בתערוכה "סדקים בכל דבר" מציג ברנט סלומוביק, רופא חדר מיון מטורונטו, פורטרטים שצילם במשך שנים של החיילים הבודדים שעזבו את מולדתם ומשפחתם הרחוקה כדי לשרת בצה"ל ● "באמצעות ההתבוננות בהם, יכולתי להבין טוב יותר את עצמי ואת הבחירות שעשיתי במהלך חיי"
המלך המשיח, נשיא ישראל, בר כוזיבא ה-I, תפס את השלטון בתמיכת רבי עקיבא והוביל למרד חסר סיכוי ברומאים. המרד נבע, על פי ספרו של יהושפט הרכבי, מראייה בלתי מציאותית של הנסיבות והערכה לא נכונה של התגובות הרומאיות.
הקיסר אדריאנוס דיכא את המרד באכזריות, החריב עשרות יישובים, כ-580 אלף איש נהרגו, על פי ההיסטוריון הרומאי דיו קסיוס. גברים, נשים וילדים נהרגו, נאנסו, נשבו ונמכרו לעבדים ברחבי האימפריה הרומית.
האם האמונה המיסטית במלך משיח גרמה לטעות בהערכת הכוחות ולאסון הנורא שהרכבי מתאר כשואת בר-כוכבא?
הקיסר אדריאנוס דיכא את המרד באכזריות, החריב עשרות יישובים, כ-580 אלף איש נהרגו. גברים, נשים וילדים נאנסו, נשבו ונמכרו לעבדות ברחבי האימפריה הרומית. האם האמונה המיסטית במלך משיח גרמה לטעות בהערכת הכוחות?
זה לקח שכדאי ללמוד. צריך להזהר מהיהירות של "יחידי סגולה", ממלכים משיחים, מאמונות מיסטיות, מבר-כוכבא ורבי עקיבא ועד דיין, דרעי ונתניהו.
רב הנסתר על הגלוי לגבי מרד שמעון בן-כוסבא (בר-כוכבא), שהחל בשנת 132 והסתיים ב-135 לספירה במותו של המלך המשיח שמעון בן-כוסבא בביתר.
לא נשאר תיעוד היסטורי מפורט של מרד בר-כוכבא, הדומה לתיעוד של המרד הגדול על ידי יוסיפוס פלאוויוס. לא ידוע דבר על משפחתו, חינוכו ואישיותו של בן-כוסבא. האם היה משכיל, התחנך בארץ ישראל או אולי ביוון או ברומא? האם היה קנאי שמרד בהנהגת הסנהדרין? האם היה בן למשפחה אמידה או אולי רועה צאן כרבי עקיבא?
מהמעט הידוע במקורות היהודים והזרים עולה שהיה מנהיג מוכשר בעל תפיסה מדינית וצבאית רחבה ולוחם אמיץ, שהצליח לאחד את העם ולהכריז על עצמו נשיא ישראל למרות שלא היה מנהיג הסנהדרין כרבן גמליאל. שעלה בידו להכין ולהוביל את הישוב ביהודה למרד, להטביע מטבעות עם שמו בשנות שלטונו, לשלוח איגרות לכוחותיו במהלך המרד (שחלקן נשמרו ונמצאו על ידי יגאל ידין).
נכתב שהיה בעל בטחון יתר, גבה לב ויהיר. בצאתו לקרב אמר שהאל לא יוכל לעזור לו או להכשילו. "לא תסעוד ולא תכסוף", יהירות וראייה לא מציאותית שהמיטה אסון.
המערכה ביהודה הייתה הקשה ביותר מכל המערכות הצבאיות של הקיסר אדריאנוס. דיו קסיוס כתב שאומות נוספות הצטרפו למרד בר-כוכבא. וורנר אק טוען שכתובת על שער נצחון המוקדשת לקיסר אדריאנוס שנמצאה בחפירות בתל-שלם מעידה על נצחון בקרב כנגד צבא בר-כוכבא, שהתקיים בעמק בית-שאן.
