1. פסק הדין שניתן בבג"ץ בשבוע שעבר נגד החלטת המפכ"ל אלשיך להשאיר בתפקידו את ניצב רוני ריטמן על אף שלל העדויות נגדו, חלקן שלו עצמו, מעלה בסימן שאלה שוב את תפקוד הפרקליטות. באותו מקרה הגנה הפרקליטות בבג"ץ על עמדת אלשיך להשאיר את ריטמן בתפקידו. ובכך העדיפה להתעלם מחוות הדעת של המחלקה לחקירות שוטרים שסברה שיש להעמידו לדין, והתייצבה לימינו של אלשיך וריטמן ונגד צ', הקצינה שהעזה להתלונן ומאז איבדה את עולמה.

הפרקליטות, כמי שאמונה על האינטרס הציבורי, יכולה הייתה לשאול את אלשיך שאלות קשות, ולברר איתו את העובדות לפני שמיהרה להגן עליו, על סמך מה קיבל את ההחלטה, ואם היא עומדת בכללי משפט בסיסיים. האם אלשיך באמת קרא את העדויות, ואם כן, כיצד התעלם מהעובדה שגרסתה של צ' נתמכת על ידי עדים אובייקטיבים אחרים? כיצד נתנה ידה לאמירה שהפוליגרף הפרטי של ריטמן אמין יותר מהפוליגרף שערכו למתלוננת במח"ש? הפרקליטות שאמורה לייצג את נפגעות עבירות המין, בחרה לייצג דווקא את עמדתו של הפוגע. היא העדיפה לדברר את אלשיך וריטמן, כאחרונת הסנגורים.

זה לא ההליך היחיד שבו הפרקליטות מתייצבת להגנת אלשיך. היא גם מגוננת עליו בתביעת לשון הרע שהגישה צ' לאחר שנחשף שכינה אותה עבריינית בפני פורום עיתונאי וואלה. לבושתה אף העזה הפרקליטות לטעון בשמו של אלשיך כי הוא אינו זוכר שאמר את הדברים ודרשה מהקצינה פרטים על האירוע המדובר. כתבי וואלה ששמעו את אלשיך חוזר על הכינוי עבריינית היו המומים.

2. רק לאחרונה התפתח דיון מרתק בין מאות הפרקליטים בפרקליטות המדינה, בשאלת תפקידה של הפרקליטות. היה זה סביב העמדה שהגישה הפרקליטות לבג"ץ, בשם משרד הרווחה, שבה נכתב כי היא מתנגדת לאימוץ ילדים בידי זוגות הומואים ולסביות, ונימקה זאת בכך שמשפחות חד־מיניות הן חריגות ועלולות "להעמיס מטען נוסף על הילד". פרקליט מסוים מפרקליטות מחוז תל אביב, הומו מוצהר, הצית את הדיון וכתב כי "מקום העבודה שלו הפנה לו גב". את המייל, שזכה לתגובות רבות, סיכם כך: "הפרקליטות שאני למדתי עליה היא פרקליטות שלא מוכנה לייצג או לחתום על כל עמדה".

דו"ח ועדת שמגר מ-1998 קובע כי היועץ המשפטי לממשלה חובש במסגרת תפקידו חמישה כובעים. הוא ראש התביעה הכללית שמחליט מי יעמוד לדין ומי לא, הוא מייצג את המדינה בבתי המשפט, הוא גם היועץ המשפטי לממשלה, כלומר הגורם שמנחה את הממשלה באשר לחוקיות פעולותיה, הוא מי שמייעץ ומסייע בהכנת חקיקה ובכובעו החמישי הוא אחראי על "ייצוג האינטרס הציבורי ושמירה על קיום החוק". עד היום נקודת המוצא הייתה שהאינטרס הציבורי לא בהכרח חופף את האינטרס של הממשלה. בשנים האחרונות מתערערת התפיסה הזאת ומערערת את תפיסת תפקיד היועץ המשפטי.

