ביום חמישי האחרון יצאו בפרקליטות המדינה בהודעה חריגה, וטענו שתיק החקירה נגד דובר ארגון שוברים שתיקה, דין יששכרוף, ייסגר וכי "החשוד בחר מטעמיו, להעצים סיטואציה של שימוש בכוח שהיה כדין". אתמול פירסם הארגון סרטון בו נראה הפלסטיני שיששכרוף הודה שהיכה. מכיוון שלא מדובר בפלסטיני שהפרקליטות חקרה - החקירה היתה אמורה להיפתח מחדש באותו רגע, ובפרקליטות היו צריכים לדרוש לקבל את החומר המצולם. זה לא קרה.

כל ההתרחשות משונה, מעין סיפור קפקאי בהיפוך: קצין מודה שהיכה פלסטיני. הפרקליטות מחליטה לא להאשים אותו (בטענה שאינו אשם). הקצין מציג עד שיעיד על המעשה. הפרקליטות מסרבת להאשים אותו בטענה שהעד נחקר כבר וטען שלא היו דברים מעולם. בתגובה, הקצין מסביר שברפקליטות חקרו את האדם הלא נכון, דבר שהיה נחסך היו מציגים בפניו תמונה של הנחקר. הפרקליטות עומדת בסירובה. הקצין חוקר בעצמו ומוצא את האדם שהיכה. ועדיין, בפרקליטות לא נוקפים אצבע.

לא מדובר פה במלחמת גרסאות, וגרסת הפרקליטות אמורה להיראות מופרכת לכולנו. בתקופה בה שירת דובר "שוברים שתיקה" בחברון בוצעו מעצרים רבים, והבחירה באחד מהם וההחלטה שזה האירוע המדובר - בלי להתייעץ עם הקצין שהודה בעצמו במעשה - נראית מוזרה.

בארבעה ימים הצליחו ב"שוברים שתיקה" לעשות מה שמשטרת מחוז ש"י והפרקליטות כשלו לעשות בחצי שנת חקירה. ניתן להסביר זאת בשתי דרכים: הראשונה היא שמחוז ש"י והפרקליטות לא עושים עבודתם מקצועית. בכל הנוגע לפלסטינים זה בוודאי נכון, ואכיפת החוק (הלא קיימת) על חיילי צה"ל ומתנחלים יכולה להעיד על כך. אם זה המצב, העובדה שפרקליט המדינה והפרקליטה לעניינים מבצעיים בחרו להכפיש אזרח ולכנותו שקרן, ועל סמך יכולתם המקצועית הדלה של יחידות החקירה הנ״ל, כשהם מודעים היטב להשלכות - צריכה לסמן לשניהם את הדרך החוצה.

האפשרות השנייה היא שמדובר בחקירה פוליטית בה התעלמו מראיות והמטרה צויירה מראש על ידי שרת המשפטים איילת שקד. זו בחרה מיד עם פרסום המסקנות לכנות את יששכרוף שקרן ולהכפיש את "שוברים שתיקה". כששקד מכנה מישהו "שקרן" היא יודעת היטב למה היא מתכוונת, שכן היא שיקרה בעבר בעצמה כשפירסמה פוסט שקרי בפייסבוק על בית קברות יהודי שנשרף על ידי ערבים כדי להסית את בוחריה, והשאירה אותו גם לאחר שנודע לה שמדובר במידע שקרי (הח"מ דיבר איתה ואמר לה שבית הקברות לא שרוף). היא שיקרה פעם נוספת כשניסתה להסית נגד מבקשי מקלט בישראל ופרסמה סרטון שצולם בכלל בטורקיה.

בכל אופן, כדי לתמוך באפשרות הזו צריך לפנות להודעת הסיכום. עו"ד נירית ליטמן בחרה לקבוע מסמרות ולטעון שישככרוף שקרן ואף רמזה על מניעים אפשריים. זו הודעה חריגה מצד רשויות התביעה. רס"ן ג' מחטיבת כפיר למשל, נתפס ב-2010 מחליף את נשקו שעות לאחר שירה למוות בשני נערים. הוא נתפס מזייף מסמכי נשקייה, נכשל בפוליגרף, ועדות של החייל עמו החליף את הנשק סתרה את עדותו. חייל אחר העיד ששמע שהקצין ירה בנערים במסגרת "חגיגה". כאשר סגרו את התיק נגדו לא נקבע שרס"ן ג' שיקר, למרות שברור ששיקר. אגב, היום הוא כבר סא"ל ג'.

חייל כפיר אחר הרג שני נערים בירי 29 כדורים בגופם יום לאחר מכן. הוא טען שהם ניסו לבצע פיגוע קלשון, אך לא נמצא קלשון. אז החייל שינה את גרסתו למזרק, אבל על המזרק לא נמצאו טביעות אצבע. החיילים שהיו איתו העידו שלא ראו את 29 היריות, זאת למרות שעמדו במרחק עשרה מטרים ממנו ופניהם אליו. בחקירה הם סתרו את עצמם, וניסו לצייר את האירוע כאילו היו בגבם להתרחשות. בפרקליטות סגרו את התיק, וגם במקרה זה - לא נקבע ששיקרו. כאשר סגרו את התיק נגד אל"מ ישראל שומר לא טענו שהוא שקרן, למרות שבבירור שיקר בחקירתו. 

