מאז שהעיתונאי בן כספית חשף את קיומו של מו"מ להסדר טיעון עם בנימין נתניהו, הופיעו אין-ספור מאמרי דעה והבעות עמדה בתקשורת על כל ערוציה, כולל, כמובן, באתרים במרשתת וברשתות חברתיות המשתמשות בה.

עסקאות טיעון הן שיטת פעולה מבישה של מערכת המשפט, כי הן מצביעות על עצלות מחשבה ו/או רפיסות פעולה אצל התביעה. אולם מרגע שזוהי הנורמה (המפוקפקת) בישראל, ברצוני להתייחס לנאמר לגבי אפשרות החתימה על הסדר כזה בין המדינה לנתניהו.

עסקאות טיעון הן שיטת פעולה מבישה של מערכת המשפט, אולם מרגע שזו הנורמה (המפוקפקת) בישראל, ברצוני להתייחס לנאמר לגבי אפשרות החתימה על הסדר כזה עם נתניהו

בולטת העובדה, שרוב עצום מבין המתנגדים לנתניהו, או לפחות לשיבתו בקול תרועה אל מרכז הבמה הפוליטית-ציבורית, טוענים לחוסר אמון באיש זה. לדבריהם, אין להסתפק בעסקת טיעון גרידא, אלא לרפדה בשכבות המבטיחות הגנה מפני נסיונות של נתניהו לקעקע אותה. הדוגלים בכך טוענים, שאין להאמין ולו למלה היוצאת מפיו או הנכתבת/מוקלדת בידיו, כולל חתימת שמו.

כותבים ודוברים אלה גורסים, כי מייד לאחר אשרור ההסכם בפסק-דין, נתניהו ימהר להתנכר לחלקו ולחתימתו, יגייס את תומכיו, וישוב במלוא פיו ומרצו אל הזירה הפוליטית ואל המאבק על ראשות הממשלה.

נראה לי, שזהו חשש שווא, ואפילו חשש מדומה. המביעים אי-אמון בנתניהו ובעמידתו בהסכם חתום אם יושג עמו בעתיד, למעשה מביעים אי-אמון באזרחי המדינה, כאילו הם יתפתו בקלות ללהטוטיו של "המחלל מרחביה".

שהרי מה משתמע מהצהרות אי-האמון? "ההצגות של נתניהו לא עובדות עליי, אני לא אפול בפח ואמשיך שלא להאמין למלה מדבריו", אולם לעומת זאת "הוא יצליח 'לעבוד' על ההמונים, הם יוקסמו מדבריו וינהרו לקלפיות כדי להחזירו לשלטון".

כלומר, כותבים ודוברים אלה אינם סומכים על שיקול-דעתו של האדם מן השורה, ועל כך יש להצטער ואפילו להתקומם. וזאת במיוחד לנוכח הראיות החד-משמעיות והמסקנות העולות מארבעת סבבי הבחירות האחרונים.

ארבע פעמים נערכו בחירות לכנסת במהלך השנים 2021-2019. בבחירות אלה קיבלה רשימת הליכוד את שיעורי התמיכה הבאים בקרב כלל המצביעים (26.5% בבחירות לכנסת ה-21, 25.1% – לכנסת ה-22, 29.5% – לכנסת ה-23, 24.2% לכנסת הנוכחית, הכנסת ה-24).

ממוצע השיעורים הללו הוא 26.3% מן המצביעים. תוצאות הבחירות וחלוקת המושבים בכנסת, בכל אחד מארבעת הסבבים, לא אפשרו לליכוד להקים ממשלה יציבה לאורך זמן, אם בכלל. מדוע יכול אדם מחושב כמו נתניהו, לסבור שלאחר סדרת כשלונותיו האלקטורליים (ואלה היו כשלונות), דווקא הסדר טיעון יביא לגידול בתמיכה בו, עד כדי ניצחון בסיבוב הבחירות הבא, יהא מתי שיהיה?

כותבים אלה אינם סומכים על שיקול-דעתו של האדם מן השורה, ועל כך יש להצטער ואפילו להתקומם. במיוחד לנוכח המסקנות החד-משמעיות העולות מארבעת סבבי הבחירות האחרונים

לדעתי, אם המו"מ על הסכם טיעון אכן ימומש בעתיד, ונתניהו יתחייב במסגרתו לפרוש מן הזירה הפוליטית, הוא עצמו לא יעז להפר הסכם חתום המופץ בראש חוצות, יבין שאין מקום לבחון את שיקול-הדעת של אזרחי המדינה, ויותיר את הזירה הפוליטית נקייה מנוכחותו בה. אם הוא יטעה לחשוב אחרת, התגובות בציבור, כולל בקרב התומכים בליכוד והחברים במפלגה זו, יטפחו על פניו במהרה.

לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים

ממשל ביידן פתח במגעים עם חברים בקונגרס ובסנאט לבדיקת אישור אפשרי של העסקה המשולשת עם סעודיה וישראל, אך הוא נתקל בקשיים גדולים להשיג את הרוב הדרוש לאישור העסקה. כדאי שהנשיא האמריקאי יחשב מחדש את מהלכיו. העסקה במתכונתה הנוכחית נראית קשה מאוד לביצוע. היא לא תשיג את מטרות ארה"ב באזור וישראל איננה יכולה להסכים לתנאים הסעודיים.

*  *  *

הנשיא ג'ו ביידן ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ישתתפו בחודש הבא בוועידת ה-G-20 בהודו וייתכן שיפגשו בשולי הוועידה לדון בעסקה המשולשת בין ארה"ב לסעודיה ולישראל.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

השד העדתי חזר והוא בועט בעוצמה שלא הייתה כמוה מאז 1981. המחאה נגד ההפיכה המשטרית הפכה למאבק מעמדות ולרוב בין אזרחים ממוצא מזרחי ואשכנזי.

אנחנו חיים בחברה טרגית שבוחנת אנשים לא לפי עמדותיהם אלא על פי תיוגם. יש זמנים קריטיים בהיסטוריה של העמים שהתופעה הופכת לפגע חברתי. רגש הקיפוח הפך לכלי נשק יעיל בידי פוליטיקאים מן הימין נגד אנשי המחאה ומעיד על חולשת טיעוניהם.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.