הכיוון נכון מאוד. כי כיום מדובר בהצגה כל ארבע שנים, בה אנחנו צופים ו"בוחרים" מתוך רשימה סגורה שמציבים בפנינו. הרשימה הזאת מגיעה מכוחות פיננסיים ואג'נדות שלרוב זרות לנו. המעבר לאחריות הבוחר על הנציגים הוא מהפיכה בתפיסה שנדרשת מאוד. אבל עדיין, הטלת האחריות על מציאת מועמדים מתאימים למשל על עולה חדשה מבוגרת מהשיכון, הוא לא נכון. והוא גם משימה בלתי אפשרית עבורה. לכן צריך לדייק את העניין .

לא הוצעה כאן החלפת הדמוקרטיה הייצוגית אלא הדרך שבה הנציגים נבחרים.
המעבר מקלפי ופתקים לבחירה דיגיטלית ברשת אינו אלא שינוי טכני, אכן מבורך נכון וחיוני, אבל לא יותר משינוי טכני ולא הוא זה שיביא את המהפך הנדרש.
הכיוון של בחירה 'ישירה' מפתה, אבל בפועל ייצור ביזור עצום של התוצאות והנציגים ייבחרו ברוב שהוא זעיר יחסית: בשיטה היום הנבחר הוא אחד מתוך, נניח 1,200 מועמדים לכנסת (10 מפלגות רשמו 120 מועמדים כ"א), ולפי ההצעה שכאן הוא יהיה אחד מתוך כל האוכלוסייה בעלת זכות ההיבחרות (מיליונים…).
הרעיון היפה ביותר שמצאתי כאן הוא רעיון בחירות האמצע, שהוא דרך עקרונית, שדורשת עוד ליטוש ושכלול, להחליף נבחרים שלא עמדו בציפיות מהם או בהבטחותיהם.

מר נתניהו נבחר וימשיך להיבחר על ידי רוב הציבור בישראל, לא בגלל כישוריו בניהול משא ומתן (שעליהם אפשר לקיים דיון..), אלא בגלל שהאידיאולוגיה של השמאל (כולל 'המרכז') מאז ימי 'המזרח התיכון החדש' של רבין ופרס ועד היום בנויה על הזיות ועל תכניות התאבדות לפרקים. אפשר בהחלט לנצח את מר נתניהו בקלפי אם תוצג מולו אלטרנטיבה לאומית וימנית יותר, דוגמת רחבעם זאבי בזמנו, ובזמננו אולי גיורא איילנד הוא האיש שיוכל לייצר את האלטרנטיבה. אבל לשם כך השמאל יצטרך לחזור לימי בן גוריון שהיה יותר מיליטנטי מהרב כהנא.

נתניהו היה בדרגת סרן, מפקד צוות בסיירת מטכ"ל – מכובד, אבל זה לא הרבה יותר מחפ"ש. במסגרת הצבא לא פיקד על יותר מקומץ אנשים, לא היה מפקד של יחידה כשלהי, לא מילא שום תפקיד משמעותי במטכ"ל של צה"ל ולכן לא היה שותף בהתוויית אסטרטגיה כלשהי. לא היה שר בטחון, לא מילא שום תפקיד אזרחי במכוני בטחון. "ההבנה" שלו בלחימה בטרור היא כולה מדומיינת ותוצר תדמיתי. המשאים ומתנים העיקריים שניהל בחייו הם להקמת הקואליציות שלו, שבהם מן המפורסם שהיה מבטיח כל מה שצריך וגם מה שלא צריך כדי שהצד השני יחתום ויבטיח את שלטונו.

העלאת צבע עורם והשתייכותם החברתית של מנגיסטו והישאם זו פשוט נבזות. ההבדל התהומי במקרה שלהם הוא שהם בעצמם נכנסו לעזה, לאחר מספר נסיונות, וסיבכו את המדינה. הם נשבו בשטח אוייב – לא נחטפו משטח ישראל. מסיבה זו לא היו הפגנות גדולות לשחרורם, למרות שהציבור היה מוכן לשלם לשחרורם, במיוחד כחלק מעסקאות סיום סבבי הלחימה שהתרחשו בעזה מאז נשבו (תבדוק עם נתניהו למה זה לא קרה). במקרה שלהם אם אתה רוצה להאשים מישהו, תאשים את המשפחות שלהם שלא טיפלו בהם ונתנו להם להגיע לעזה.

גם לשחרור אלחנן טננבאום שהביא את עצמו לידי חיזבאללה לא היו הפגנות למרות שהיה אשכנזי – ובדיוק מאותן סיבות. במקרה שלו המדינה מיהרה להחזיר אותו כי הוא היה סכנה בטחונית מהלכת, ורבים טענו שלא היו צריכים להחזיר אותו כלל.

להבדיל, החטופים של זין באוקטובר נחטפו מביתם או ממסיבה, או מבסיס צבאי בשטח ישראל. מדינת ישראל בגדה בהם, במיוחד באזרחים שבניהם – שתפקידה של המדינה הוא להגן עליהם, ולכן גם חובת המדינה להשיב אותם.

לא צריך לקחת כל דבר ולהשתמש בו להסתה בין ציבורים במדינה.