לזמן קצר סביב חג המולד נדמה היה שהעיר מתאוששת, אך כשהאורות כבו, חזרו התושבים למציאות של רחובות ריקים ופחד ● עיר הולדתו של ישו, שהייתה במשך עשורים הסמל הפוליטי של החברה הערבית, מתנהלת כיום תחת ועדה קרואה, נאנקת תחת גרעונות וסובלת מהזנחה מתמשכת ● מסע אל עיר שמנסה לשרוד בין קריסה פנימית למלחמה חיצונית, ומחפשת את התחייה מחדש
מדינת ישראל עצרה את נשימתה כאשר נמצאה גופתו של הגיבור החטוף רן גואילי. המחווה הדרמטית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כאשר תלש מדש מעילו את סיכת החטופים, כמו ציינה את סופה של המלחמה הארוכה והטראומטית ביותר בתולדות ישראל.
מה שחיזק את תחושת סיומה של תקופה הייתה הצטרפותו של ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, למחוות הסרת הסיכה. אבל האם באמת סאגת החטופים באה אל סיומה עם סיום המלחמה?
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
טרנד החזרה לשנת 2016 סחף לאחרונה את הרשת. ברוח הגל החדש, מעניין לחזור לעוד אירוע שקרה בשנה זו – האלוף יאיר גולן, אז סגן הרמטכ"ל, נשא נאום חד, אמיץ ונוקב שזכה בדיעבד לכינוי "נאום התהליכים".
בנאום שנשא גולן בטקס יום השואה במכון משואה בקיבוץ תל יצחק, אמר בין היתר את הדברים הבאים: "השואה חייבת להוביל אותנו לחשיבה על אודות חיינו הציבוריים, ועוד יותר מכך, היא חייבת להוביל את כל מי שיכול, ולא רק את מי שרוצה, לשאת באחריות ציבורית. כי אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו בשנת 2016".
תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).
השאלה "מי העלה בדעתו ב-2016 ש…" חוזרת ושזורה לאורך כל הכתבה והתשובה לה היא – איש כמעט לא העלה על דעתו. הדברים נראים כל כך מופרכים שהם פשוט לא היו ניתנים להיות נחזים על ידי הדמיון.
עכשיו ישנן בפנינו שתי בעיות קשות שמתלכדות האחת עם השניה: האחת – שמכונת הרעל נרמלה לנו את הדברים והם כבר לא נראים מופרכים כל כך, כמעט נורמליים, והשנייה – שאנחנו נאלצים להילחם באותם דברים בכלים משפטיים וציבוריים שהיו רלוונטיים לעידן שבו איש לא העלה על דעתו ש…
רק דוגמה אחת – פסק הדין 11:0 מתבסס כולו על העובדה שהמחוקק בזמנו לא העלה על דעתו שראש ממשלה, ומועמד לראש ממשלה, יחקר ויואשם בעבירות הפליליות החמורות ביותר שבספר החוקים החלות על עובד ציבור, ולכן הוא לא טרח להתייחס לכך בחוק, כך שלא היה בנמצא אדן משפטי למנוע זאת ממנו.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
ראש ע. ת"א ומח' וטרינרית אינם מתייחסים כראוי לחיות וחתולי הרחוב, ואם הם עושים משהו זה פעמים רבות כדי "להראות", ובכל זאת זה רעיון עדיף מאשר להרע לתנים או להגיע חלילה למצב כזה, למרות שאני אוהבת חיות בר והן אינן מפריעות או מטרידות מבחינתי.
הנזק למגוון האקולוגי גדול, הקיפודים ניזוקים ממה שמתפזר על הרצפה, והרי אם כבר להשקיע משאבים בחתולים – עדיפה ההשקעה בעיקור/סירוס.
מי שאוהב חיות בר לא פוחד מהם, והרי הם מגיעים לערים כדי לחיות ולאכול כי נגזלו מהם שטחי המחיה שלם. אם היו עושים להם תחנות האכלה ופתיונות שמונעות התרבות, הם לא היו מגיעים.
אפשר להגביל את התאוצה של האוטובוס דרך המחשב. וגם הנהגים צריכים להתחשב, כשנהג/ת אוטובוס אחראי יוצא מהתחנה יש המון נקודות בדיקה מלבד המצב בכביש, אנשים בקרבת הרכב על המדרכה, שנוסע שירד מקדימה לא קופץ לחצות, ועוד. ואז, איזה נהג/ת נדחף לאוטובוס. כל"ל בזמן עצירה, אוטובוס צריך יותר מרחק לעצור בדיוק בגלל מבוגרים שעומדים, עגלות תינוקות, ועוד. לנהג הישראלי בד"כ לא מזיז.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם