אכיפה אלימה בשטח, אלפי בקשות מקלט, מאות תקנים ריקים ושכר שלא מאפשר לגמור את החודש ● עובדי מנהל אכיפה וזרים מתריעים מפני כאוס מתקרב, בזמן שהמדינה ממשיכה להביא עוד ועוד עובדים – בלי מערך פיקוח שמסוגל לעמוד בזה
ישראל צריכה להפסיק את המלחמה שפתחה נגד איראן בשבת 28 לפברואר. זו מלחמת ברירה, שיעדה המוצהר – החלפת שלטון – הוא יעד ערטילאי ובלתי ריאלי להשגה.
עניין אחד הוא השמדת מתקני גרעין המאיימים על קיומה של מדינת ישראל – לגביו ישראל כבר הכריזה ניצחון ביוני האחרון. אך החלפת שלטון מקומי באמצעות מלחמה חיצונית, זו יומרה שהופרכה פעם אחר פעם בהיסטוריה המדממת של המזרח התיכון.
ד"ר איריס סורוקר היא שופטת בדימוס, מנהלת מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במסלול האקדמי המכללה למינהל.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
ראש הממשלה בנימין נתניהו בדרך לחנינה. ניתוח של הערכת הדינמיקה מובילה לאפשרות שהנשיא יצחק הרצוג ייאלץ לבסוף להכריע בעד ביטול המשפט. מכבש הלחצים של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ אינו פשוט, והמלחמה הקלה על התהליך גם בדעת הקהל.
ניתן לחוש במיאוס ממשפט המאה הישראלי וברצון לסיים את חלום הבלהות הזה. תסריט אחד מכמה הוא שהנשיא יעניק לנתניהו חנינה ביום העצמאות בין שלל האפשרויות הנבחנות עכשיו בחדרים הסגורים.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.
כך צריך להיות ! וחבל שלא מוקדם יותר.
ראש ממשלה בזמן כהונה לא צריך להישפט כל עוד לא מדובר על בגידה במדינה שלו !
הוא חייב להיות מרוכז במשימה שלשמה הוא נבחר … כן נבחר ! למי ששכח שזו מדינה דמוקרטית שבוחרים ראש ממשלה בקלפי.
אין דבר כזה בחוק ביטול משפט. מאמר מטופש לגמרי. הדבר היחיד שיכול להיות אולי: הודאה באשמה והוצאה מהפוליטיקה עם קלון. וגם זה רק עם הסכמה של היועמשי"ת על הפסקת המשפט. בכל מקרה כל עוד אין חוות דעת של היועמשית על המכתב המאפיונרי שנתנייהו הגיש לו – הרצוג לא יכול לעשות דבר. והיועמשית תקבע שאין כאן כל בקשת חנינה אלא בקשה לביטול משפט פלילי. סעיף שלא קיים בחוק..
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
נכון.
למרבה הצער, ישראל לא יכולה להתעלם מההתחמשות האיראנית ומכוונתו המוצהרת של משטר האייאתוללות להשמיד את מדינת ישראל. אבל כשמטרת המלחמה הנוכחית מעורפלת לחלוטין ונעה בין החלפת המשטר לבין הכחדת היכולת הצבאית האיראנית (כלומר הכרעה צבאית של מדינה שגדולה בכמה סדרי גודל מישראל גם בלי להביא בחשבון את שלוחותיה בכל רחבי המזה"ת), שתי מטרות לא מעשיות בעליל ושכל בר דעת מבין כי אינן ניתנות להשגה, אזי ברור שהמשכה הינו בגדר איוולת גמורה.
אם למלחמה אין תכלית ברורה ומוגדרת, מי יכול לומר באילו תנאים, ומתי, מן הראוי יהיה להפסיקה?