המחויבות האדוקה לעניין הפלסטיני היא  מעמודי התווך של מדיניות החוץ האינדונזית, לרבות העמדה העקבית הגורסת כי לא ייכונו יחסים דיפלומטיים עם ישראל טרם הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה מזרח ירושלים.

מדיניות זו מתכתבת עם הזדהות רגשית חזקה בקרב הרוב המוסלמי באינדונזיה עם "המאבק הפלסטיני" וראייתו דרך פריזמה של סולידריות אסלאמית. כך גם רווחות נימות אנטי-ישראליות בציבור, שכמו מתעצמות מהיעדר הכרות עם החברה הישראלית, לרבות עם הנרטיב הישראלי בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ד״ר גיורא אלירז הינו עמית נלווה במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים, ועמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן וכן בפורום לחשיבה אזורית.

הדרישה להסדרת חוק ההשתמטות לא עוצרת גם בימיה הקשים ביותר של המלחמה, וההפקרה המזלזלת בה נתונה אוכלוסייה גדולה במדינת ישראל.

ברשימת הנופלים למען ביטחון ישראל, דמויות ושמות בעלי צליל אחר, שמות של לא יהודים: דרוזים, מוסלמים, נוצרים, חסרי דת ועבריים מדימונה – אלו שהמערכת הגדירה כפחותי מעמד.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.

צריך לסיים את המערכה בלבנון לפני שתהפוך למלכודת מוות. אסור לישראל להיתקע בלבנון מעבר להכרחי, ויש לקבוע לכך קווים ברורים. היינו כבר בסיפור הזה – הנסיבות בשטח עשויות לגרור את צה"ל לכיבוש עוד כפר ועוד משלט –  נישאב למלחמת גרילה בלתי נשלטת ומארבים אוכלי אדם ומקיזי דם.

הכרחי להתניע מהלך להסדר שיבטיח שקט ושליטה באמצעות כוח בינלאומי חזק, שיתפוס את השטח עד הליטני ויאפשר את חזרתם של פליטי הצפון לביתם. לבנון מעוניינת ברגיעה. ארה"ב יכולה להיכנס לתמונה ומדינות האיחוד האירופי, בעיקר צרפת, יכולות לקדם הבנות בכיוון זה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.