לדעתו של וורנר אק מרד בר-כוכבא היה מרד צבאי רחב היקף שאיתגר את האימפריה הרומית. הנצחון של הקיסר אדריאנוס וצבאו צויין לא רק בתל שלם בארץ ישראל אלא גם ברומא. כתובת לכבודו של הקיסר אדריאנוס שהוצבה ברומא מהללת את הקיסר שעמד בלחץ הלחימה של האויב וגבר עם צבאו על כוח אדיר. האימפריה הרומאית החזקה והגדולה ששלטה בכל אגן הים התיכון מאות שנים והפעילה רשת של סוכנים חשאיים ברחבי האימפריה שאותה יסד אדריאנוס חוגגת נצחון מול הצבא האדיר של בר-כוכבא.
מרד בר-כוכבא היה מרד צבאי רחב היקף שאיתגר את האימפריה הרומית. נצחון אדריאנוס וצבאו צויין בתל שלם בארץ ישראל, אך גם ברומא. הכתובת ברומא מהללת את הקיסר שגבר עם צבאו על כוח אדיר
אדריאנוס שלח ליהודה את מיטב מפקדיו ושבעה ליגיונות רומאיים לחמו בפיקודו של יוליוס סוורוס, שהובא במיוחד ליהודה מבריטניה. כשליש מצבאה הענק של האימפריה הרומית נשלח להילחם בצבאו של בר-כוכבא.
"הוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא מלך המשיח, עד שנהרג בעוונות" (הרמב"ם)
רבי עקיבא, בנוסף לתמיכתו הרוחנית בבר-כוכבא, שאותו כינה המלך המשיח, סייע למרד גם באמצעות גיוס תמיכה וכספים מהקהילות היהודיות מחוץ ליהודה והיה גם בעצמו בעל הון גדול, טייקון שערבב הון, דת, שלטון וגם אהבת נשים (הפרדס של עקיבא).
על פי המדרש, אשתו השלישית של עקיבא, רופינא, שהיתה קודם לכן אישתו של הנציב הרומי ביהודה טורנוס רופוס, התגיירה, נישאה לרבי עקיבא, הביאה לו הון גדול ולאחר דיכוי המרד הפליגה בים למקום אחר.
יושבי הגליל לא השתתפו במרד ושרדו והיו גם מתנגדים ביהודה. רבי יוחנן בן תורתא אמר לעקיבא:
"יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא".
היו מנהיגים כרבי יהושע בן חנניה שהבינו את כוחה של רומא והתנגדו למרד. הרמב"ם כותב בספרו הלכות מלכים ומלחמותיהם:
"אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם, אוֹ מְחַיֶּה מֵתִים, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁהַטִּפְּשִׁים אוֹמְרִים. אֵין […] הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי רַבִּי עֲקִיבָה חָכָם גָּדוֹל מֵחַכְמֵי מִשְׁנָה הָיָה, וְהוּא הָיָה נוֹשֵׂא כֵּלָיו שֶׁל כּוֹזֵבָא הַמֶּלֶךְ, וְהוּא הָיָה אוֹמֵר עָלָיו שֶהוּא הַמֶלֶךְ הַמָּשִיחַ, וְדִמָּה הוּא וְכָל חַכְמֵי דּוֹרוֹ שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, עַד שֶׁנֶּהֱרַג בָּעֲווֹנוֹת; כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱרַג – נוֹדַע שֶאֵינוֹ מָשִיחַ".
רבי עקיבא, בנוסף לתמיכתו הרוחנית בבר-כוכבא, שאותו כינה המלך המשיח, סייע למרד גם בגיוס תמיכה וכספים מהקהילות היהודיות מחוץ ליהודה, והיה בעצמו טייקון שערבב הון, דת, שלטון ואהבת נשים
יהושפט הרכבי כותב בספרו, "חזון, לא פנטזיה – לקחי מרד בר-כוכבא וריאליזם מדיני בימינו", שחז"ל ביקשו להדחיק את זכרון מרד בר-כוכבא וקבעו את ט' באב כיום נפילת ביתר, כדי לעמעם בזכרון העם את שואת בר-כוכבא ולחבר אותה יחד עם חורבן בית שני. הלקח עומעם וטויח, לא נחקר ולא הופנם.
לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא, שונה שם פרובינצית יהודה לסוריה-פלשתינה על ידי הקיסר אדריאנוס. מקיאוולי כתב בספרו "הנסיך" שהרומאים, כשכבשו ארץ, הקימו בה מושבות, דיכאו את בעלי העוצמה וטיפחו את בעלי העוצמה הפחותה. זה מה שעשה אדריאנוס ביהודה, דיכא את היהודים וטיפח את הסורים-פלשתינים. זה מקור השם פלשתינים בלי הקידומת הרומית, סורים-פלשתינים.
בעולם מקבלים את השם מבלי להתיחס לכך שמקור השם אינו ערבי מוסלמי אלא אימפריאלי רומאי. מרד בר-כוכבא לא רק שגרם להרס, חורבן וגלות ארוכה, הוא גם מהווה את השורש לסכסוך הישראלי-ערבי בימינו. הקיסר אדריאנוס דיכא עד עפר את יושביה היהודים והערבים, שהתיישבו מאות שנים לאחר מכן בארץ שהוחרבה על ידי הצבא הרומי ואימצו את השם האימפריאלי (סורים) פלשתינים.
מרד בר-כוכבא גרם להרס, חורבן וגלות ארוכה, ומהווה את שורש הסכסוך הישראלי-ערבי. אדריאנוס דיכא עד עפר את יושביה היהודים והערבים של הארץ, שהתיישבו מאות שנים אח"כ בארץ שהחריב ואימצו את השם האימפריאלי פלשתינים
בר-כוזיבא ה-II לא עלה לשלטון בשליחות משיחית להשתחרר משלטונה של האימפריה הרומית. נתניהו עלה לשלטון עם הבטחות משיחיות אחרות, למגר את הטרור הפלסטיני, למנוע את הגרעין האיראני ועכשיו גם לנצח את וירוס הקורונה. רק נתניהו יכול, גבה לב ויהיר כמו בר-כוזיבא ה-I.
נתניהו גייס את התמיכה של רבני ישראל ושל בעלי הון מיליארדרים יהודים, ומגדיל מכולם לעשות עבורו הרב אריה דרעי. נתניהו זוכה לתמיכה עיוורת גם של רבני הציונות הדתית והרבנים החרדים. תמיכת רבני ישראל בנתניהו נותנת לו בלוק פוליטי אינטרסנטי שעליו הוא נשען כשהוא מהתל ביהירות בחוקי מדינת ישראל ובבית המשפט.
מי הם שופטי ישראל, פקידים ממשלתיים, יועצים משפטיים, לעומת יחיד הסגולה ורבני ישראל המתייצבים לימינו? לא נראה שקיימים כיום רבנים כיוחנן בן-תורתא ויהושע בן חנניה שמעזים לדבר נגד נתניהו ודרעי אפילו עכשיו, כששניהם נאשמים בפלילים.
הבנאדם הכי פושע ומטורף במדינה ????????♀️????
אני "יחיד סגולה": התגובה המקוממת של נתניהו לבג"ץ – והאזהרה של רה"מ
מתגובתו המקוממת של נתניהו לעתירות נגדו עולה כי שלילת האפשרות שהוא יכהן כראש ממשלה תביא כליה על המדינה כפי שאנחנו מכירים אותה.
https://t.co/60KwLjYIE9— Roni Schneider רוני שניידר (@RoniSchneider6) April 30, 2020
נתניהו מרגיש נוח יותר עם רבני ישראל מאשר על ספסל הנאשמים, מול השופטים שדנים בהאשמות נגדו על שוחד, מרמה והפרת אמונים, ואל מול שופטי בג"ץ שדנים בעתירות נגדו בבג"ץ בפרשת הצוללות וכנגד כהונת ראש ממשלה הנאשם בפלילים.
בר-כוזיבא ה-II, נתניהו, לא עלה לשלטון בשליחות משיחית לשחרר משלטון האימפריה הרומית אלא עם הבטחות משיחיות אחרות: למגר את הטרור הפלסטיני ואת הגרעין האיראני ועכשיו גם לנצח את הקורונה
נתניהו ודרעי כמו בן-כוסבא ורבי עקיבא גבהי לב ויהירים, מערבבים הון, דת ושלטון ערבוב מסוכן. הם יובילו לאסון, לחורבן ולגלות שלישית אם לא יוחלף השלטון בבחירות דמוקרטיות, בדרכי שלום, בלי תרגילי הונאה, בלי ספינים, בלי גניבת קולות.