לשיטתו של מנדלבליט, יש להגן על פעולות הממשלה, כל עוד מה שהיא עושה הוא חוקי. מעניין לחשוב כיצד מנדלבליט היה נוהג בפרשת קו 300. באותה פרשה דרש היועץ המשפטי יצחק זמיר לחקור את התנהלות השב"כ וסירב להגן בבג"ץ על הדחתו של אחד מחושפי הפרשה, רפי מלכא. זמיר לא היה מוכן להכפיף את האינטרס הציבורי לטובת האינטרס של הממשלה בפרשת קו 300 וזה עלה לו בתפקידו. גם פרקליטת המדינה לשעבר דורית ביניש לא היתה מוכנה להגן על עמדת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין להתיר לאריה דרעי לכהן כשר חרף כתב האישום שתלוי ועומד נגדו. עמדת רבין לא היתה מנוגדת לחוק, שלא קבע חובה לפטר שר הנאשם בפלילים, אבל כפי שהבהיר הנשיא שמגר באותו פסק דין מכונן:  "הממשלה חייבת גם לשמש כמתווה של נורמות התנהגות שלטוניות, ולפעול באופן היוצר אמון". בעידן של ימינו, הפרקליטות הגנה על מינויו של דרעי לתפקיד שר הפנים, חרף עברו הפלילי. בג"ץ מצדו שתק גם הוא.

3. שתי הדוגמאות האחרונות, בעניין ריטמן ובעניין האימוץ על ידי זוגות חד מיניים הן רק טיפה בים העמדות השנויות במחלוקת שהוצגו בשנים האחרונות בבתי המשפט. דוגמה נוספת היא האופן שבו הציגה הפרקליטות את עמדת המועצה לביטחון לאומי בפרשת פינוי מכל האמוניה, שהתבררה במהרה כבלתי מבוססת ושירתה את האינטרסים של מפעל חיפה כימיקלים. הפרקליטות טענה בפני בית המשפט העליון כי למשק יש צורך במלאי חירום של אלפי טון אמוניה, בין היתר ל"צרכים בטחוניים". ניתן היה להבין שהאמוניה חיונית למדינת ישראל ולכן אין לרוקן לחלוטין את המכל.

אלא שבדיקה העלתה ש–97% מהאמוניה המיובאת לישראל משמשים שני מפעלים: חיפה כימיקלים וכימיקלים לישראל. רק 3% נועדו לבתי החולים, לצה"ל ולמפעלים אחרים, והבדיקה העלתה ששם אפשר למצוא חלופה. גם לאחר שנודע לפרקליטות כי טעתה, היא התנגדה לריקון מיידי של המיכל. ואולי ההוכחה הטובה ביותר ללהטוטי הפרקליטות היא שמיכל האמוניה עומד היום ריק והמשק לא התמוטט כמו שהזהירו בפרקליטות שיקרה.

4. אפשר היה להקדיש פרק שלם בדיון על התנהלות הפרקליטות בנושא של פינוי מבנים לא חוקיים בהתנחלויות. כך למשל בעתירה של הקבלן מאיר דריינוף לבג"ץ שלא לבצע את פסק הדין שהורה על הריסת המבנים הלא חוקיים בבית אל, אז בחרה הפרקליטות להתייצב לצדו. אולם הסיפור הגדול יותר מצוי במקרה של פינוי חמישה מבני קבע וחמישה מבנים יבילים שהוקמו בסמוך ליישוב בית אל, באתר המכונה "גבעת האולפנה". ימים ספורים לפני המועד האחרון להריסה הגישה המדינה בקשה יוצאת דופן "לחידוש הדיון בעתירה". הנשיא גרוניס דחה את בקשתם והטיל על המדינה לשלם הוצאות לעותרים, ארגון יש דין, בסך 15 אלף שקל, אך הסכים לדחות את יישום הריסת הבתים בעוד חודשיים. ואז שוב, כמה ימים לפני המועד הסופי למימוש הצווים, פנתה המדינה בבקשה לדחייה. בקשתם התקבלה וההריסה נדחתה בארבעה חודשים. בנובמבר 2012 נרשם השיא. הפעם המדינה ביקשה זמן לנסר את הבתים כאילו היה מדובר באבני הכותל. בג"ץ קיבל את הבקשה.

