הקיטוב הפוליטי-חברתי העמוק, המשסע את ישראל ומטיל צל כבד על עצם קיומה כחברה מתפקדת במדינה מוקפת אויבים, מעלה ביתר שאת את השאלות בדבר מקורו וסיבותיו. התשובה המקובלת כיום היא שמקורו בעצם היותנו מדינה עם מיעוטים גדולים (חרדי וערבי) המתרבים בקצב מהיר מהממוצע, וחלקם נהנים – במידה רבה מסיבות פוליטיות – מעמלו של המגזר היהודי היצרני.
אבל התשובה הסבירה יותר בעיניי היא כי שורש הבעיה נעוץ, קודם כל, בשיטת הבחירות הנוהגת אצלנו – כמו בכל הדמוקרטיות המערביות – הדמוקרטיה הייצוגית.
גמלאי (אלביט מערכות) בן 78, עדיין פעיל (שוחה 2 ק"מ כל ערב) וגם לפעמים חושב.
הכינויים "מלאך חבלה" (על פי ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר) ו"ראש הכנופייה" (על פי ראש הממשלה המנוח יצחק רבין) נקשרו בדמותו של בנימין נתניהו בהקשרים שונים. אולם, בראייה היסטורית יש בהם כדי לבטא את תמצית דרכו ומורשתו הפוליטית אשר אותה הנחיל ליורשיו, ונראה כי אותם ערכים ימשיכו ללוות את השיח הפוליטי בישראל גם אחרי לכתו.
בעקבות חתימתו של נתניהו על "הסכמי חברון" בשנת 1997, יצא נגדו שמיר בראיון נוקב, ובו לא נמנע מלכנות אותו, בכינוי שהפך לקאלט – "מלאך חבלה". כינוי זה בא להדגיש את חוסר המחויבות האידיאולוגית של נתניהו למורשת "ארץ-ישראל השלמה".
ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.
הערב, במוצאי שבת, מסתיים למעשה שלב א' בעסקת החטופים של ינואר 2025.
היא באה יותר משנה אחרי עסקת נובמבר 2023, בה שוחררו עשרות נשים, ילדים ועובדים זרים.
הגיע הזמן לבדוק את "מנהל המו"מ", בנימין נתניהו, האיש שתקף בשנה האחרונה את ראש המוסד דוד ברנע, את ראש שב"כ רונן בר ואת אלוף ניצן אלון על שהם רופסים ולא יודעים לנהל מו"מ. האיש שהבהיר שהוא מבין בזה כי ניהל פעם מו"מ מול יו"ר ההסתדרות, מה אתם יודעים.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מר נתניהו נבחר וימשיך להיבחר על ידי רוב הציבור בישראל, לא בגלל כישוריו בניהול משא ומתן (שעליהם אפשר לקיים דיון..), אלא בגלל שהאידיאולוגיה של השמאל (כולל 'המרכז') מאז ימי 'המזרח התיכון החדש' של רבין ופרס ועד היום בנויה על הזיות ועל תכניות התאבדות לפרקים. אפשר בהחלט לנצח את מר נתניהו בקלפי אם תוצג מולו אלטרנטיבה לאומית וימנית יותר, דוגמת רחבעם זאבי בזמנו, ובזמננו אולי גיורא איילנד הוא האיש שיוכל לייצר את האלטרנטיבה. אבל לשם כך השמאל יצטרך לחזור לימי בן גוריון שהיה יותר מיליטנטי מהרב כהנא.
נתניהו היה בדרגת סרן, מפקד צוות בסיירת מטכ"ל – מכובד, אבל זה לא הרבה יותר מחפ"ש. במסגרת הצבא לא פיקד על יותר מקומץ אנשים, לא היה מפקד של יחידה כשלהי, לא מילא שום תפקיד משמעותי במטכ"ל של צה"ל ולכן לא היה שותף בהתוויית אסטרטגיה כלשהי. לא היה שר בטחון, לא מילא שום תפקיד אזרחי במכוני בטחון. "ההבנה" שלו בלחימה בטרור היא כולה מדומיינת ותוצר תדמיתי. המשאים ומתנים העיקריים שניהל בחייו הם להקמת הקואליציות שלו, שבהם מן המפורסם שהיה מבטיח כל מה שצריך וגם מה שלא צריך כדי שהצד השני יחתום ויבטיח את שלטונו.
