלים.

לא עוד ויכוח בין "מאמינים" ל"כופרים" ולא מחלוקת על מדע. זהו פיצול פוליטי־עסקי בין שתי תפיסות שונות של תפקיד האקלים בקבלת החלטות כלכליות. חברות שלא יזהו בזמן אמת פיצול זה, עלולות לשלם על כך ביוקר.

עברי ורבין הוא מנכ"ל חברת Good Vision לאחריות תאגידית מקבוצת פאהן-קנה. מחבר הספר "אחריות תאגידית 2.0".  שימש כיו"ר פורום ה- ESG העולמי של רשת גרנט טורנטון.  יזם עסקי וחברתי המכהן כחבר וועד מנהל במספר ארגונים חברתיים. סא"ל במיל' בשירות פעיל, ששירת מעל 200 ימים ב'חרבות ברזל'. בעבר, שימש כיועץ לשמעון פרס, כשכיהן כשר החוץ וכשר לשיתוף פעולה אזורי.

האלימות בחברה הערבית כבר מזמן חצתה את גבול "האירועים החריגים". היא הפכה לשגרה מאיימת, למעגל סגור של פחד, שתיקה והשלמה. מול המציאות הזו, מתהווה בסח'נין תנועה אזרחית שמבקשת לשנות את נקודת המוצא: לא עוד זעקה חד־פעמית, אלא מסלול ארוך, מאורגן ומודע של אחריות קהילתית.

הלוגו המלווה את התנועה האזרחית הזו מבטא את הרעיון באופן חד וברור. העיגול מסמל את מעגל האלימות – מחזור אלים שמזין את עצמו. הקו האלכסוני החוצה אותו אינו מחווה גרפית בלבד, אלא עמדה אזרחית: אנחנו בוחרים לקטוע את המעגל, לא להתרגל אליו ולא לנהל איתו דו־קיום כפוי.

ד”ר מוחמד עלי קסום, חוקר ומרצה בתחומי כלכלה, ניהול הון אנושי ופיתוח מנהיגות. עוסק בכתיבה ציבורית על סוגיות חברתיות-כלכליות בישראל ומשלב בין מחקר אקדמי לעשייה חברתית. מצוי כיום בשלבי פוסט־דוקטורט.

מתי כספי, שנפטר ביום ראשון השבוע בגיל 76, הלחין, ביצע והפיק למעלה מאלף שירים שעיצבו את התרבות הישראלית. אבל מה שהשאיר אחריו גדול מכל גוף יצירה. כספי השאיר אחריו דרך של להיות יוצר: מודל של אותנטיות אמנותית שנמצא כעת, דווקא כשהוא נחוץ ביותר, בסכנת היעלמות.

כספי מעולם לא כתב על פי הזמנה. הוא סירב להתאים את יצירתו לציפיות חיצוניות. "אדם יוצר לא תלוי בשום תוכנית מתאר", אמר פעם. "אני חייב להיות נאמן לעצמי".

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.