5. דוגמה חמישית נרשמה בתביעה שהגישו בני השבט הבדואי אל עוקבי, נגד המדינה בדרישה להשיב לבעלותם את אדמותיהם ההיסטוריות באל עראקיב, צפונית לבאר שבע. התובעים טענו באמצעות עו"ד מיכאל ספרד כי קהילת שבט אל עוקבי ישבה במקום במשך דורות רבים, הם עיבדו את האדמות ואלה עברו מדור לדור בירושה. מנגד, עמדת הפרקליטות, שנשענה על חוות הדעת של פרופ' רות קרק מהאוניברסיטה העברית, היתה שונה מכל מה שידענו עד היום. לטענתה, הבדואים באזור מעולם לא עיבדו אדמות, אלא "התפרנסו ברובם מפשיטות, שוד ומגידול מקנה המצריך נדידה עונתית". בית המשפט המחוזי והעליון הותירו את הבעלות על אדמות אלה על שמה של המדינה.

6. כששירות בתי הסוהר החליט שמוחזקי מתקן "השהייה" חולות לא יוכלו להכניס לתוכו מוצרים כמו סבון, שמפו, קרם לחות, משחת שיניים, מוצרי גילוח ועוד מוצרי היגיינה בסיסיים, הפרקליטות חשבה שמדובר בעמדה הגיונית בסך הכל. לטענתה, הם יכולים להשתמש ב-16 השקלים שנותנים להם ליום כדי לקנות סבון בקנטינה, ושהרי קיים חשש שמוחזקי חולות יבריחו בבקבוקי הסבון, "חומרים אסורים". באחד מפסקי הדין האחרונים של השופט אליקים רובינשטיין קבע בג"ץ שהאיסור הגורף אינו סביר והורה לאפשר להם להכניס סבון. לכאורה היה זה יום חג עבור ארגוני זכויות האדם אבל כפי שהגדיר זאת עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח: "בואו נודה על האמת, צריך להצטער על זה שהיינו צריכים להגיע עד בג"ץ כדי שיקבעו שאפשר להכניס סבון לחולות. בג"ץ הכיר בזכות האדם לסבון".

7. דוגמה נוספת ביחס למבקשי המקלט המוחזקים בחולות התקבלה אך בשבוע שעבר. בג"ץ ביטל עוד הוראה מגוחכת של שב"ס, הפעם לאסור באופן גורף להכניס לחולות מוצרי מזון. מסתבר שרשימת המוצרים שניתן להכניס למתקן היא כזאת: קילו סוכר, שתי שקיות קפה, חבילת תה, אבקת חלב ומלבד אלה, נאסר על השוהים "להכניס דברי מאכל, חטיפים וכל סוג שתייה לשטח המתקן!". הפרקליטות, שהגנה על עמדת שב"ס במלוא הרצינות טענה כי "הכנסת מוצרים, בדגש על מוצרים ממשפחת החי, כמו גם ירקות, פירות, תבלינים או כל מוצר שאינו בפיקוח ובתנאי שימור ואחזקה ראויים, עלול לגרום להתפרצות מחלות". באגביות ציינה שלאחרונה אירע מקרה של הרעלת מזון במתקן, לפי החשד מקורו בקופסת טונה. "החשד (נגד הטונה) לא אומת, ומכל מקום, קופסת טונה אחת חטאה ועל כל העדה יקצוף?", תהה השופט יצחק עמית בפסק הדין וביטל את האיסור. "נזכיר את נקודת המוצא ולפיה מתקן השהייה אינו מתקן כליאה. השוהים בו אינם 'אסורים' או 'עצורים'".

8. אי אפשר שלא להזכיר איך הפרקליטות עובדת אצל בני הזוג נתניהו. בחקירה הנגדית של אב הבית לשעבר במעון ראש המשלה מני נפתלי התברר שהפרקליטות ערכה, בשיתוף פעולה עם נתניהו, תחקיר עומק אודותיו. כאילו היתה עורכת דין פרטית, העדיפה נציגת פרקליטות מחוז ירושלים, כוכבית נצח דולב, להתעלם בחקירתה מהעדויות שעולות בתיק על המתנהל במעון ראש הממשלה ובחרה לתקוף אישית את נפתלי. "מי מממן אותך?", שאלה כבר בפתח החקירה. "אתה אדם שיש נגדו צווי עיכוב יציאה מהארץ בגין חובות, אתה פונה לציבור וכלי התקשורת שאנשים יתרמו לך כסף ויממנו לך תביעה, ואתה מרשה לעצמך לעזוב עבודה שהציבור יממן אותך כדי לנהל את התביעה האישית שלך, זה הגיוני?".