במקרה אחר, אלוף פיקוד מרכז הנוכחי, רוני נומה, העיד במצ"ח שלא נתן הוראה למ"פ להוציא להורג פלסטיני לא חמוש. המ"פ טען שכן. האלוף חזר בו מספר פעמים עד שלבסוף טען שלא נתן את הפקודה. למרות שהאלוף שינה את הגרסאות - לא נקבע ששיקר. חייל צה"ל במחסום עין-בידאן ירה והרג פלסטיני חף מפשע שעמד בגבו אליו. במצ"ח ניסו למצוא את היורה, קצין המבצעים טען שהוא לא יודע מי היה בעמדה באותו הזמן, והתיק נסגר כי לא מצאו את היורה. בתביעה האזרחית התברר כי שמו של החייל מופיע ביומן המבצעים והשופט קבע שהחיילים שיקרו. למרות זאת, הפרקליטות לא פתחה את התיק ולא קבעה ששיקרו.

מחר (יום ד') יתקיים דיון בבית המשפט ברמלה בתיק הריגה של נער על ידי חיילי שיריון על ידי ירייה בעורף. כתב האישום הנדיר מייחס להם שימוש פזיז בנשק, וצפוי להסתיים בעבודות שירות. הסיבה לכתב האישום הפעוט היא העובדה כי בפרקליטות לא מצליחים להחליט מיהו היורה מביניהם. אחד מהם משקר. ועם זאת, אין כל טענה כזאת מצד הפרקליטות, בטח שלא טענה "ציבורית" כמו במקרה של "שוברים שתיקה". בינואר 2013 ירה צלף מגבעתי בנער סמוך לבית הספר במחנה ג'ילזון והרג אותו. החקירה בעניינו נמשכת כבר קרוב לחמש שנים. הצלף טען שירה בנער כי היווה סיכון לחייו, אך הנער נורה בגבו וממרחק 200 מטרים, ולכן ניתן להסיק שמדובר בשקר. למרות פניות רבות לפרקליטות - לא נמסר שהצלף שקרן.

ב-2009 תת אלוף איתי וירוב העיד בבית המשפט כי "סטירה, לפעמים מכה בעורף או בחזה, לפעמים ברכיה או חניקה לצורך הרגעה היא סבירה. האם יש טבלה שאומרת מה מותר ומה אסור? לא, וגם בלתי ניתן שתהיה", זאת ביחס לאלימות כלפי חפים מפשע. בתור מפקד חטיבה, אם הנחה להכות חפים מפשע - הוא ביצע פשע, אם לא - הוא שיקר בבית המשפט. בסגירת התיק נגדו על ידי הפרקליט הצבאי הראשי דאז, אביחי מנדלבליט, לא נקבע שהוא שקרן.

בפרקליטות ידעו היטב איך קביעה מהסוג הזה תתקבל בציבור, ובוודאי לא הופתעו שעיתונאים שדרך קבע נוהגים לטייח את פשעי צה"ל קפצו על המציאה. עיתונאים כאלה שמדווחים על ירי מצד פלסטיני כשהאמת היא שהנח"ל החרדי הרג אדם חף מפשע בירי בגבו; כאשר קצין כפיר ירה בראשו של נער בכביש 443 ודווח ש"חיסל מחבל"; או כאשר חייל גבעתי הרג פלסטיני חף מפשע במהלך נסיעה ודיווח שהפלסטיני נחשד כמחבל, למרות שלא עשה דבר. הם ידעו היטב נפש בהמותיהם ועדיין בחרו בכך.

דווקא במקרה של דין יששכרוף החליטו בפרקליטות לקבוע שמדובר בשקר. הם הסבירו שנחקר פלסטיני לא נכון מכיוון שהיה היחיד שנעצר באירוע מהסוג שתואר. מהסרטון שפורסם על ידי "שוברים שתיקה" ברור שמדובר בשקר, והראיון של עמירה הס שפורסם בעיתון זה מראה שמדובר בשקר כפול. הפלסטיני שנחקר לא נעצר על ידי יששכרוף, ולא נאזק על ידו. למעשה, הוא נעצר בהפגנה בה נכחו אלפי אנשים, ואילו יששכרוף תיאר אירוע קטן בהרבה. יתירה מכך, גם הפלסטיני שנחקר טען שהוכה, מדוע נפתחה חקירה לאחר עדותו נגד שוטרי מג"ב שהיכו אותו?

מי ששיקרו וקבעו עובדות ללא ביסוס, היו דווקא אנשי הפרקליטות. זה המקרה היחיד בו החליטו לפרסם בהודעה לעיתונות קביעה שקצין צה"ל שיקר. זה גם המקרה היחיד (שזכור לי) בו קיבלו עדות של פלסטיני שאינו קשור למקרה מול עדות קצין צה"ל. הפרקליטה לעניינים מבצעיים ופרקליט המדינה צריכים ללכת הביתה מכיוון שבמקרה הטוב מדובר באנשים שאינם מתאימים לתפקידם, ובמקרה הפחות טוב הם מעלו באמון הציבור. איך שי ניצן יהיה כשיר להחליט בתיקים כמו תיק הרצח של יעקוב מוסא אבו אלקיעאן כאשר כך הוא מתנהל בתיק פשוט? את הנזק שעשו לאמון הציבור בפרקליטות יהיה ניתן לתקן רק לאחר שאלו יילכו.