מדוע בנט ושקד תוקפים את נתניהו בחריפות, אבל לא מתחייבים שלא יצטרפו לממשלתו? האם סער, אלקין, האוזר, הנדל או אחרים מהתקווה החדשה לא "יחזרו הביתה" אחרי הבחירות? דרעי הבטיח שכך יהיה והם צריכים להגיד לבוחרים את האמת, כמו שהנשיא ביידן אמר בנאום ההשבעה שלו:
"זוהי שעת מבחן. אנו מתמודדים עם התקפה על הדמוקרטיה שלנו ועל האמת".
הרבנים לא צריכים להתערב בענייני המדינה. מה ידע רבי עקיבא על הצבא הרומאי? צריך לחקור את שואת בר-כוכבא ואת חלקו של רבי עקיבא ולהפיק לקחים. צריך לחקור את מלחמת יום כיפור ואת חלקו של קיסינג'ר ושל דיין ולהפיק לקחים. צריך לחקור את פרשת הצוללות ואת חלקו של נתניהו ולהפיק לקחים. רק כך אפשר יהיה למנוע אסון נוסף.
רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור. מתמקד בעיקר בהשפעת הערוץ המדיני החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל על המלחמה ובהתנהלות של שר הבטחון משה דיין במלחמה. פרסום קודם - תעלומת המפגש החשאי השלישי של קיסינג'ר ואיסמעאיל בספטמבר 1973, מערכות, גיליון נובמבר 2018: http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/114325.pdf
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
כשהחיים נותנים לך לימונים – עשה לימונדה. דומה שמאחורי המשפט הזה, שכל כך נשחק מאז תחילת הקורונה, מסתתרת הדוקטרינה של החינוך הפורמלי: תגיד תודה על מה שיש, תפיק מה שניתן, לפי אלגוריתם פשוט וברור, שתחילתו התניה וסופו בפעולה ברורה ומוגדרת.
כשהחיים נותנים לך לימונים – עשה לימונדה. דומה שמאחורי המשפט הזה, שכ"כ נשחק מתחילת הקורונה, מסתתרת דוקטרינת החינוך הפורמלי: תגיד תודה על מה שיש, תפיק מה שניתן
כך לימדו אותנו אודות כל מיני סוגי לימונים ומה קורה להם בכל מיני מצבים: מה קורה כשלימון גדול מתנגש בלימון קטן? כמה שווה לימון בריבוע? אילו לימונים צפויים ליפול על ראשו של העם החוטא? איך לימון שטני עם שפם קטן השמיד ששה מיליון מבני עמנו, ולימון אחר עם שפם יותר גדול אחראי לרצח העם הגדול בהיסטוריה? איך עמדנו מעטים מול לימונים רבים? וכן הלאה.
עם פחות או יותר סוכר, זו תהיה תמיד לימונדה. גם אם היא מטאפורית. זהו פתרון מאוד נוח כי התוצאה ידועה מראש ואין מקום לפרשנויות או דרכי פעולה אחרות.
הס מלשאול מי נתן לנו לימונים? למה? והאם לימונדה היא באמת הדבר הרצוי? וגם אם כן – האם הלימונדה שלך צריכה להיות כמו הלימונדה שלי?
מה שבטוח – אם לא מוסיפים הרבה סוכר, העדר החינוך לחשיבה ביקורתית משאיר טעם חמוץ בפה.
ולא מדובר רק בהעדר החינוך לחשיבה ביקורתית. בשנים האחרונות חוזק מאוד מקום ההישגים במערכת החינוך. השיח הערכי פינה את מקומו פעמים רבות להכנות בתי הספר למבחני מיצ"ב ולשיפור הזכאות לבגרות.
מגפת הקורונה חושפת במערומיו את החינוך הפורמלי שהלך והתבסס במערכת החינוך הישראלית. במשך שנים רבות עסוקה מערכת זו הרבה יותר בשליטה מרכזית ומנגנוני פיקוח ופחות בחינוך ערכי, ביצירת ערבות הדדית, אמון ושותפויות. מהחינוך הפורמלי נעדרים נושאים שהיו בעבר: טיפוח הקהילה, נושאי רוח ותרבות, חשיבה ביקורתית ויחסי הגומלין בין אדם-חברה.