אני מנסה לחשוב למה לא פעלנו לאורך עשור שלם למען שחרור אברה מנגיסטו והישאם א-סייד.
האם מפני שהם חצו את הגדר לתוך רצועת עזה ביוזמתם ולא נחטפו מתחום מדינת ישראל כמו חטופי ושבויי 7 באוקטובר 2023?
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
העלאת צבע עורם והשתייכותם החברתית של מנגיסטו והישאם זו פשוט נבזות. ההבדל התהומי במקרה שלהם הוא שהם בעצמם נכנסו לעזה, לאחר מספר נסיונות, וסיבכו את המדינה. הם נשבו בשטח אוייב – לא נחטפו משטח ישראל. מסיבה זו לא היו הפגנות גדולות לשחרורם, למרות שהציבור היה מוכן לשלם לשחרורם, במיוחד כחלק מעסקאות סיום סבבי הלחימה שהתרחשו בעזה מאז נשבו (תבדוק עם נתניהו למה זה לא קרה). במקרה שלהם אם אתה רוצה להאשים מישהו, תאשים את המשפחות שלהם שלא טיפלו בהם ונתנו להם להגיע לעזה.
גם לשחרור אלחנן טננבאום שהביא את עצמו לידי חיזבאללה לא היו הפגנות למרות שהיה אשכנזי – ובדיוק מאותן סיבות. במקרה שלו המדינה מיהרה להחזיר אותו כי הוא היה סכנה בטחונית מהלכת, ורבים טענו שלא היו צריכים להחזיר אותו כלל.
להבדיל, החטופים של זין באוקטובר נחטפו מביתם או ממסיבה, או מבסיס צבאי בשטח ישראל. מדינת ישראל בגדה בהם, במיוחד באזרחים שבניהם – שתפקידה של המדינה הוא להגן עליהם, ולכן גם חובת המדינה להשיב אותם.
לא צריך לקחת כל דבר ולהשתמש בו להסתה בין ציבורים במדינה.
"כולנו מחויבים עכשיו להטיל ספק בעמדות הקודמות שלנו"
"קורל" תשאיר אותנו צמאים
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם












































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הכיוון נכון מאוד. כי כיום מדובר בהצגה כל ארבע שנים, בה אנחנו צופים ו"בוחרים" מתוך רשימה סגורה שמציבים בפנינו. הרשימה הזאת מגיעה מכוחות פיננסיים ואג'נדות שלרוב זרות לנו. המעבר לאחריות הבוחר על הנציגים הוא מהפיכה בתפיסה שנדרשת מאוד. אבל עדיין, הטלת האחריות על מציאת מועמדים מתאימים למשל על עולה חדשה מבוגרת מהשיכון, הוא לא נכון. והוא גם משימה בלתי אפשרית עבורה. לכן צריך לדייק את העניין .
לא הוצעה כאן החלפת הדמוקרטיה הייצוגית אלא הדרך שבה הנציגים נבחרים.
המעבר מקלפי ופתקים לבחירה דיגיטלית ברשת אינו אלא שינוי טכני, אכן מבורך נכון וחיוני, אבל לא יותר משינוי טכני ולא הוא זה שיביא את המהפך הנדרש.
הכיוון של בחירה 'ישירה' מפתה, אבל בפועל ייצור ביזור עצום של התוצאות והנציגים ייבחרו ברוב שהוא זעיר יחסית: בשיטה היום הנבחר הוא אחד מתוך, נניח 1,200 מועמדים לכנסת (10 מפלגות רשמו 120 מועמדים כ"א), ולפי ההצעה שכאן הוא יהיה אחד מתוך כל האוכלוסייה בעלת זכות ההיבחרות (מיליונים…).
הרעיון היפה ביותר שמצאתי כאן הוא רעיון בחירות האמצע, שהוא דרך עקרונית, שדורשת עוד ליטוש ושכלול, להחליף נבחרים שלא עמדו בציפיות מהם או בהבטחותיהם.