כעת, אם כניסתו הקרובה של ממשל ביידן לבית הלבן, עולה שאלת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים על סדר היום. יש קדחת דיבורים על בחירות פלסטיניות כדי להכשיר את דעת הקהל העולמית למדינה פלסטינית, אבל יש לשאול שאלה מפתיעה: האם הפלסטינים בכלל רוצים מדינה? מה הם בכלל רוצים?
לא מזמן יצא ספרו עב הכרס, של שמעון כרמי, 560 עמודים ממוסמכים היטב על תהליך המעבר של אש"ף מארגון טרור לארגון המשתתף בתהליך שלום. הספר מנסה לענות על השאלה: "מדוע שלום?" הוא מעמיד שאלות אמפיריות, הלקוחות ממדעי המדינה ומעמת אותן עם המציאות ועם הבנת ההיסטוריה הפלסטינית. לזכותו יש לומר, שהוא קובע ביושר אינטלקטואלי רב כי אינו יכול לפסוק בוודאות מדוע זה אש"ף עבר ממצב של ארגון טרור למצב של ארגון מדיני המשתתף בתהליך שלום.
אבל השאלה המתעוררת מקריאת הספר היא: האם בכלל אש"ף, ובעקבותיו הרשות הפלסטינית, בכלל מעוניינת בהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967?
הספקות בכך נובעים משתי תופעות. הראשונה: כאשר אש"ף נוסד, וביחוד אחרי שפת"ח השתלט עליו, בכלל לא הגדיר לו למטרה להקים מדינה פלסטינית. הם דיברו על שיחרור פלסטין, ולא קבעו מה יקרה אחרי שחרור פלסטין. מדינה פלסטינית לא הוזכרה כאופציה. אש"ף זיהה את עצמו כתנועה פן-ערבית, כמי שחותר להקים אימפריה ערבית, וחלקו של אש"ף הוא לטפל בחזית נגד ישראל במערכה הערבית הכוללת להקים אימפריה.
אש"ף דיבר על שיחרור פלסטין ולא קבע מה יקרה אח"כ. מדינה פלסטינית לא הוזכרה כאופציה. אש"ף זיהה עצמו כתנועה פן-ערבית, החותרת להקמת אימפריה ערבית, כשחלקו בה הוא טיפול בחזית נגד ישראל במערכה הערבית הכוללת
מתי אש"ף התחיל לדבר על מדינה פלסטינית? לא מתוך תהליך הבשלה פנימי, אלא מתוך לחצים מבחוץ. לחץ אחד בא מתוך אירופה. כאשר אש"ף זיהה את פוטנציאל התמיכה של אירופה, הוא התאים את הנרטיב שלו למה שאוזניים אירופיות אוהבות לשמוע, ומדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל היה מה שהאירופים רצו לשמוע.
לחץ שני, לא פחות חשוב, ואולי יותר, היה הלחץ מצד ההנהגה הפלסטינית בתוך השטחים. הם ניהלו את האינתיפדה הראשונה בהצלחה והיו במצב שבו יכולים היו להכתיב לאש"ף את האג'נדה של הפנים, שהיתה הקמת מדינה. לא עניין אותם החזון הפן-ערבי של אש"ף או מימוש זכות השיבה של הפליטים שמתוכם קמה הנהגת אש"ף.
כאשר אש"ף נכנס לשטחים בזכות האינתיפדה, הוא מיד סילק את הנהגת הפנים מעמדות כוח וסילק את האג'נדה של מדינה פלסטינית כיעד למימוש, מעבר לתכסיס לשמור באמצעותו על תמיכת אירופה.
לסיכום, כאשר אנו מנסים להבין את סיכויי תהליך השלום עם כניסתו של ממשל ביידן, הספר "מדוע שלום?", שהוא מפורט וממוסמך, יכול לשמש כלי ראוי להבין את מה שקרה, ומה צפוי לקרות – אם יקרה.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
הקיץ עבר, ואנו לקראת הימים הקדושים ביותר של הלוח השנה היהודי.
במהלך החודש האחרון התקיימו דיונים משמעותיים בפלטפורמות ובפורומים יהודיים שונים סביב נושא עברייני מין ומקומם בחיים היהודיים. רבים דנו האם ומתי ניתן לאפשר לעברייני מין לחזור לחיים הקהילתיים היהודיים. לטעמי, הנושא הבסיסי של כל אחת מהשיחות הללו הוא – האם יש מקום לסלוח לפוגעים מינית? ואם כן, איפה, מתי ואיך?
שאנה אהרונסון היא מנכ"לית מגן לקהילות, מרכז סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בחברה החרדית, הפועל ליצירת קהילות מוגנות. היא בעלת תואר Bs. בפסיכולוגיה, כמו גם הסמכה והכשרה בייעוץ לליווי חינוכי, מניעת התעללות וטיפול IFS. ניסיונה החל בהדרכת נוער בסיכון וכעוזרת מנהלת ב"צופיה", בית מגורים טיפולי לנערות מתבגרות. היא מתנדבת כמאמנת לדיני אישות יהודיים ועוזרת לידה לנשים עם היסטוריה של פגיעה מינית ונפגעות אלימות. היא מתגוררת עם משפחתה במטה יהודה, ישראל.
כמורה לאזרחות בבית ספר תיכון – אני מאמינה בכל מאודי בתפקידי כמחנכת לערכים, חשיבה ביקורתית ושיח על המדינה היהודית והדמוקרטית. כמעט ללא פילטרים, אך באופן שיכבד את כל הצדדים ויאפשר שיח שפוגש את כל חלקי החברה, גם אם לא מסכימים עם חלקים מסוימים בה.
בימים אלו מבקשים ממני ומעמיתיי, גם אם לא באופן פורמלי, לנהוג באיפוק ובשקט יחסי, ולהיות מנותקים לכאורה מהשטח – מעמדות, אמירות ומהתייחסות למה שמתרחש מעבר לחלונות הכיתה (רפורמה, מהפכה, עילת הסבירות). בעיקר מצפים לכך מאתנו כאשר אנחנו עומדים מול התלמידים.
אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית בבניית חוסן אישי וקהילתי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל. מנכ"לית מרכז מגדלורים - הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חברה בוערים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם



























































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לא חושב שהפלסטינים רוצים מדינה. הם בעיקר רוצים "להעניש" את מדינת ישראל על שגירשה אותם במלחמת השחרור שנפתחה ביוזמת מדינות ערב. אפילו שלמה בן עמי, שאי אפשר להאשימו בימניות, התרשם כך בשיחות קמפ דייויד בשנת 2000. הם גם רוצים שכל הפליטים ישובו לישראל ומה יהיה אחר כך אלוהים גדול. כמובן שכשאני אומר "הפלסטינים" אני מתכוון להנהגה, אין לי מושג מה חושבים רוב בני העם הפלסטיני. באותה מידה אני חושב שרוב העם בישראל לא רוצה להמשיך ולהחזיק בהתנחלויות אבל המתנחלים שיש להם כוח פוליטי חזק מונעים כל ויתור טריטוריאלי. אבל לפחות אנחנו הצענו לפלסטינים פינוי התנחלויות והם ככל הנראה לא הסתפקו בכך.
מה הפתרון? לדעתי לפני שמנסים צעד חד צדדי כלשהו, יש להתייחס לפלסטינים כאל בני אדם – אם זה אומר לאכוף את החוק באופן שוויוני עליהם ועל המתנחלים ולנהוג ביד קשה כלפי גילויי אלימות מצד מתנחלים, לאפשר להם לבנות באדמותיהם, לעבד את שדותיהם, לנוע באופן חופשי ברחבי הגדה ולא לפרוץ לבתיהם. כל אלו מתחזקים את הכיבוש וברגע שייפסקו הכיבוש יקרוס לתוך עצמו, וכך גם מפעל ההתנחלויות שלא היה שורד רגע לולא היינו גוזלים מהפלסטינים את אדמותיהם ואת חירותם. ברגע שפלסטינים יוכלו לבנות סביב להתנחלויות ולרעות את צאנם וגם לנוע באופן חופשי, המתנחלים יאבדו את זכויות היתר שלהם ואולי יחליטו שלא מתאים להם לחיות כשווים לפלסטינים ואז תוצע להם האופציה לחזור לגבולות הקו הירוק ולקבל פיצויים. האמינו לי שהם ייקחו את זה בשתי ידיים. השאלה מי הפוליטיקאי האמיץ שיעז לגרוע מהם את זכויות היתר שלהם.