בטור שפורסם לאחרונה ב"ידיעות אחרונות", כתב בן-דרור ימיני כי "המהגרים מאריתראה הביאו איתם את המריבות מהבית לתל-אביב. למרות הפגיעות הקשות והסבל של תושבי דרום העיר, בממשלות ישראל בעשור האחרון לא השכילו להציג מדיניות הגירה מסודרת, כזו שהייתה מאפשרת גירוש ועוצרת את המחדל".

כבר המשפט הראשון בטור שכותרתו "בגלל היעדר מדיניות: אנרכיה בלב המדינה", אמור להדליק נורה אדומה. מלחמת האזרחים שהסתיימה באריתריאה נמשכת בתל-אביב?

שני בר-טוביה היא בעלת דוקטורט ביחסים בין-לאומיים, מקדמת המדיניות וקשרי הממשל של פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל.

במלאות שנה לשבעה באוקטובר, אפשר לומר שישראל לא שינתה דבר בתהליכים אשר הובילו לטבח. אדרבא, תהליכי ההרס רק התחזקו והעמיקו.

למעשה, אנו חוזים בשני עמים שונים. עם אחד ממלכתי, נטוע בערכי המערב, דמוקרטי, טכנולוגי ומוביל את המלחמה לניצחון. זאת בעוד שהעם השני, המיוצג על ידי הממשלה, נטוע בדת, ולא רק שאינו משתתף במאמץ המלחמה, אלא שהוא אף מחבל בו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

השבעה באוקטובר 2023 היה גם כ"ב בתשרי, הוא שמיני עצרת, הוא שמחת תורה. כך שהאסון הנורא שנפל עלינו ביום ההוא – אמור היה להיות מצוין בתאריך העברי. ואם אפשר להוסיף אל "רעשי הרקע" המבורכים, הסובבים את הניתוק הקיצוני של ממשלת הימין הקיצוני – אז יש סיבה לכך שזיכרון השבעה באוקטובר הוא לא שמיני עצרת, והיא די מדכדכת.

כאמור, לוח השנה הרשמי בישראל הוא העברי. המשמעות היא שכל יום ממלכתי מצוין בתאריך העברי. יום העצמאות, יום השואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום הזיכרון לרצח רבין – כולם מצוינים בתאריך העברי. ובצדק.

ד"ר עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג, משורר, מבקר ספרות ופעיל שמאל. חוקר ומלמד על הגירה ,תהליכי גלובליזציה וקשרים טראנס-לאומיים, חברה אזרחית ופילנתרופיה. סיים לימודי דוקטורט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בחקר עלייה לישראל. פרסם ספר על שירה פוליטית בישראל, שלושה ספרי שירה ורומן. חי בירושלים.