מיטל כהן

ב-21 במאי 1990 התכנסו המוני אנשים בקתדרלה בעיר ניו-יורק על מנת לערוך אזכרה לג'ים הנסון, יוצר הבובות המפורסם שאחראי לסדרות כמו "החבובות" ו"סיפורי עמים", וכן לחלק מהדמויות ב"רחוב סומסום". הנסון מת שבוע קודם לכן באופן פתאומי לאחר שנדבק בחיידק הסטרפטוקוקוס, והוא בן 53 בלבד. בהתאם לבקשתו, החליטו אשתו, חמשת ילדיו וחבריו הרבים לערוך עבורו אזכרה מעט אחרת – כזו שיש בה גם שירים וחיוכים, ולא רק עצב.

הנסון עצמו תכנן את אזכרתו ארבע שנים קודם לכן, במהלך תקופה בה סבל מדיכאון בעקבות כשלונו הקופתי של הסרט "המבוך", אותו ביים, בכיכובם של דייוויד בואי וג'ניפר קונלי – שהפך מאז לסרט קאלט. למרות שבצוואתו הציע טקס צנוע, האירוע המפואר שנערך עבורו נראה מתאים יותר לבני אצולה מאשר למפעיל הבובות השקט והמופנם. לבקשתו, הנוכחים באזכרה נמנעו מלבוש שחור ובקהל היו לא רק אנשים בחליפות וכמרים חמורי סבר, אלא גם שחקנים בבגדים צבעוניים ופנים מאופרות, וילדים שהחזיקו בובות של אריק ובנץ. למשתתפים חולקו פרפרים צבעוניים עשויים בד סול, תלויים על חוטי מתכת, אותם נפנפו באוויר.

בשלב הנאומים, לא הצליחו חלק מחבריו לסיים את דבריהם כיוון שהחלו לבכות בהתרגשות. אחד אחרי השני, סיפרו על האדם ששאף לאחד אנשים, להביא לשינוי, ו"להותיר את העולם הזה מעט טוב יותר ממה שהיה כשהגעתי אליו", כך הקריאה שריל, בתו של הנסון, מתוך מכתב שהותיר. הנסון אכן הצליח: פאבים באנגליה שינו את שעות הפתיחה שלהם כדי להתאים את עצמם לזמן השידור של "החבובות"; הרחובות ביוגוסלביה וצ'כוסלובקיה התרוקנו בכל פעם שעלתה לאוויר; ובאי סומטרה שבאינדונזיה ישב שבט שלם, מבוגרים וילדים, לצפות בתוכנית בטלוויזיה היחידה שהיתה בכפר.

אלו שהנסון דיבר אליהם יותר מכל היו, כמובן, ילדים. לחמשת ילדיו הבוגרים השאיר הנסון מכתבים אישיים, שקטעים מתוכם הוקראו במהלך הטקס, כולל עצה אבהית: "אלו חיים טובים, תהנו מהם... זה אולי נשמע מטופש, אבל אני כבר מת ומי יכול להתווכח איתי?" אחד מחבריו הקדיש את נאומו לילדים צעירים בני המיעוטים האתניים בארצות הברית, שחיים בשמורות או בגטאות מוכי עוני ללא גישה להשכלה טובה, והסדרה "רחוב סומסום" מסייעת להם לרכוש מיומנויות קריאה ומתמטיקה בסיסיות.

בנוסף, הוקראו שורות ממכתבים שכתבו ילדים לאחר מותו. ילד אחד כתב: "אחרי שראיתי חזירים וצפרדעים שיכולים לדבר ולרקוד – ידעתי שהכל אפשרי!" במכתב נוסף, שהוצג במשרדי החברה שהקים הנסון, הסביר ילד אחר את מות היוצר בכך ש"אלוהים בוודאי זקוק לחבובות בגן עדן".

הטקס כלל גם שירים רבים, כולל ביצוע מרגש של ציפורת לשיר "זה לא קל להיות ירוק", שבמקור ביצע קרמיט הצפרדע בדיבוב של הנסון. לקראת סוף הטקס שישה מחבריו הטובים ביצעו מחרוזת של השירים האהובים עליו. השיר האחרון היה "רק אדם אחד", שבשיאו עלו על הבמה כל מפעילי הבובות שעבדו עמו, יחד עם הבובות שנוצרו בסדנתו. את האירוע חתמה מקהלה של מוזיקת דיקסי, שהובילה את המשתתפים אל מחוץ לאולם בנגינת "כאשר הקדושים צועדים בסך", שיר שהנסון ביקש במיוחד.