ולא מדובר רק בהעדר החינוך לחשיבה ביקורתית. בשנים האחרונות חוזק מאוד מקום ההישגים במערכת החינוך. השיח הערכי פינה את מקומו פעמים רבות להכנות בתי הספר למבחני מיצ"ב ולשיפור הזכאות לבגרות
השיטה הנוכחית – הלינארית, לא התיישרה עם המציאות העמומה וחסרת התקדים שנחתה עלינו. כל מה שיש לה להציע זו לימונדה תפלה שלא מספקת את צרכי החניכים והתלמידים לידע ולקשר ואינה מספקת מצע להתפתחות וגדילה. כשניכר שאין בידה להציע תשובות מסודרות להמשיך את שיגרת הלימודים בתנאים המוזרים שאנו נמצאים בהם, עברה האחריות לכתפי ההורים, המורים, המנהלים והרשויות המקומיות.
הסגרים הרבים והארכתם הולכים ומייתרים את בית הספר כמרכז חינוכי ומעבירים את החינוך לקהילה המורחבת, שלמעשה כבר אינה צריכה את בית הספר כמרכז או מוסד יחיד כדי לגדל ולחנך את הילדים.
במקביל, ניכר כי הקהילה מתחזקת מהתהליך ומסתדרת בכוחות היצירתיים שקמים בתוכה. בעיקר בתחום החינוך, נוצרו קהילות מקומיות אשר מציעות לחבריהן וחברותיהן מסלולים עוקפי מערכת ובלבד שניתן יהיה לשמור על חינוך הילדים ושפיות כולם, בעוד ברמה הארצית אנו חיים כבר שנים במציאות שבה נבחנים מחדש ערכי לאומיות וחברה. החינוך מתנהל על פי אינטרסים סקטוריאליים וללא יד אחראית ומכוונת לשמירה על שגרת היומיום.
מול מציאות זו עולות וצצות תובנות המדברות על שייכות, קהילה, אחריות קהילתית ועל מקומה של היזמות העצמאית והמקומית. בגדול, הציבור הבין ש-״אם אין אני לי מי לי״ ובחר לחדש את החוזה שלו עם עצמו, עם הקהילה הקרובה וגם עם צוות החינוך המוכר מבתי הספר, שהבין בתורו, שהדרך היחידה לתפעל את מערכת החינוך ולשמור על נורמליות יחסית היא לפעול יחד עם ההורים ולבנות ביחד מציאות חדשה ויצירתית.
מסתבר שזה עובד ואף מצליח: החינוך חזר הביתה, למעורבות הורית גבוהה, באמצעות כלים דיגיטליים, תוך מציאת נקודת איזון חדשה בין בית לעבודה. הבית משתלב בלימודים, הלמידה נעשית בקבוצות קטנות ברדיוסים גאוגרפים מצומצמים, ותכנית הלימודים אינה צמודה בקנאות לתכתיבי משרד החינוך.
היזמים – ההורים וצוות החינוך, מעשירים את הלימודים בתכנים חינוכיים, פעולות התנדבות, יחס ותכנים נוספים. דברים שהילד לא הצליח לקבל בבית הספר, שנמצא תחת הלחץ של המערכת המרכזית לעמוד במרוץ אחר הצלחה במבחני פיזה והמיצ״ב, בזכאות לבגרויות ובשיעור המתגייסים לשירות צבאי משמעותי.
הסגרים הרבים והארכתם הולכים ומייתרים את בית הספר כמרכז חינוכי ומעבירים את החינוך לקהילה המורחבת, שלמעשה כבר אינה צריכה את בית הספר כמרכז או מוסד יחיד כדי לגדל ולחנך את הילדים
השותפות עם ההורים היא בשורה מרגשת ומרעננת לאחר כל כך הרבה מחנאות ועוינות שנוצרו בין אלו לאלו. המורים, שפועלים לא פעם בין הפטיש של משרד החינוך לסדן של ההורים, יוצרים לעצמם מעמד מחודש, בו הם סמכות פדגוגית חינוכית בשיתוף עם ההורים ויוצרים מציאות חינוכית המקובלת על כולם. במקום בית, חינוך בלתי פורמלי ובית ספר, אנו עדים לניצנים של חינוך תוך ערבות הדדית בין מסגרות.