היא דרשה ממנו הסברים על כך שנהג באלימות כלפי עובדים במעון, ופקפקה ברקע הצבאי שלו. "האם זה נכון שבמבצע חומת מגן היו טענות משמעת כלפיך בגין ירי על דודי מים?", התעקשה נצח דולב, עד שהשופטת הבהירה לה ששירותו הצבאי של נפתלי אינו רלוונטי להליך. כך היה גם כשנצח דולב התעקשה לבחון בחקירה הנגדית את זכאותו של נפתלי לדירת עמידר בעפולה. חודשיים לאחר אותה חקירה, קודמה לתפקיד פרקליטת מחוז ירושלים. היה זה שלושה חודשים אחרי שמבקר המדינה פרסם דו"ח חמור על התנהלות מעון ראש הממשלה ולאחר שהפרקליטות הורתה על פתיחה בחקירה בעניין, אך זה לא הפריע לפרקליטות להתנהל בניגוד עניינים.

9 דוגמה אחרת להתגייסות של הפרקליטות לטובת ראש הממשלה, אפשר לראות בהליך המשפטי שניהל רביב דרוקר לחשיפת מועדי השיחות שלו עם מו"ל ועורך ישראל היום, שלדון אדלסון ועמוס רגב. "איש ציבור זקוק למרחב פרטי בו יוכל לנהל את ענייניו בשקט ובשלווה הרחק מעיני התקשורת", נכתב בעמדת הפרקליטות לבית המשפט בשם משרד ראש הממשלה, כאילו שיחות שמנהל ראש ממשלה עם בעל הון הם עניינו הפרטי. דרוקר הדגיש באמצעות עורך הדין יונתן ברמן כי לא ביקש לקבל את תוכן השיחות, אלא את מועדן, אך הפרקליטות שבה וטענה כי "מדובר בשיחות פרטיות עם אדלסון ורגב, שהם חבריו אישיים והשיחות עימם אינן נוגעות לעבודתו המיניסטריאלית". הפרקליטות טענה כי אכן קיים אינטרס ציבורי בחשיפת המידע, אלא שהזכות לפרטיות של ראש הממשלה גוברת. בית המשפט העליון קבע ההיפך.

10. דוגמה אקטואלית נוספת היא עמדת היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט בתביעה הייצוגית נגד חברות הגז, שהוגשה בטענה כי מחירי הגז הטבעי במשק גבוהים מדי. לכאורה מדובר בתביעה פרטית, אבל לבקשת חברות הגז, החליט מנדלבליט לנצל את סמכותו הייחודית ולהביע את עמדתו בהליך, תוך שהוא תומך בבקשת חברות הגז למחוק את התביעה. בעמדה שהוגשה על ידי הפרקליטות היא מודה בשפה מכובסת שהמחיר שהסכימה חברת חשמל לשלם עבור הגז ממאגר תמר הוא גבוה מהמחיר שצריך היה לגבות, אלא שלטענתה אם המחיר היה משקף את העלות הראויה, חברות הגז לא היו יכולות לפתח את המאגרים החדשים שנמצאו.

עוד נטען כי יש לדחות את הבקשה לתביעה ייצוגית על הסף מכיוון שזו תפגע במתווה הגז ותערער את יציבות משק האנרגיה. בית המשפט העליון אישר את המשך בירור התביעה הייצוגית, שהוגשה כשנתיים לפני גיבוש מתווה הגז. בתביעה טוענים עורכי הדין יצחק יערי וגלעד ברנע כי מונופול הגז משלשל לכיסו רווח עודף של 5.5 מיליון שקלים מדי יום, כתוצאה ממחיר הגז הגבוה שמגולם בחשבון החשמל של הצרכנים. האם האינטרס הציבורי הוא הורדה של יוקר המחייה או דאגה לרווחים של חברות הגז? מנדלבליט סבור שהאפשרות השנייה היא התשובה.