החינוך והיזמות חרגו רבות מעבר ללימודים עצמם. האכפתיות וראיית הפרט מעניקות ערוץ התמודדות גם עם המצוקה הרגשית שחווים לא מעט ילדים באינטראקציות החברתיות הקשות של בית הספר, כשלא פעם אין מי שיראה את מצוקתם ויגיש להם עזרה אמתית.
והנה, במרחב הידידותי של הבית והקהילה שנוצרה, ניתן לבחון את הדברים באחד על אחד, לפרגן לילדים ולילדות יוזמות של זמן איכות, ואף לציין ימי הולדת עם סיירות ימי הולדת, המשמיעות מוסיקה ומפריחות בלונים מחוץ לבית הילד או הילדה. החינוך קורה בכל מקום ויכול להתנהל במישור משועשע ואישי בלי להידרש להתיישר לחוקים נוקשים עם מורים בתפקיד שוטרים.
תושבים יקרים,???? חוגגים יום הולדת גם בסגר ????גם היום הצלחנו להגיע ולשמח את ילדי היישוב שחוגגים יום הולדת.אליי הצטרפו ד"…
Posted by אבי הררי on Tuesday, January 26, 2021
מה שהתקבל למעשה הוא כל מה שהיה צריך בית הספר להיות, בניגוד לבית ספר שהפך עם הזמן, כמו בשיר של פינק פלויד, לבית חרושת לייצור מסיימי כיתות ובגרויות, בשירותם של שרי חינוך מתחלפים ואמביציוזיים החולשים על מערכת היררכית ודורסנית כלפי שליחיה – המנהלים והמורים.
כדי להיות גורם חינוכי משמעותי, בית הספר חייב לחזור ולהיות מוסד חינוכי המחנך לקהילתיות, לאנושיות, לחיבור לערכים, המפתח את הקהילתיות המקומית והרחבה, ויוצר מיומנויות חברתיות קהילתיות. לא רק הישגיות בכל מחיר.
במציאות טרום הקורונה, בית הספר הפך למערכת לשליטה במורים ובמנהלים ועיקר מהם את חדוות החינוך, ההוראה והיצירה והפך אותם לסטטיסטים במערכת חינוך כוחנית וחסרת נשמה, הפועלת תחת הנחתות של ממשלות לא יציבות ומשרד חינוך שנשלט בידי שרים שאינם באמת מבינים בחינוך.
מה שהתקבל הוא כל מה שביה"ס היה צריך להיות, בניגוד למה שהפך, כמו בשיר של פינק פלויד – בית חרושת לייצור מסיימי כיתות ובגרויות, בשירות שרי חינוך מתחלפים החולשים על מערכת היררכית ודורסנית למנהליה ומוריה
כשתחזור השגרה, כולי תקווה כי השטח יכתיב את המציאות החדשה.
לכן אני קורא לכל צוותי ההוראה לגייס את ההורים לצדם ולצאת כנגד הכוחנות של משרד החינוך, שבראשו אולי יעמוד שוב שר או שרת חינוך חסרי כל רקע והבנה בתחום, המתאימים לתפקיד כמו נעל הזכוכית לאחותה החורגת של סינדרלה, אותה הם ינסו להתאים לרגלם הגסה.
ההורים וצוות ההוראה, צריכים להוביל את המציאות החדשה שתקום ולעצב ולכתוב מחדש את החוזה בין הציבור לבין מוסדות החינוך של ילדיו.
הדבר בידינו.
אנחנו האנשים להם חיכינו.
דני עבודי הוא מנהל מרכז ק.מ.ה באורנים. הוא בוגר תכנית מנדל למנהיגות חינוכית במסגרתה חקר את נושא המצויינות כערך ופיתוח אישי כמנוף לשינוי חברתי. הקים וניהל את חברת ההייטק "שארפ מינד סולושנס" לפיתוח יכולות חשיבה. בהמשך פנה לחינוך, והקים מיזמים חינוכיים וטכנולוגיים לקידום החינוך הציבורי על בסיס מקומי. עבודי בוגר הפקולטה להנדסה, בעל תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב. מתגורר באבן יהודה, נשוי ואב לשניים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם